| א. קריאת התוכחה בהפסקות |
1. דברים רבה, פרשת ראה (א):
הלכה: אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לקרות התוכחות בקריות הרבה? (=לקרוא לתורה כמה קרואים ויקרא כל אחד קטע מתוך התוכחות.) כך שנו חכמים: אין מפסיקים בקללות אלא אחד קורא את כולם. למדונו רבותינו: למה אין מפסיקים בקללות? אמר ר' חייא בר גמדא: לפי שכתוב (משלי ג') "מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו" – אל תעשה את תוכחתו קוצין קוצין אלא אחד קורא את כולם. דבר אחר: למה אין מפסיקין בקללות? אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: אמר הקב"ה: אני כתבתי על כבודי (תהילים צ"א) "עמו אנכי בצרה" - אין שורת הדין שיהיו בני מתקללין ואני מתברך. כיצד? אם יקראו את התוכחות קריות הרבה אין קרוי וקרוי שאין מברך שתי פעמים לפניה ולאחרי. אלא: אחד קורא את כולן.
הלכה: אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לקרות התוכחות בקריות הרבה? (=לקרוא לתורה כמה קרואים ויקרא כל אחד קטע מתוך התוכחות.) כך שנו חכמים: אין מפסיקים בקללות אלא אחד קורא את כולם. למדונו רבותינו: למה אין מפסיקים בקללות? אמר ר' חייא בר גמדא: לפי שכתוב (משלי ג') "מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו" – אל תעשה את תוכחתו קוצין קוצין אלא אחד קורא את כולם. דבר אחר: למה אין מפסיקין בקללות? אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: אמר הקב"ה: אני כתבתי על כבודי (תהילים צ"א) "עמו אנכי בצרה" - אין שורת הדין שיהיו בני מתקללין ואני מתברך. כיצד? אם יקראו את התוכחות קריות הרבה אין קרוי וקרוי שאין מברך שתי פעמים לפניה ולאחרי. אלא: אחד קורא את כולן.
הסבר מהו ההבדל העקרוני בין תשובת ר' חייא לבין תשובת ר' יהושע דסכנין?
2. מגילה ל"א עמוד ב':
(במשנה: בתעניות (קורין) ברכות וקללות ואין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן). "בתענית ברכות וקללות ואין מפסיקין בקללות", מנא הני מילי? אמר ר' חייא בר גמדא אמר ר' אסא: דאמר קרא (משלי ג' י"א) "מוסר ה' בני אל תמאס". ריש לקיש אמר: לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות. אלא היכי עביד? תנא: כשהוא מתחיל, מתחיל בפסוק שלפניהן ושהוא מסיים, מסיים בפסוק שלאחריהן. אמר אביי: לא שנו אלא בקללות שבתורת כוהנים, אבל קללות שבמשנה תורה – פוסק. מאי טעמא? הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן, והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן.
(במשנה: בתעניות (קורין) ברכות וקללות ואין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן). "בתענית ברכות וקללות ואין מפסיקין בקללות", מנא הני מילי? אמר ר' חייא בר גמדא אמר ר' אסא: דאמר קרא (משלי ג' י"א) "מוסר ה' בני אל תמאס". ריש לקיש אמר: לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות. אלא היכי עביד? תנא: כשהוא מתחיל, מתחיל בפסוק שלפניהן ושהוא מסיים, מסיים בפסוק שלאחריהן. אמר אביי: לא שנו אלא בקללות שבתורת כוהנים, אבל קללות שבמשנה תורה – פוסק. מאי טעמא? הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן, והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן.
רש"י, שם:
ד"ה מפי הגבורה אמרן: ונעשה שליח לומר: כך אמר לי הקב"ה. שהרי אמורין בלשון "ונתתי", "והפקדתי", "ושלחתי" – מי שהיכולת בידו לעשות; אבל במשנה תורה כתיב (כ"ח כ"ב) "יככה ה'", (כ"ח כ"א) "ידבק ה' בך" – משה אמרן מאליו: אם תעברו על מצוותיו, הוא יפקיד עליכם.
