פרשת נשא תשכ"ג - הפטרה
א. דברי המלאך ודברי האישה
דברי המלאך לאישה פסוק ג' "הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה
וְלֹא יָלַדְתְּ
וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן פסוק ד' וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא
וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר
וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טָמֵא פסוק ה' הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן
וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ
כִּי נְזִיר אֱ-לֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר
מִן הַבָּטֶן
וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל"
דברי האישה למנוח פסוק ז' "----------
הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן
וְעַתָּה
אַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר
וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טֻמְאָה

---------------- ----------------
כִּי נְזִיר אֱ-לֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר
מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ"
היא הוסיפה "עד יום מותו" לפי שלא ידעה מה שעתיד, אבל המלאך שהיה יודע שעתיד הוא לאבד נזירותו (עוד זמן ממושך לפני מותו) ע"י דלילה, לא אמר "עד יום מותו".
אלשיך:
אמנם חסה על כבוד אישהּ פן ידאג באומרו, למה החשיב המלאך אותה לדבר אליה ולא אליו, על כך התחכמה לבלתי אמור לו אלא שדבר לה רק מה שחייבת לעשות בעצמה, שהוא "אל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טומאה" – אך "ומורה לא יעלה על ראשו" הוא דבר בלתי נוגע אליה וזה היה יכול המלאך לאומרו אליו ולא היה צריך לאמרו אליה.
יחזקאל קויפמן:
הסיפור בפסוקים ו'-ז' שונה בפרטים מן הסיפור בפסוקים ג'-ה'. באמנות יפה שם המספר את תיאור מראה העליון בפי האישה והיא גם המספרת על הרושם שעשה עליה. מתוך כך מוסבר משום מה לא שאלה למקומו ושמו. האישה אינה מזכירה במפורש את מצוות המלאך "ומורה לא יעלה על ראשו", אבל אין ספק שזה כלול במילים "כי נזיר אלוקים יהיה הנער". הבשורה שהבן יושיע את ישראל לא נקלטה בזכרונה של האישה, נקלטה רק הבשורה האישית.
1. מה ההבדל בין שתי השיטות בהסבר השינויים ומהי חולשת פירושו של קויפמן?
2. התוכל לתת הסברים להבדלים, אחרים משניתנו לעיל? בייחוד להעדר דבריו האחרונים של המלאך במסירת דבריו ע"י האישה?
ב. "מה יהיה משפט הנער ומעשהו"
"מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר וּמַעֲשֵׂהוּ"
And Manoaĥ said, Now let thy words come to pass. What shall be the rule for the child, and what shall be done with him?
מאי חזי למעבד לעולימא ומה נעביד ליה?
What regulations must we follow with the boy? How shall we treat him? What should appropriately be done with the boy, what must we do with him?3Targum Yonasan. The question was not what must the boy do, but what must we do with him.
אברבנאל:
ולא הייתה כוונתו לשאול, מה יעשו לנער (כי לא יאמר על זה "משפט הנער ומעשהו") אבל שאל שיגיד לו העתיד והנפלאות אשר יעשה אחרי הגדל הנער הזה, אחרי אשר הא-ל יתברך מולידו על דרך נס, ושגזר שיהיה נזיר, ושיהיה נזירותו מן הבטן, שבלא ספק כל זה יורה על היותו נולד לתכלית מה.
מלבי"ם:
רוצה לומר, בפעם הראשונה היגדת משפט אישה והנהגתה, עתה תורנו. א. "משפט הנער", איך יתנהג; ב. "ומעשהו", שאחר שיעדת אותו טרם נולד, בודאי יעשה גדולות. הודיענו מעשהו וגברותו.
יחזקאל קויפמן:
מה צריך להיות מנהגנו עם הנער ומה נעשה בו... משמעות השאלה: איך לנהוג בימי הריונה של האישה ומה נעשה לכשיולד הבן. אם האיש יחזור על דבריו, יהיה זה אות נוסף.
1. מהם שני הפירושים הניתנים בזה לפסוקנו?
2. התוכל להכריע ביניהם ולהוכיח צדקת אחד מהם.
3. ב"באור" לשופטים מצינו שני תרגומים. כמי מן המפרשים דלעיל תרגמו המתרגמים: (א) וואס יאלל דען די בעשטימטונג רעס קנאבען זיין אונד זיין געשעפט. (ב) וויא זאלל דאז פערהאלטען זיין, וועגען דעס קנאבען, אונד וואס זאלל זינעטוועגען געשעהעך.
