פרשת חוקת תשכ"ד - סיחון
א. דברי תורה צריכים זה לזה
"וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי"
And Israel sent messengers unto Sihon king of the Amorites, saying:
מדרש רבה י"ט כ"ח:
"וישלח ישראל" – כל דברי תורה צריכים זה לזה שמה שזה נועל זה פותח. כאן נאמר "וישלח ישראל" ובמקום אחר תלה השליחות במשה, שנאמר (דברים ב' כ"ו) "ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון". וכתיב (שופטים י"א י"ז) "וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום" וכתיב (במדבר כ' י"ד) "וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום". הכתובים האלה צריכים זה לזה, שמשה הוא ישראל וישראל הן משה, ללמדך, שראש הדור כל הדור.
לפי דעת מפרשי המדרש (מהרז"ו, הרד"ל) נסמך המדרש על הפסוק ישעיה ס"ג י"א. הסבר, כיצד יתפרש הפסוק בישעיה על פי דעת המדרש? האם זהו פשוטו של מקרא או לא?
ב. בביאור "ונירם אבד חשבון" וכו' (1) - שאלות ברש"י
"וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא"
We have shot at them—Heshbon is perished—even unto Dibon, And we have laid waste even unto Nophah, Which reacheth unto Medeba.
ד"ה ונירם אבד: מלכות שלהם.
ונירם means their sovreignty.
ד"ה אבד חשבון עד דיבון: מלכות ועול שהיה למואב בחשבון אבד משם, וכן "עד דיבון" תרגום של "סר" – "עד". כלומר: סר ניר מדיבון, ניר – לשון מלכות ועול וממשלת איש, כמו (מלכים א' י"א ל"ו) "למען היות ניר לדוד עבדי".
אבד חשבון עד דיבן means: the sovreignty and the subjugation which Moab had over Heshbon is destroyed from thence. Similar also is the meaning of עד דיבן because the Targum of סר “it hath departed” is עד, so that this phrase means to say, sovreignty hath departed from Dibon. The word ניר denotes the sovreignty and yoke which result from a person’s rulership, as, (1 Kings 11:36) “that David Thy servant may always have dominion (ניר) before Me”.
ד"ה ונשים: שי"ן דגושה, לשון שממה – כך יאמרו המושלים.
ונשים WE HAVE LAID WASTE — The ש has a Dagesh, for the word denotes waste (שמם). Thus say they who speak in parables: ונשים אותם עד נפח which signifies we have laid them waste as far as Nophah.
רש"י:
ד"ה ונשים: אותם.
ד"ה עד נופח: השימונום עד נפח.
ונשים WE HAVE LAID WASTE — The ש has a Dagesh, for the word denotes waste (שמם). Thus say they who speak in parables: ונשים אותם עד נפח which signifies we have laid them waste as far as Nophah.
*
1. מה הקושי במילת "ונירם"?
**
2. גם הרא"ם וגם בעל גור אריה קובעים שהוצרך רש"י לפרש "עד" = סר, ולא יכול היה לפרשו כמשמעו שאבד חשבון עד דיבון. ושני מפרשי רש"י אלה נותנים לכך שתי סיבות שונות. מהן שתי הסיבות שבגללן הוצרך רש"י לפרש כפי שפירש?
3. למה לו לרש"י לומר דווקא בד"ה ונשים "כך יאמרו המושלים" - והלא כל זה מדברי המושלים?
ג. בביאור "ונירם אבד חשבון" וכו' (2)
"וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא"
We have shot at them—Heshbon is perished—even unto Dibon, And we have laid waste even unto Nophah, Which reacheth unto Medeba.
שד"ל, (המשתדל):
אין ספק כי הנו"ן במילת "נירם" לשימוש, כמו במילת "ונשים" שלאחריה והמשורר (אשר כפי הנראה היה מאנשי סיחון) משתף עצמו עם הנוצחים ואומר: "אנחנו ירינו את המואבים" והוא מעניין "ירה יירה" (שמות י"ט). מילת "עד" המשולשת בכתוב הזה היא לדעתי משולשת בהוראותיה: "עד דיבון" דיבון הייתה לבד. "עד נופח" כמשמעו. "עד מידבא" אצל מידבא. כמו (בראשית י"ג) "ויאהל עד סדום". (בראשית ל"ח) "ויט עד איש עדולמי". וזה דרך צחות בשירי לשון הקודש. גם בחרו המושלים להזכיר הערים להיותם שמותיהם מלשון מפח נפש ודאבון נפש. והנה השיר הזה חיברוהו האמוריים, וישראל שמעוהו מפיהם בימי לכתם במדבר. ומשה נצטווה לכתבו בתורה. והנה זה אחד מן הדברים שראוי שישיתו אליהם לב האנשים האומרים, כי לא משה כתב ספר התורה, ושנכתבה דורות הרבה אחריו, מימות דוד ואילך. מה ראה האיש שכתב תורתנו לבדות מליבו, מה שאמרו המושלים כשלכד סיחון את חשבון ואת דיבון? ואם היה שיפתח בריבו (שופטים י"א) עם מלך בני עמון הביא ראייה מהשיר הזה, החרשתי. אבל יפתח לא הזכיר כלל דברי המושלים, ומה החלום הזה אשר חלם כותב תורתנו, לחבר שיר בשבח גבורת סיחון ועמו, אשר כבר אבדו מן העולם לפני כמה דורות ולא נשאר מהם שריד ופליט?! הלא זה אחד מן הנסים והנפלאות שהכופרים מקבלים עליהם להאמין בהם, כדי שלא להאמין בנסים ובנפלאות המקובלים בכל ישראל.
1. מה בין שד"ל לרש"י בפירוש "ונירם" ומה מעלותיו של כל אחד מן הפירושים?
2. מה הכריחו לפרש את שלוש המילים "עד" בשלוש הוראות שונות?
3. מה ראה להביא ראיותיו ל"עד" השלישי דווקא משני פסוקים אלה - במה הם מוכיחים פירושו?