פרשת האזינו תשכ"ג - לביאור השירה
א. "ימצאהו בארץ מדבר"
פסוק י' "יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר
וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן
יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ"
פסוק י"א "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף
יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ
יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ..."
אברבנאל, מקשה:
מה הייתה הסיבה שלא זכר הנה יציאת מצרים – שהוא החסד הראשון שקיבלו ממנו קודם בואם למדבר, והתחיל מהמדבר? ואיך אמר שמצאם במדבר, והלא במצרים מצאם ושם נקרא שמו עליהם?
השווה את תשובותיהם השונות של המפרשים הבאים:
ספרי, האזינו ל"ב:
ימצאהו בארץ מדבר: זה ישראל, שנאמר "כענבים במדבר מצאתי ישראל" (הושע ט' י').
ד"ה ימצאהו במדבר, אותם מצא לו נאמנים בארץ המדבר, שקבלו עליהם תורתו ומלכותו ועולו, מה שלא עשו ישמעאל ועשו...
ימצאהו בארץ מדבר HE FOUND HIM IN A DESERT LAND — for them (Jacob’s sons) he found to be faithful to Him in the desert land, when they accepted His Torah, His sovereignty and His yoke, something that Ishmael and Esau had refused to do, as it is said, (Deuteronomy 33:2) “And He shone from the Seir (Esau) unto them, He appeared from Mount Paran (Ishmael)” (cf. Rashi on that verse).
כתב רש"י "ימצאהו בארץ מדבר" אותם מצא לו נאמנים בארץ מדבר, שקבלו עליהם תורתו ומלכותו ועולו – מה שלא עשו ישמעאל ועשו. ובתוהו ילל ישימון: ארץ ציה ושממה, מקום יללת תנינים ובנות יענה – אף שם נמשכו אחר האמונה, ולא אמרו למשה: היאך נצא למדבר? וזה איננו מטעם הפרשה, כי הכתוב מוכיח את ישראל ומזכיר הטובות אשר עשה ה' עמהם והם גמלו לו רעה תחת טובה.
ד"ה ימצאהו: כמו (במדבר י"א) "ומצא להם" – הקב"ה נמצא להם, הקב"ה היה סיפוק שלהם.
ימצאהו, as when the Torah had written in Numbers 11,22 ומצא להם, the reference is to G’d being the “supplier,” i.e. “finding” their needs for them.
ד"ה ימצאהו בארץ מדבר: החבל והחלק הזה מצא אותו שהיה כמו ארץ מדבר, והוא הלך סביבותיו והתבונן בו, כאדם המתבונן על שדהו לראות, מה הוא צריך.
הואיל משה, למשה יצחק אשכנזי – טדסקי איש טריאסטי (מתלמידי שד"ל):
ד"ה בארץ מדבר: דרך השאלה על גלות מצרים השואגים לקראת ישראל כחיות טרף.
הואיל משה, למשה יצחק אשכנזי – טדסקי איש טריאסטי (מתלמידי שד"ל):
ד"ה יסובבנהו: להצילם מנשיכת החיות...
הלא הוא אביך קנך... ימצאהו בארץ מדבר: עתה מבאר, היאך נקרא "קנך". והנה מי שעומד למות ובא אחר וגאלו, הרי זה קנהו וכן מי שהוא במקום שעומד להיות פרא, בלי דעת בני אדם, ובא אחר ועשהו לאיש בן דעת – הרי זה קנהו, והרי במדבר חסר להם ארבעה עניינים לחיותם ולהיות אנשים בעלי דעת: א) הספקת לחם ומים, ב) חסרון מקום דירה כבני אדם איש ואשתו שלא בגלוי בשדה כפראים, ג) שלא היה להם ממי ללמוד דרך ארץ להיות בסדר הליכות אומה שלמה, שהרי במצרים היו עבדים כבושים בטיט ולבנים וביציאה לא ראו אומה בעיניהם, ד) הליכתם במקום נחשים ועקרבים והיו בכל רגע מסוכנים למות. והקב"ה החיה אותם ועשה אותם לאנשי המעלה. ועל כן אמר "ימצאהו בארץ מדבר" – במקום שאין דבר מאכל והוא סיפק אותם, כלשון (במדבר י"א) "הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם", והרי כך פירש הרשב"ם. "ובתוהו --- יבוננהו" הבינהו דעת דרך ארץ יותר מכל חכמי העולם, שנתן להם תורתו ואין חכמת העולם נעלם ממנה. "יצרנהו" – מנחשים ועקרבים...
1. כמה דעות שונות נאמרו כאן? סדר את המפרשים לקבוצות.
**
2. מה מוסיף הספרי ע"י הביאו את הפסוק מהושע, ובמה עוזר לנו הפסוק ההוא ליישב קושיית האברבנאל?
3. מהי ביקורת הרמב"ן לפירוש רש"י?