ד"ה מפי הגבורה אמרן: ונעשה שליח לומר: כך אמר לי הקב"ה. שהרי אמורין בלשון "ונתתי", "והפקדתי", "ושלחתי" – מי שהיכולת בידו לעשות; אבל במשנה תורה כתיב (כ"ח כ"ב) "יככה ה'", (כ"ח כ"א) "ידבק ה' בך" – משה אמרן מאליו: אם תעברו על מצוותיו, הוא יפקיד עליכם.
א. הסבר מהי ראייתו של ר' חייא ממשלי ג' י"א שאין מפסיקין באמצע קריאת הקללות?
ב. לטעמו של ריש לקיש מקשין, והלא למדנו שיש לברך על הרעה כשם שמברכין על הטובה; והביאו רש"י, דברים ו' ה':
ד"ה בכל מאדך: בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, בין במדה טובה, בין במידת פורענות וכן בדוד הוא אומר וכו'
ד"ה בכל מאדך: בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, בין במדה טובה, בין במידת פורענות וכן בדוד הוא אומר וכו'
(עיין שם!)
יישב את הסתירה!
| ב. קללות הללו משה מפי עצמו אמרן |
מה שכתב כאן רש"י "קללות הללו משה מפי עצמו אמרן", הם דברי התלמוד במגילה ל"א עמוד ב' ולגירסת הרי"ף הם דברי אביי. ושאר דברי רש"י שבראשונות הוא אומר שמיכם כברזל וכו' הוא מתורת כהנים פרשת בחוקותי. ובפרשת בחוקותי (ויקרא כ"ו י"ט) כתב רש"י: "זו קשה משל משה..." אבל בתורת כהנים אין כתוב כך, אלא "זו קשה מאחרונה". ודבר זה המיוחס לאביי דבר תמוה הוא מאוד, והתוספות כתבו: משה מעצמו אמרן ברוח הקודש, והר"ן כתב שהסכים הקב"ה שיכתב בתורה.
ולפי האמת, דבר זה המיוחס לאביי אין לו על מה שיסמוך, שהרי בפסוק כ' כתוב "מפני רע מעלליך אשר עזבתני" ולא "אשר עזבת את ה'".
ומכל מקום יש ללמוד איך הייתה החקירה חפשית אצל קדמונינו, שאף על פי שחכמי המשנה אמרו בברייתא (סנהדרין צ"ט): "כי דבר ה' בזה" – זה האומר אין תורה מן השמים, ואפילו כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפי עצמו, זה הוא "כי דבר ה' בזה", אף על פי כן לא נמנעו חכמי התלמוד לומר כי קללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן.
ד"ה והיה אם לא תשמע: לרבותינו (מגילה ל"א) קללות שבתורת כהנים משה מפי הגבורה אמרם, וקללות של משנה תורה משה מפי עצמו אמרם. ואין זה סותר למה דאמרי (סנהדרין צ"ט) האומר: כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה, אלא משה מפי עצמו אמרו, זהו "דבר ה' בזה".
כי אף שלשון "משה מפי עצמו אמרם" שווה בשני המאמרים (=במגילה ובסנהדרין) אין כוונתם אחד. התם לשון "מפי עצמו אמרם" הכוונה בו: מדעת עצמו, כלומר: אמר משה מה שלא נאמר לו... אבל כאן... על כרחך לשון "מפי עצמו אמרם" יש לו כוונה אחרת. וזהו: קללות שבתורת כהנים שכתוב בהם "ונתתי", "והפקדתי", "ושלחתי" וכן כולם שם נאמרו בלשון מדבר בעדו (=גוף ראשון), מבואר שבהם נעשה משה שליח לדבר הדברים באותו הלשון שיצאו מפי הקב"ה וכאילו הקב"ה עצמו מדבר עם ישראל, אבל כאן שמדבר משה בלשון נסתר "ידבק ה' בך", "ישלח ה' בך", הנה לא נתמנה להשמיע הדברים כאילו יוצאים מפי הקב"ה, רק להשמיע בלשון נסתר, ומשה הוא המדבר, וזהו שכוונו לומר "מפי עצמו אמרם".
