| א. למבנה פרשתנו |
ד"ה על עבודתו: ונסמכת פרשת וישלחו מן המחנה בעבור היות השכינה בתוך המחנות בנסעם ובחנותם.
ד"ה ויעשו כן: ונסמכה פרשת איש או אשה, כי צרעת והזוב יבואו בעבור מעל.
ד"ה ואיש את קדשיו לו יהיו: וטעם הסוטה בעבור "ומעלה בו מעל".
ד"ה ונקה האיש מעון: יש אומרים, שטעם הסמך פרשת נזיר לפרשת סוטה, שיהיה לה בן נזיר אם לא נטמאה; ולפי דעתי כי נסמכה בעבור נזירת האשה שהיא הפך המועלת, כי רובי העברות – סיבתם היין. ואשה שלא תתקן שער ראשה איננה מבקשת להבעל.
ד"ה מלבד אשר תשיג ידו: ונסמכה פרשת ברכת כהנים לפרשת נזיר, כאשר השלים תורת הנזיר שהוא קדוש – הזכיר תורת כהנים שהם קדושים.
רלב"ג, לפרשת אשם גזלות פרק ה', פסוקים ה'-י':
וידמה שזכר בזה המקום בזאת הפרשה להסיר הרע מן המחנה, אשר יביא למריבה וקטטה; והוא שיהיה אדם נזהר מלהחזיק בממון חברו שלא כדין ולא יסמוך על חולשת שכנגדו שאין לו גואל.
וידמה שזכר בזה המקום בזאת הפרשה להסיר הרע מן המחנה, אשר יביא למריבה וקטטה; והוא שיהיה אדם נזהר מלהחזיק בממון חברו שלא כדין ולא יסמוך על חולשת שכנגדו שאין לו גואל.
לפרשת סוטה:
הנה סמך זאת הפרשה לפרשה הקודמת שתהיה תכליתה להסיר מחלוקת וקטטה מישראל בכללם, כי זאת הפרשה להסיר הקטטה מן הבית, והנה שלום בית קודם לשלום העם, לפי מה שנתבאר בפילוסופיה המדינית. ואולם התחילה התורה מהשלום היותר נכבד המאוחר בסדר וסיימה בקודם בסדר, וזה מנהג בתורה במקומות רבים.
הנה סמך זאת הפרשה לפרשה הקודמת שתהיה תכליתה להסיר מחלוקת וקטטה מישראל בכללם, כי זאת הפרשה להסיר הקטטה מן הבית, והנה שלום בית קודם לשלום העם, לפי מה שנתבאר בפילוסופיה המדינית. ואולם התחילה התורה מהשלום היותר נכבד המאוחר בסדר וסיימה בקודם בסדר, וזה מנהג בתורה במקומות רבים.
לפרשת נזיר:
והנה סמך זאת הפרשה לפרשת סוטה, שעניינה להסיר הקטטה וההפסד מהבית, לפי שזאת הפרשה הוא להשקיט הריב וההפסד מהאדם בעצמו, מצד תשוקתו הגופנית אשר יביאהו לידי חטא. והשקטת זה הריב הוא מה שיקדם בסדר בענין שלום הבית ושלום המדינה, ולזה שמתו התורה אחרון בסדר. וענין זאת הפרשה הוא לרפואת מי שיצרו גובר עליו, כי הוא צריך שיצער עצמו מן היין, כי היין הוא סיבה חזקה להגביר היצר הרע ולהמשיך ממנו הפסד והגנות במדות ובעיון.
והנה סמך זאת הפרשה לפרשת סוטה, שעניינה להסיר הקטטה וההפסד מהבית, לפי שזאת הפרשה הוא להשקיט הריב וההפסד מהאדם בעצמו, מצד תשוקתו הגופנית אשר יביאהו לידי חטא. והשקטת זה הריב הוא מה שיקדם בסדר בענין שלום הבית ושלום המדינה, ולזה שמתו התורה אחרון בסדר. וענין זאת הפרשה הוא לרפואת מי שיצרו גובר עליו, כי הוא צריך שיצער עצמו מן היין, כי היין הוא סיבה חזקה להגביר היצר הרע ולהמשיך ממנו הפסד והגנות במדות ובעיון.
לפרשת ברכת כהנים:
ואחר שזכר מה שיביא להסיר מלחמת האדם עם נפשו ויהיה הריב והקטטה וההפסד מהבית והעם בכלל, זכר זאת הפרשה שהיא ברכת כהנים, שהיא מעירה הערה נפלאה על ענין השלמות והשלום האמתי.
ואחר שזכר מה שיביא להסיר מלחמת האדם עם נפשו ויהיה הריב והקטטה וההפסד מהבית והעם בכלל, זכר זאת הפרשה שהיא ברכת כהנים, שהיא מעירה הערה נפלאה על ענין השלמות והשלום האמתי.