4. על איזה רמז בכתובים בפרשתנו מסתמך רש"י באמרו "מה שלא עשו עשו וישמעאל"?
*
5. מהי חולשתו הלשונית של פירוש הרשב"ם (על אף ההקבלה המובאת בדבריו מבמדבר י"א).
ב. ציור הנשר הנושא
"כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ"
As an eagle that stirreth up her nest, Hovereth over her young, Spreadeth abroad her wings, taketh them, Beareth them on her pinions—
"ישאהו על אברתו" כעניין שנאמר (שמות י"ט) "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי".
יפרש כנפיו יקחהו [AS AN EAGLE …] SPREADETH ABROAD ITS WINGS, TAKETH IT — When it comes to remove them (the young) from one place to another, it does not take them with its claws, as other birds do: because other birds are afraid of the eagle that soars so high and flies above them, therefore they carry them (the young) by their (the mother’s) claws for fear of the eagle. But the eagle is afraid only of an arrow, therefore it carries them (the young) on its wings, saying, “It is better that the arrow pierce me than that it should pierce my young”. So, too, the Holy One, blessed be He, says, (Exodus 19:4) “I bare you as on eagles wings” (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 19:4:3): when the Egyptians marched after them and overtook them at the Red Sea, they threw arrows and stone missiles at them, whereupon at once “The angel of God moved … and came between the camp of Egypt [and the camp of Israel]” that it might receive the arrows etc. (Exodus 14:19—20 And Rashi thereon).
**
1. בובר העמידנו על כך ששורש "רחף" מצוי בתורה רק בשני מקומות, בבראשית א' ב' ובפסוקנו, ושיש קשר ענייני בעל משמעות גדולה בין שניהם. מהי משמעות החזרה הזאת?
*
2. מהו ההבדל בין ציור הנשר הנושא בפסוקנו ובין ציור זה בפרשת יתרו?
**
3. מה משמעות החילוף מלשון רבים ("גוזליו") ללשון יחיד ("יקחהו", "ישאהו") במושא של פסוקנו?
ג. "ה' בדד ינחנו" - שתי תפישות
"ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר"
The LORD alone did lead him, And there was no strange god with Him.
ה' לבד כטעם על פי ה' יחנו ויסעו, (הכוונה לבמדבר ט' כ"ג "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו") ואין עם ה' שותף. וייתכן להיות בדד על ישראל, כמו (במדבר כ"ג ט') "הן עם לבדד ישכון".
alone led him 1) God alone (as in “at the word of God they encamped and … marched” [Numbers 9: 23]) — meaning, God used no emissary. 2) It is also plausible that the word alone refers to Israel, as in “Behold, it is a nation dwelling alone” [Numbers 23: 9].
ד"ה "ואין עמו אל נכר": עם ישראל, והעד על זה הפירוש (פרק ל"ב פסוק ט"ז) "יקניאוהו בזרים..."
there was no other power with him I.e., there was no other power with Israel. This interpretation is evidenced by the subsequent verse “They aroused His jealousy with strangers” [: 16].
ד"ה בדד ינחנו: "בדד" נמצא תמיד על הישיבה. לפי זה "בדד" חוזר לישראל ו"ינחנו" עניינו להושיב.
1. מה בפסוקנו גורם את שתי האפשרויות בפירוש?
2. איזו משתי התפישות מתאימה יותר להקשר?
3. לאיזו משתי התפישות יש להביא ראייה מתהילים ד' ט'?
ד. שאלות בטעמי המקרא
"חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר"
Curd of kine, and milk of sheep, With fat of lambs, And rams of the breed of Bashan, and he-goats, With the kidney-fat of wheat; And of the blood of the grape thou drankest foaming wine.
בפסוק צויינו 7 עניינים:
חמאת בקר – חלב צאן – חלב כרים – אילים – עתודים – חטה – ענבים.
1. הסבר את חלוקת הפסוק – לחלקיו הגדולים והקטנים – לפי הטעמים.
אשר לשלישיה: כרים – אילים – עתודים, השווה:
"עֲרַב וְכָל נְשִׂיאֵי קֵדָר הֵמָּה סֹחֲרֵי יָדֵךְ בְּכָרִים וְאֵילִם וְעַתּוּדִים בָּם סֹחֲרָיִךְ"
Arabia, and all the princes of Kedar, they were the merchants of thy hand; in lambs, and rams, and goats, in these were they thy merchants.
"... אֵילִים כָּרִים וְעַתּוּדִים פָּרִים מְרִיאֵי בָשָׁן כֻּלָּם"
The flesh of the mighty shall ye eat, and the blood of the princes of the earth shall ye drink; rams, lambs, and goats, bullocks, fatlings of Bashan are they all of them.
האם החלוקה על פי הטעמים זהה בשלושת הפסוקים?