| א. מה הראה בלק לבלעם |
"וַיִּשְׁמַע בָּלָק כִּי בָא בִלְעָם
וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ אֶל עִיר מוֹאָב
אֲשֶׁר עַל גְּבוּל אַרְנֹן אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַגְּבוּל"
And when Balak heard that Balaam was come, he went out to meet him unto Ir-moab, which is on the border of Arnon, which is in the utmost part of the border.
תנחומא (בלק י'):
"ויצא לקראתו אל עיר מואב" – למטרופולין שלה. מה ראה לקדמו לגבולין? אמר לו: "הגבולין הללו שנקבעו מימי נח, שלא תכנס אומה בגבול חברתה, הללו באים לעקור אותם!" ...והיה מראה איך פרצו גבול סיחון ועוג, כאילו קובל עליהם.
"ויצא לקראתו אל עיר מואב" – למטרופולין שלה. מה ראה לקדמו לגבולין? אמר לו: "הגבולין הללו שנקבעו מימי נח, שלא תכנס אומה בגבול חברתה, הללו באים לעקור אותם!" ...והיה מראה איך פרצו גבול סיחון ועוג, כאילו קובל עליהם.
ד"ה אל עיר מואב: אל מטרופולין שלו, עיר החשובה שלו, לומר: "ראה! מה אלו מבקשין לעקור!"
אל עיר מואב [AND HE WENT TOWARDS HIM] UNTO THE CITY OF MOAB — to his metropolis, the most important city he had, as much as to say: See what these Israelites wish to exterminate (Midrash Tanchuma, Balak 10).
"וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם בָּלָק וַיָּבֹאוּ קִרְיַת חֻצוֹת"
And Balaam went with Balak, and they came unto Kiriath-huzoth.
תנחומא (בלק י"א):
"קרית חוצות" – שעשה שווקים של מקח וממכר ועשה לו אטליז להראות לו אוכלוסין, לומר: "ראה! מה אלו באין להרוג, בני אדם ותינוקות שלא חטאו להם?"
"קרית חוצות" – שעשה שווקים של מקח וממכר ועשה לו אטליז להראות לו אוכלוסין, לומר: "ראה! מה אלו באין להרוג, בני אדם ותינוקות שלא חטאו להם?"
ד"ה קרית חוצות: עיר מלאה שווקים: אנשים ונשים וטף בחוצותיה.
לומר: "ראה ורחם שלא יעקרו אלו!"
קרית חצות — a city (קריה) full of streets (חצות), — men and women and children thronging the streets, as much as to say: Look and have pity that these should not be exterminated (Midrash Tanchuma, Balak 11).
**
2. מה ראה רש"י בדבריו הראשונים (ד"ה אל עיר מואב) לסטות מדברי מקורו, מדרש תנחומא, ולפרשו כפי שפירש בד"ה קרית חוצות?
3. בעל נחלת יעקב על רש"י מקשה:
נראין דברי רש"י ד"ה אל עיר מואב סותרין לדבריו בראשית מ"ד י"ג ד"ה וישובו העירה: מטרופולין היתה והוא אומר "העירה"? עיר כל שהיא? אלא שלא היתה חשובה בעיניהם אלא כעיר בינונית של עשרה בני אדם...
נראין דברי רש"י ד"ה אל עיר מואב סותרין לדבריו בראשית מ"ד י"ג ד"ה וישובו העירה: מטרופולין היתה והוא אומר "העירה"? עיר כל שהיא? אלא שלא היתה חשובה בעיניהם אלא כעיר בינונית של עשרה בני אדם...
הסבר, מהי הקושיה וכיצד אפשר לישבה?
4. הסבר את דברי המדרש המסומנים בקו - "כאילו קובל עליהם".
| ב. "האומנם" - תמיהה מתקיימת |
"הַאֻמְנָם לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ"
And Balak said unto Balaam: ‘Did I not earnestly send unto thee to call thee? wherefore camest thou not unto me? am I not able indeed to promote thee to honour?’
רש"י (על פי מדרש תנחומא):
נתנבא שסופו לצאת מעמו בקלון.
נתנבא שסופו לצאת מעמו בקלון.
