| א. האשה הכושית |
"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח"
And Miriam and Aaron spoke against Moses because of the Cushite woman whom he had married; for he had married a Cushite woman.
ומלילת מרים ואהרן במשה על עיסק אתתה שפירתא דנסיב, ארי אתתה שפירתא דנסיב – רחיק!
רש"י,
ד"ה ותדבר: (ספרי) אין דיבור בכל מקום אלא לשון קשה וכן הוא אומר (בראשית מ"ב) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות. ואין אמירה בכל מקום אלא לשון תחנונים וכן הוא אומר (בראשית י"ט) ויאמר אל נא אחי תרעו (במדבר יב) ויאמר שמעו נא דברי - כל נא לשון בקשה.
ותדבר AND [MIRIAM AND AARON] SPAKE — The term דבר in every passage where it is used implies harsh language, for so it stales, (Genesis 42:30) “The man, the lord of the land spake (דבר) roughly to us”. The term אמר, however, is always an expression denoting supplication, for so it states, (Genesis 19:7) “And he said (ויאמר) ‘I beg of you (נא), my brethren, do not so wickedly” ; (verse 6 of this chapter) “And He said (ויאמר), Hear, I pray you (נא), My words’ — for the word נא always expresses supplication (Sifrei Bamidbar 99).
ד"ה ותדבר מרים ואהרן: (ספרי) היא פתחה בדיבור תחילה לפיכך הקדימה הכתוב תחילה. ומנין היתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה? רבי נתן אומר: מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה, כיון ששמעה צפורה אמרה אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפירש בעלי ממני. ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן. ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו כך נענשה קל וחומר למספר בגנותו של חברו.
ותדבר מרים ואהרן AND MIRIAM AND AARON SPAKE — She opened the conversation, therefore Scripture mentions her first. And whence did Miriam know that Moses had separated himself from his wife (for this was the statement she made; cf. Rashi below)? R. Nathan answered: “Miriam was beside Zipporah When it was told to Moses, ‘Eldad and Medad are prophesying in the camp’ (Numbers 11:17). When Zipporah heard this, she exclaimed, Woe to the wives of these if they have anything to do with prophecy, for they will separate from their wives just has my husband has separated from me!” It was from this that Miriam knew about it, and she told it to Aaron. Now what was the case with Miriam who had no intention to disparage him? She was punished thus severely! How much the more will this be so in the case of one who intentionally speaks in disparagement of this fellow”! (Sifrei Bamidbar 99).
ד"ה האשה הכשית: (שם) מגיד שהכל מודים ביפיה כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי.
האשה הכשית THE CUSHITE WOMAN — This tells us that all agreed as to her beauty just as all agree as to the blackness of an Aethopian (cf. Sifrei Bamidbar 99).
ד"ה כושית: בגימטריה יפת מראה.
כושית — The numerical value of this word (736) is the same as that of יפת מראה, a woman of beautiful appearance.
ד"ה על אדות האשה: על אודות גירושיה.
על אדות האשה BECAUSE OF THE [CUSHITE] WOMAN — because of her having been divorced by Moses (cf. Note on previous passage).
ד"ה כי אשה כשית לקח: מה תלמוד לומר? אלא יש לך אשה נאה ביפיה ואינה נאה במעשיה במעשיה ולא ביפיה, אבל זאת נאה בכל.
כי אשה כשית לקח FOR HE HAD MARRIED A CUSHITE WOMAN — What is the force of this statement? (It appears superfluous; since על אדות וכו has been explained to refer to Moses having divorced his Cushite wife, it is unnecessary to state afterwards that he had married her)! But it is made to suggest the following: You may find a woman who is pleasant an account of her beauty but who is not pleasant by reason of her deeds (conduct); or one pleasant because of her conduct but not because of her beauty. This woman, however, was pleasant in every respect (Sifrei Bamidbar 99).
