| א. לאופן חלוקת הארץ |
אברבנאל, מקשה:
הוקשה עוד לראשונים, באיזה אופן נחלקה ארץ ישראל, האם נחלקה לי"ב שבטים בחלקים שווים, והשבט שהיה רב באוכלוסין בה נוטל חלקו כשבט שהיה מעט באוכלוסין, ויהיה זה בלי ספק עוול בחוק היושר האלוקי, והיפך מה שמצווה כאן: (נ"ג-נ"ד) "לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו איש לפי פקודיו יותן נחלתו". ובסדר מסעי אמר גם כן (ל"ג נ"ד) "והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחותיכם, לרב תרבו את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו". והקשה גם כן לדעת הזה מה שנזכר בספר יהושע (י"ז י"ד), שצווחו בני יוסף אליו: "מדוע נתת לי גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב", כי איך יבקשו היפך הדין והציווי האלוהי? ולמה לא השיבם יהושע, "כה דבר ה' וכה ציוה ואין בידי לתת לשבטים אלא חלקים שווים"? ואם אמרנו לברוח מזה, שהייתה חלוקת הארץ לגולגלותם במספר שמות, הוקשה מה שבירך יעקב ליוסף (בראשית מ"ח) "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו, על שם אחיהם יקראו בנחלתם", שתהיה אם כן ברכה בלא תועלת ולבטלה, כי אם היו גולגלות רבות, בידוע שייתנו להם חלק רב. ואין יתרון בהיות שני השבטים מהיותם שבט אחד. ויקשה גם כן, מה שנאמר בפרשת מסעי (ל"ד י"ג) "זאת הארץ אשר תתנחלו אותה בגורל אשר צוה ה' לתת לתשעת המטות וחצי", שמורה שלשבטים נתחלקה?
הוקשה עוד לראשונים, באיזה אופן נחלקה ארץ ישראל, האם נחלקה לי"ב שבטים בחלקים שווים, והשבט שהיה רב באוכלוסין בה נוטל חלקו כשבט שהיה מעט באוכלוסין, ויהיה זה בלי ספק עוול בחוק היושר האלוקי, והיפך מה שמצווה כאן: (נ"ג-נ"ד) "לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו איש לפי פקודיו יותן נחלתו". ובסדר מסעי אמר גם כן (ל"ג נ"ד) "והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחותיכם, לרב תרבו את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו". והקשה גם כן לדעת הזה מה שנזכר בספר יהושע (י"ז י"ד), שצווחו בני יוסף אליו: "מדוע נתת לי גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב", כי איך יבקשו היפך הדין והציווי האלוהי? ולמה לא השיבם יהושע, "כה דבר ה' וכה ציוה ואין בידי לתת לשבטים אלא חלקים שווים"? ואם אמרנו לברוח מזה, שהייתה חלוקת הארץ לגולגלותם במספר שמות, הוקשה מה שבירך יעקב ליוסף (בראשית מ"ח) "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו, על שם אחיהם יקראו בנחלתם", שתהיה אם כן ברכה בלא תועלת ולבטלה, כי אם היו גולגלות רבות, בידוע שייתנו להם חלק רב. ואין יתרון בהיות שני השבטים מהיותם שבט אחד. ויקשה גם כן, מה שנאמר בפרשת מסעי (ל"ד י"ג) "זאת הארץ אשר תתנחלו אותה בגורל אשר צוה ה' לתת לתשעת המטות וחצי", שמורה שלשבטים נתחלקה?
To the large [tribe], increase. According to Rashi they gave a larger portion to the bigger tribe, and yet it was all by means of lots. The ones causing the inheritance were those who went out of Egypt. According to Ramban the Land was divided into twelve equal portions, and the tribe was divided into families according to their size. It seems to me that the lottery would inform in which region of the Land the tribe’s inheritance would be, and afterwards Yehoshua and the elders would make the boundary according to the number of persons in the tribe. This is the meaning of (Bamidbar 33:54): “To whomever the lottery [system] ordains, it shall be his.” And this was the complaint of the tribe of Menashe to Yehoshua — that he gave them too little.
