May Young Men Give Physical Assistance To Young Women With Physical Disabilities? by Rabbi David Bigman

מדי שנה אנו הנוער של מעלה גלבוע מארחים בישוב קייטנת אילן. לעתים קרובות בגלל חוסר בכוח אדם או בגלל צורך בכוח פיזי בנים מטפלים בבנות בעל מוגבלויות . איך בן יכול לטפל בבת על פי ההלכה?

Each year, the Ma’ale Gilboa youth group hosts Camp Ilan, a camp for young men and women with disabilities. Due to insufficient manpower as well as the need for their physical strength, young men often take care of young women with physical disabilities. How may a young man care for the physical needs of a young woman within the framework of halakhah?

The Torah, in two places, instructs all of Israel to distance themselves from forbidden sexual relationships: התורה מצווה בשני מקומות את כל בן ישראל להתרחק מהעריות

אִ֥ישׁ אִישׁ֙ אֶל־כָּל־שְׁאֵ֣ר בְּשָׂר֔וֹ לֹ֥א תִקְרְב֖וּ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָ֑ה אֲנִ֖י יְהוָֽה׃

וְאֶל־אִשָּׁ֖ה בְּנִדַּ֣ת טֻמְאָתָ֑הּ לֹ֣א תִקְרַ֔ב לְגַלּ֖וֹת עֶרְוָתָֽהּ׃

None of you shall come near anyone of his own flesh to uncover nakedness: I am the LORD.

Do not come near a woman during her period of uncleanness to uncover her nakedness.

נחלקו אמוראים בהיקף איסור זה. רבי פדת קבע: “לא אסרה תורה אלא קורבה של גלוי עריות בלבד” (שבת יג ע”א) כלומר שרק ביאה (מגע מיני מלא) נאסרה מהתורה, לעומתו אמוראים אחרים אסרו כל מגע בין איש לאשה שאסורים באיסורי עריות. גם הסוברים שאין איסור הנגיעה מהתורה מסכימים שחכמים אסרו את המגע בין איש לאישה שאסורים באיסור עריות. מחלוקת זו בין האמוראים לא הוכרעה, והרמב”ם פסק שאיסור המגע הוא מהתורה בעוד שהרמב”ן וחכמי ספרד אחרים פסקו שאיסור הנגיעה הוא מדרבנן.

מעבר לשאלת תוקף האיסור (מדאורייתא או מדרבנן) שומה עלינו להבין את מהות האיסור. ונראה שנחלקו בכך הפרשנים. יש כאלו שראו במגע איסור רק אם הוא חלק מתהליך הביאה כמגע המקדים את הביאה. ויש שראו בנגיעה איסור עצמאי שעצם ההנאה הטמונה במגע מהווה בעיה גם ללא קשר לביאה

The Amoraim disagree on the scope of this prohibition. R. Pedat ruled, “The Torah forbade only intimate sexual contact” (Shabbat 13a), meaning, only sexual intercourse (full sexual contact) is biblically prohibited. In contrast, other Amoraim forbade any contact between a man and a woman in a case where a sexual relationship would be forbidden (It is important to emphasize that a post-pubescent woman who has not yet immersed in a kosher mikveh is considered a niddah, according to halakhah even when she is not menstruating.). Even those who think that there is no biblical prohibition, agree that it is prohibited by the Sages. This Amoraic dispute is not resolved in the Talmud; Rambam rules that the prohibition of touching is biblical, whereas Ramban and other Spanish Rishonim rule that the prohibition is rabbinic

Beyond the question of the stringency of this prohibition (biblical or rabbinic), we must also understand its nature. It seems that the commentators disagree about this. Some maintain that contact is prohibited only when it is part of sexual foreplay and a prelude to intercourse, while others see physical contact as an independent prohibition; the sexual pleasure resulting from touching is itself problematic even when unconnected to intercourse.

כך ניסח הרמב”ם את האיסור:

כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו’ ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה

This is how Rambam formulates the prohibition:

Anyone who has intercourse with one who is sexually forbidden to them “by way of limbs" ( E.g. oral or manual sex.), or hugs and kisses in a sexual manner and takes pleasure in physical intimacy, is liable for the biblical punishment of lashes, as it states: “That you not do any of these abhorrent practices…” and “You shall not come approach to uncover their nakedness,” meaning, do not approach acts that lead to forbidden sexual intercourse.

