פרשת ראה תשכ"ד - אבד תאבדון + הפטרה
עיין גם גיליון ראה תשי"ד.
א. שאלה כללית
השווה פסוקים ז' כ"ד-כ"ה לפסוקים ראשונים של פרקנו. מה ראתה התורה לחזור כאן על הנאמר שם?
ב. הדגשת "אבד תאבדון"
"אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם..."
Ye shall surely destroy all the places, wherein the nations that ye are to dispossess served their gods, upon the high mountains, and upon the hills, and under every leafy tree.
עבודה זרה מ"ה עמוד ב':
"אבד תאבדון" – "אבד" ואחר כך "תאבדון"... מכאן לעוקר עכו"ם שצריך לשרש אחריה.
אבד תאבדון YE SHALL UTTERLY DESTROY — Destroy and again destroy! (i.e. utterly destroy). From here we learn that he who eradicates an object of idol-worship must thoroughly uproot it (i.e. remove every trace of it) (Sifrei Devarim 60:1).
(והשווה דברים ט' כ"א ועבודה זרה נ"ד עמוד א':
"ואכות אותו" – מלמד שביעור עבודה זרה – שוחק וזורה לרוח או מטיל לים.)
ספרי ראה ב':
מניין אתה אומר שאם קצץ אשרה והחליפה אפילו עשר פעמים חייב לקצצה? תלמוד לומר: "אבד תאבדון".
להבנת דברי חז"ל אלה, הנה כללו של המלבי"ם, באילת השחר ל"ח:
כשכפל המקור על הפועל, בא להורות שתעשה הפעולה בכל אופן שיעשנה אפילו כמה פעמים, כמו ויקרא י"ט י"ז: "הוכח תוכיח את עמיתך": מניין שאם הוכחתו ד' וה' פעמים חזור והוכיח? תלמוד לומר "הוכח תוכיח".
ד"ה אבד תאבדון: "אבד" ואחר כך "תאבדון". מכאן לעוקר עבודה זרה שצריך לשרש אחריה.
אבד תאבדון YE SHALL UTTERLY DESTROY — Destroy and again destroy! (i.e. utterly destroy). From here we learn that he who eradicates an object of idol-worship must thoroughly uproot it (i.e. remove every trace of it) (Sifrei Devarim 60:1).
מה ראה רש"י לבכר כאן את דברי הגמרא על דברי הספרי?
ג. "את כל המקומות" וכו' - מבנה תחבירי - שאלות ברש"י
"אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם..."
Ye shall surely destroy all the places, wherein the nations that ye are to dispossess served their gods, upon the high mountains, and upon the hills, and under every leafy tree.
ד"ה את כל המקומות אשר עבדו שם... ומה תאבדון מהם? את אלוהיהם אשר על ההרים.
את כל המקמות אשר עבדו שם וגו׳ [YE SHALL UTTERLY DESTROY] ALL THE PLACES (according to Rashi: FROM ALL THE PLACES) WHEREIN [THE NATIONS …] SERVED — And what shall ye destroy from them? Their gods which are upon the mountains (Avodah Zarah 45a).
1. הסבר, מה ראה רש"י לפתוח דבריו בשאלה "ומה תאבדון מהם"? הלא בפירוש נאמר בפסוק מהו שיש לאבד.
**
2. כיצד מתפרשים אפוא לפי רש"י המילים "את כל המקומות"? ועיין שמות פרק ט' פסוק כ"ט, ועיין שמות פרק ל"ב פסוק ג' רש"י ד"ה את נזמי.
ד. נתץ, שבר, אבד
"וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא"
And ye shall break down their altars, and dash in pieces their pillars, and burn their Asherim with fire; and ye shall hew down the graven images of their gods; and ye shall destroy their name out of that place.
1. למה נאמר אצל מזבח "נתץ" ואצל מצבה "שבר"? עיין ויקרא פרק י"א פסוקים ל"ג, ל"ה!
"וְנָתַן מַלְכֵיהֶם בְּיָדֶךָ וְהַאֲבַדְתָּ אֶת שְׁמָם"
And He shall deliver their kings into thy hand, and thou shalt make their name to perish from under heaven; there shall no man be able to stand against thee, until thou have destroyed them.
למה בא פועל "אבד" בפסוקנו בפיעל ושם בהפעיל?
ה. "ואבדתם" - שלא יזכרו
"וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם"
And ye shall break down their altars, and dash in pieces their pillars, and burn their Asherim with fire; and ye shall hew down the graven images of their gods; and ye shall destroy their name out of that place.
destroy their name so that it shall not be mentioned.
מה קשה לו?
ו. אל תקרי בניך
עיין גם גיליון ראה תשכ"ג
"וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ"
And all thy children shall be taught of the LORD; and great shall be the peace of thy children.
אמר ר' אליעזר אמר ר' חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר (ישעיה נ"ד) "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך" – אל תקרי "בניך" אלא "בוניך".
Rabbi Elazar said that Rabbi Ḥanina said: Torah scholars increase peace in the world, as it is said: “And all your children [banayikh] shall be taught of the Lord, and great shall be the peace of your children” (Isaiah 54:13). If all the children of Israel are taught of the Lord, there will be peace for all. The Sages interpreted this verse homiletically: Do not read your children [banayikh], but your builders [bonayikh]. Torah scholars are those who build peace for their generation. As it is stated: “Those who love Your Torah have great peace; there is no stumbling block for them” (Psalms 119:165); and “May there be peace within your walls, prosperity within your palaces” (Psalms 122:7), because: “For the sake of my brothers and friends, I shall say: Peace be within you. For the sake of the House of the Lord, our God, I will seek your good” (Psalms 122:8–9), and “May the Lord give strength to His people; the Lord will bless His people with peace” (Psalms 29:11).