ד"ה לאלה תחלק הארץ: ולא לפחותים מבן עשרים, אף על פי שבאו לכלל עשרים בטרם חילוק הארץ, שהרי שבע שנים כבשו ושבע שנים חלקו, לא נטלו חלק בארץ אלא אלו שש מאות אלף ואלף...
לאלה תחלק הארץ TO THESE THE LAND SHALL BE DIVIDED, and not to any who are now less than twenty years old; even though they become included among those who are twenty before the division of the land, — for they were seven years in conquering it and seven years did they take in dividing it — for no one received a portion in the land except these 601,000 and if one of these had six sons, they received only their father’s portion (cf. Bava Batra 117a).
ד"ה לרב תרבה נחלתו: לשבט שהיה מרובה באוכלוסין נתנו חלק רב, ואף על פי שלא היו החלקים שווים, שהרי הכל לפי ריבוי השבט חלקו החלקים, לא עשו אלא על ידי הגורל, והגורל היה על פי רוח הקודש...
ולא נתחלקה הארץ במידה לפי שיש גבול משובח מחברו, אלא בשומא. בית כור רע כנגד בית סאה טוב, הכל לפי הדמים.
לרב תרבה נחלתו TO THE NUMEROUS THOU SHALT GIVE MORE INHERITANCE — To the tribe that had a numerous population they gave a large portion of land. Although the portions were not of equal area because, as we have now said, in all cases they assigned the portions according to the size of the tribe, yet they did so only by aid of the lot, but the lot fell by the utterance of the Holy Spirit, as is explained in Baba Batra 122a: Eleazar the Priest was clothed with the Urim and Thummim, and spake by the Holy Spirit, “If such-and-such a tribe comes up, such-and-such a territory shall come up with him”. The names of the tribes were written on twelve tablets, and those of twelve districts on twelve tablets. They mixed them in an urn, and the prince of a tribe inserted his hand in it and took out two tablets. There came up in his hand the tablet bearing the name of his tribe and the tablet relating to the district that had been declared by the Urim and Tummim to be intended for it. The lot, itself cried out, saying, “I, the lot, have come up for such-and-such a district for such-and-such a tribe”, as it is said, (v. 56) על פי הגורל by the mouth (utterance) of the lot [shall the possession thereof be divided]” (Midrash Tanchuma, Pinchas 6). The land was not divided by measurement alone because one district is superior to another but it was divided by estimating its fertility: a bad piece of land sufficient to sow a Kor was regarded as the equivalent of a good piece of land sufficient to sow a Seah (the thirtieth part of a Kor) — all depended upon the value of the soil.
ד"ה לשמות מטות אבותם: אלו יוצאי מצרים, שינה הכתוב נחלה זו מכל הנחלות שבתורה שכל הנחלות החיים יורשים את המתים וכאן המתים יורשים את החיים, כיצד? שני אחים מיוצאי מצרים שהיו להם בנים בבאי הארץ, לזה אחד ולזה שלושה, האחד נטל חלק והשלושה נטלו שלושה, שנאמר (כ"ו נ"ה) "לאלה תחלק הארץ", חזרה נחלתן אצל אבי אביהן וחלקו הכל בשווה. וזהו שנאמר (כ"ו נ"ה) "לשמות מטות אבותם ינחלו" שאחד שנטלו הבנים, חלקוה לפי האבות שיצאו ממצרים. ואילו מתחילה חלקוה למניין יוצאי מצרים, לא היו נוטלין אלו הארבעה אלא שני חלקים, עכשיו נטלו ארבעה חלקים.
