פרשת וישלח תשכ"ג - תפילת יעקב
א. שאלות כלליות בתפילת יעקב
*
1. הסבר את מבנה התפילה.
השווה את הבטחות ה' שניתנו ליעקב להזכרת ההבטחות האלה בתפילתו:
דברי ה' אל יעקב הזכרת הבטחות ה' בתפילת יעקב
בצאתו מבית אביו: כ"ח י"ד-ט"ו "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ... וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ" ל"ב י"ג "אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ
וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם
אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב"
בבית לבן: ל"א ג' "שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ..." ל"ב י' "הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ"
א. הסבר, מה ראה יעקב להזכיר בתפילתו תחילה את ההבטחה המאוחרת (ל"א ג') ולהזכיר בסוף תפילתו את ההבטחה הראשונה (כ"ח)?
*
ב. התוכל להסביר אחדים מהשינויים ששינה יעקב בהזכירו את דברי ה'?
ב. "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת" (1)
"קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ"
I am not worthy of all the mercies, and of all the truth, which Thou hast shown unto Thy servant; for with my staff I passed over this Jordan; and now I am become two camps.
ד"ה קטנתי מכל החסדים: נתמעטו זכויותי ע"י החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להימסר ביד עשו.
קטנתי מכל החסדים I AM TOO UNWORTHY OF ALL THE MERCIES (This may be rendered “I am small — unworthy — because of all the kindnesses) — My merits are diminished in consequence of all the kindness and truth which You have already shown me. For this reason I am afraid: perhaps, since You made these promises to me, I have become depraved (נתקלקלתי) by sin (another version of Rashi has נתלכלכתי, I have become defiled by sin) and this may cause me to be delivered unto Esau’s power (Shabbat 32a).
ומכל האמת: אמיתת דברך, ששמרת לי כל ההבטחות שהבטחתני.
ומכל האמת [my merits are diminished in consequence] OF ALL THE TRUTH — of the true fulfillment (אמיתת) of Your promises — because You have already kept all the promises You made me
אינני שואל מאתך לפי מעשי, כי ידעתי כי אני קטן ונבזה מעשות עמי כל החסדים וכל האמת אשר עשית את עבדך. ו"החסד" הוא רוב הטוב אשר נתן לו, ו"האמת" – לפי שהבטיחו ואמר לו (בראשית כ"ח): "הנה אנכי עמך" והוא ברוך הוא, מקיים דברו הטוב. אבל מה שאני שואל מאתך, שתשמור לי הבטחתך שאמרת לי "ושמרתיך בכל אשר תלך" – ולא לזכותי, כי אולי חטאתי לפניך, אלא לזכות אבותיי אני מתפלל לפניך, שתצילני מיד אחי מיד עשו, שאינו שומר לי אחווה, כי עדיין הוא עשו שעומד ברשעו ובשנאתו אותי.
קטנתי, I am not asking You G’d to help me in a manner commensurate with my merits, as I am perfectly aware that these are utterly inadequate.
כל החסדים וכל האמת אשר עשית את עבדך, Yaakov described as חסד the acts of unearned love G’d had performed for him, whereas he described as אמת, “truth,” i.e. deserved compensation, that G’d would keep His promise to him. (“Here, I am going to be with you, etc.” 28,15) He feels entitled to expect G’d to keep His promises when these are of a positive nature. When G’d had said to him that He would protect him wherever he would go, this had not been a conditional promise, dependent on Yaakov being worthy of such protection. He is aware that he may have sinned, but expects the promise to be kept for the sake of his father and grandfather both of whom G’d Himself had invoked in association with this promise. He feels that he deserves such protection, having heard that Esau is an unreformed sinner, still relating to him with hostility.
1. מה ההבדל בין רש"י ובין הרד"ק בפירוש המילה "קטונתי"? שים לב: יש ביניהם הבדל בתפישתם הלשונית של פסוקנו, ובעקבות זה גם הבדל בתפישתם הרעיונית. הסבר את שני ההבדלים!
מי משניהם יוכל להסתמך על אחד מן הפסוקים הבאים:
"מִי אָנֹכִי... כִּי הֲבִאֹתַנִי עַד הֲלֹם וַתִּקְטַן עוֹד זֹאת בְּעֵינֶיךָ"
"כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד"
So they sat down with him upon the ground seven days and seven nights, and none spoke a word unto him; for they saw that his grief was very great.
"וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם"
and I said: ‘O my God, I am ashamed and blush to lift up my face to Thee, my God; for our iniquities are increased over our head, and our guiltiness is grown up unto the heavens.
"כַּאֲשֶׁר גָּדְלָה נַפְשְׁךָ הַיּוֹם הַזֶּה בְּעֵינָי"
And, behold, as thy life was much esteemed this day in my eyes, so let my life be much esteemed in the eyes of the Lord, and let him deliver me out of all tribulation.