הש”ך[5] פירש שכוונת הרמב”ם לאסור חיבוק ונישוק רק כשהם “דרך תאווה וחיבת ביאה” כלומר פעילות שעל פי אופיה מזוהה עם קיום יחסים. פרשנים אחרים הרחיבו את היקף האיסור לכל מצב של הנאה מינית מהקרבה והמגע, דוגמא לכיוון זה אפשר למצוא אצל הרב אהרן ב”ר יעקב הכהן מנרבונה מחבר אורחות חיים שניסח את האיסור בצורה יותר מקיפה ואינו תולה את האיסור בתאוות ביאה אלא ברצון בהנאה מהנגיעה וכלל גם נגיעה שאינה חיבוק ונישוק:

ואסור ליגע באשת איש בידיה או בפניה או בכל אבר מאיבריה מן התורה שנאמר איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו וכן הלכה ברורה שהקריבה הזאת היא הנגיעה בידיה או בפניה או בכל אבר מאיבריה כדי ליהנות מן המגע

Shakh explains that Rambam’s intent is to prohibit embracing and kissing only when they are done “in an erotic, sexual manner,” i.e., the type of embracing and kissing that are identified with sexual intercourse. Other commentators expanded the prohibition to any situation in which one gets sexual pleasure from physical intimacy and contact. An example of this later point of view may be found in the writing of R. Aharon ben Yaakov Ha’kohen of Narbonne, author of Orhot Hayim, who formulated the prohibition in a more comprehensive manner and does not attribute the prohibition specifically to sexual desire, rather, to a desire for pleasure arising from contact, including contact which is not hugging or kissing:

It is biblically prohibited to touch a married woman on her hands, her face or any of her limbs, as it states: “Anyone (man), to any close relative, you shall not approach.” The law is clear that this “approaching” includes contact with her hands, face or any of her limbs in order to get pleasure from the contact

הטור ניסח את האיסור בצורה שאינה תלויה בכוונה אלא בתוצאה של הנאה:

שחבק או שנשק ונהנה בקירוב בשר ה”ז לוקה מן התורה שנא’ לא תקרבו לגלות ערוה.

Tur formulates the prohibition such that it is not dependent on intent but on attaining a pleasurable result:

One who embraces or kisses and has pleasure from physical intimacy, incurs the biblical punishment of lashes, as it states: “You shall not approach to uncover their nakedness.”

המכנה המשותף של כל הפוסקים הנ”ל הוא הגדרת האיסור על רקע מגע מיני המעניק הנאה. אין ספק לדעתם שברובד הראשוני אין מקום לאסור מגע שאינו מגע מיני מובהק

The common denominator for all the above-mentioned poskim is the definition of the prohibition as one of sexual contact that gives pleasure. There is no doubt, in their view, that on a basic level, there is no place for prohibiting contact that is not strictly sexual.

תכן שבניגוד לעמדות אלו עומדים דברי הרמב”ן בתשובה:

שאלה: בעל המבין ברפואות, ואשתו נדה וחולה, ויש בעיר רופאים מוחזקין שמבינין כמותו או יותר: היוכל הבעל למשש בדפק שלה, ביחוד ושלא ביחוד? ואפשר בשביל ההזמנה יועיל לה, שהאחרים אינם יכולים לראותה תמיד. מי אמרינן: כיון דנגיעה בעלמא, אינה אלא משום שבות ושבות הותרה בחולי שאין בו סכנה, הא נמי דכוותה? או דלמא שאני הכא, דיצרו תקפו. ולך; אמרין נזירא: סחור סחור לכרמא, לא תקרב?