ג. תרגום מילת "משפט"
"מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר וּמַעֲשֵׂהוּ"
And Manoaĥ said, Now let thy words come to pass. What shall be the rule for the child, and what shall be done with him?
השווה את תרגום יונתן לפסוקנו לתרגומו במקומות הבאים:
כאן: מה יהיה דחזי לרביא (מה יהיה ראוי לנער).
"יוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח כְּמִשְׁפַּט צִדֹנִים"
Then the five men departed, and came to Layish, and saw the people that were there, how they dwelt in safety, after the manner of the Żidonim, quiet and secure; and there was no one in the land that put them to shame in any thing; such as a hereditary ruler, and they were far from the Żidonim, and had no business with any man.
- כהלכת צידונאי.
"וּמִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים אֶת הָעָם"
And the priest’s custom with the people was, that, when any man offered sacrifice, the priest’s lad came, while the meat was cooking, with a fork having three teeth in his hand;
– ונומסא דכהניא.
"כֹּה עָשָׂה דָוִד וְכֹה מִשְׁפָּטוֹ כָּל הַיָּמִים"
And David saved neither man or woman alive, to bring tidings to Gat, saying, Lest they should tell on us, saying, Thus did David, and this was his practice all the time he dwelt in the country of the Pelishtim.
– דכן עבד דוד וכדין הלכתיה כל יומיא.
"זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ"
And he said, This will be the custom of the king that shall reign over you: He will take your sons, and appoint them for himself on his chariot, and to be his horsemen; and some shall run before his chariot.
– דין יהי נמוסא דמלכא.
מה ראה המתרגם לשנות מקומנו מתרגומו בשאר המקומות?
ד. מדברי המדרש
*
"כִּי נְזִיר אֱ-לֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן"
*
for, lo, thou shalt conceive, and bear a son; and no razor shall come on his head: for the child shall be a Nazir to God from the womb: and he shall begin to deliver Yisra᾽el out of the hand of the Pelishtim.
במדבר רבה פרשת נשא (ה):
גלוי היה לפני הקב"ה ששמשון היה הולך אחר עיניו, לפיכך הזהירו בנזיר, שלא יהיה שותה יין, לפי שהיין מביא לידי זימה. ומה בזמן שהיה נזיר הלך אחר עיניו, אילו היה שותה, לא היה לו תקנה לעולם, מרוב שהיה רודף אחר זימה.עבור על כל פרקי שמשון והבא הוכחה לכך ששמשון באמת קיים דיני נזירות מן היין.
**
"מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר"
**
And the angel of the Lord said to Manoaĥ, Of all that I said to the woman let her take heed.
ויקרא רבה צו (ט'):
בר קפרא אמר: גדול שלום, שדיברו הכתובים דברי בדאות בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה, הדא הוא דכתיב (בראשית י"ח) "אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן" אבל לאברהם לא אמר כן אלא "ואני זקנתי". בר קפרא אמר הרי: גדול שלום, שדיברו כתובים לשון בדוי בנביאים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו, שנאמר "הנה נא את עקרה ולא ילדת, והרית וילדת בן", אבל למנוח לא אמר כן, אלא "מכל אשר אמרתי לאישה תשמור".
מקשים מפרשי המדרש: למה אמר אצל אברהם שדיברו כתובים "דברי בדאות", ואילו כאן אמרו "לשון בדוי"?
ישב קושייתם!
ה. שאלות בטעמי המקרא
"כָּל הַבָּקָר לָעֹלָה שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים אֵילִם שְׁנֵים עָשָׂר כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנֵים עָשָׂר וּמִנְחָתָם וּשְׂעִירֵי עִזִּים שְׁנֵים עָשָׂר לְחַטָּאת"
all the oxen for the burnt-offering twelve bullocks, the rams twelve, the he-lambs of the first year twelve, and their meal-offering; and the males of the goats for a sin-offering twelve;
1. היכן מתחלקת הצלע הראשונה?
2. מהו הקושי בתחילת הפסוק ואיך אפשר ליישבו?
3. "אילים שנים-עשר" בא בטעמים מהפך פשטא, שאין אחריהם זקף. מהו הטעם המפסיק הסוגר על פשטא זאת?
4. במקום איזה טעם מפסיק אחר באה פשטא זאת? ועיין עוד בדברים כ' (צלע ב'), שופטים ט"ז כ"ג (צלע א') - גם בשתי הצלעות האלה בא צירוף הטעמים: רביע פשטא תביר טפחא.