פרשת בהעלותך תשכ"ב - "ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה"
לחלקו הראשון של פרקנו עיין גיליון בהעלותך תשט"ו.
א. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה ויצאו שניהם: ומפני מה משכן והפרישן ממשה? לפי שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו. וכן מצינו בנח, שלא בפניו נאמר "איש צדיק תמים" ובפניו נאמר "כי אותך ראיתי צדיק לפני". דבר אחר: שלא ישמע בנזיפתו של אהרן.
ויצאו שניהם AND THEY BOTH WENT FORTH — And why did He bid them go further and so separate them from Moses? Because there is a rule that one should utter only a part of a man’s good qualities in his presence, but that the whole of them should be told only in his absence. Similarly we find in the case of Noah, that in his absence (i.e. when Scripture speaks about him) it says of him: “a righteous and whole-hearted man” (Genesis 6:9), whilst in his presence (i.e. where God is speaking to Noah) it states, (Genesis 7:1) “for thee I have seen righteous before me”, (and it does not add: whole-hearted) (Sifrei Bamidbar 102). — Another explanation is: God bid only Aaron and Miriam to draw near in order that he (Moses) should not hear the reprimand administered to Aaron.
א. מה קשה לו?
ב. השווה לדבריו את דבריו בפרשת נח (בראשית ז' א') "מכאן שאומרים מקצת שבחו..". הסבר, למה אמר רש"י שם "מכיון שאומרים" ואילו אצלנו אמר "לפי שאומרים"?
**
ג. מקובלנו מפי מפרשי רש"י שאין רש"י מביא שני פירושים ליישוב קושי אחד, אלא אם כן לא מצא יישוב מלא באחד מהם. הסבר לפי זה, למה לא הסתפק כאן באחד משני פירושיו?
ד"ה שמעו נא דברי: אין נא אלא לשון בקשה.
ותדבר AND [MIRIAM AND AARON] SPAKE — The term דבר in every passage where it is used implies harsh language, for so it stales, (Genesis 42:30) “The man, the lord of the land spake (דבר) roughly to us”. The term אמר, however, is always an expression denoting supplication, for so it states, (Genesis 19:7) “And he said (ויאמר) ‘I beg of you (נא), my brethren, do not so wickedly” ; (verse 6 of this chapter) “And He said (ויאמר), Hear, I pray you (נא), My words’ — for the word נא always expresses supplication (Sifrei Bamidbar 99).
**
הסבר מה בא להשמיענו? ואל תחשוב שהוא פירוש המילה, שכבר פירש מילה זו בכמה מקומות:
ד"ה נא: לשון בקשה.
And Lot said unto them: ‘Oh, not so, my lord;
ד"ה קח נא: אין נא אלא לשון בקשה...
שמעו נא דברי HEAR, I PRAY YOU, MY WORDS — The word נא is always an expression of entreaty (Sifrei Bamidbar 103).
ד"ה הכר נא: אין נא אלא לשון בקשה. הכר נא בוראך ואל תאבד שלשה נפשות.
שמעו נא דברי HEAR, I PRAY YOU, MY WORDS — The word נא is always an expression of entreaty (Sifrei Bamidbar 103).
ד"ה דבר נא: אין נא אלא לשון בקשה, בבקשה ממך הזהירם על כך שלא יאמר אותו צדיק...
שמעו נא דברי HEAR, I PRAY YOU, MY WORDS — The word נא is always an expression of entreaty (Sifrei Bamidbar 103).
ד"ה אם יהיה נביאכם: אם יהיו לכם נביאים.
And He said: ‘Hear now My words: if there be a prophet among you, I the LORD do make Myself known unto him in a vision, I do speak with him in a dream.
ד"ה ה' במראה אליו אתודע: שכינת שמי אינה נגלית עליו באספקלריא המאירה אלא בחלום וחזיון.
ה׳ במראה אליו אתודע This means: the Shechinah (the Divine Glory) of my Name does not reveal Itself unto him in a “transparent glass” (i.e. a direct revelation), but in dreams and visions (cf. Sifrei Bamidbar 103).
**
א. מה ראה רש"י להפוך את הדיבור בגוף ראשון "אתודע" לגוף שלישי "שכינת שמי אינה נגלית אלא..."?
ב. מה ראה רש"י לפרש את משפט ההווי החיובי "במראה אליו אתודע" למשפט שלילי והיפוכו "אינה נגלית ב... אלא ב..."?
ד"ה ויחר אף ה' בם וילך: מאחר שהודיעם סרחונם גזר עליהם נידוי, קל וחומר לבשר ודם, שלא יכעוס על חברו עד שיודיענו סרחונו.
ויחר אף ה’ בם וילך AND THE WRATH OF THE LORD GLOWED AGAINST THEM; AND HE WENT AWAY — Only after He had informed them of their offence did He decree “excommunication’ against them. All the more so should a human being not display anger against his fellow before he informs him of his offense (Sifrei Bamidbar 104).
