פרשת צו תשי"ז - זבח התודה
א. "אם על תודה"
"אִם עַל תּוֹדָה"
If he offer it for a thanksgiving, then he shall offer with the sacrifice of thanksgiving unleavened cakes mingled with oil, and unleavened wafers spread with oil, and cakes mingled with oil, of fine flour soaked.
לפי דעת שד"ל, לשון הודאה שבלשון חכמים שפירושו "החזקת טובה" אינה ההוראה העצמית, אמנם נמשך הוא בצד מה מעניין "הודה" שבלשון המקרא, כי זו לשונה בעצם וראשונה "הכנעה", כי שורשו "ידה" – נתינת יד = הכנעת עצמו לרצון אחרים, כמו (איכה) "מצרים נתנו יד"... וכניעה המכוונת במלת "תודה" היא מפני הכרת מעלת האדון עליו, לא מיראה ולא מתוחלת. (ובזה נבין תפילת שלמה (מלכים א' ח'): "בהינגף עמך לפני אויב... ושבו אליך והודו את שמך" כלומר הכנעה הצריכה לתשובה)... וכן זבח תודה הוא קרבן שאדם מביא להראות הכנעתו לפניו יתברך. לפיכך אחר שהזכיר אסף (תהלים נ' ח'-י"ד), כי אין חפץ לה' בעולות וזבחים, כי לו חיתו יער, אמר (נ' י"ד) "זבח לאלוקים תודה ושלם לעליון נדריך", כלומר אף על פי שאין חפץ לה' בעולות וזבחים, אשר הן כליל לגבוה כדמות מתנה ולא למתנותינו הוא צריך, הנה חפץ הוא בשלמים הנאכלים לבעלים, והם משני מינים: ראשית: אם לתודה להראות הכנעתנו על כל אשר היטיב עמנו לשעבר, ושנית: ואם לנדר ולנדבה להתחנן לבו על העתיד. והוסיף ואמר (נ' ט"ו): "וקראני ביום צרה" – כנגד הנדרים. "אחלצך ותכבדני" – כנגד התודה.
עיין בתהלים מזמור נ' והסבר אם פירש הכתב והקבלה כאן את פסוק י"ד כפשוטו – אם לא?
"הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל"
Do good in Thy favour unto Zion; build Thou the walls of Jerusalem. Then wilt Thou delight in the sacrifices of righteousness, in burnt-offering and whole offering; Then will they offer bullocks upon Thine altar.
זבחי צדק הם שלמים; עולה היא עולת תמיד ומוספים.
Then wilt Thou delight in the sacrifices of righteousness, in burnt-offering and whole offering; Then will they offer bullocks upon Thine altar.
א. למה לא הוזכרו בפסוק גם חטאת ואשם?
*
ב. העומדים דברי הראב"ע לפסוקנו בניגוד לדברי הכתב והקבלה בשאלה הראשונה?
ב. "על תודה"
"אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת..."
If he offer it for a thanksgiving, then he shall offer with the sacrifice of thanksgiving unleavened cakes mingled with oil, and unleavened wafers spread with oil, and cakes mingled with oil, of fine flour soaked.
1. פעמיים הוזכרה בפסוק המילה "תודה". האם אחת ההוראה בשתי הפעמים או שתיים הוראותיה – ומה הן?
2. פעמיים הוזכרה מילת "על" בפסוק. האם אחת ההוראה בשתי הפעמים, או שתיים הוראותיה – ומה הן?
ליודעי שפת לעז: כך תרגמו שניים ממתרגמינו:
מנדלסון (רמבמ"ן):
ווען מאן עס צום דאנק – אפפער ברינגען וויל, זא מוס מאן ביי דעם דאנק – אפפער ברינגען אונגעזויערטע קוכאן...
J. R. Hirsch:
Wenn wegen Dankes pflicht ere s nahebringt, so bringt er dem Dankesmahlopfer mit Oelberuehrte Mazzothbrode
איזה מהם תרגום מדוייק יותר (קרוב יותר לפשט הפסוק), ובמה?
ג. "אם על תודה יקריבנו" - שאלות ברש"י
"אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ"
If he offer it for a thanksgiving, then he shall offer with the sacrifice of thanksgiving unleavened cakes mingled with oil, and unleavened wafers spread with oil, and cakes mingled with oil, of fine flour soaked.
ד"ה אם על תודה יקריבנו: אם על דבר הודאה, על נס שנעשה לו, כגון יורדי הים והולכי מדבריות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא, שהם צריכין להודות, שכתוב בהן: "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי תודה" (תהלים ק"ז, כ"א-כ"ב) – אם על אחת מאלה נדר שלמים הללו – שלמי תודה הם וטעונות לחם האמור בעניין, ואין נאכלין אלא ליום ולילה.
אם על תורה יקריבנו IF HE OFFER IT FOR A THANKSGIVING — i.e., if he brings if on account of (על) a matter that requires thanksgiving (תודה): on account of a miraculous deliverance that was wrought for him, as being, for instance, one of those who have made a sea-voyage. or travelled in the wilderness, or had been kept in prison, or if he had been sick and was now healed, all of whom are bound to offer thanks-giving, since it is written with reference to them, (Psalms 107:8, 15, 21, 31) “Let them offer thanksgiving to the Lord for His goodness, and for His wonderful works to the children of men!” (cf. Rashi on those vv. and on vv. 4, 10, 17 and 23 of that chapter; see also Berakhot 54b) — if it is on account of one of these things that he vowed those peace offerings, they are “peace offerings for acknowledgement” and require the offering of bread that is mentioned in the section, and may not be eaten beyond a period of one day and one night as it is here set forth (v. 15) [whilst other שלמים may be eaten at any time during two days and the intervening night].
אם רצה רש"י לפרש באלו הזדמנויות יקריבוהו – למה לא התחיל דבריו "על נס שנעשה לו", ומה ראה להקדים "אם על דבר הודאה"?
(ועיין רש"י, תהלים ק':
ד"ה מזמור לתודה: להודיה, לאמרו על זבח תודה)
A Psalm of thanksgiving. Shout unto the LORD, all the earth.
**
2. השווה דברי רש"י הנ"ל למזמור ק"ז ה"ארבעה שצריכים להודות" מופיעים בתהלים ואצלנו ברש"י בסדר שונה. מה יכולה להיות הסיבה לכך?
3. למה באו ברש"י שלושת הראשונים בלשון רבים והאחרון בלשון יחיד?