פרשת ויצא תשכ"ג - רחל ולאה
א. שימוש מילת "גם"
"וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה"
And he went in also unto Rachel, and he loved Rachel more than Leah, and served with him yet seven other years.
וגם אהבה יותר מלאה, כלומר בא אליה וגם אהבה. רוב "גם" הפוכים כן בתורה וכן (שמות י"ב ל"ב) "וברכתם גם אותי" – גם תברכו אותי. וכן (במדבר כ"ב ל"ג) "כי עתה גם אותך הרגתי ואותה החייתי", - הנה לחצתי רגליך ונעשית שפי ופיסח, גם עדיין הייתי הורג אותך.
ויאהב גם את רחל, he not only slept also with her, but also loved her more than he loved Leah. On most occasions in Scripture when the word גם appears in an inverted fashion, such as here, the meaning is similar. In Exodus 12,32 when Pharaoh said to Moses וברכתם גם אותי, the meaning is: “also bless me.” In Numbers 22,33 when the angel said to Bileam: גם אותך הרגתי, he meant: “I would also have killed you, seeing that I first squeezed your foot and you are already lame. Now I would have killed you if not for your ass lying down.”
ויבא גם אל רחל: כמו שבא ללאה.
ויתן...ויבא גם אל רחל, just as he had slept with Leah previously, he now slept with Rachel.
ויאהב גם את רחל: להודיע כי גם לאה אהב, אף על פי שלא בחר בה מתחילה לאישה, כיוון שנישאה לו, אף על פי שלא היה בכוונה, אהבה כמו שאדם אוהב אשתו, אבל יותר אהב רחל.
ויאהב גם את רחל, the Torah had to write this in order to inform us that Yaakov loved Leah also, even though originally he had not chosen her to become his wife. In the event, now that she had become his wife, he loved her just as most husbands love their wives. However, he loved Rachel better.
הזכיר הכתוב שגם אהב את רחל יותר מלאה, והטעם, בעבור כי הטבע יותר לאהוב האישה אשר ידע האדם בראשונה... והנה יעקב אהב רחל מלאה שלא כדרך הארץ, וזה טעם "גם".
1. מה הקושי בפסוקנו שאותם רוצים הם ליישב?
*
2. מה ההבדל ביניהם ביישוב הקושי הנ"ל? הסבר את המושג "גם הפוך" שמשתמש בו הרשב"ם.
3. כיצד אין דברי פסוק ל"א סותרים את דברי הרד"ק כאן?
השווה לפסוקנו את דברי המפרשים לפרק ל' פסוק ל' "ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי":
רש"י:
ד"ה גם אנכי לביתי: לצורך ביתי. עכשיו אין עושין לצרכי אלא בני וצריך אני להיות עושה גם אני עמהם לסמכם, וזהו "גם".
רד"ק:
ד"ה מתי אעשה גם אנכי לביתי: כלומר מתי אטרח לצרכי ביתי כמו שטרחתי בעבורך.
רמב"ן:
ד"ה אעשה גם אנכי לביתי (אחרי הביאו דברי רש"י): ולא מצאנו שיהיה ליעקב צאן ולא שירעו אותן בניו הקטנים והגדול שבהם בן שש או פחות... ואולי על נשיו ועבדיו אמר שהיו עושים לו במלאכה, ואין כל זה נכון. אבל פירוש "מתי אעשה גם אנכי לביתי" –מתי אעשה אנכי גם לביתי כאשר עשיתי גם לביתך, וכן "ויאהב גם את רחל מלאה" – כמו ויאהב את רחל גם מלאה, וכן (במדבר כ"ב ל"ג) "גם אותך הרגתי" – גם הרגתי אותך, ורבים כן.
א. האם הפרשנים עומדים בפסוק ל' ל' על אותו קושי שעליו הם עומדים בפסוק כ"ט ל', או האם קושי אחר לפניהם?