1. מה ההבדל בין דרכי שניהם בפרשם את סמיכות הפרשיות? (עיין גם עלון הדרכה!)
**
2. הסבר את המילים המסומנות בקו בדברי הרלב"ג. הידועים לך עוד מקומות בהם נוהגת התורה על פי "מנהג זה במקומות רבים"?
| ב. בטעם ברכת כהנים (1) |
בעל עקדת יצחק, מקשה:
מה תועלת במצוה הזאת, רצוני כשיֵאמרו (ה"י" בצירי) הברכות האלה מפי הכהנים אל העם, כי הוא יתעלה הוא המברך, ומה יוסיף ומה יתן, כי יברכו הכהנים או יחדלו, וכי היה להם לסייעו?
מה תועלת במצוה הזאת, רצוני כשיֵאמרו (ה"י" בצירי) הברכות האלה מפי הכהנים אל העם, כי הוא יתעלה הוא המברך, ומה יוסיף ומה יתן, כי יברכו הכהנים או יחדלו, וכי היה להם לסייעו?
והוא מיישב קושייתו בהביאו דברי הגמרא:
כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות. אמר לו (הקב"ה): משה, אין שלום בעירך? (רש"י: אין דרך ליתן שלום במקומך?)
אמר לפניו (משה): ריבונו של עולם, כלום יש עבד נותן שלום לרבו? אמר לו: מכל מקום היה לך לסייעני!
And Rabbi Yehoshua ben Levi said: When Moses ascended on High, he found the Holy One, Blessed be He, tying crowns to letters. On the tops of certain letters there are ornamental crownlets. Moses said nothing, and God said to him: Moses, is there no greeting in your city? Do people not greet each other in your city? He said before Him: Does a servant greet his master? That would be disrespectful. He said to him: At least you should have assisted Me and wished Me success in My work. Immediately he said to Him: “And now, may the power of the Lord be great as you have spoken” (Numbers 14:17).
ר' חיים יוסף פולאק, פרשן "העקדה", מפרש דברי הגמרא הסתומים הנ"ל:
"ששאלו הקב"ה: ההשתדלת גם אתה כפי יכולת המנהיג האנושי לשחר שלום החברה אשר אתה בתוכה וקיומה ושלמותה המוסרית ע"י הנהגה ראויה והישרה מוסרית? אבל משה חשב שאין זה בכח אנוש ("לתת שלום לעירו"), כי הפירוד וההפסד אחוז כבר בחומר בני אדם, וגם אם יזכה ארחו וייטיב מעשיו, לא יסבב בזה קיומו וקיום החברה יותר זמן מאשר קצוב לו ולהם על פי טבעם מיד ה' יתברך, שהוא יוצר מנהיג ומקיים כל הטבע. ועל כן השיב: "כלום יש עבד נותן שלום לרבו?!" ועל כן הורה ה' יתברך: הן אמת שהכל תלוי בו וברצונו, אבל בכל זאת חוב האדם לטהר ולקדש עצמו והחברה האנושית אשר הוא שוכן בקרבה במידות ישרות, כי רק באופן זה יהיו הוא והם נכונים ומתוקנים כראוי עד שיושפע עליהם שפע אלוקים, כחלקת ארץ אשר כל עוד איננה עבודה וזרועה לא יוכלו הגשם והטל לפעול פעולתם הטובה עליה עד שתעבד ותזרע כראוי: וזהו שאמר לו הקב"ה: "מכל מקום היה לך לסייעני!"
"ששאלו הקב"ה: ההשתדלת גם אתה כפי יכולת המנהיג האנושי לשחר שלום החברה אשר אתה בתוכה וקיומה ושלמותה המוסרית ע"י הנהגה ראויה והישרה מוסרית? אבל משה חשב שאין זה בכח אנוש ("לתת שלום לעירו"), כי הפירוד וההפסד אחוז כבר בחומר בני אדם, וגם אם יזכה ארחו וייטיב מעשיו, לא יסבב בזה קיומו וקיום החברה יותר זמן מאשר קצוב לו ולהם על פי טבעם מיד ה' יתברך, שהוא יוצר מנהיג ומקיים כל הטבע. ועל כן השיב: "כלום יש עבד נותן שלום לרבו?!" ועל כן הורה ה' יתברך: הן אמת שהכל תלוי בו וברצונו, אבל בכל זאת חוב האדם לטהר ולקדש עצמו והחברה האנושית אשר הוא שוכן בקרבה במידות ישרות, כי רק באופן זה יהיו הוא והם נכונים ומתוקנים כראוי עד שיושפע עליהם שפע אלוקים, כחלקת ארץ אשר כל עוד איננה עבודה וזרועה לא יוכלו הגשם והטל לפעול פעולתם הטובה עליה עד שתעבד ותזרע כראוי: וזהו שאמר לו הקב"ה: "מכל מקום היה לך לסייעני!"