אנציקלופדיה תלמודית (כרך ב') ערך "אל תקרי".
"אל תקרי" היא אחת מדרכי תלמוד בדרשות הפסוקים בהלכות ובאגדה. שני סוגי "אל תקרי" הם: א) כשיש איזו קושיה המורה שלא לקרוא כמו שכתוב, כמו "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך" שדרשו "אל תקרי בניך וכו'"...וכן (ישעיה נ"ו ב') "שומר שבת מחללו" שדרשו (שבת קי"ח) "אל תקרי 'מחללו' אלא 'מחול לו'", שאם תיבת 'מחללו' מוסבת על השבת, היה לו לומר 'מחללה'...
מהי הקושיה על פסוקנו המעוררת את דרשת אל תקרי?
ז. הוראות המילים "גור יגור"
עיין גם גיליון ראה תשכ"ג.
"הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס מֵאוֹתִי מִי גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל"
Behold, they may gather together, but not by Me; Whosoever shall gather together against thee shall fall because of thee.
ד"ה הן גור יגור: ...ודרך פשוטו יתפרש כן: הן יתאספו עליך עמים "אפס מאותי": לא במצוותי, כמו שנאספו עליך פעמים אחרות במצוותי, כסנחריב ונבוכדנצאר. אבל אלה הגויים שיאספו עליך והם גוג ומגוג לא במצוותי, ואין האספה ההיא מאיתי...
ד"ה מי גר אתך עליך יפול: מי שיאסף אתך להלחם עליך – יפול, כמו שאמר (יחזקאל ל"ט, ד'): "על הרי ישראל יפול".
ד"ה והן גור יגור אפס מאותי: ...והזכיר שורש גור בשתי הוראות מתחלפות, דרך צחות.
Behold, they may gather together, but not by Me; Whosoever shall gather together against thee shall fall because of thee.
1. פרש את הפסוק שלא כרד"ק, בשתי הוראות שונות של שורש "גור".
2. פרש את סוף הפסוק על פי ירמיה נ"א ט'.
3. היכן מצינו בהפטרתנו עוד פסוק שבו מילה אחת פעמיים בשתי הוראות?
ח. שאלות בטעמי המקרא
"הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה..."
Are they not beyond the Jordan, behind the way of the going down of the sun, in the land of the Canaanites that dwell in the Arabah, over against Gilgal, beside the terebinths of Moreh?
ד"ה אחרי: אחרי העברת הירדן הרבה והלאה למרחוק. וזהו לשון אחרי, כל מקום שנאמר אחרי - מופלג הוא.
אחרי [AT THE PASSAGE OF THE JORDAN,] AFTER — This means: behind the passage of the Jordan much further on in a distance, for that is the force of the expression אחרי, because wherever the term אחרי (in contradistinction to אחר; cf. Rashi on Genesis 15:1) is used it signifies “greatly separated” (Genesis Rabbah 44:5; cf. Sifrei Devarim 56:1; Sotah 33b).
ד"ה דרך מבוא השמש: להלן מן הירדן לצד מערב. וטעם המקרא מוכיח שהם שני דברים שננקדו בשני טעמים: "אחרי" נקוד בפשטא ו-"דרך" נקוד במשפל והוא דגש. ואם היה "אחרי דרך" דיבור אחד, היה ניקוד "אחרי" במשרת בשופר הפוך ו-"דרך" בשפטא ורפה.
דרך מבוא השמש [AT THE PASSAGE OF THE JORDAN, FAR DISTANT FROM IT] ON THE WAY OF THE SETTING OF THE SUN — i.e. beyond the Jordan towards the West. The accents in the verse prove that they (the word אחרי and the phrase דרך מבוא השמש) are two unconnected phrases since they bear two separate accents of a different character, viz., the word אחרי is marked by a Pashta (a disjunctive accent), and the word דרך is marked by a משפל (our Yetib), and also has a Dagesh. If, however, אחרי דרך formed one phrase, the word אחרי should be marked by a conjunctive accent, a שופר הפוך (our Mahpach) and דרך by a Pashta, while the ד of דרך would be ‘‘weak” (i.e. have no Dagesh; cf. Rashi on Joshua 7:15).
הרב וולף היידנהיים, בפירושו לרש"י ("הבנת המקרא"):
וכוונתו מבוארת, שאין "אחרי" מחובר עם "דרך", שהרי הוא בטעם פשטא המפרידו ממילת "דרך", ומדגיש הדל"ת, ואילו שניהם נחברים, היה ראוי "דרך" לטעם פשטא ו"אחרי" למשרתו מרכא, והדל"ת של "דרך" היה ראוי להיות רפה בתוך בג"ד כפ"ת הסמוכים ליהו"א שלפניהם. ומה שאמר הרב "ואם היה "אחרי דרך" דיבור אחד היה ניקוד "אחרי" במשרת בשופר הפוך" שתי המילים האלה "בשופר הפוך" הוא תוספת איזה תלמיד, שרצה לפרש איזה המשרת הראוי למילה "אחרי"... ולא ידע בטיב הטעמים.
1. איך נעזר רש"י בפיסוק הטעמים בפירושו את הפסוק?
2. איזה טעם נקרא בתקופתו של רש"י בשם "משפל"?
3. מדוע מניח רוו"ה ששתי המילים "בשופר הפוך" שבפירושו של רש"י הן אינן מדברי רש"י עצמו אלא תוספת של תלמיד שלא ידע כללי הטעמים?
4. מה פירוש הביטוי "שננקדו בשני טעמים" שבדברי רש"י?