**
ב. מדוע מטפל רש"י במילת "גם" של ל' ל' ולא פירש כלום ב"גם" של כ"ט ל'?
*
ג. האם פירוש הרמב"ן ל"גם" בפסוקנו שווה לפירושו את ה"גם" שב-ל' ל'?
**
ד. מדוע לא פירש הרשב"ם את ה"גם" של ל' ל', וגם לא הביא ל' ל' כדוגמה בפירושו את ה"גם" של כ"ט ל'? (כשם שהביא שם את הגמי"ן של שמות י"ב ל"ב ושל במדבר כ"ג ל"ג)?
ב. לאה שנואה
"וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה"
And the LORD saw that Leah was hated, and he opened her womb; but Rachel was barren.
ר' חנין בשם ר' שמואל בר רב יצחק אמר: כיון שראה יעקב אבינו מעשים שרימתה לאה באחותה, נתן דעתו לגרשה, וכיון שפקדה הקב"ה בבנים אמר: "לאמן של אלו אני מגרש?"
Another answer: (op. cit. 145) "God supports all those who have fallen" - these are the barren, whose [status] have "fallen" within their households. And "straightens the bent" - when the Holy One, Blessed be He rewards them with children, they straighten up [in joy.] Similarly, Leah was hated by her household, and when the Holy One, Blessed be He visited her [and gave her pregnancy], she was straightened. That is the same concept by "And God saw that Leah was hated" - "that Leah was hated" - that she behaved in the manner of the "hated", since she was supposed to marry "the hater" [, Esav] (other mss. read "Assessed by the hater") since that was the custom, the firstborn [Esav] marry the firstborn [Esav] and the younger one [Ya'akov] marry the younger one [Rachel]. Therefore Leah cried and said: "May it be your will, God, that I do not become the possession of an evildoer." R' Huna said: Davening is a strong force, that it annulled the decree, and not only that, but that it made her come before her sister [for marriage. Because of this] everyone would mock her: The unemployed people mocked her, the travelers mocked her, and even the ladies behind their backs mocked her, saying, "This Leah, her inside is not like her outside; she appears righteous but is not really righteous. For if she were righteous she would not have cheated her sister [and would have let her marry first.] Rabbi Chanin in the name of Rabbi Shmuel son of Rabbi Yitzchak said: When Yaakov our Forefather saw matters, that Leah had "cheated" her sister, he made up his mind to divorce her, but when she was blessed with children, he said: "To the mother of these I am divorcing?" And in the end he admitted he was wrong, and that is the meaning of the verse: (Genesis 47) "And Yisrael [Yaakov] bowed low at the head of the bed," [and head of the bed is a euphemism for Leah, as she was the first one of his conjugal bed.] "And Rachel was barren," said Rabbi Yitzchak, Rachel was the main part of the household, as it says, "And Rachel was barren (akarah)" - It's main part (ikrah) was Rachel. Said Rabbi Abba son of Cahana, since most of the diners [at Ya'akov's table] were Leah's [progeny, as a courtesy] they named Rachel as the main part, as it says, "And Rachel was barren (akarah)" - It's main part (ikrah) was Rachel. Rabbi Shimon bar Yochai said: Since all these matters [i.e. helping Leah cheat the system] were done by Rachel, therefore the Children of Israel were called by her name, (Jeremiah 31): "Rachel cries for her children," and there was no end to her name, as her children's names lived on, as it says in (Amos 5): "Perhaps the Lord of Hosts will have compassion on the remnant of Joseph [a son of Rachel]" - now her son's name was recalled. And her son's name did not die out either, as it says (Jeremiah 31) "How precious is my son Ephraim [, Joseph's son and Rachel's grandson."