לשמות מטה אבתם ACCORDING TO THE NAMES OF THE TRIBES OF THEIR FATHERS [THEY SHALL INHERIT] — These (the fathers referred to) were they who came out of Egypt. — Scripture treated this inheritance differently to all other inheritances mentioned in the Torah, for in the case of all other inheritances the living become heirs to the dead, whilst here the dead become heirs to the living. How is this so? Two brothers who were of those who came out of Egypt who had sons at least twenty years old amongst those who came into the Land, one son to this and three to that, the one son took one portion, and the three took three portions, for it is said, (v. 53) “To these (enumerated in the census taken immediately before they entered Palestine) shall the land be divided”. Their inheritance (that of these four) returns to (is regarded as having belonged to) their fathers’ father, and they (the two brothers who have four sons between them), divide equally. This is what is stated, “according to the names of the tribes of their fathers they shall inherit” — that after the sons have received they divide it according to the fathers who came out of Egypt. If, however, they had straightway divided it according to the number of those who came out of Egypt these four would have taken only two portions, whilst now they take four portions (Bava Batra 117a; Sifrei Bamidbar 132:1).
ד"ה ומולדתך אשר הולדת אחריהם: אם תוליד עוד – לא יהיו במניין בני, אלא בתוך שבטי אפרים ומנשה יהיו נכללים ולא יהא להם שם בשבטים לעניין הנחלה, ואף על פי שנחלקה הארץ למניין גולגלותם, כדכתיב (במדבר כ"ו) "לרב תרבה נחלתו", וכל איש ואיש נטל בשווה חוץ מן הבכורות, מכל מקום לא נקראו שבטים אלא אלו. (להטיל גורל הארץ למניין שמות השבטים ונשיא לכל שבט ושבט ודגלים לזה ולזה).
Although the Land was divided according to the number of heads — as it is written, (Numbers 26:54) “To the more numerous thou shalt give a larger inheritance” — and each person had an equal share except those who were first-born sons (and these received a double share), yet only these of Joseph’s sons bore the name of “tribe” when it became a matter of casting lots for the partition of the land according to the number of the tribes (cf. Numbers 26:55), and of appointing princes to the various tribes and of assigning banners to each of them.
ד"ה ומולדתך אשר הולדת אחריהם: ... אבל העניין איננו כלל כאשר אמר הרב (=רש"י). שארץ ישראל לשבטים נתחלקה, שנים עשר חלקים שווים עשו ממנה, ונטל שבט שמעון המועט שבהם כשבט יהודה שמרובה באוכלוסין, ונטלו אפרים ומנשה כראובן ושמעון בשווה. וכן אמר אונקלוס (בראשית מ"ט כ"ב) "תרין שבטין יפקון מבנוהי, וקבלון חולקא ואחסנתא", שיהיו שווים בקבלת הנחלה. וטעם "חולקא" – חלק הבכור, ו"אחסנתא" ירושת הפשוט.
ומה שאמר הכתוב (במדבר כ"ו) "לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט", לעניין בתי אבות הנזכרים בפרשה דיבר הכתוב, שהשבט מחלק חלקו לבתי אבות של יוצאי מצרים ובית אב מרובה נותנין לו חלק גדול ובית אב ממועט נותנין לו חלק קטן, ומתים יורשין את החיים...
And Those Born to You After Them-- "If you have other children, they shall not be in the count of my children, but rather they shall be included in the tribes of Ephraim and Menashe, and they shall not have a [specific] name like the other tribes regarding inheritance. And even though the Land of Israel was divided according to population, as it is written, 'To the many, increase his inheritance (Numbers 26:54),' and every man took equally, except for the firstborn (who received a double portion), nevertheless, only these (Ephraim and Menashe) were called 'Tribes'"-- these are the words of Rashi. And this is incorrect, for if so, the birthright is only given to Yosef regarding honor, so that his sons would be called tribes [but no extra inheritance is given to him]. And the verse says, "In their inheritances (Genesis 48:6)," and in the Gemara the [Sages] say, "For the inheritance it has compared them to Reuven and Shimon, and not for any other purpose (Horayot 6b)."...