תשובה: מסתברא שאסור. חדא, דאפשר דכל קריבה דאורייתא, כדאמר פרק קמא דשבת (דף יג ע”א) אל ההרים לא אכל, ועיניו לא נשא אל גלולי, בית ישראל, ואת אשת רעהו לא טמא, ואל אשה נדה לא יקרב. מקיש אשתו נדה, לאשת רעהו. מה אשת רעהו, הוא בבגדו והיא בבגדה אסור: אף אשתו נדה, הוא בבגדו והיא בבגדה אסור. ופליגא דרבי פדת. דא”ר פדת: לא אסרה תורה אלא קריבה של גילוי עריות, שנאמר: לא תקרבו לגלות ערוה. אלא מאן דאסר שום קריבה משום לך לך, אמרין נזירא כו’, אפ”ה איסור דרבנן איסור הוא. דכיון דהוא חולי שאין בו סכנה, לא נתיר בו איסור דרבנן.

Against these positions we find the following from a teshuvah of Ramban:

Question: A male doctor’s wife is currently in niddah and is ill. There are other doctors in the city who are considered just as or more knowledgeable than he. Is the husband permitted to take her pulse, either when they are alone (in yihud) or not alone? It is possible that since he is available this will be helpful, as the other doctors are not always around. Do we say that since this is just mere touch, it is only a shvut (rabbinically prohibited) and rabbinic prohibitions may be relaxed for even for one who is not deathly ill, this case should be treated similarly? Or do we say that our case is different since his desire may overcome him, as we say, “Go around, nazirite, do not approach the vineyard?”

Answer: It is evident that it is forbidden. First, it is possible that any contact is biblically forbidden, as it states in the first chapter of Shabbat (13a): ”’If he has not eaten on the mountains or raised his eyes to the idols of the House of Israel; if he has not defiled another man’s wife or come close to a menstruating woman.’ The verse equates his wife who is in niddah with another man’s wife – just as another’s man’s wife, he in his garment and she in hers, is forbidden so too his wife when she is in niddah, he in his garment and she in hers, is forbidden. This disagrees with R. Pedat for R. Pedat said: The Torah only prohibited sexual intercourse of forbidden sexual relationships, as it states, ‘You shall not come close to reveal their nakedness.'” Those who forbid any contact do so due to [the principle of], “Go around, go around, nazirite…”; nonetheless, a rabbinic prohibition is still a prohibition. Since this illness is not life-threatening, we do not relax rabbinic prohibitions

בתשובה זו דן הרמב”ן במגע שאינו של חיבה, אלא מישוש דופק המהווה רפואה בלבד, ובכל זאת אסר מגע זה באישה נידה. מדברים אלו עולה שאיסור המגע (בין אם נפסוק שהוא דאורייתא בין אם נפסוק שהוא מדרבנן) אסור בכל מגע גם אם אינו מגע של הנאה. כך נראה שהבין הב”י את דברי הרמב”ן וקבע:

אבל להרמב”ם דנגיעת ערוה אסורה מן התורה הכא אף על פי שיש בו פיקוח נפש אפשר דאסור משום דהוי אביזרא דגילוי עריות וצ”ע

In this teshuvah, Ramban discusses non-erotic touching – taking a pulse for medical reasons. Nevertheless, he forbids this type of contact with a woman who is in niddah. From this, it emerges that the prohibition of contact, whether we rule that it is biblical or rabbinic, applies to any contact even if it does not provide sexual pleasure. It seems that this is how Beit Yosef understands Ramban and he states:

But, according to Rambam, who rules that sexual contact is biblically prohibited, even though this case involves pikuah nefesh (saving someone’s life), it is possible that it is forbidden as it constitutes an appurtenance of a forbidden sexual relationship. This requires further examination

הבית יוסף מציע אפשרות, שמישוש הדופק ייחשב נגיעה שלדעת הרמב”ם אסורה מהתורה! דברים אלו של הבית יוסף הם תמוהים מאד, בין השאר אפשר לשאול אם אכן יש איסור נגיעה בכל מגע מדוע לא אסר הרמב”ן את הטיפול גם לרופאים אחרים ודן רק בטיפול של הבעל? אמנם הש”ך חולק על ההבנה המחמירה ברמב”ם וטען בתוקף שגם לשיטת הרמב”ם אין איסור נגיעה אלא במקום שיש לנגיעה משמעות ארוטית:

ואין נראה דודאי אף להרמב”ם ליכא איסור דאורייתא אלא כשעושה כן דרך תאוה וחיבת ביאה כמש”ל סי’ קנ”ז ס”ק י’ מה שאין כן הכא וכן המנהג פשוט שרופאים ישראלים ממששים הדפק של אשה אפילו אשת איש או עובדת כוכבים אף על פי שיש רופאים אחרים עובדי כוכבים וכן עושים שאר מיני משמושים ע”פ דרכי הרפואה אלא הדבר פשוט כמ”ש…

Beit Yosef offers the possibility that taking a pulse is considered a form of contact that, according to Rambam, is biblically forbidden! These words of Beit Yosef are quite puzzling. Among other questions, if it is the case that the prohibition on physical contact applies to any type of contact, why doesn’t Ramban forbid treatment by other physicians and ruled only about the husband? Shakh disagrees with this strict understanding of Rambam and argues strongly that, even according to Rambam, physical contact is forbidden only when it has erotic significance:

This does not seem to be the case. Certainly, even according to Rambam, there is only a Biblical prohibition when the contact is done in a sexual manner, as I stated in 157:10. This is not the case here and it is commonplace for [male] Jewish doctors to take women’s pulses, even married or Gentile women, and even when there are Gentile doctors available. Additionally, they perform other types of medical examinations. Rather, the matter is obvious as I have written …

ניתן לתרץ שאין בכוונת הבית יוסף לאסור כל נגיעה מקצועית לכל האנשים בעולם, והוא אוסר רק לבעל לטפל באשתו נידה כיון שהוא אינו חושב שבעל מסוגל להתייחס לאשתו בצורה מקצועית גרידה ללא ביטויי לחיבה ביניהם. איסור זה מוגבל רק לבעל ולא לכל אדם.[15]

אפשר גם להציע שהב”י הבין שהאיסור אינו בעצם החיבה הפשוטה בין בעל לאשתו אלא בגלל החשש למעבר לארוטיקה – “דבהתחלה אינו עושה כן דרך תאוה, מכל מקום אפשר שלבסוף יבא הדבר לידי כך”.אך חשוב לציין שהבית שמואל הבין את דברי הבית יוסף כפשוטם ואסר כל מגע גם ללא הנאה בין איש לאישה נידה גם אם אינה אשתו.

יתכן שהבית יוסף נטה להחמיר הלכה למעשה בשאלה, שכן בשלחן ערוך אסר לבעל לגעת באשתו ולא הזכיר התר גם במקרה של פיקוח נפש אם אין רופאים אחרים בעיר:

אשה חולה והיא נדה, אסור לבעלה ליגע בה כדי לשמשה, כגון להקימה ולהשכיבה ולסמכה.

אם בעלה רופא אסור למשש לה הדפק

It is reasonable to suggest that Beit Yosef ‘s intent is not to issue a blanket prohibition, for all men, on professionally required contact; he only forbids a husband to treat his wife when she is in niddah because he does not think that a husband is capable of relating to his wife professionally without any expression of the intimacy between them. This prohibition is limited to the husband, not to every man.

It is also possible to suggest that Beit Yosef understands that the prohibition is not about simple affection between husband and wife, rather, a fear that it might move to erotic touch – “At first he does not do this in a sexual manner, nonetheless, it might come to that.” Nonetheless, it is important to note that Beit Shmuel understands Beit Yosef’s words literally and prohibited all contact, even non-sexual touch, between a man and a woman in niddah and even if she is not his wife.

It is possible that Beit Yosef is inclined to be stringent, in practice, about this question since, in Shulhan Arukh, he forbids a husband to touch his wife when she is in niddah, and did not mention any leniency even in the case of pikuah nefesh when there are no other doctors in the city:

If a woman is ill and she is in niddah, it is forbidden for her husband to touch her in order to tend to her, for example, to get her up, to lay her down or to support her. If her husband is a doctor, he may not take her pulse.

הרמ”א קבל את הבנתו של הב”י בשיטת הרמב”ם אך העיר שוב שיש דעות מקילות והוסיף במפה שנוהגים לסמוך עליהם:

וי”א דאם אין לה מי שישמשנה, מותר בכל (הגהות ש”ד והגהות מרדכי פ”ק דשבת בשם הר”מ), וכן נוהגין אם צריכה הרבה לכך.