ד"ה האשה הכשית: על שם נויה נקראת כושית כאדם הקורא את בנו נאה כושי כדי שלא תשלוט בו עין רעה.
האשה הכשית THE CUSHITE WOMAN — Because of her beauty-she was called, “the Aethiopian” just as a man calls his handsome son “Moor”, in order that the evil eye should have no power over him (Midrash Tanchuma, Tzav 13).
ד"ה כי אשה כשית לקח: ועתה גרשה.
כי אשה כשית לקח FOR HE HAD MARRIED A CUSHITE WOMAN — What is the force of this statement? (It appears superfluous; since על אדות וכו has been explained to refer to Moses having divorced his Cushite wife, it is unnecessary to state afterwards that he had married her)! But it is made to suggest the following: You may find a woman who is pleasant an account of her beauty but who is not pleasant by reason of her deeds (conduct); or one pleasant because of her conduct but not because of her beauty. This woman, however, was pleasant in every respect (Sifrei Bamidbar 99).
ד"ה הרק אך: עמו לבדו דבר ה'.
הרק אך FOR HAS INDEED THE LORD SPOKEN with him alone.
ד"ה הלא גם בנו דבר: ולא פירשנו מדרך ארץ.
הלא גם בנו HAS HE NOT ALSO [SPOKEN] WITH US, and we have not separated from our spouses! (Sifrei Bamidbar 100).
ראב"ע,
פסוק א':
ד"ה ותדבר מרים: היא דיברה גם אהרן הסכים או החריש על כן נענש. וטעם ותדבר- עם בי"ת דרך גנאי כמו וידבר העם באלהים גם ימצא לשבח גם בדרך נבואה. יש אומרים כי משה מלך על כוש ולקח כושית. והמתרגם אמר שפירתא וטעמו לשון כבוד כאשר יקראו הישמעאלים לזפת הלבן גם אנחנו נקרא העיוור סגי נהור. והנה לא יתכן שנקרא שם שהוא לשבח להפכו לגנאי. ויש אומרים כי כוש בן ימיני הוא שאול. וכן הלא כבני כושיים וכבר פירשתיו. והישר בעיני שזו הכושית היא ציפורה כי היא מדיינית, ומדיינים הם ישמעאלים והם דרים באהלים. וכן כתוב ירגזון יריעות ארץ מדין. ובעבור חום השמש אין להם לבן כלל, וציפורה היתה שחורה ודומה לכושית. וטעם כי אשה כושית לקח: זה הדיבור שדיברה מרים. ומה נכבד דברי קדמונינו שאמרו על הזקנים אשריהם ואוי לנשיהם והנה חשדו משה כי לא נמנע לשכב עם ציפורה רק בעבור שאיננה יפה.
ד"ה ותדבר מרים: היא דיברה גם אהרן הסכים או החריש על כן נענש. וטעם ותדבר- עם בי"ת דרך גנאי כמו וידבר העם באלהים גם ימצא לשבח גם בדרך נבואה. יש אומרים כי משה מלך על כוש ולקח כושית. והמתרגם אמר שפירתא וטעמו לשון כבוד כאשר יקראו הישמעאלים לזפת הלבן גם אנחנו נקרא העיוור סגי נהור. והנה לא יתכן שנקרא שם שהוא לשבח להפכו לגנאי. ויש אומרים כי כוש בן ימיני הוא שאול. וכן הלא כבני כושיים וכבר פירשתיו. והישר בעיני שזו הכושית היא ציפורה כי היא מדיינית, ומדיינים הם ישמעאלים והם דרים באהלים. וכן כתוב ירגזון יריעות ארץ מדין. ובעבור חום השמש אין להם לבן כלל, וציפורה היתה שחורה ודומה לכושית. וטעם כי אשה כושית לקח: זה הדיבור שדיברה מרים. ומה נכבד דברי קדמונינו שאמרו על הזקנים אשריהם ואוי לנשיהם והנה חשדו משה כי לא נמנע לשכב עם ציפורה רק בעבור שאיננה יפה.