ד"ה לרב תרבה נחלתו: "לשבט מרובה באוכלוסין נתנו חלק רב, ואף על פי שלא היו החלקים שווים, שהרי לפי ריבוי השבט חלקו החולקים, לא עשו אלא על ידי הגורל והגורל על פי רוח הקודש" לשון רש"י.
ומדרש רבותינו בכתוב הזה אינו כן... ועוד, שכבר כתבתי בסדר ויחי יעקב, כי בגמרא "יש נוחלין" (בבא בתרא קכ"ב ע"א) העלו בפירוש שלא נתחלקה לקרקפתא דגברי (=לראשי אנשים) אלא לשבטים נתחלקה, שנים עשר חלקים שווים עשו ממנה ונטל כל שבט החלק שיצא לו הגורל עליו, וזהו מה שציוהו בני יוסף שאמרו (יהושע י"ז י"ד) "מדוע נתת לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב" ולא הוסיף להם יהושע כלום אבל אמר: "עלה לך היערה ובראת לך שם בארץ הפריזי והרפאים כי אץ לך הר אפרים". לומר – שיכבשו להם מן הארץ שלא נכבשה להם וירחיבו בה את גבולם, וזהו שאמר (במדבר כ"ו נ"ה) "לשמות מטות אבותם ינחלו". בין רב למעט, שיקחו כל המטות בשווה, בין שהוא מרובה באוכלוסין או ממועט בהם. ויהיה פירוש "לרב תרבה נחלתו" – לאנשי השבט עצמו...
ולפי דרך הפשט נראה לי, כי הצווחה הזאת (יהושע י"ז י"ד) הייתה של בני מנשה, אלא שבאו לפניו שני השבטים יחדיו, וכן (יהושע י"ד ו') "ויגשו בני יהודה אל יהושע בגלגל ויאמר אליו כלב בן יפונה", הדין לאחד וכל השבט יתרעם. והייתה טענת בני מנשה, מפני שאין בכל השבטים, מי שהשאיר ערים רבות וגדולות לכנעני כאשר השאיר מנשה שלושת הנפות (יהושע י"ז י"א) וראייה לדבר, כי לאחר שכתוב (שם פסוק י"ב) "ולא יכלו בני מנשה להוריש את הערים ויואל הכנעני לשבת בארץ הזאת", כדכתיב "וידברו בני יוסף", כי מלכתחילה לא נתרעמו עד שעשו עמם מלחמה ולא יכלו להם, ויתכן שזה טעם (שם י"ד) "גורל אחד וחבל אחד", אמרו: "מפני שהפלת לשנינו תחילה גורל אחד, נפל חבלנו יחד, ואירע חלק שנינו במקום הזה, הקשה, ואילו עשית לנו שני גורלות, כנהוג בכל שני שבטים, היה יוצא במקום אחר שהוא נוח לכבוש", ואמר להם יהושע, שאם יעלו ביער הפריזי והרפאים, יבררו להם שם כל מה שירצו וירחיבו את גבולם, וחזרו בהם וביארו דבריהם ואמרו: "גם ההר לא יספיק לנו, כי רכב ברזל בכל הכנעני (שם ט"ז) שנתת לנו בארץ העמק". ואז אמר יהושע, כי לא יתן להם בהר גורל אחד, אבל יהיה להם ההר כולו והיער הגדול ששם, ויבררו להם ממנו כל צרכם ויהיה להם כל תוצאות גבולי ההר, ויורישה משם הכנעני, כי רכב ברזל לו והוא חזק ואין שאר השבטים חפצים בו, אבל הם שני האחים, שהם עם רב וכוח גדול להם, הם יעזרו זה את זה והם יורישוהו. וסוף דבר, שלא שמע אליהם ולא הוסיף להם כלום, כי כן הדין.
והנה הצורך הרחיב דברים בעניין הזה, והכלל כי הדין שהעלו בגמרא הוא אמת וכן ראוי לפרש המקראות.