ולפי מה שכתבתי דנוהגין היתר אם צריכה אליו דמשמש לה, כ”ש דמותר למשש לה הדפק אם אין רופא אחר וצריכה אליו ויש סכנה בחליה…

Rema accepts Beit Yosef’s understanding of Rambam, but he notes again that there are lenient opinions, and he adds in his glosses to Shulhan Arukh that it is our practice to rely on these views:

There are those who say, that if she doesn’t have anyone to tend to her, everything is permitted (Hagahot Shaarei Dura; Hagahot Mordekhai to Shabbat, Chapter 1, in the name of R. Meir) and this is our practice if she is in great need.

According to what I wrote, that we follow the lenient practice if she needs tending, it is certainly permissible to take her pulse when there is no other doctor, when she needs this and when there is danger posed by her illness…

כפי שציינו גם לשיטת הבית יוסף לא ברור שיש איסור לרופא זר לגעת באשה לצורך טיפול. אך גם אם נקבל את הפרשנות המחמירה ביותר בדבריו, בסופו של דבר הרמ”א פסק שנוהגים לסמוך על הדעות המקילות בראשונים, והש”ך טוען שגם לשיטת רמב”ם אין איסור דאורייתא, ובפועל הפוסקים קבעו שעמדת הש”ך מקובלת להלכה. אמנם יש שדייקו שאף לשיטתו יש איסור דרבנן אם לא ניכר שהמגע אינו במטרות אירוטיות אך כאשר ניכר שהמגע הוא ענייני לצורך טיפול או עזרה ברור להלכה שמותר

As we already noted, it is unclear whether Beit Yosef prohibits a doctor who is a stranger to touch a woman for the purpose of treating her. However, even if we accept the most stringent interpretation of his words, in the end, Remarules that it is customary to rely on the lenient opinions among the Rishonim, and Shakh argues that, even according to Rambam, there is no biblical prohibition. In practice, the poskim ruled that Shakh’s position is halakhically accepted. However, there are those who concluded that, even according to Shakh, there is a rabbinic prohibition if it is not immediately recognizable that the contact is not erotic; when it is clear that the purpose of the contact is for treatment or assistance, it is permitted

לסיכום העניין עד כה נאמר

  1. מגע של הנאה כגון נישוק וחיבוק אסור לכל הדעות, אם כי נחלקו הפוסקים האם האיסור הוא מהתורה או מדברי סופרים.
  2. יש מיעוט דעות הסובר שכל מגע, גם ללא הקשר הנאה, אסור. יש ספק רב אם כך פסק השולחן ערוך ובכל מקרה הרמ”א והש”ך חלוקים עליו ופסקו כדעות המקלות בעניין, וכדעתם מקובל בעולם ההלכה.
  3. יש יותר מקום לאסור מגע מקצועי בין בעל לאשתו בשעת איסור נדה כיון שיש סבירות גדולה יותר שמגע מקצועי יהווה פתח למגע אחר או יעצים את הקירבה וחיבה ביניהם בזמן שהם אסורים זו על זה

To summarize what has been said to this point:

  1. Contact that brings sexual pleasure, such as kissing and embracing, is forbidden according to all opinions although poskim disagree whether the prohibition is biblical or rabbinic.
  2. There is a minority opinion that believes that any contact, even that which does not bring sexual pleasure, is forbidden. It is highly doubtful that this is Shulhan Arukh’s ruling, and, in any case, Rema and Shakh disagree with him and ruled like the lenient views on this matter. Their opinion is accepted in the world of halakhah.
  3. There is more room to prohibit contact, in a professional context, between husband and wife during the time of niddah as there is a greater likelihood that the professionally mandated contact will open the possibility of other forms of contact or will encourage the intimacy and affection between them while they are forbidden to each other.

