עיין גם גיליון וישב תש"ז העוסק בעיקר בחציו הראשון של פרקנו.
| א. שאלות כלליות |
1. שים לב: יש דמיון רב בסגנון הפסוקים הראשונים של פרקנו (א'-ו') ובין סגנון הפסוקים האחרונים של פרקנו (כ'-כ"ב). במה הדמיון – ומה כוונת הדמיון הזה?
2. הסבר, למה לא הסתפקה הגברת בסיפור המעשה לבעלה, על מנת שיענישוהו, ולמה הקדימה וסיפרה את כל הסיפור גם לאנשי ביתה, לעבדיה – מה מטרתה בזה?
| ב. השוואת מפרשים |
"וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה"
And he left all that he had in Joseph’s hand; and, having him, he knew not aught save the bread which he did eat. And Joseph was of beautiful form, and fair to look upon.
"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף"
ותשא אשת אדניו HIS LORD’S WIFE LIFTED UP HER EYES etc. — wherever אחר is used and not אחרי it means immediately after (Genesis Rabbah 44:5).
ד"ה ויהי יוסף יפה תואר: כיוון שראה עצמו מושל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו. אמר הקדוש ברוך הוא: "אביך מתאבל, ואתה מסלסל בשערך?! אני מנדה בך את הדב". מיד – "ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף".
ויהי יוסף יפה תאר AND JOSEPH WAS OF BEAUTIFUL FORM — As soon as he saw that he was ruler (in the house) he began to eat and drink and curl his hair. The Holy One, blessed be He, said to him, “Your father is mourning and you curl your hair! I will let a bear loose against you” (Midrash Tanchuma, Vayeshev 8). Immediately.
ד"ה ויהי יוסף יפה תואר: אחר שהפקיד אותו באופן זה. על היפך שהיה מתחילה, שהיה עובד בעבודה קשה, כאמרו (תהלים פ"א): "הסירותי מסבל שכמו".
ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה, after Potiphar had entrusted him with all these important tasks Joseph found time to make himself look handsome having no longer to perform demeaning physical labour assigned to most slaves. Psalms 81,7 extols the relief felt when one is freed from such burdensome tasks.
ד"ה ותשא אשת אדוניו: בשביל יופיו שאמר למעלה.
ותשא אשת אדוניו, on account of his good looks described before.
*
1. קושי אחד – בפסוק ו' – עומד גם בפני רש"י גם בפני ספורנו. מהו הקושי?
*
2. בשתי תשובות דומות זו לזו אבל שונות זו מזו מיישבים שני הפרשנים את הקושי הנ"ל. במה הדמיון ובמה השוני?
**
3. בשתי דרכים שונות מסבירים שני הפרשנים הנ"ל את הקשר שבין חלקו הראשון של פרקנו (א'-ו', ובייחוד פסוק ו') ובין חלקו השני (ז'-י"ט). מה ההבדל בין שניהם? האם מתנגדים שני ההסברים זה לזה או משלימים זה את זה?
| ג. "וימאן ויאמר אל אשת אדוניו" |
"וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו"
But he refused, and said unto his master’s wife: ‘Behold, my master, having me, knoweth not what is in the house, and he hath put all that he hath into my hand;
סיפר הכתוב, כי מיאן לעשות כרצונה אף על פי שהיא גברתו אשת אדוניו והוא ירא ממנה, כי היה ירא את ה' יותר, וזה טעם "אל אשת אדוניו".
מה קשה לרמב"ן בפסוקנו?
| ד. "וחטאתי לאלוהים" |
"וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵא-לֹהִים"
he is not greater in this house than I; neither hath he kept back any thing from me but thee, because thou art his wife. How then can I do this great wickedness, and sin against God?’
ד"ה וחטאתי לאלוהים: בני נח נצטוו על העריות.
וחטאתי לאלהים AND SIN AGAINST GOD — The “Sons of Noah” (בני נח) were subject to the command which forbade immorality (Sanhedrin 56b).