1. הסבר במה עונה הגמרא – לפי פירוש זה הניתן לה – לקושיית בעל העקדה?
השווה את שני הפסוקים:
"כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
’Speak unto Aaron and unto his sons, saying: On this wise ye shall bless the children of Israel; ye shall say unto them:
"וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם"
’Command the children of Israel, that they put out of the camp every leper, and every one that hath an issue, and whosoever is unclean by the dead;
הסבר את הסתירה שבין שני הפסוקים, וישב אותה לפי דברי ר' חיים יוסף פולאק.
| ג. בטעם ברכת כהנים (2) |
"וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם"
So shall they put My name upon the children of Israel, and I will bless them.’
אלשיך:
אמר "כה תברכו" והתיחסו אתם למברכים באמור להם עצמם 'יברכך', לא שיאמרו לה' 'ברכם ה' ושמרם'; והטעם כי הנה על ידי כך "ושמו את שמי על בני ישראל" – הם מכוונים אותם לקבל הברכה ומשפיעים עליהם – מה שאין כן בדברם עמו יתברך, "ברכם ה'" – אין אתם משימים שם ה' על ישראל לכוונם אליו.
אמר "כה תברכו" והתיחסו אתם למברכים באמור להם עצמם 'יברכך', לא שיאמרו לה' 'ברכם ה' ושמרם'; והטעם כי הנה על ידי כך "ושמו את שמי על בני ישראל" – הם מכוונים אותם לקבל הברכה ומשפיעים עליהם – מה שאין כן בדברם עמו יתברך, "ברכם ה'" – אין אתם משימים שם ה' על ישראל לכוונם אליו.
הכתב והקבלה:
לא נוכל לפרשו מן (בראשית ט"ז) "שם על שכמה", שעניינו הנחת חפץ במקום, אבל הוא מענין (דברים י"א) "ושמתם את דברי אלה על לבבכם" שהמכוון בו עיון והתבוננות, ומכל מקום אינו יוצא מעיקר הוראתו, כי דומה כאילו חיוב הדבר מוטל עליו, דבוק בו, בל יוכל לעזוב אותו, ועל כוונה זו יאמר האשכנזי: דיא זאכע ליגט מיר אויף. וטעם "ושמו את שמי על בני ישראל" במה שהם מברכים את הברכה הנזכרת, שמייחדים בה כל הטובות וההצלחות הזמניות והנצחיות רק אליו יתברך. בזה יעורר את לב בני ישראל שלא ישימו בטחונם בחכם ועוצם ידם לעשות חיל, כי כל זה שוא ונתעה אם ה' לא יפתח את אוצרו הטוב לברכם ולשמרם ולהשפיעם בכל טוב, ומבט תקותם לא יהיה רק על ה', וכל דאגת לבבם רק להיות דבוק בו בלי פירוד מחשבי. ויתורגם לפי זה "זיא זאללען מיינען נאמען דען זאהנען ישראל'ס אנגעלענגען זיין לאססען".
לא נוכל לפרשו מן (בראשית ט"ז) "שם על שכמה", שעניינו הנחת חפץ במקום, אבל הוא מענין (דברים י"א) "ושמתם את דברי אלה על לבבכם" שהמכוון בו עיון והתבוננות, ומכל מקום אינו יוצא מעיקר הוראתו, כי דומה כאילו חיוב הדבר מוטל עליו, דבוק בו, בל יוכל לעזוב אותו, ועל כוונה זו יאמר האשכנזי: דיא זאכע ליגט מיר אויף. וטעם "ושמו את שמי על בני ישראל" במה שהם מברכים את הברכה הנזכרת, שמייחדים בה כל הטובות וההצלחות הזמניות והנצחיות רק אליו יתברך. בזה יעורר את לב בני ישראל שלא ישימו בטחונם בחכם ועוצם ידם לעשות חיל, כי כל זה שוא ונתעה אם ה' לא יפתח את אוצרו הטוב לברכם ולשמרם ולהשפיעם בכל טוב, ומבט תקותם לא יהיה רק על ה', וכל דאגת לבבם רק להיות דבוק בו בלי פירוד מחשבי. ויתורגם לפי זה "זיא זאללען מיינען נאמען דען זאהנען ישראל'ס אנגעלענגען זיין לאססען".
1. מהו הקושי שרצו שני הפרשנים לישב? האם הוא זהה לקושיית בעל העקדה שבשאלה ב?
2. במה דומים ובמה שונים דברי בעל הכתב והקבלה מדברי פרשן בעל העקדה (שבשאלה ב)?