והנה פירוש הפרשה "לאלה" – הנזכרים למשפחות – "תחלק הארץ במספר שמות", שיתנו לכל זכר לגולגלותם חלקו, "לרב תרבו נחלתו", שיחלקו ארץ ראובן לארבעה חלקים, למשפחת חנוכי המרובה, דרך משל, נרבה נחלתו, ולמשפחת הפלואי המועטת נמעיט, כי איש לפי פקודי המשפחה יותן נחלתו ותיטול כל המשפחה במקום אחד, ומן הטעם הזה מנאם כאן למשפחות...
ד"ה אך בגורל יחלק הארץ: לשבטי ישראל ולשמות מטות אבותם שהם שנים עשר מטות ינחלו אותם. וחזר ואמר "על פי הגורל תחלק נחלתו" של מטה, בין רב למעט, כי גם בין המשפחות יטילו גורל, ויהיה החלק החנוכי ברוח (=במזרח או במערב וכדו') ובמקום אשר יעלה לו הגורל – וחלק הפלואי באותו מקום אשר יעלה לו הגורל, אך נרבה לרב ונמעיט למועט במשפחות, וזהו שנאמר (ל"ג נ"ד) "והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחותיכם, לרב תרבו את נחלתו, ולמעט תמעטו את נחלתו, אל אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה, למטות אבותיכם תתנחלו".
הנה ביאר, שתהיה הנחלה למשפחות בגורל, אל הרוח אשר יפול לו הגורל, שם נרבה לרב ונמעיט למעט במשפחות. ואמר, שתהיה למטות אבותם, כלומר שתים עשרה מטות.
1. מה ההבדל העיקרי בין רש"י לרמב"ן בפירוש עניין חלוקת הארץ?
2. מה ההבדל ביניהם בפירוש המילים "לשמות מטות אבותם ינחלו"?
*
3. מאחר שלפי רש"י לבאי הארץ נחלקה הארץ (עיין ד"ה לאלה תחלק), למה לו להסביר ש"המתים יורשים את החיים" - מה רצה ליישב על ידי כך?
**
ושתי הדרכים בלתי נכונים אצלי, ואין ראוי לקבל אחד מהם כפי סגנון הפסוקים.
**
To the large [tribe], increase. According to Rashi they gave a larger portion to the bigger tribe, and yet it was all by means of lots. The ones causing the inheritance were those who went out of Egypt. According to Ramban the Land was divided into twelve equal portions, and the tribe was divided into families according to their size. It seems to me that the lottery would inform in which region of the Land the tribe’s inheritance would be, and afterwards Yehoshua and the elders would make the boundary according to the number of persons in the tribe. This is the meaning of (Bamidbar 33:54): “To whomever the lottery [system] ordains, it shall be his.” And this was the complaint of the tribe of Menashe to Yehoshua — that he gave them too little.
הסבר במה נראים דברי רש"י בלתי מתיישבים עם סגנון הפסוקים.
**
5. לדברי הרמב"ן טוען אברבנאל:
לדבריו היו ראוי שיזכור במצוות החילוק הראשון תחילה, שהוא קדם לכל הקדימות, והחילוק השני יזכור אחריו והוא בהיפך מה שפרש הרב (=הרמב"ן).
לדבריו היו ראוי שיזכור במצוות החילוק הראשון תחילה, שהוא קדם לכל הקדימות, והחילוק השני יזכור אחריו והוא בהיפך מה שפרש הרב (=הרמב"ן).
הסבר מה טענתו נגד פירוש הרמב"ן.
6. למה לרמב"ן להביא את יהושע י"ז - במה מחזקים הפסוקים ההם את דעתו?
*
7. במה שונה פירוש הרמב"ן "לפי דרך הפשט" לצווחת בני יוסף מפירוש חז"ל המובא בדבריו?
*
8. איך יוכל רש"י לפרש את "צווחתם" לפי שיטתו?