ב. פירושי "במראה אליו" וכו'
"בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ"
And He said: ‘Hear now My words: if there be a prophet among you, I the LORD do make Myself known unto him in a vision, I do speak with him in a dream.
"פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת"
with him do I speak mouth to mouth, even manifestly, and not in dark speeches; and the similitude of the LORD doth he behold; wherefore then were ye not afraid to speak against My servant, against Moses?’
רש"י: ראב"ע:
ד"ה אם יהיה נביאכם: אם יהיו לכם נביאים. ד"ה ה' במראה אליו אתודע: שכינת שמי אין נגלית עליו באספקלריא המאירה אלא בחלום וחזיון. ד"ה נביאכם: מי שיהיה מכם נביא ה'. ד"ה במראה: פירושו אם יהיה נביאכם שהוא נביא ה', כמו (דברי הימים ב' ט"ז) "והנבואה עודד הנביא"; (בראשית כ"ד) "האהלה שרה אמו"; (תהילים מ"ה ז') "כסאך אלוהים עולם".
ד"ה ומראה ולא בחידות: "ומראה" – זה מראה דיבור, שאני מפרש לו דיבורי במראית פנים שבו ואיני סותמו לו בחידות, מענין שנאמר ליחזקאל (י"ז ב') "חוד חידה" וכו'.
יכול מראה שכינה? תלמוד לומר (שמות ל"ג כ') "לא תוכל לראות פני".
ד"ה במראה: במראות הלילה. ד"ה בחלום אדבר בו: כפול כדרך הנבואות. ד"ה במראה ולא בחידות: הטעם שאראה לו הדיבור כאשר הוא כצורת המשכן. (עיין שמות כ"ה מ': "וראה ועשה בתבניתם") ד"ה ולא בחידות: כמו (יחזקאל י"ג ג') "הנשר הגדול".
1. הסבר מה בין רש"י לראב"ע בפירוש המבנה התחבירי של פסוק ו'?
*
2. כיצד מפרש כל אחד משני הפרשנים הנ"ל את העדר הבי"ת במילת "ומראה" שבפסוק ה'?
**
3. האם מילת "מראֶה" (בסגול) שבבראשית ח' מנוגת למילת "מראָה" (בקמץ) שבפסוק ו', או היא מנוגדת למילת "חידות" שבפסוק ח', או שהיא מנוגדת לשניהם? (לפי כל אחד מן הפרשנים הנ"ל)
4. הסבר את המלים המסומנות בקו.
* השווה לשאלה זו את שני התרגומים לפסוקינו:
רמבמ"ן:
Einen Propheten euresgleichen gebe ich, der ewige mich in einem Gesicht zu erkennen... nut volligen Deutlichkeit nicht in Rotseln
בובר-רוזנצוויג:
in Gesicht geb ich ihm mich zu kennen... ausichtig nicht in Rotseln
ההולכים התרגומים בדרך אחד הפרשנים דלעיל? במה עולה התרגום האחרון על קודמו?
ג. משה זכה בשלושה דברים
"וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט"
with him do I speak mouth to mouth, even manifestly, and not in dark speeches; and the similitude of the LORD doth he behold; wherefore then were ye not afraid to speak against My servant, against Moses?’
דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: בשכר שלשה זכה לשלשה. בשכר (שמות ג') "ויסתר משה פניו" זכה לקלסתר פנים (רש"י: כי קרן עור פניו); בשכר "כי ירא" זכה ל"ויראו מגשת אליו"; בשכר "מהביט" זכה ל"ותמונת ה' יביט".
This disagrees with that which Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said, as Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Specifically as a reward for three acts of humility in averting his glance at the burning bush, Moses was privileged to experience three great revelations: Because “Moses concealed his face, fearing to gaze upon God” (Exodus 3:6), he was privileged to have his countenance [kelaster] glow.
Because he “feared,” he was privileged that “they feared to approach him” (Exodus 34:30).
Because he did not “gaze,” he was privileged to “behold the likeness of the Lord” (Numbers 12:8).
מהרש"א:
לפי שהרואה ומסתכל בדברים האלוקיים יש לו להרחיק עצמו מפני שלשה דברים: האחד היא יראה השכלית שירא לגשת אל דבר הגדול והנורא... השנית מונע עצמו מפני קוצר המשיג, שלא יבוא לטעות על פי עיונו בשכלו. והשלישי: מפני עומק המושג...
הסבר את הרעיון שבדברי הגמרא הנ"ל.
ד. כבש חרונו - ואחר העניש
"וַיִּחַר אַף ה' בָּם וַיֵּלַךְ"
And the anger of the LORD was kindled against them; and He departed.
ד"ה וילך: חרון אף הלך כרגע, והיה העונש לאחר שהלך החרון, דאילו היה מעניש בחרון אף, לא היה משתייר חס ושלום שריד חלילה, אלא כבש חרונו ואחר שהלך, העניש את מרים.
1. במה סטה מפשוטו של מקרא?
2. מה הרעיון הכלול בדבריו במהות העונש?
3. מה הניע אותו לסטות מן הפשט?