פסוק ב':
ד"ה ויאמרו הרק אך במשה: הביאה ראיה כי לא עשה זה לקדושת השם, כי הם היו נביאים ואין המשכב אסור להם.
ד"ה ויאמרו הרק אך במשה: הביאה ראיה כי לא עשה זה לקדושת השם, כי הם היו נביאים ואין המשכב אסור להם.
פסוק ב':
ד"ה הרק אך: והאחד יספיק רק הוא דרך צחות כמו המבלי אין קברים.
ד"ה הרק אך: והאחד יספיק רק הוא דרך צחות כמו המבלי אין קברים.
פסוק ב':
ד"ה וישמע ה': ואם דברו בסתר.
ד"ה וישמע ה': ואם דברו בסתר.
ותדבר מרים: ... על אודות האשה הכושית אשר לקח: רוצה לומר, העלבון אשר היה עושה משה לאשתו בהיפרדו ממנה. ואמרו, כי אם היה עושה כך להיות ציפורה שחורה ככושית, הנה כשנשא אותה כבר הייתה כושית – היהפוך כושי עורו? – ועם כל זה לקחה והוליד ממנה בנים? ואם כן – מה ראה עתה שנפרד ממנה? – וכן אמרו שאם נפרד ממנה מפני צורך הנבואה – "הרק אך במשה דבר ה', הלא גם בנו דבר" ולא נפרדנו אנו מזה – מהיותנו נביאים, ולמה אם כן נפרד משה מאשתו מפני נבואתו, הלא גם בנו דבר ה' וישמע ה' את דברינו ואם אנו מדברים אליו וה' שומע את קולנו מבלי הפרדה זו – למה זה נפרד משה מאשתו?
... "And Miriam spoke... against Moses because (al odot) of the Cushite woman whom he had married" - meaning to say because of the insult to his wife committed by Moses in his separating from her. And they said, "If he did this because Zipporah was black like a Cushite, behold when he married her, she was already a Cushite - can a Cushite change his skin? And nevertheless, he took her [as a wife] and had children from her. So, if so, what did he see now to separate from her." And they also said, "If it was on account of the needs of prophecy that he separated from her, 'was it only with Moses that the Lord spoke; did He not also speak with us?' And [yet] we did not separate from [our spouses], from when we became prophets. So, if so, why did Moses separate from his wife on account of his prophecy? Did the Lord not also speak with us, and the Lord heard our words. And since we speak to Him and the Lord hears our voices without this separating, why did Moses separate from his wife?...
ר' יוסף אבן כספי, משנה כסף (צרפת 1280- 1340):
ד"ה על אודות האשה הכשית אשר לקח: אמר יוסף: מפליא אני על הקדמונים, שלמים הם כולם ממני, לא אגיע לפרסת כף רגלם, איך נפל לעולם בדמיונם, שיפרשו דבר מן התורה, הפך מה שכתוב, אם כשיחליפן שם אל שם הפכי לו או יוסיפו מילות הפכיות, וזה כי ידוע מה שפירש בזה אונקלוס – ואמר רבנו משה (הרמב"ם): "אונקלוס הגר חכם גדול היה" (כן כתב הרמב"ם במורה נבוכים מאמר א' פרק כ"ח) – ומאין לו לפרש "כושית" = יפה, שהם הפכים כשחור ולבן? ועוד: מאין לו להוסיף