על אף האמור לעיל יש מגע, שעל אף שאין בו הנאה, אסרו אותו חלק מהאמוראים. להבהיר את הדברים נפתח בציטוט דברי הרמב”ם:

אסור להשתמש באשה כלל בין גדולה בין קטנה בין שפחה בין משוחררת שמא יבוא לידי הרהור, באי זה שמוש אמרו רחיצת פניו ידיו ורגליו והצעת מטה לפניו ומזיגת הכוס שאין עושה לאיש דברים אלו אלא אשתו בלבד…

פעולות אלו, של רחיצה, הצעת המיטה ומזיגת הכוס הם פעולות שבמהותן הם פעולות אינטימיות שאמורים להיות חלק ממערכת יחסים בין איש לאשתו, כאשר אישה זרה עושה פעולות אינטימיות עבור אדם שאינו בעלה הרי שיש חשש סביר להרהור עבירה ועל כן אסרו אמוראים פעולות אלו.אמנם הרמב”ם פסק איסור זה בספרו, אך בעלי התוספות מצטטים עמדה אחרת מעולם האמוראים שאם אדם יודע שאין הדבר מביאו לידי הרהור אין בכך איסור, ועל כן מסיקים:

ועל זו אנו סומכין השתא שאנו משתמשים בנשים

Despite the above, there is a form of touch that, although it is not done for sexual pleasure, was forbidden by some of the Amoraim. To clarify this, we begin by quoting Rambam:

It is forbidden for a man to use the services of a woman at all, whether she is an adult or a minor, slave or free, lest he come to have sexual thoughts. Which services did they mean? Washing his hands, face and feet; arranging his bed in his presence; mixing and pouring wine in his cup – only a man’s wife performs these services for him

These activities – bathing, arranging the bed and pouring wine are activities that are essentially intimate, part of the relationship between husband and wife. When a strange woman does these intimate acts for a man who is not her husband, there is a reasonable fear of improper sexual thoughts, thus, the Amoraim forbade them. Although Rambam includes this prohibition in his work, the Tosafists take a different position from that of the Amoraim. According to these Tosafists, if a man knows that it will not lead him to have improper sexual thoughts, there is no prohibition. Consequently, they conclude:

Nowadays, when we employ the services of women, we rely on this

אף על פי שאין משתמשין באשה, דרך שפחות שרי כדרך שאמרה אביגיל לרחוץ רגלי עבדי אדוני והא דמשמע בירושלמי דאסור היינו דברים של יחוד במקום יחוד אבל במרחץ כיון שרוב בני אדם מצויין מותרת מכאן לעובדת כוכבי’ ושפחות דמותרות לרחוץ אותנו במרחץ.

לדעתו כל מצב שאין בו אינטימיות, על אף שהאדם עומד ערום בבית המרחץ, מותר. חוסר האינטימיות נובע הן מכך שהיחס אל האישה במרחץ הוא “דרך שפחות” והן מפאת ריבוי האנשים הנמצאים במרחץ. הבית יוסף מתחלחל מהרעיון שאישה תשמש גבר בבית המרחץ ודוחה את הדברים במילים חריפות:

ואני אומר נשתקע הדבר ולא נאמר ודבר זה אסור להעלותו על לב ואין ספק אצלי שאיזה תלמיד טועה כתב כן מעצמו ותלה הדבר ברבו

Mordekhai quotes R. Shmuel ben R. Barukh who expands this leniency further and states:

Even though we do not generally employ the services of women, it is permitted to do so when the labor sought is done in the manner of a servant, just as Avigayil did when she offered to wash the feet of David. When the Yerushalmi said these types of actions are forbidden, it meant those actions that are intimate and done in a private setting. However, when done in a public bathhouse, where there are many people present, it is permitted. Consequently, it is permitted for Gentile women and female servants to bath us [Jewish men] in a public bathhouse

In his opinion, any situation in which there is no intimacy, even though the person stands naked in the bathhouse, is permitted. The lack of intimacy stems from the fact that the relationship to this woman in the bath is that she acts “in the manner of a servant” and because there are numerous people in the bathhouse. Beit Yosef is startled by the idea that a woman may bathe a man in the bathhouse and rejects it sharply:

And I say that the matter is settled, it may not be said, and it is forbidden to consider it. There is no doubt in my mind that a misguided student wrote this and attributed it, incorrectly, to his teacher