הנה לאה רימתה באחותה גם ביעקב, כי אם נאמר שנהגה כבוד באביה שאחז בה והכניסה אליו ואל תמר בו, היה לה להגיד או לרמוז כי היא לאה, אף כי הייתה מתנכרת כל הלילה. ולפיכך לא הכירה עד שראה אותה בבוקר, ולכן שְׂנָאָהּ יעקב. והאלוהים יודע כי להינשא אל הצדיק עשתה כן וריחם עליה, וכך אמרו בבראשית רבה... (ומביא את המדרש דלעיל) וזה טעם "וירא אלוהים" – כי חמל עליה שלא יעזבנה. ויש אומרים כי שתים נשים שהאחת אהובה מאד, תקרא השנייה שנואה כנגדה, כמו שאמר "ויאהב גם את רחל מלאה" – לא ששנאה. והייתה בושה בדבר וראה ה' את עניה.
That Leah was hated: Behold Leah tricked her sister and also Yaakov. For if we say, that she was behaving respectfully to her father who grabbed her and brought her into him and she must not cross him, then she should have said or hinted that she was Leah. Rather, she disguised herself all night and therefore, he did not recognize her until he saw her in the morning. And therefore, Yaakov hated her. But God knows that she did it in order to be married to a righteous man, and He had mercy on her. And thus they said in Bereishit Rabba (71:2) "When Yaakov saw the actions that Leah tricked her sister he intended to divorce her. And when God gave her children, he said 'shall I divorce the mother of these?'"And this is the reason "God saw" that He had pity on her that he should not leave her. And there are those who say (the Radak) that two wives were one is very beloved, the second is called "hated." As it says, " he loved Rachel more than Leah"--not that he hated her. And it was embarrassing and God saw her oppression.
1. מה ההבדל בין דעת המדרש (המובא ברמב"ן) לבין דעת ה"יש אומרים" (המובא ברמב"ן) לעניין המילים "כי שנואה לאה"?
2. היכן מצינו בתורה "שנואה" בהוראה של ה"יש אומרים"?
3. לשם מה מוסיף הרמב"ן בסוף הפירוש השני "והיתה בושה בדבר" - מה תיקן בזה?
4. הסבר את המילים המסומנות בקו בדברי הרמב"ן.
5. כיצד מפרש הרמב"ן את המושג "וירא ה'", והיכן מצאנוהו בתורה בהוראה זו?
ג. חרון אפו של יעקב
"... וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי"
And when Rachel saw that she bore Jacob no children, Rachel envied her sister; and she said unto Jacob: ‘Give me children, or else I die.’
פסוק ב'
"וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱ-לֹהִים אָנֹכִי..."
לפיכך חרה אף יעקב בה, לפני שתלתה הכוח בו ולא באל אשר לו הכוח והיכולת "עד עקרה ילדה שבעה" והיא אמרה "הבה לי בנים". אבל אילו אמרה: "בקש רחמים עלי" צדקה במאמרה ולא חרה אפו בה.
ויחר...אשר מנע ממך, G’d denied you children, not I. You have to pray to Him, not to berate me. As far as I am concerned, I have made my contribution already having slept with you far more often than with Leah. If you are genetically barren then you have to ask G’d to open your womb. Your sister did the same and her prayer has been answered. The word מנע, prevented, which Yaakov used meant that the sperm did not enter the area of the womb where fertilisation takes place. Yaakov’s anger was due to Rachel attributing her problem to Yaakov and something Yaakov had failed to do, and not to G’d, Who decrees who is barren and who is fertile. The demand to her husband הבה לי בנים, “get me children,” was entirely out of place. Had she asked Yaakov to plead with G’d to have mercy on her, she would have been perfectly in order. He would not then have become angry at her.