רמב"ן, (אחרי הביאו דברי רש"י דלעיל):
ד"ה וחטאתי לאלהים: ונכון הוא, רק בעבור חסרון דעת הנשים הקדים אליה, כי הדבר בגידה באדוניו אשר בוטח בו, ואחרי כן אמר, כי יש בעניין עוד חטא לאלוהים. וייתכן לפרש "וחטאתי לאלהים" בבגידה הזאת, כי רעה גדולה הוא שיהיה בה לי חטא לפני האלוהים, כי עיניו בנאמני ארץ ולא לפניו בוגד יבוא. ודברו אמת, רק לא הזכיר איסור הערוה, כי דבר עמה כדרך הנשים.
ד"ה וחטאתי לאלהים: ונכון הוא, רק בעבור חסרון דעת הנשים הקדים אליה, כי הדבר בגידה באדוניו אשר בוטח בו, ואחרי כן אמר, כי יש בעניין עוד חטא לאלוהים. וייתכן לפרש "וחטאתי לאלהים" בבגידה הזאת, כי רעה גדולה הוא שיהיה בה לי חטא לפני האלוהים, כי עיניו בנאמני ארץ ולא לפניו בוגד יבוא. ודברו אמת, רק לא הזכיר איסור הערוה, כי דבר עמה כדרך הנשים.
1. מה קשה בפסוקנו לרש"י, ומה קשה לרמב"ן?
**
2. מה ההבדל בין תשובתו הראשונה של הרמב"ן ובין תשובתו השנייה?
| ה. השוואת פסוקים |
השווה את סיפור הכתוב בפסוק י"ב לסיפור בפי אשת אדוניו לבני ביתה (י"ד-ט"ו) ולאותו סיפור בפיה לבעלה (י"ז-י"ח).
| דברי הכתוב | דבריה לאנשי ביתה (י"ד-ט"ו) | דבריה לבעלה (י"ז-י"ח) |
| 1. וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ | פסוק ט"ו וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי | פסוק י"ח וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי |
| 2. וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה | פסוק ט"ו וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה | פסוק י"ח וַיָּנָס הַחוּצָה |
| 3. וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ | פסוק י"ד וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל | פסוק י"ח כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא |
| 4. | פסוק י"ד רְאוּ | פסוק י"ז |
| 5. | הֵבִיא לָנוּ | בָּא אֵלַי |
| 6. | אִישׁ עִבְרִי |
הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ |
| 7. | לְצַחֶק בָּנוּ | לְצַחֶק בִּי |
הסבר את סיבת השינויים בין שלושת הסיפורים הנ"ל. (ל-1 תוכל להעזר בדברי הרמב"ן י"ב ד"ה ויעזב בגדו בידה) (ל-3 עיין דברים כ"ב כ"ד!) (שים לב בייחוד למילים המסומנות בקו).
| ו. "ראו הביא לנו איש עברי" |
"רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי"
that she called unto the men of her house, and spoke unto them, saying: ‘See, he hath brought in a Hebrew unto us to mock us; he came in unto me to lie with me, and I cried with a loud voice.
ד"ה וטעם ראו הביא לנו: כי העברים שנואי המצרים המה, ולא יוכלו לאכול איתם לחם, כי תועבה היא להם, ולא יבואו בביתם, ולכן אמרה: הנה עשה עמנו רעה להביא בביתנו עברי ועשאו פקיד ונגיד, וראוי לו שיצחק בנו, כענין שנאמר (משלי כ"ט כ"א) "מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון".
וזה טעם "אשר הבאת לנו", כי הבאתו בביתה היתה קשה בעיניהם. ואמרה "הביא לנו" על בעלה ולא הזכירתו לכבודו או בדרך מוסר לנשים, או בעבור שהמביא ידוע; וכן בספר איוב במקומות רבים ידבר על ה' הנכבד בסתם, בעבור דעתם שעליו ידברו, וכן יאמר אל אבנר (שמואל ב', ג' ז') "מדוע באתה אל פילגש אבי?" לא יזכיר האומר ולא דיבר בו כלל, בעבור היותו ידוע, שהוא איש בשת.
1. הסבר את המקומות המסומנים בקו.
*
2. שלוש סיבות נותן הרמב"ן לחסרון הנושא בפסוקנו. הראשונה "לכבודו" ומקשים: אם "לכבודו" לא הזכירה את בעלה, למה בכל זאת הכניסתו לתוך דבריה לעבדים "הביא לנו", ולמה לא אמרה סתם "בא אלי"?