פרשת תצוה תשי"ז - בגדי כהונה
א. שאלה כללית לכלל פרשתנו
הקדוש אנשלמה אשתרוק, מברצלונה (במאה ה-14) בספרו מדרשי התורה:
...ואחשוב כי בעבור שהכונה היתה ראויה למשה ונעתקה לאהרן ובזה הסדר לתיקון וסידור מלבושי הכהונה וחינוך ההדלקה הקודמת לכל עבודות היום בהטבה והמאורות בהדלקה... ושמשה רבנו בענותנותו התחזק בכל אלו העניינים לכבוד אהרן ולתפארת והתעורר כאילו היתה מעצמו לקרבה אל המלאכה לעשות אותה, לא כמצוּוה ומוכרח, רק ברצון גמור וכאוהב נאמן הממציא עצמו לעשות רצון קונו ואוהבו...
**
התוכל למצוא בלשון פרשתנו את הרמז שממנו למד את ענותנותו של משה רבנו וותרנותו לאחיו בלב שלם?
ב. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה לקדשו לכהנו לי: לקדשו להכניסו בכהונה על ידי הבגדים, שיהא כהן לי; ולשון כהונה שירות הוא.
לקדשו לכהנו לי TO SANCTIFY HIM, TO APPOINT HIM AS PRIEST TO ME — to sanctify him, i. e. to instal him into the priesthood by means of the garments here specified, so that he may become priest unto Me. The expression of כהונה denotes service — serventrie in old French
**
א. מה קשה לו?
**
ב. למה לא פירש רש"י מילת לכהנו לי בפסוק א'?
**
ג. האם וי"ו של "לקדשו" - הוראתה כהוראת וי"ו של "לכהנו" לדעת רש"י?
ד"ה בגדי קודש: מתרומה המקודשת לשמי יעשו אותם.
בגדי קדש lit., GARMENTS OF THE HOLY THING — i. e. from the heave-offering that is sanctified (מקדשת) to My Name shall they make them (Sifra, Acharei Mot, Chapter 1 10).
**
מדרך רש"י לפרש מילה, או צירוף מילים, קשה עם הופעתה הראשונה בכתוב. (ועיין לכלל זה גליון תרומה תש"ז ג2!). למה לא פירש רש"י אפוא "בגדי קדש" בפסוק ב?
ד"ה והם יקחו: אותם חכמי לב שיעשו הבגדים יקבלו מן המתנדבים את הזהב ואת התכלת לעשות מהן את הבגדים.
והם יקחו AND THEY SHALL TAKE — Those men, wise in heart (cf. v. 3), who are to make the garments shall receive from the donors את הזהב ואת התכלת THE GOLD AND THE BLUE PURPLE, in order to make the garments of them.
א. מה קשה לו?
ב. מה ראה לפרש מילת "יקחו" = יקבלו, וכי לא ידענו פירוש מילת "לקח"?
ג. תפקיד האבנים שעל האפוד
"אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה'... לְזִכָּרֹן"
And thou shalt put the two stones upon the shoulder-pieces of the ephod, to be stones of memorial for the children of Israel; and Aaron shall bear their names before the LORD upon his two shoulders for a memorial.
רלב"ג:
שהאבנים תהיינה סיבה שיזכור אהרן תמיד במחשבתו בבני ישראל ומשוטט בהם במחשבתו...
בֶּנו יעקב, בספרו der Pentateuch, עמוד 315:
אבנים אלה ישא אהרן על כתפיו, "לפני ה' לזיכרון", הם אבני זיכרון לבני ישראל. בשאתו שמותיהם על כתפיו ישא את האומה כולה, את בני יעקב ואת דאגתם. האבנים מסמלות את דאגתו האבהית של אהרן לעמו. תפקיד האב לפרנס את בניו. והאבנים על כתפיו הינן תפלת אהרן למען העם, שייתן להם אלוקים את צורכיהם. "זיכרון לבני ישראל לפני ה'" – הנושא הוא ה', המושא ישראל. כדי שיזכרם ה', שזה ורק זה הוא פירושו הנכון של "זיכרון" על כך יעידו הפסוקים בבמדבר י' ט' ואילך בתפקיד החצוצרות... אין כאן תפילת ציבור במשכן ולא תפלת כהן למען הציבור. מה שעל הכהן לאמר זוהי "ברכה" (במדבר ו' כ"ב). את העבודה עובד הוא באין אומר ודברים. אבני האפוד הם תפילתו האילמת של אהרן למען בני ישראל.
קאסוטו, שמות עמוד 262:
אבני זיכרון לבני ישראל: זכר וסמל לכך, שהכהן משרת בשם כל שבטי ישראל. זו תהיה המשרה שעל שכמו (השווה ישעיה ט' ה'!).
And thou shalt put the two stones upon the shoulder-pieces of the ephod, to be stones of memorial for the children of Israel; and Aaron shall bear their names before the LORD upon his two shoulders for a memorial.
1. מה ההבדל בין שלושתם בתפקיד האבנים שעל כתפות האפוד?
2. מהי הראיה שמביא יעקב מן החצוצרות שבבמדבר?
3. לשם מה מביא קאסוטו את ישעיה ט' ה'?
4. היש להביא ראיה מפרקנו ממקום אחר לדעת בֶּנו יעקב?
5. האם אפשר לפרש את הכתובת שעל הציץ (ל"ו) באותה דרך שפירש בֶּנו יעקב את הכתובת שעל אבני האפוד?
ד. "והיה על מצחו תמי.."
"וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה'"
והיה על מצחו תמיד — It is not possible to say that this means that it should be on his forehead continually because, as a matter of fact, it was on it only at the time of the sacrificial service. But the word תמיד is to be connected with the words that follow: “continually to make atonement for them”, even if it be not then upon his forehead, i. e. when the High Priest was not officiating, and therefore was not wearing the Plate, at that time when the unclean animal was being sacrificed by an ordinary priest. But according to the opinion (if we adopt the opinion) of him (Rabbi Judah) who says that only whilst it was on his forehead did it atone and effect pardon, and that if it was not on his forehead it did not effect pardon, the following inference must be derived from the phrase על מצחו תמיד: it informs us that he must constantly touch it whilst it is on his forehead, so that he should not divert his attention from it (Yoma 7b).
...ואולי שיכוון באמרו "קודש" על ישראל, כאומר "קודש ישראל" ותיבת "לה'" ירצה, כי כללות ישראל הנקראים "קודש" הם לה', חשוקים, דבוקים, משועבדים...
לרצון להם לפני ה׳. "that they may be accepted on their behalf by G'd with goodwill." We need to understand why the two words "Holy unto G'd" possessed the ability to attract G'd's goodwill. Perhaps the word "Holy" referred to the people of Israel. We find Israel described as "Holy" by Jeremiah (Jeremiah 2,3). The word "unto G'd" are meant to convey that the Jewish people as a whole are devoted and dedicated to G'd. This fact (and not merely the words on the ציץ) ensure G'd's goodwill towards the people. This is the mystical dimension of the words אני לדודי ודודי לי, in Song of Songs 6,3. Solomon means that "if I am devoted to G'd, as a result G'd i.e. דודי, will turn His benevolent attention towards me."
1. העתק את פסוק ל"ו בסימני פיסוק בהתאם לפירושו.
*
2. למה לא אמר בעל אור החיים את דבריו לפסוק ל"ו?
*
3. אם נכון פירושו, הושפע ממנו אחד הנביאים בבחירת ביטויו. מי?