האמנם לא אוכל כבדך AM I NOT ABLE INDEED TO HONOUR YOU — He prophesied unwittingly that he (Balaam) would eventually leave him in disgrace (Midrash Tanchuma, Balak 10).
שים לב: המדרש – ובעקבותיו רש"י – מפרש פסוקנו כאילו נאמר בניחותא ולא בתמיה!
**
1. הסבר – מה הצריכם להוציא הפסוק ממשמעו?
**
2. באר יצחק (פירוש על רש"י משנת תרל"ג):
מאמר זה "האמנם לא אוכל כבדך" יתפרש לדבר והיפוכו, רצוני לומר לחיוב ולשלילה, כי להיות ה"א "האמנם" ה"א התמיה, אם כי משמעו לפי פשוטו החיוב: "הכי אמת הוא שלא אוכל כבדך?! אבל זאת היא האמת שבודאי בידי לכבדך!" אבל בכל זאת השלילה גם כן בכח המאמר הזה, כי נמצא גם כן לפעמים ה"א התמיה שהיא תמיה מתקיימת! ולפי זה יתפרש גם כן, כי אמת הוא שלא אוכל כבדך. וזה בלי ספק שבלק כיון במאמרו זה החיוב, אבל אמרו ז"ל, שהוא על דרך "ניבא ולא ידע מה ניבא".
מאמר זה "האמנם לא אוכל כבדך" יתפרש לדבר והיפוכו, רצוני לומר לחיוב ולשלילה, כי להיות ה"א "האמנם" ה"א התמיה, אם כי משמעו לפי פשוטו החיוב: "הכי אמת הוא שלא אוכל כבדך?! אבל זאת היא האמת שבודאי בידי לכבדך!" אבל בכל זאת השלילה גם כן בכח המאמר הזה, כי נמצא גם כן לפעמים ה"א התמיה שהיא תמיה מתקיימת! ולפי זה יתפרש גם כן, כי אמת הוא שלא אוכל כבדך. וזה בלי ספק שבלק כיון במאמרו זה החיוב, אבל אמרו ז"ל, שהוא על דרך "ניבא ולא ידע מה ניבא".
הסבר את המושג "תמיהה מתקיימת", שבעזרתו רוצה בעל באר יצחק לפרש את מדרשנו. תן דוגמא מן המקרא לה"א התמיהה בהוראה זו בראש תמיהה מתקיימת!
| ג. מתנת בלק |
1. במדבר כ״ב:מ׳
"וַיִּזְבַּח בָּלָק בָּקָר וָצֹאן וַיְשַׁלַּח לְבִלְעָם וְלַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ"
And Balak sacrificed oxen and sheep, and sent to Balaam, and to the princes that were with him.
"ויזבח בלק בקר וצאן": הצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה כאברהם, שנאמר (בראשית י"ח) "ואקחה פת לחם וסעדו לבכם" ואחר כך "מהרי שלש סאים קמח...", "ואל הבקר רץ אברהם ויקח פר בן בקר רך וטוב...".
ורשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אין עושין: בלק אמר (כ"ב: י"ז): "כי כבד אכבדך מאד" וכשבא לא שיגר לו אלא בקר וצאן אחת.
התחיל בלעם חורק שניו עליו, שהיתה נפשו רחבה. אמר: "כך שלח לי? מחר אני נותן מארה בנכסיו. (כ"ג א'): "ויאמר בלעם אל בלק: בנה לי בזה שבעה מזבחות והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אילים"!
ד"ה בקר וצאן: דבר מועט, בקר אחד וצאן אחד בלבד.
בקר וצאן THE HERD AND FLOCK — a small matter (one ox and one sheep, nothing in comparison with what he had promised him) (Midrash Tanchuma, Balak 11).
**
א. לדברי המדרש הנ"ל מקשה בעל ידי משה:
וקשה לי מה שאמר "ואפילו מעט אין עושין..." והלא מעט עשה, שנתן לו בקר וצאן אחת.
וקשה לי מה שאמר "ואפילו מעט אין עושין..." והלא מעט עשה, שנתן לו בקר וצאן אחת.
נסה ליישב קושייתו.