מילות הפכיות, אחר "כי אשה כשית לקח" כאילו כתוב בתורה "כי אשה כשית שלקח, עזב או הרחיק"?? ואם הייתה זאת כוונת נותן התורה, למה לא כתב כן? ולמה כתב היפוכו? ועוד: מי התיר לנו לעשות זה? מדוע אונקלוס כוחו גדול לעשות זה? או חכמי התלמוד או אבן עזרא שכולם הסכימו בזה, ומדוע לא נעשה כן אנחנו, ואיש הישר בעיניו יעשה? עד שנחליף "ואהבת את ה' אלוקיך" באמרנו – חלילה! – ושנאת את ה' או ואת אשר אהב ה' תשנאהו? ואם תאמר: משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע והודיעו על פה, שכן פירוש זה הפסוק, התשובה: נשוב אל הטענה הראשונה: למה לא נכתב בכתב כמו שהוא הענין, ולא לכתוב מילה שהכוונה בה ההפך, היקָרא פירוש – המרת המילות הפך בהפך?! אבל יקָרא פירוש – כשיפורשו המילות כמשמען איך שיפורשו, כמו שפירשו (שמות ל"ה, ג') "לא תבערו אש בכל משבתיכם"; (ויקרא י"ט) "לא תאכלו על הדם" בפירושים עמוקים, יהיה הכתוב סובל להם, כל שכן שאין בהם הפכות, אבל זולת זה (כלומר: פירוש שאינו מתחשב במשמעות המילה) יקרא תמורה, והפכות ומחיקה, ונסיחה ונתיצה, וזה בכל לשון שאתה שומע. ומדוע לא נאמר, כי אמרו (דברים ד' כ') "ואתכם לקח ה'" – פירושם – עזב? וכן (שמות י"ב, ד'): "ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו" – ועזב הוא ושכנו? – מה יתרון לנו בין זה וזה? חי ה', נשגבה בעיני זאת הדרך המוסכמת מכל הקדמונים עמודי עולם והאמונה והחיזוק לתורת משה – לא אוכל לה. חלילה לי מעשות כדבר הזה, או אעזוב לגמרי תורת משה ואאמין בתורה חדשה חלילה כבר נעשית, או אעשה גם אני כמו שיעשו אלה, חס ושלום! לכן אני אומר, כי פירוש מה שכתוב כאן לפי המובן ביאור הכרחי מלשון העברי, כי "כושית" היא אשה מארץ כוש, ופירוש "כי אשה כושית לקח" – החזיק, כי כן פירוש הלמ"ד והקו"ף והחי"ת (= לקח) והפך זה שרש העי"ן והזי"ן והבי"ת (= עזב). וכל זה הסכמת הלשון. והיה הענין כן: כי משה אחרי נשאו ציפורה לקח אשה כושית על ציפורה, לסיבה שידע הוא, עליו השלום, ואין לשאול טעמים בפעולותיו, כי בוודאי מחכמה עשה זה, והנה לא ידענו הזמן המוגבל שנשא אותה אם עתה בנסעם, אם לפני כן זמן מה, כי לא נזכר בתורה עדיין, כי גם לא נכתבו בתורה כמה עניינים אז; אבל בעבור שלא נזכר הדבר עד עתה, בעבור שלא ניבהל באמרו "על אודות האשה הכושית אשר לקח" – בעבור שלא שמענו זה מעולם – אמר מיד "כי אשה כושית לקח", כאילו אמר: דעו, שאשה כושית לקח, ואם לא נזכרה עדיין, ועליה דיברו אלה (אהרן ומרים); כי בעבור העלם מהם סיבת זאת ההוספה בלקיחת האשה הזאת, ... לכן דיברו על משה בהוסיפו אשה על אשה... ועניין אמרם "הרק אך במשה דבר..." שלא דנו למשה מצד יתרון חכמה עליהם, עד שנעלם מהם מה שגלוי למשה, רצוני: סיבת הוספת אישה על אשתו, או סוד החכמה בהוספה זו, ולא אמרו: "הוא ידע מה יעשה, ואם דבר ריק הוא – ממנו הוא ריק", אבל