| א. "ויאמר" - מחובר עם "כן דברת" |
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא..."
And Moses said: ‘Thus saith the LORD: About midnight will I go out into the midst of Egypt;
ר אברהם בן הרמב"ם:
ד"ה ויאמר: דיבור זה מחובר בטעמו עם מאמרו (י' כ"ט) "כן דברת..." וטעם המאמר "כן דברת" – בתחילה כמו שקדם פירושו, אבל לפני צאתי שמע מה שאני מתרה בך עליו בשמו יתברך: "כה אמר ה' כחצות הלילה..."
ד"ה ויאמר: דיבור זה מחובר בטעמו עם מאמרו (י' כ"ט) "כן דברת..." וטעם המאמר "כן דברת" – בתחילה כמו שקדם פירושו, אבל לפני צאתי שמע מה שאני מתרה בך עליו בשמו יתברך: "כה אמר ה' כחצות הלילה..."
1. הסבר, מהו הקושי שאותו רצה ליישב?
2. לשם מה הוסיף המילים "אבל לפני צאתי?"
| ב. מכת בכורות: ההתראה והמכה (1) |
השווה:
| פרק י"א ההתראה | פרק י"ב המכה |
|
פסוק ד'
"כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם |
פסוק כ"ט "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה |
|
פסוק ה'
וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה |
וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה |
|
פסוק ו' וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף |
פסוק ל'
וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת |
|
פסוק ז'
וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה ה' בֵּין... וּבֵין... |
|
|
פסוק ח'
וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ" |
פסוק ל"א
וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם |
|
פסוק ל"ב
גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי" |
נסה להסביר אחדים מן השינויים הנ"ל (ההוספות, ההשמטות, שינויי הסדר)!
| ג. מכת בכורות: ההתראה והמכה (2) |
ד"ה היושב על כסאו: הראוי לשבת על כיסאו אחריו.
והזכיר הנכבד מכל מצרים הוא בן אדוניהם, שהכל עבדים לו, והנבזה מהכל: בכור השפחה שהוא עבד.
וטעם "אשר אחר הריחים", שהוא טוחן, כמו (שופטים ט"ז כ"א) "ויהי טוחן בבית האסורים".
וכבר אמרתי, כי הנביאים אינם שומרים המילות רק הטעמים, כי מילת (בראשית כ"ד י"ז) "הגמיאיני" – "השקיני" (בראשית מ"ה) ו"זכור" – "שמור", ו"שוא" – ו"שקר", "לא תחמד" – ו"לא תתאוה" (שמות כ', דברים ה') שווים בטעם, ועוד אדבר בזה בתפילת משה (שמות ל"ב ט').
והנה בכור השפחה כמו "בכור השבי", כי השבויה שפחה היא ותישן בבית הבור בלילה כמנהג האסירים, כאשר הזכיר יוסף (בראשית מ' טו') "כי שמו אותי בבור".
(עיין עלון הדרכה).
אבן כספי, פסוק ד':
ד"ה כחצות הלילה: מה לנו לדקדוקים לא נוכל להנבא, ואין לנו בזה רק מה שעינינו רואות בלשון, וזה כי הכ"ף פעמים לקרוב ופעמים לאמתת הדבר, וכן הוא הבי"ת, אם כן – מהו יתרון בין אמרו "כחצות" ובין אמר (י"ב כ"ט) "ויהי בחצי הלילה", וכבר קדם כי ה' יתברך, הוא הפועל הרחוק לכל.
ד"ה כחצות הלילה: מה לנו לדקדוקים לא נוכל להנבא, ואין לנו בזה רק מה שעינינו רואות בלשון, וזה כי הכ"ף פעמים לקרוב ופעמים לאמתת הדבר, וכן הוא הבי"ת, אם כן – מהו יתרון בין אמרו "כחצות" ובין אמר (י"ב כ"ט) "ויהי בחצי הלילה", וכבר קדם כי ה' יתברך, הוא הפועל הרחוק לכל.
1. מה השיטה המשותפת לשני הפרשנים בהסברת השינויים שבין ההוראה והמכה? מהי מעלתה ומהי חסרונה של שיטה זו?
2. הסבר את המילים המסומנות בקו בדברי אבן כספי.
3. נגד מה מכוונים דבריו "מה יתרון בין אמרו כחצות" וכו'?
| ד. "לא יחרץ כלב לשונו" (1) |
"וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ"
But against any of the children of Israel shall not a dog whet his tongue, against man or beast; that ye may know how that the LORD doth put a difference between the Egyptians and Israel.
מכילתא משפטים (כ"ב ל'):
"ובשר בשדה טריפה, לא תאכלו לכלב תשליכו אותו" מלמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שנאמר (י"ח י"ז) "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" – אמר הקב"ה: "תנו לו שכרו". והלא דברים קל וחומר: ומה אם שכר חיה לא קיפח המקום, קל וחומר שכר אדם. וכן הוא אומר (ירמיהו י"ז י-י"ב) "ולתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו. קורא דגר ולא ילד - עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל" ואומר: "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו".
