| א. "נחמו נחמו" |
"נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי"
Comfort ye, comfort ye My people, saith your God.
נבייא אתנביאו תנחומין על עמי אמר מלחכון.
Comfort ye, comfort ye My people, saith your God.
...כל אלה הנחמות עתידים לימות המשיח... ופירוש 'נחמו' כמו שפרשנו בפסוק (ישעיה ל"ה ג') "חזקו ידים רפות".
ושם פירש:
פעמים יבוא הציווי לא לאדם מיוחד אלא למי שיהיה, כמו (בראשית כ"ז) "ראה ריח בני..." (ירמיהו י"ג י"ח) "אמור למלך ולגבירה השפילו שבו"...
פעמים יבוא הציווי לא לאדם מיוחד אלא למי שיהיה, כמו (בראשית כ"ז) "ראה ריח בני..." (ירמיהו י"ג י"ח) "אמור למלך ולגבירה השפילו שבו"...
אבן כספי, אדני כסף:
כלומר: התנחמו עמי במה שיעדתי לכם מחורבן בית ראשון כי אחר שבעים שנה ישוב ויבנה.
כלומר: התנחמו עמי במה שיעדתי לכם מחורבן בית ראשון כי אחר שבעים שנה ישוב ויבנה.
שד"ל:
...ה' יקרא לעמים כולם ואל תבל ומלואה לנחם את עמו.
...ה' יקרא לעמים כולם ואל תבל ומלואה לנחם את עמו.
1. מהו הקושי בפסוקנו, וכמה תשובות שונות ניתנו בזה ליישוב הקושי? מה ההבדל ביניהם?
*
2. במה דומה פסוקנו לירמיהו כ"ג י'?
| ב. בטעם הכפל |
"נַחֲמוּ נַחֲמוּ"
ויקרא רבה , צו פרשה י' (ב):
...אמר ישעיה: מטייל הייתי בבית תלמודי ושמעתי קולו של הקב"ה אומר: (ישעיה ו') 'את מי אשלח ומי ילך לנו'. שלחתי את מיכה והיו מכין אותו, הדא הוא דכתיב (מיכה ד') 'בשבט יכך על הלחי'; שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס (=קטוע בלשונו), דאמר ר' פנחס: למה נקרא שמו עמוס? שהיה עמוס בלשונו. מעתה – "את מי אשלח ומי ילך לנו?" ואומר: 'הנני שלחני!' אמר לו הקב"ה: "ישעיה! בני טרחנים הם, סרבנים הם, אם אתה מקבל עליך להתבזות וללקות מבני – אתה הולך בשליחותי, ואם לאו – אין אתה הולך". אמר לו: "על מנת כן (ישעיה ג') 'גוי נתתי למכים ולחיי למורטים', ואיני כדאי לילך בשליחות אצל בניך". אמר לו הקב"ה: "ישעיה! (תהלים מ"ח) 'אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלוקים אלוקיך שמן ששון מחבריך': 'אהבת צדק' – אהבת לצדק את בני, 'ותשנא רשע' – ששנאת מלחייבן, 'על כן משחך... מחבריך', מהו 'מחבריך'? כל הנביאים קיבלו נבואות נביא מנביא: (במדבר י"א) "ויאצל מן הרוח אשר עליו..."; (מלכים ב' ג') "נחה רוח אליהו על אלישע" – אבל אתה מפי הקב"ה: (ישעיה ס"א א') "רוח ה' עלי, יען משח ה' אותי לבשר ענוים", חייך שכל הנביאים מתנבאים נבואות פשוטות ואתה נחמות כפולות: (ישעיה נ"א) "עורי! עורי!" "התעוררי, התעוררי", "אנכי אנכי הוא מנחמכם" (ישעיה מ') "נחמו נחמו".
...אמר ישעיה: מטייל הייתי בבית תלמודי ושמעתי קולו של הקב"ה אומר: (ישעיה ו') 'את מי אשלח ומי ילך לנו'. שלחתי את מיכה והיו מכין אותו, הדא הוא דכתיב (מיכה ד') 'בשבט יכך על הלחי'; שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס (=קטוע בלשונו), דאמר ר' פנחס: למה נקרא שמו עמוס? שהיה עמוס בלשונו. מעתה – "את מי אשלח ומי ילך לנו?" ואומר: 'הנני שלחני!' אמר לו הקב"ה: "ישעיה! בני טרחנים הם, סרבנים הם, אם אתה מקבל עליך להתבזות וללקות מבני – אתה הולך בשליחותי, ואם לאו – אין אתה הולך". אמר לו: "על מנת כן (ישעיה ג') 'גוי נתתי למכים ולחיי למורטים', ואיני כדאי לילך בשליחות אצל בניך". אמר לו הקב"ה: "ישעיה! (תהלים מ"ח) 'אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלוקים אלוקיך שמן ששון מחבריך': 'אהבת צדק' – אהבת לצדק את בני, 'ותשנא רשע' – ששנאת מלחייבן, 'על כן משחך... מחבריך', מהו 'מחבריך'? כל הנביאים קיבלו נבואות נביא מנביא: (במדבר י"א) "ויאצל מן הרוח אשר עליו..."; (מלכים ב' ג') "נחה רוח אליהו על אלישע" – אבל אתה מפי הקב"ה: (ישעיה ס"א א') "רוח ה' עלי, יען משח ה' אותי לבשר ענוים", חייך שכל הנביאים מתנבאים נבואות פשוטות ואתה נחמות כפולות: (ישעיה נ"א) "עורי! עורי!" "התעוררי, התעוררי", "אנכי אנכי הוא מנחמכם" (ישעיה מ') "נחמו נחמו".