(עיין בראשית י"ח פסוקים ב'-ח').
**
ב. כמה מפרשי רש"י מקשים:
מניין לו שאינו אלא "בקר אחד וצאן אחד", ולמה לא יפרשנו כפי שפירש בבראשית ל"ב י' ד"ה שור וחמור:
דרך ארץ לומר על שורים הרבה "שור"; אדם אומר לחברו: "בלילה קרא התרנגול" ואינו אומר: "קראו התרנגולים".
דרך ארץ לומר על שורים הרבה "שור"; אדם אומר לחברו: "בלילה קרא התרנגול" ואינו אומר: "קראו התרנגולים".
נסה ליישב קושייתם.
*
ד"ה וישלח לבלעם: ענין מתנה, כמו (מלכים א' ט' ט"ז) "ויתנה שלוחים".
מה קשה לו?
| ד. הכנות למשל הראשון והשני |
השוה את הכנותיו למשלו הראשון להכנותיו למשלו השני:
|
פרק כ"ג, פסוק ג':
"הִתְיַצֵּב עַל עֹלָתֶךָ וְאֵלְכָה אוּלַי יִקָּרֵה ה' לִקְרָאתִי וּדְבַר מַה יַּרְאֵנִי וְהִגַּדְתִּי לָךְ וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי" |
פרק כ"ג, פסוק ט"ו:
"הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה - - - - - -" |
|
ד':
"וַיִּקָּר אֱ-לֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ" |
ט"ז:
" וַיִּקָּר ה' אֶל בִּלְעָם - - - - - - - - -" |
|
ה':
"וַיָּשֶׂם ה' דָּבָר בְּפִי בִלְעָם וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר" |
"וַיָּשֶׂם דָּבָר בְּפִיו וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר" |
|
ו':
וַיָּשָׁב אֵלָיו וְהִנֵּה נִצָּב עַל עֹלָתוֹ הוּא וְכָל שָׂרֵי מוֹאָב - - - - - -" |
י"ז:
"וַיָּבֹא אֵלָיו וְהִנּוֹ נִצָּב עַל עֹלָתוֹ וְשָׂרֵי מוֹאָב אִתּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ בָּלָק מַה דִּבֶּר ה'" |
| ז': "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר..." | י"ח: "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר..." |
1. התוכל להסביר סיבת אחדים מן השינויים הנ"ל?
2. רש"י, פסוק ט"ז:
ד"ה וישם דבר בפיו: ומה היא השימה הזאת? ומה חסר המקרא באמרו: "שוב אל בלק וכה תדבר"? אלא כשהיה שומע שאינו נרשה לקלל, אמר: "מה אני חוזר אצל בלק לצערו?!" ונתן לו הקב"ה רסן וחכה בפיו, כאדם הפוקס בהמה בחכה, להוליכה אל אשר ירצה, אמר לו: "על כרחך תשוב אל בלק!!"
ד"ה וישם דבר בפיו: ומה היא השימה הזאת? ומה חסר המקרא באמרו: "שוב אל בלק וכה תדבר"? אלא כשהיה שומע שאינו נרשה לקלל, אמר: "מה אני חוזר אצל בלק לצערו?!" ונתן לו הקב"ה רסן וחכה בפיו, כאדם הפוקס בהמה בחכה, להוליכה אל אשר ירצה, אמר לו: "על כרחך תשוב אל בלק!!"
א. בעל נחלת יעקב על רש"י מקשה:
לא ידעתי למה לא פירש הכי לעיל (פסוק ה') "וישם ה' דבר בפי בלעם"? ובפרט דבבמדבר רבה וכן בתנחומא אמרו כן לעיל (היינו: לפסוק ה').
לא ידעתי למה לא פירש הכי לעיל (פסוק ה') "וישם ה' דבר בפי בלעם"? ובפרט דבבמדבר רבה וכן בתנחומא אמרו כן לעיל (היינו: לפסוק ה').
נסה ליישב קושייתו!
*
ב. למה מביא רש"י ציור כפול של "רסן" ו"חכה" - מה היו הדבריו חסרים אילו אמר אחד מהם בלבד?