אכן בשולחן ערוך הביא רק את דברי הרמב”ם, אך הרמ”א עדיין מחזיק במנהג אשכנז ואומר:

וי”א דכל זה אינו אסור רק במקום ייחוד, אבל במקום שרוב בני אדם מצויים כגון במרחץ, מותר לרחוץ מעובדות כוכבים שפחות, וכן נוהגים (מרדכי פ’ אף על פי בשם הר”ש בר ברוך). וי”א דכל שאינו עושה דרך חבה, רק כוונתו לשם שמים, מותר. לכן נהגו להקל בדברים אלו (תוספות סוף קדוש)

Indeed, Shulhan Arukh cites only the words of Rambam. However, Rema maintains the Ashkenazic custom and states:

There are those who say that this only forbidden when the two are alone (in yihud), however, when it is public place, such as a public bathhouse, it is permitted for one of the Gentile servant women to wash him; this is our practice. (Mordekhai, chapter af al pi, in the name of R. Shmuel ben R. Barukh). There are those who say that as long as one does not do it in an intimate manner, and the intention is proper it is permitted. Therefore, it is customary to act leniently in these matters (Tosafot, end of Kiddushin).

לאור כל הנ”ל בבואינו להגדיר האם הטיפול בנכים ע”י מדריכים ומתנדבים מותר או אסור אפשר לקבוע כמה כללים:

  1. כיון שאין אנו פוסקים לפי העמדה האוסרת כל מגע ואנו אוסרים רק מגע שיש בו קרבה או הנאה, כל מגע טיפולי מובהק שאינו חלק ממערכת יחסים ואינו מוגדר כפעולה שיש בה הנאה מותר. על כן סיוע לעלות לרכב, או העברת המטופל לתוך או מתוך כסא הגלגלים וכד’ אין ספק שמותר.
  2. יש להימנע מפעולות המראות חיבה יתירה כמו נישוק או חיבוק על אף שנעשים בדרך חברית המביעה ידידות ולא אינטימיות.
  3. פעולות שירות אינטימי כמו רחיצה או החלפת בגדים לדעת השולחן ערוך אסורים. אמנם מסורת אשכנז התירה במגבלות מסויימות, של מקום ציבורי ו”דרך שפחות” ועל כן אם אין מספיק כח אדם שמצליח לעשות את הפעולות בהפרדה בין המינים אפשר להקל כל עוד ברור שמערכת היחסים היא של ‘מטפל- מטופל’ ויש במקום יותר מאדם אחד

In view of all of the above, in determining whether it is permitted or forbidden for male counselors and volunteers to attend to the physical needs of young women with disabilities, we establish several guidelines:

  1. Since we do not rule according to the position that forbids any contact and we prohibit only touching that is intimate or sexual, any therapeutic contact that is clearly not part of an intimate relationship and is not defined as an act for pleasure is permitted. Therefore, assistance in boarding a vehicle, or moving someone into or out of a wheelchair, etc., is certainly permitted.
  2. One should refrain from acts that appear affectionate, such as kissing or hugging, even though they are done to express friendship and not intimacy.
  3. Intimate, personal activities such as bathing or changing clothes, are forbidden according to Shulhan Arukh. However, the Ashkenazic tradition permits them with certain restrictions – provided they are done in a public place and in “the manner of a servant.” Therefore, if there is not enough manpower to accomplish these activities while maintaining separating of the sexes, one may be lenient if it is abundantly clear that the relationship is that of caregiver-client and at least one more individual is present

היכי דמי חסיד שוטה? כגון דקא טבעה איתתא בנהרא, ואמר: לאו אורח ארעא לאיסתכולי בה ואצולה.

שנזכה לקיים את ההלכה כראוי לאסור את האסור ולהתיר את המותר ולא להשתמש בתורה כמחסום לעזור לאחרים במקום המותר לנו.

We conclude with a quotation from the Bavli:

Who is a hasid shoteh (a foolish pious person)? A woman is drowning in the river and he says, “It is improper to gaze at a woman and save her

May we merit to observe the halakhah appropriately – prohibiting that which is prohibited and permitting that which is permitted and not using the Torah as a barrier to helping others where it is permitted.