וטעם פעמים – דרך מהירות, או רגע אחרי רגע.
Comfort, etc. God addresses His prophet or the chiefs of the people. The repetition of the words Comfort ye is to indicate, that the comfort is to be administered immediately or repeatedly.
...והכפל לחזק.
ר' שלמה בן יצחק מריני, ספר תיקון עולם (על ישעיה):
וטעם הכפל, כי הנה יש גלות ישראל וגלות שכינה, ועל זה יש לנו להצטער יותר, על שמו הגדול המחולל בגויים, ועל כן נקוה ליום הישועה, בעבור שאז יתקדש שמך בכל העולם, וזהו שאמר 'נחמו' בעבור ישועת ה' שיתקדש שמו בעולם, 'נחמו' על גאולת עצמכם. עוד: ישועת ישראל תהיה כפולה: גאולת גופם וגאולת נפשם. כי מלבד היותנו סובלים עול גלות וצרות רבות, אנו מצטערים על שאין אנו יכולים לקיים רוב המצוות ולעבוד את ה' כהוגן בארצות הגויים. ומזה הצד הוכפל הגאולה גם כן, כי אז נעבוד את ה' כראוי.
וטעם הכפל, כי הנה יש גלות ישראל וגלות שכינה, ועל זה יש לנו להצטער יותר, על שמו הגדול המחולל בגויים, ועל כן נקוה ליום הישועה, בעבור שאז יתקדש שמך בכל העולם, וזהו שאמר 'נחמו' בעבור ישועת ה' שיתקדש שמו בעולם, 'נחמו' על גאולת עצמכם. עוד: ישועת ישראל תהיה כפולה: גאולת גופם וגאולת נפשם. כי מלבד היותנו סובלים עול גלות וצרות רבות, אנו מצטערים על שאין אנו יכולים לקיים רוב המצוות ולעבוד את ה' כהוגן בארצות הגויים. ומזה הצד הוכפל הגאולה גם כן, כי אז נעבוד את ה' כראוי.
1. מהן השיטות השונות שבהן מסבירים הנ"ל את כפל המילים? (סדר את כל הנ"ל לקבוצות! שים לב במיוחד לעמדת ויקרא רבה!)
2. מה ראה רש"י, שלא עמד על הכפל שבפסוקנו ולא הלך בדרך שהלך בה בבמדבר י"ז כ"ח ד"ה כל הקרב הקרב? (ועיין גיליון קרח תשכ"ב, שאלה ג').
| ג. תפקידה של מילת "כי" |
"דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ
כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ
כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ
כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ"
Bid Jerusalem take heart, and proclaim unto her, that her time of service is accomplished, that her guilt is paid off; that she hath received of the LORD’S hand double for all her sins.
היש להבין את שני המשפטים הפותחים ב"כי" כתוכן הדיבור והקריאה או כנתינת טעם לקריאה? נסה להכריע בין הדעות הבאות.
אלשיך:
...מלבד הנחמה צריכה פיוס, וזהו "דברו על לב ירושלם", שהוא לשון פיוסים, ועם כל זה לא תתפייס כי אם עוד צריכה קריאה אליה, כי אחר הפיוס עוד מתרחקת לבוא... והטעם שצריך כל זה, הוא: על "כי מלאה צבאה", שלא זכתה להגאל בזמן קרוב אלא אחר כי מלאה צבאה, שהוא עד עת קץ...
...מלבד הנחמה צריכה פיוס, וזהו "דברו על לב ירושלם", שהוא לשון פיוסים, ועם כל זה לא תתפייס כי אם עוד צריכה קריאה אליה, כי אחר הפיוס עוד מתרחקת לבוא... והטעם שצריך כל זה, הוא: על "כי מלאה צבאה", שלא זכתה להגאל בזמן קרוב אלא אחר כי מלאה צבאה, שהוא עד עת קץ...
והקריאה היא "כי מלאה צבאה" וכי נשלם ענשה.
Bid Jerusalem take heart, and proclaim unto her, that her time of service is accomplished, that her guilt is paid off; that she hath received of the LORD’S hand double for all her sins.
מקרא כפשוטו:
לא הבינו חכמי הגויים קריאה זו, כסבורים ש"קרא" כאן פועל יוצא, והפעול "כי מלאה צבאה" עד סוף הפסוק... ובאמת... "כי מלאה צבאה" – נותן טעם לשלפניו כמו שאומר: חפץ ה' קרבת ירושלים, כי מלאו ימי שלומיה.