השוו עצמם לו בכלל, בעבור שהיו שווים בנבואה, ולא הביטו אל ששוויָם לא היה במין קרוב, אבל היה בסוג גס רחוק מאוד, כמו שהודיעו ה' אחר כך. ואוסיף בזה הערה: כי ידוע כי תורתנו השלימה נמשכת אל שלימות הטבע, ולכן לא נצטווינו שנתנגד ונעיק לפעולות הטבע, אבל נתנהג בהכרחי, ולכן לא נצטווינו בפרישות מאישה, כי המעשה ההוא הכרחי בטבע שלנו... ... ואם משה רבנו עליו השלום היה פורש לגמרי מאישה, כמו שאמרו הקדמונים, לא היה משה האיש המשובח בזמן מעולם ועד עולם, וחז"ל אמרו (סוכה נ"ב) "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" ושלמות פעולותיו הטבעיות לא חלשו בהיותו בן שמונים, ואף לא בהיותו בן מאה, כי אברהם, כשהיה למטה ממנו, הוליד בן מאה, אם כן אין לשפוט עליו שיהיה פורש מאישה, כי איננו צעיר דורש (Franziskanus-minor) או אגוסטי (נזיר ממסדר Augustinus) או כרמלי (נזיר ממסדר על שם הר הכרמל). ואף לא נפלא אם לקח שתי נשים, כי אברהם אבינו הראשון לקח שתי נשים, ויעקב ארבע, ומעשה אבות יעשו הבנים, ואיך נהיה אנחנו סכלים מכל סכלים, עד שנחשוב במעשיו ובדעותיו, אין לנו רק שנבוש וניכלם מעצמנו ונאמר: הוא ידע מה יעשה...
ד"ה על אודות האשה הכשית אשר לקח: אמר יוסף: מפליא אני על הקדמונים, שלמים הם כולם ממני, לא אגיע לפרסת כף רגלם, איך נפל לעולם בדמיונם, שיפרשו דבר מן התורה, הפך מה שכתוב, אם כשיחליפן שם אל שם הפכי לו או יוסיפו מילות הפכיות, וזה כי ידוע מה שפירש בזה אונקלוס – ואמר רבנו משה (הרמב"ם): "אונקלוס הגר חכם גדול היה" (כן כתב הרמב"ם במורה נבוכים מאמר א' פרק כ"ח) – ומאין לו לפרש "כושית" = יפה, שהם הפכים כשחור ולבן? ועוד: מאין לו להוסיף מילות הפכיות, אחר "כי אשה כשית לקח" כאילו כתוב בתורה "כי אשה כשית שלקח, עזב או הרחיק"?? ואם הייתה זאת כוונת נותן התורה, למה לא כתב כן? ולמה כתב היפוכו? ועוד: מי התיר לנו לעשות זה? מדוע אונקלוס כוחו גדול לעשות זה? או חכמי התלמוד או אבן עזרא שכולם הסכימו בזה, ומדוע לא נעשה כן אנחנו, ואיש הישר בעיניו יעשה? עד שנחליף "ואהבת את ה' אלוקיך" באמרנו – חלילה! – ושנאת את ה' או ואת אשר אהב ה' תשנאהו? ואם תאמר: משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע והודיעו על פה, שכן פירוש זה הפסוק, התשובה: נשוב אל הטענה הראשונה: למה לא נכתב בכתב כמו שהוא הענין, ולא לכתוב מילה שהכוונה בה ההפך, היקָרא פירוש – המרת המילות הפך בהפך?! אבל יקָרא פירוש – כשיפורשו המילות כמשמען איך שיפורשו, כמו שפירשו (שמות ל"ה, ג') "לא תבערו אש בכל משבתיכם"; (ויקרא י"ט) "לא תאכלו על הדם" בפירושים עמוקים, יהיה הכתוב סובל להם, כל שכן שאין בהם הפכות, אבל זולת זה (כלומר: פירוש שאינו מתחשב במשמעות המילה) יקרא תמורה, והפכות ומחיקה, ונסיחה ונתיצה, וזה בכל לשון שאתה שומע. ומדוע לא נאמר, כי אמרו (דברים ד' כ') "ואתכם לקח