פרשת ויקהל - פקודי תשכ"ג - הכיור וכנו
א. הכיור ושאר הכלים
פסוקים כ"ט-ל"א
"וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים כִּכָּר וְאַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁקֶל וַיַּעַשׂ בָּהּ אֶת אַדְנֵי פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת וְאֶת מִכְבַּר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לוֹ וְאֵת כָּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת אַדְנֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאֶת אַדְנֵי שַׁעַר הֶחָצֵר וְאֵת כָּל יִתְדֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל יִתְדֹת הֶחָצֵר סָבִיב"
כאשר זכר הכלים שנעשו מהנחושת: אדנים ומזבח ומכבר וכל כלי המזבח ושאר הדברים אשר זכר, ואולם הכיור וכנו למה לא נזכרו כאן? וידוע שהם מנחושת נעשו, שנאמר פרק ל' פסוק ח': "ועשית כיור נחשת וכנו נחשת".
התוכל לישב קושייתו?
2. מקשים מפרשים: למה לא נתנו בכיור וכנו מידות כפי שנתנו בשאר כלים: בארון, בשולחן, במזבח? נסה ליישב קושייתם.
ב. המיוחד ב"מראות הצובאות"
"וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד..."
And he made the laver of brass, and the base thereof of brass, of the mirrors of the serving women that did service at the door of the tent of meeting.
ר' שמשון רפאל הירש, מעמידנו על התמיהה:
הרי הוא רעיון עמוק הצפון במעשה זה של הכיור וכנו: אותו הכלי הנועד ל"קידוש ידיים ורגלים" (הוא ביטויים של חז"ל בדברם על מצות "ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם" -הערת הכותבת) דהיינו: אותו כלי הנועד לייצר את האצלתו וזיכוכו של מעשה אדם ושאיפותיו, יעשה דווקא מנחשת מראות הנשים, דהיינו מאותו כלי אשר נועד לכך להפנות תשומת לב מיוחדת לגופניותו של האדם, לחלקו הנתפש בחושים.
והנה שתי תשובות לישוב תמיהתו:
מדרש תנחומא פקודי ט':
אתה מוצא בשעה שהיו ישראל בעבודת פרך במצרים גזר עליהם פרעה שלא יהיו ישנים בבתיהם ושלא יהיו משמשין מיטותיהם. אמר ר' שמעון בן חלפתא: מה היו בנות ישראל עושות? יורדות לשאוב מים מן היאור והקב"ה מזמין להם דגים קטנים בתוך כדיהן והן מוכרות ומבשלות מהן ולוקחות מהן יין והולכות לשדה ומאכילות את בעליהן שם. משהיו אוכלין ושותים נוטלות המראות ומביטות בהן עם בעליהן. זאת אומרת: "אני נאה ממך" וזה אומר "אני נאה ממך" – ומתוך כך היו מרגילין עצמן לידי תאווה ופרין ורבין והקב"ה פוקדן לאלתר. שנאמר: "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד" (שמות א' ז') וכתיב בהן: "ותמלא הארץ אותם..." "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". בזכות אותן המראות שהיו מראות לבעליהן ומרגילות אותן לידי תאווה מתוך הפרך, העמידו כל הצבאות שנאמר (שמות י"ב) "יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים" ונאמר (שמות י"ב) "הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם". כיון שאמר לו הקב"ה למשה לעשות את המשכן, עמדו כל ישראל ונתנדבו: מי שהביא כסף ומי שהביא זהב או נחשת ואבני שהם ואבני מלואים – הביאו בזריזות הכל. אמרו הנשים: "מה יש לנו ליתן בנדבת המשכן?" עמדו והביאו את המראות, והלכו להן אצל משה. כשראה משה אותן המראות זעף בהן. אמר להן לישראל: "טלו מקלות ושברו שוקיהן של אלו. המראות למה הן צריכין?!" אמר לו הקב"ה למשה: "משה! על אלו אתה מבזה?! המראות האלו הן העמידו כל הצבאות הללו במצרים! טול מהם ועשה מהן כיור נחשת וכנו לכהנים שממנו יהיו מתקדשין". שנאמר (ל"ח ח') "ויעש את הכיור נחושת ואת כנו נחשת במראות הצובאות אשר צבאו" – באותן המראות שהעמידו את כל הצבאות האלו.
וטעם הצובאות: כי משפט כל הנשים להתייפות לראות פניהן בכל בוקר במראות נחושת או זכוכית לתקן הפארים שעל ראשיהם, הם הנזכרים בספר ישעיהו (פרק ג') כי מנהג ישראל היה כמנהג ישמעאל עד היום. והנה היו בישראל נשים עובדות השם, שסרו מתאוות זה העולם ונתנו מראותיהן נדבה. כי אין להם צורך עוד להתייפות, רק באות יום יום על פתח האהל מועד, להתפלל ולשמוע דברי המצוות. וזהו "אשר צבאו פתח אוהל מועד" כי היו רבות.
From the mirrors of the women who gathered. It was usual for women then as now to beautify themselves in front of a mirror in the morning. But there were some pious women who renounced worldly vanities and donated their copper mirrors for the making of the holy vessels. These women would gather every day near the entrance to the Tent of Meeting to pray and receive instruction in the commandments.
הסבר מהו ההבדל שבין שתי התשובות הניתנות בזה?
ג. "במראות הצובאות" - הסבר לשוני
"בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"
And he made the laver of brass, and the base thereof of brass, of the mirrors of the serving women that did service at the door of the tent of meeting.