לא הבינו חכמי הגויים קריאה זו, כסבורים ש"קרא" כאן פועל יוצא, והפעול "כי מלאה צבאה" עד סוף הפסוק... ובאמת... "כי מלאה צבאה" – נותן טעם לשלפניו כמו שאומר: חפץ ה' קרבת ירושלים, כי מלאו ימי שלומיה.
| ד. פירוש מילת "צבאה" |
"כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ"
מלאו ימיה, וכמוהו (איוב י"ב י"ב) "כל ימי צבאי איחל", (איוב ז' א') "הלא צבא לאנוש עלי ארץ". והמפרשים אמרו שהוא כמשמעו, והראשון הוא הנכון.
צבאה Her time.8A. V., The warfare. Comp. צבאי my appointed time (Job 14:14); צבא (ib. vii .1). The commentators generally take it in its usual sense; her host;9מלאה צבאה is to be rendered accordingly: She is full of her host, that is, of the Israelites. Comp. Targ. Jon. ארי עתידא דתתטלי מעם גלותהא I. E. decides against this explanation, probably from the parallelism which demands that this phrase should be similar in meaning to נרצה עונה the punishment for her iniquity is accomplished. From the mere grammatical point of view this explanation is more commendable, since the masculine צבאה is more likely to be the object than the subject to טלאה, which is feminine. but the first explanation is the right one.
**
1. הסבר מהו ההבדל בין פירושו לבין פירוש "המפרשים".
**
2. מהו נימוקו של ראב"ע להחליט ש"הראשון הוא הנכון"?
| ה. הדגשת כפל הרעה |
"כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ"
Bid Jerusalem take heart, and proclaim unto her, that her time of service is accomplished, that her guilt is paid off; that she hath received of the LORD’S hand double for all her sins.
ד"ה כפלים: מצרות שלקח כל גוי.
Double. Twice as much affliction as other nations had to suffer.
ד"ה בכל חטאותיה: בעבור כל חטאותיה.
בכל For all.
...ובאמרו "כפלים" רוצה לומר שתים, והוא אומר על שתי גלויות שגלו ישראל: גלות בבל וזה הגלות. ולמה היה זה? בעבור כל חטאותיה.
אברבנאל:
שלא היו רעותיהם מקריות אלא השגחיות מאת ה', ושלקו כפלים ממה שפשעו, כי אם היות שלא היה הדבר כן, כי כגבה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו, הנה כדי לפייסה ציוה שיאמרו כן, לפי שהיושב בצער ינוח לו, כשאמרו לו שבאה לו צרה רבה על לא חמס עשה. ואיוב יוכיח, שהיה מצטער, לפי שהבריות היו אומרים לו, שנענש כפי חטאו... והענין כולו שכבר מירקו עוונותיהם ונשאר הקב"ה כאלו לוה מהם וחייב להשלים להם טובות על מה שקבלו יותר מן הראוי, ונאמן הוא לשלם.
שלא היו רעותיהם מקריות אלא השגחיות מאת ה', ושלקו כפלים ממה שפשעו, כי אם היות שלא היה הדבר כן, כי כגבה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו, הנה כדי לפייסה ציוה שיאמרו כן, לפי שהיושב בצער ינוח לו, כשאמרו לו שבאה לו צרה רבה על לא חמס עשה. ואיוב יוכיח, שהיה מצטער, לפי שהבריות היו אומרים לו, שנענש כפי חטאו... והענין כולו שכבר מירקו עוונותיהם ונשאר הקב"ה כאלו לוה מהם וחייב להשלים להם טובות על מה שקבלו יותר מן הראוי, ונאמן הוא לשלם.
שד"ל:
דברי תנחומים הם, ודרך המנחמים להגדיל הצרה בעיני מי שבאה עליו, למען הראות עצמם מרגישים בצרתו, שאם לא יעשו כן יאטם אזנו לתנחומיהם. (וקרוב לזה אברבנאל). ומי שלא תנוח דעתו בפירוש זה – הנח לו פירוש אחר והוא לר' שלמה מאריני ז"ל (רב בפאדובה) בספרו "תיקון עולם": לדעתי "כפלים בכל חטאותיה" הוא כמשמעו, והוא על דרך (זכריה א' ט"ו) "אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה".
דברי תנחומים הם, ודרך המנחמים להגדיל הצרה בעיני מי שבאה עליו, למען הראות עצמם מרגישים בצרתו, שאם לא יעשו כן יאטם אזנו לתנחומיהם. (וקרוב לזה אברבנאל). ומי שלא תנוח דעתו בפירוש זה – הנח לו פירוש אחר והוא לר' שלמה מאריני ז"ל (רב בפאדובה) בספרו "תיקון עולם": לדעתי "כפלים בכל חטאותיה" הוא כמשמעו, והוא על דרך (זכריה א' ט"ו) "אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה".
1. מהו הקושי שאותו מנסים ליישב?
2. מה אילץ את ראב"ע לפרש "בכל" – "בעבור כל", מה תיקן בזה?
3. לפי דברי שד"ל קרובים דבריו לדברי אברבנאל. הסבר מהו ההבדל (הדק) שבין דבריו לדברי אברבנאל הראשונים.