ה'" – פירושם – עזב? וכן (שמות י"ב, ד'): "ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו" – ועזב הוא ושכנו? – מה יתרון לנו בין זה וזה? חי ה', נשגבה בעיני זאת הדרך המוסכמת מכל הקדמונים עמודי עולם והאמונה והחיזוק לתורת משה – לא אוכל לה. חלילה לי מעשות כדבר הזה, או אעזוב לגמרי תורת משה ואאמין בתורה חדשה חלילה כבר נעשית, או אעשה גם אני כמו שיעשו אלה, חס ושלום! לכן אני אומר, כי פירוש מה שכתוב כאן לפי המובן ביאור הכרחי מלשון העברי, כי "כושית" היא אשה מארץ כוש, ופירוש "כי אשה כושית לקח" – החזיק, כי כן פירוש הלמ"ד והקו"ף והחי"ת (= לקח) והפך זה שרש העי"ן והזי"ן והבי"ת (= עזב). וכל זה הסכמת הלשון. והיה הענין כן: כי משה אחרי נשאו ציפורה לקח אשה כושית על ציפורה, לסיבה שידע הוא, עליו השלום, ואין לשאול טעמים בפעולותיו, כי בוודאי מחכמה עשה זה, והנה לא ידענו הזמן המוגבל שנשא אותה אם עתה בנסעם, אם לפני כן זמן מה, כי לא נזכר בתורה עדיין, כי גם לא נכתבו בתורה כמה עניינים אז; אבל בעבור שלא נזכר הדבר עד עתה, בעבור שלא ניבהל באמרו "על אודות האשה הכושית אשר לקח" – בעבור שלא שמענו זה מעולם – אמר מיד "כי אשה כושית לקח", כאילו אמר: דעו, שאשה כושית לקח, ואם לא נזכרה עדיין, ועליה דיברו אלה (אהרן ומרים); כי בעבור העלם מהם סיבת זאת ההוספה בלקיחת האשה הזאת, ... לכן דיברו על משה בהוסיפו אשה על אשה... ועניין אמרם "הרק אך במשה דבר..." שלא דנו למשה מצד יתרון חכמה עליהם, עד שנעלם מהם מה שגלוי למשה, רצוני: סיבת הוספת אישה על אשתו, או סוד החכמה בהוספה זו, ולא אמרו: "הוא ידע מה יעשה, ואם דבר ריק הוא – ממנו הוא ריק", אבל השוו עצמם לו בכלל, בעבור שהיו שווים בנבואה, ולא הביטו אל ששוויָם לא היה במין קרוב, אבל היה בסוג גס רחוק מאוד, כמו שהודיעו ה' אחר כך. ואוסיף בזה הערה: כי ידוע כי תורתנו השלימה נמשכת אל שלימות הטבע, ולכן לא נצטווינו שנתנגד ונעיק לפעולות הטבע, אבל נתנהג בהכרחי, ולכן לא נצטווינו בפרישות מאישה, כי המעשה ההוא הכרחי בטבע שלנו... ... ואם משה רבנו עליו השלום היה פורש לגמרי מאישה, כמו שאמרו הקדמונים, לא היה משה האיש המשובח בזמן מעולם ועד עולם, וחז"ל אמרו (סוכה נ"ב) "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" ושלמות פעולותיו הטבעיות לא חלשו בהיותו בן שמונים, ואף לא בהיותו בן מאה, כי אברהם, כשהיה למטה ממנו, הוליד בן מאה, אם כן אין לשפוט עליו שיהיה פורש מאישה, כי איננו צעיר דורש (Franziskanus-minor) או אגוסטי (נזיר ממסדר Augustinus) או כרמלי (נזיר ממסדר על שם הר הכרמל). ואף לא נפלא אם לקח שתי נשים, כי אברהם אבינו הראשון לקח שתי נשים, ויעקב ארבע, ומעשה אבות יעשו הבנים, ואיך נהיה אנחנו סכלים מכל סכלים, עד שנחשוב במעשיו ובדעותיו, אין לנו רק שנבוש וניכלם מעצמנו ונאמר: הוא ידע מה יעשה...