"ובשר בשדה טריפה, לא תאכלו לכלב תשליכו אותו" מלמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שנאמר (י"ח י"ז) "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" – אמר הקב"ה: "תנו לו שכרו". והלא דברים קל וחומר: ומה אם שכר חיה לא קיפח המקום, קל וחומר שכר אדם. וכן הוא אומר (ירמיהו י"ז י-י"ב) "ולתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו. קורא דגר ולא ילד - עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל" ואומר: "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו".
ד"ה לא יחרץ כלב לשונו: אומר אני שהוא לשון שנון, לא ישנן וכן (יהושע י') "לא חרץ לבני ישראל לאיש את לשונו" – לא שנן. (שמואל ב' ה') "אז תחרץ" – תשתנן. (ישעיהו מ"א) "שמתיך למורג חרוץ" – שנון: (משלי י', ד') "ויד חרוצים תעשיר" – חריפים, סוחרים שנונים.
לא יחרץ כלב לשנו NO DOG SHALL חרץ HIS TONGUE — I say that it has the meaning of sharpening: “no dog shall whet his tongue”. So, too: (Joshua 10:21) “לא חרץ his tongue against any of the children of Israel”, i. e. “none whetted”; (II Samuel 5:24) “then תחרץ” — then thou shalt utter a sharp sound; (Isaiah 41:15) “a threshing-sledge חרוץ” i. e. sharp; (Proverbs 21:5) “the plans of a חרוץ” — of “an acute and sharp man”; (Proverbs 10:4) “the hand of the חרוצים maketh rich”, i. e. the hand of the acute — of sharp merchants.
*
1. הסבר את הרעיון המסומל במדרש.
2. מה ראה רש"י שלא להביא מדרש זה כאן, אלא להסתפק בפירוש לשוני בלבד, ולהביאו בפרק כ"ב פסוק ל' (במשפטים)?
| ה. "לא יחרץ כלב לשונו" (2) |
"וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ"
But against any of the children of Israel shall not a dog whet his tongue, against man or beast; that ye may know how that the LORD doth put a difference between the Egyptians and Israel.
ר' אברהם בן הרמב"ם:
השאלה לנביחת הכלבים, והטעם בזה שישראל יהיו שלווים ממכה זו, שוכנים לבטח, עד שכלביהם השומרים אותם יהיו שקטים, לא יעבור עובר במשכנותיהם שינבח עליו הכלב.
השאלה לנביחת הכלבים, והטעם בזה שישראל יהיו שלווים ממכה זו, שוכנים לבטח, עד שכלביהם השומרים אותם יהיו שקטים, לא יעבור עובר במשכנותיהם שינבח עליו הכלב.
וסיפר הכתוב, שגם במכה הזו הייתה הפלאה עצומה, שלא די שקרובי המתים במגפה לא קמו להרוג את היהודים, אשר בשלהם הצער הגדול הזה, אבל גם הכלבים עזי הנפש לא היה אחד מהם משנן לשונו לצעוק נגדם ולנשכם.
ואפשר שרמז בזה למצרים, שלא עצרו כוח להתרעם ולזעוק לישראל "למאיש ועד בהמה".
לא תהיה צעקה בישראל, וכל אשר לישראל ישקוט ולא יצעק, ואפילו הכלבים לא ינבחו, כי בשמעם צעקה הם נובחים.
1. כמה דעות שונות נאמרו בדברי שלושת המפרשים?
2. במה סוטה פירושו של ר' אברהם בן הרמב"ם מפירוש המדרש לפסוקנו? האם דבריו הם פשוטו של מקרא או לא? (נמק תשובתך!).
3. כיצד מפרש אברבנאל (בסוף דבריו) את המילים בפסוקנו "למאיש ועד בהמה"?
| ו. "ויאמר" - כבר אמר |
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֹא יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה..."
And the LORD said unto Moses: ‘Pharaoh will not hearken unto you; that My wonders may be multiplied in the land of Egypt.’
מדרש שכל טוב ט' (נ"ו):
זה הדיבור היה קודם התחלת המכות, וזהו שאמר הכתוב (ג' י"ט) "ואני ידעתי כי לא ייתן אתכם מלך מצרים להלוך", ונכתב מוקדם מאוחר.
זה הדיבור היה קודם התחלת המכות, וזהו שאמר הכתוב (ג' י"ט) "ואני ידעתי כי לא ייתן אתכם מלך מצרים להלוך", ונכתב מוקדם מאוחר.
ד"ה ויאמר: כמנהג העברים כמשפט הלשון: וכבר אמר השם.
1. מה אילצם לפרש על דרך של מוקדם ומאוחר?
2. התוכל ליישב את הקושי שבפסוקנו בדרך אחרת?