והתבונן שבכל דברי התוכחה נאמרו בלשון נסתר, רק פעם אחת אמר כאילו יצא מפי הגבורה עצמו, (פסוק כ') "מפני רוע מעלליך אשר עזבתני", והיה מן הראוי לומר גם כן "עזבת את השם", ונראה שהתכוון משה בזה לעורר את דור אנשי הברית בשמעם שדבריו הם בלשון נסתר, פן יטעה אחד מהם לחשוב שהדברים נאמרו מדעת משה ולא שמעם מפי ה' יתברך, לכן בחר במילת עזבתני כמו שיצא מפי הגבורה, ומזה ידונו על שאר הדברים ויבינו כי כולם מוצא פי ה' המה.
והארכתי בזה, כי ראיתי לאחד מן החדשים שטעה בזה טעות גדולה.
1. הסבר מה ההבדל העקרוני בין הפרשנים הנ"ל בהבנת דברי אביי (שהובאו בשאלה א'), ומה ביניהם בהערכת דברים אלה?
2. מה ראייה יש להביא מלשון פרקנו לדעת הכתב והקבלה: "אבל כאן על כרחך 'משה מפי עצמו אמרן' יש לו כוונה אחרת"?
**
3. התוכל להסביר את החריגה שבלשון "אשר עזבתני" בדרך אחרת מהדרך שבה פירשה בעל הכתב והקבלה?
| ג. בביאור הביטוי "והיו חייך תלואים" |
"וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ"
And thy life shall hang in doubt before thee; and thou shalt fear night and day, and shalt have no assurance of thy life.
מנחות ק"ג עמוד ב':
אמר ר' חנין "והיו חייך תלואים לך מנגד" – זה הלוקח תבואה משנה לשנה; "ופחדת לילה ויומם" – זה הלוקח תבואה מערב שבת לערב שבת; "ולא תאמין בחייך" – זה הסומך על הפלטר (=הנחתום).
אמר ר' חנין "והיו חייך תלואים לך מנגד" – זה הלוקח תבואה משנה לשנה; "ופחדת לילה ויומם" – זה הלוקח תבואה מערב שבת לערב שבת; "ולא תאמין בחייך" – זה הסומך על הפלטר (=הנחתום).
ד"ה חייך תלואים לך: על הספק. כל ספק קרוי "תלוי": שמא אמות היום בחרב הבאה עלינו.
ורבותינו דרשו: זה הלוקח תבואה מן השוק.
חייך תלאים לך THY LIFE SHALL HANG BEFORE THEE — because of uncertainty. — Anything that is uncertain may be termed תלוי (“hanging”); You will always be saying: “Perhaps I shall die to-day through the sword that is coming upon us”. — Our Rabbis interpreted this to refer to one who is obliged to buy produce in the market (who does not possess any of his own),
ד"ה ולא תאמין בחייך: זה הסומך על הפלטר.
ולא תאמין בחייך AND THOU SHALT HAVE NONE ASSURANCE OF THY LIFE — this they refer to one who must rely on the baker (cf. Menachot 103b).
1. מה בין הפשט המובא ברש"י לבין פירוש רבותינו?
"כל שאין לו קרקע אינו אדם".
הסבר את משמעות המאמר על פי המאמר ביבמות, והסבר, במה יש לראות בו הדרגה?
הערה:
מתוך מנחה בלולה, לאברהם מנחם הכהן רפא מפורט.
ד"ה והיו חייך תלואים... זאת הקללה נתקיימה בגלות הנמצא תחת ממשלת איטליה, כי תמיד אנו עומדים בלב רגז, אולי יגרשונו, כי לא נוכל לשבת ביניהם, אם לא ברשות קיום מלכיהם ושריהם. ואולי בזמן חז"ל שדרשוהו "זה הסומך על הפלטר" לא היו צריכים לאלה.
ד"ה והיו חייך תלואים... זאת הקללה נתקיימה בגלות הנמצא תחת ממשלת איטליה, כי תמיד אנו עומדים בלב רגז, אולי יגרשונו, כי לא נוכל לשבת ביניהם, אם לא ברשות קיום מלכיהם ושריהם. ואולי בזמן חז"ל שדרשוהו "זה הסומך על הפלטר" לא היו צריכים לאלה.