1. מהי האשמה שבה האשימו מרים ואהרן את משה, לדעת שלושת המפרשים הראשונים?
2. במה נוטה אברבנאל מדעת שני הראשונים, ובכלל ממשמעות הפסוקים?
**
3. מה אילצו לאברבנאל לפרש כפי שפירש?
4. מהי טענתו העיקרית של אבן כספי נגד דעת רש"י וראב"ע?
5. מה היה חטאם של מרים ואהרן לפי דעתו?
6. מהו הקשר בין פסוק א' לבין פסוק ב' לפי הפירושים הנ"ל?
**
7. הסבר את המשפטים המסומנים בקו בדברי אבן כספי.
(הערה: לדבריו על הפסוק "לא תאכלו על הדם" עיינו גיליון אחרי מות-קדשים תש"ה שאלה ב').
(הערה: לדבריו על הפסוק "לא תאכלו על הדם" עיינו גיליון אחרי מות-קדשים תש"ה שאלה ב').
| ב. ההסבר הפסיכולוגי לחטא מרים |
רבנו בחיי הדין, חובת הלבבות, שער יחוד המעשה סוף פרק ה:
... ואם יהיה בחבריך מי שיש לו יתרון עליך בעבודת הא-ל, ומעשהו טוב ממעשיך, והוא משתדל להתקרב אליו יותר ממך, יסיתך היצר בו ויאמר לך: "כל אשר יראה מהשתדלות זולתך בעבודה הוא חסרון נראה ממך, ולולא הוא – היית נראה בעיני בני אדם צדיק מכל בני דורך, הָשיא עליו וקַנא בו ושְׂטום אותו, וַחֲקור על מומיו וגנותו, וֶאֱרוב למכשוליו, ואם תוכל להוציא עליו דיבת שקר כדי להפחית שמו אצל בני אדם, עֲשֵׂה!" אז השב עליו: "ואיך אמאס מי שאהבו האלוקים ואגנה מי ששיבחו הבורא, ולא די לי עצלותי לקיים עבודתו כמוהו עד שאשטום מי שיעבדהו? ואין זה גמול מה שאני חייב לבורא יתברך, אבל חייב אני לאהוב את אוהביו לאהבתו ולכבד מכבדיו לכבודו, כמו שנאמר (תהלים ט"ו) "ואת יראי ה' יכבד" וכבר ידעת מה שאירע את מרים בענין "ותדבר מרים ואהרן במשה..."
... ואם יהיה בחבריך מי שיש לו יתרון עליך בעבודת הא-ל, ומעשהו טוב ממעשיך, והוא משתדל להתקרב אליו יותר ממך, יסיתך היצר בו ויאמר לך: "כל אשר יראה מהשתדלות זולתך בעבודה הוא חסרון נראה ממך, ולולא הוא – היית נראה בעיני בני אדם צדיק מכל בני דורך, הָשיא עליו וקַנא בו ושְׂטום אותו, וַחֲקור על מומיו וגנותו, וֶאֱרוב למכשוליו, ואם תוכל להוציא עליו דיבת שקר כדי להפחית שמו אצל בני אדם, עֲשֵׂה!" אז השב עליו: "ואיך אמאס מי שאהבו האלוקים ואגנה מי ששיבחו הבורא, ולא די לי עצלותי לקיים עבודתו כמוהו עד שאשטום מי שיעבדהו? ואין זה גמול מה שאני חייב לבורא יתברך, אבל חייב אני לאהוב את אוהביו לאהבתו ולכבד מכבדיו לכבודו, כמו שנאמר (תהלים ט"ו) "ואת יראי ה' יכבד" וכבר ידעת מה שאירע את מרים בענין "ותדבר מרים ואהרן במשה..."
מהו ההסבר הפסיכולוגי שנותן בעל חובת הלבבות לחטאה של מרים?