"עַל כֵּן גָּדְלוּ וַיַּעֲשִׁירוּ"
As a cage is full of birds, So are their houses full of deceit; Therefore they are become great, and waxen rich;
"מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'"
How great are Thy works, O LORD! Thy thoughts are very deep.
**
3. לשם מה הוסיף רש"י – אחר פרשו את המושג "קטנתי", את דבריו "לכך אני ירא.... ביד עשו". מה הקושי שרצה ליישב על ידי כך, ולמה צירפו לפירושו על מילת "קטנתי"?
4. האם מסכים רד"ק עם רש"י בפירוש המושגים "חסד" ו"אמת"?
ג. "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת" (2)
"קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים"
I am not worthy of all the mercies, and of all the truth, which Thou hast shown unto Thy servant; for with my staff I passed over this Jordan; and now I am become two camps.
הרי זו הקדמה לתפילתו. כלומר: הרבה יותר מדי הטבת לי, ומה יוסיף עבדך לדבר? ואף על פי כן הנני מוכרח לחזור ולהטריח עליך שתצילני מיד עשו. או טעמו: הנה אתה הפלאת חסדך עמי ומה יועיל כל זה אם יבוא עשו ויכני? לכך "תצילני נא".
1. מה הקושי בתפילת יעקב שאותו הוא רוצה ליישב?
2. מה ההבדל בין שני פירושיו ביישוב הקושי הנ"ל?
3. האם הוא מסכים בפירוש מילת "קטנתי" עם רש"י או עם הרד"ק?
ד. "האמת" = הטובות
"קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת"
I am not worthy of all the mercies, and of all the truth, which Thou hast shown unto Thy servant; for with my staff I passed over this Jordan; and now I am become two camps.
מכל חסדין ומכל טבון (=ומכל הטובות).
מפרשי תרגום אונקלוס תמהין (ואף הרמב"ן כבר תמה), מה ראה אונקלוס לתרגם כך "ומכל האמת", והלא דרכו לתרגם אמת = "קשוט". וכן תרגם בשמות ל"ד ו': "ורב חסד ואמת" = ומסגי למעבד טבון וקשוט.
**
התוכל לגלות סיבת תרגומו התמוה במקומנו? ועיין רש"י שמות ל"ד ו' ד"ה ואמת.
ה. "היטב איטיב" - שלא יזיק לזרעי
"וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ"
And Thou saidst: I will surely do thee good, and make thy seed as the sand of the sea, which cannot be numbered for multitude.’
אנשלמה אשתרוך, מדרשי התורה:
הרצון בזה שאמר יעקב: אם שמא יגרום חטאי לנגדי, יהי רצון שלא יזיק לזרעי שלא חטא ועליו הבטחתני כן.
מהו הקושי או הקשיים שרצה ליישב?
ו. שאלות בטעמי המקרא
"וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו..."
And he rose up that night, and took his two wives, and his two handmaids, and his eleven children, and passed over the ford of the Jabbok.
בפסוקנו באים בצלע הראשונה שני פעלים: "ויקם – ויקח", המתייחסים לנושא אחד, אך אין הצלע מתחלקת בגמר הפעולה הראשונה (במילה "הוא"), אלא באמצע הפעולה השנייה (במילה "שפחתיו").
(הערה: חלוקה זאת היא בניגוד אל
בראשית ל"ג י"ז: ויעקב נסע סוכתה ויבן לו בית...
בראשית ל"ה י"ד: ... ויסך עליה נסך ויצק עליה שמן).
א. מהי הסיבה לחלוקה הזאת, הנוגדת לכאורה את החלוקה ההגיונית?
ב. השווה את פסוקנו לפסוקים הבאים, הכוללים אף הם "ויקם" כפועל ראשון:
"וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת"
And Abraham rose up, and bowed down to the people of the land, even to the children of Heth.
בנוסח המקובל בא "אברהם" בתביר, אך בנוסח אחר בזקף.
"וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם..."
And Balaam rose up in the morning, and said unto the princes of Balak: ‘Get you into your land; for the LORD refuseth to give me leave to go with you.’
אילו פסוקים מתחלקים אחרי הפעולה הראשונה, ואילו מתחלקים כמו פסוקנו?
ג. מהי הסיבה לצירוף הטעמים ולחלוקה הזאת בכל אחד מהם?
"וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ"
And Esau said: ‘I have enough; my brother, let that which thou hast be thine.’
ד"ה יש לי רב: ואיני צריך.
יש לי רב, I most certainly do not need this gift.
ד"ה אחי יהי לך אשר-לך: שבהיותך אחי לא תצטרך לכבדני במנחה.
אחי, יהי לך אשר לך. Seeing that you are my brother you certainly do not have to put yourself out so much in order for me to make you welcome.
מה הניע את ספורנו לפרש בדרך זו?