אמרו המפרשים, תתפלל עלי ואם אין מתה אנכי – לשון רש"י, שמי שאין לו בנים חשוב כמת. והוא מדרש רבותינו. ואני תמה: אם כן – למה חרה אפו? ולמה אמר "התחת אלוהים אנכי" ושומע אל צדיקים ה'. ומה שאמרו (חז"ל בבראשית רבה ע"א) "אבא לא היו לו בנים, אני יש לי בנים, ממך מנע – ממני לא מנע" – וכי הצדיקים אינם מתפללים בעד אחרים?! והנה אליהו ואלישע התפללו בעד נשים נכריות. ונראה שבשביל זה תפסוהו רבותינו אמרו בבראשית רבה: אמר הקב"ה: כך עונים את המעיקות? (אלה שעליהן מועקה). ועל דרך הפשט אמרה רחל ליעקב שייתן לה בנים. ובאמת דעתה לאמור, שיתפלל עליה עד שייתן לה בנים על כל פנים – ואם אין, תמית עצמה בצער. דברה שלא כהוגן בקנאתה, וחשבה כי באהבתו יתענה וילבש שק ואפר ויתפלל עד שיהיו לה בנים, שלא תמות בצערה. וייחר ליעקב, שאין תפילת הצדיקים בידם שתשמע ותענה על כל פנים ובעבור שדיברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה חרה אפו, ולכך אמר לה, שאינו במקום אלוהים שיפקוד העקרות על כל פנים ואיננו חושש בדבר, כי ממנה נמנע פרי בטן ולא ממנו, וזה אמר לייסר אותה ולהכלימה. והנה הצדיקה בראותה שלא תוכל להיסמך על תפילת יעקב, שבה להתפלל על עצמה אל שומע צעקה וזהו "וישמע אליה אלוהים". ואולי נתקן על דעת רבותינו, כי יעקב אי אפשר שלא התפלל על אשתו האהובה, כי עקרה היא, אלא שלא נתקבלה תפילתו ובאה עתה רחל להתעולל עליו לאמור שייתן לה בנים על כל פנים בתפילתו כי לא נופל הוא מאביו שעשה כן. וייחר אפו ואמר לה, כי הדבר בידי האלוהים ולא בידו. ואביו, נשמעה תפילתו שהיה צדיק ועתיד להיות לו זרע, אבל היא, נמנע ממנה פרי בטן. ונכון הוא.
עקדת יצחק, לפרשת בראשית:
...והנה בשני השמות – אישה, חוה – נתבאר שיש לאישה שתי תכליות: האחד מה שיורה עליו שם "אישה כי מאיש לוקחה" וכמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות, כמו שעשו האמהות וכמה צדקניות ונביאות וכאשר יורה פשט פרשת "אשת חיל" (משלי ל"א). והשני - עניין ההולדה והיותה כלי אליה ומוטבעת אל הלידה לגדול הבנים, כאשר יורה עליה שם "חוה – אם כל חי". והנה תהיה האישה כאשר לא תלד מנועה מהתכלית הקטן (=השני דלעיל) ותישאר להרע או להטיב כמו האיש אשר לא יוליד, ונאמר עליהם (על האיש העקר או האישה העקרה) "ונתתי להם בביתי ובחומותיי שם טוב מבנים ומבנות" (ישעיה נ"ו), כי ודאי עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים (רש"י בראשית ו' ט' ד"ה אלה תולדות נח). על כן חרה אף יעקב ברחל, כאשר אמרה: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי", לגעור בה להשכילה בזה העניין הנכבד והוא, שהיא אינה מתה לפי התכלית המשותף, כאשר מנע ממנה פרי בטן, כמו שיהיה בו העניין גם כן, אם לא יוליד.
*
1. כיצד מנסים הרמב"ן ובעל העקדה להסביר את חרון אפו של יעקב?
*
2. מה ההבדל בין יעקב לרחל בתפישתם את מהות התפילה לדעת הרמב"ן?
3. הסבר את המקומות המסומנים בקו בדברי בעל העקדה.
*
4. השווה לדברי הרמב"ן את דברי המדרש (בכ"י) מעין גנים (תורה שלמה ל' ה'):
מפני מה נקנסה על רחל מיתה בדרך? שהשוותה צורה ליוצרה.
מה בין דברי המדרש הזה לדברי הרמב"ן באשמת רחל?