בנות ישראל היו בידן מראות שרואות בהן כשהן מתקשטות ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן. והיה מואס בהן משה מפני שעשויים ליצר הרע. אמר לו הקב"ה: קבל! כי אלו חביבין עלי מהכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים. כשהיו בעליהם יגעים בעבודות פרך, היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותן ונוטלות המראות וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים לומר: "אני נאה ממך" ומתוך כך מביאות לבעליהן תאווה ונזקקות להם ומתעברות ויולדות שם, שנאמר (שיר השירים) "תחת התפוח עוררתיך". וזהו שנאמר "במראות הצובאות" ונעשה הכיור מהם...
במראת הצבאת OF THE MIRRORS OF THE WOMEN CROWDING — The Israelitish women possessed mirrors of copper into which they used to look when they adorned themselves. Even these did they not hesitate to bring as a contribution towards the Tabernacle. Now Moses was about to reject them since they were made to pander to their vanity, but the Holy One, blessed be He, said to him, “Accept them; these are dearer to Me than all the other contributions, because through them the women reared those huge hosts in Egypt!” For when their husbands were tired through the crushing labour they used to bring them food and drink and induced them to eat. Then they would take the mirrors, and each gazed at herself in her mirror together with her husband, saying endearingly to him, “See, I am handsomer than you!” Thus they awakened their husbands’ affection and subsequently became the mothers of many children, at it is said, (Song 8:5) “I awakened thy love under the apple-tree”, (referring to the fields where the men worked). This is what it refers to when it states, מראות הצבאת “the mirrors of the women who reared the hosts (צבאות)” (Midrash Tanchuma, Pekudei 9). And it was for this reason that the laver was made of them (the mirrors) — because it served the purpose of promoting peace between man and wife viz., by giving of its waters to be drunk by a woman whose husband had shown himself jealous of her and who nevertheless had associated with another (cf. Numbers ch. V) thus affording her an opportunity to prove her innocence (cf. Sotah 15b). You may know that the מראות mentioned in the text were really mirrors (and that the word does not mean visions, or appearance, etc.), for it is said, (v. 29) “And the copper of the wave-offering was seventy talents etc. … and therewith he made [the sockets etc.]” — the laver, however, and its base are not mentioned there amongst the articles made from that copper; hence you may learn that the copper of which the laver was made was not a part of the copper of the weave-offering, which is the only copper mentioned as having been contributed by the people. Thus did R. Tanchuma 2:11:9 explain the term מראת הצבאת. And so does Onkelos also render it: במחזית נשיא, and this first word is the Targum translation of מראות, in the sense of mireors in old French, for we find that for the word (Isaiah 3:23) “And the גליונים”, which are mirrors, we have in the Targum the same word מחזיתא.
...וייתכן שנאמר בדרך הפשט, שעשה הכיור וכנו במראות הנשים אשר באו מהן צבא גדול ונאספו אל פתח אהל מועד לתת מראותיהן בנדבת ליבן, והיה נחושת המראות נחושת קלל ממורט ויפה מאד. ועל כן יחד אותו מתחילה לכלי הזה. והנשים בראותן כן, נאספות ובאות צבאות צבאות לתת כולן מראותיהן להעשות בהן כל הכיור וכנו.
מה ההבדל בין שני הפרשנים בהסבר הלשוני של פסוקנו?
ד. האמנם "צבאו פתח אהל מועד"
"אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"
And he made the laver of brass, and the base thereof of brass, of the mirrors of the serving women that did service at the door of the tent of meeting.
**
הסבר פסוק זה! הלא המדובר הוא לפני הקמת המשכן, אם כן, כיצד צבאו הנשים פתח אהל מועד?
ה. שאלות בטעמי המקרא
"וַיַּעַשׂ מִכְסֶה לָאֹהֶל עֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וּמִכְסֵה עֹרֹת תְּחָשִׁים מִלְמָעְלָה"
And he made a covering for the tent of rams’skins dyed red, and a covering of sealskins above.
רש"י, פרק כ"ו פסוק י"ד:
ד"ה מכסה לאוהל: לאותו גג של יריעות עזים עשה עוד מכסה אחד של עורות אילים מאדמים ועוד למעלה ממנו מכסה עורות תחשים. ואותן מכסאות לא היו מכסין אלא את הגג, ארכן ל' ורחבן י', אלו דברי רבי נחמיה. ולדברי רבי יהודה: מכסה אחד היה, חציו של עורות אילים מאדמים וחציו של עורות תחשים.
רשב"ם, פרק כ"ו פסוק י"ד:
ד"ה ומכסה עורות תחשים מלמעלה: מלמעלה של עורות אילים, וכן פשוטו משמע. ויש מפרשים כך במסכת שבת (דף כ"א ע"א).
And he made a covering for the tent of rams’skins dyed red, and a covering of sealskins above.
א. האם מתאים פיסוק הטעמים לדעה הראשונה או לדעה השנייה?
ב. איך יש להטעים לפי הדעה האחרת?
"אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה"
The length of each curtain was thirty cubits, and four cubits the breadth of each curtain; the eleven curtains had one measure.
בפרק כ"ו פסוק ח' באה המילה "ארך" במונח לגרמיה,
ואילו בפרק ל"ו פסוק ט"ו באה המילה "ארך" בגרש.
חכמי המסורה קבעו "סימן" כדי שלא נחליף את הטעמים בשני הפסוקים האלה בזו הלשון:
"דפקיד יתיב - דעביד קאים".
מה פירוש "הסימן" הזה, ובמה הוא עשוי לסייע בידינו לבל נחליף את הטעמים?