פרשת תזריע תש"ל - מצוות המילה
א. טעם מצות מילה
בטעם מצות מילה נאמרו דעות שונות, והנה אחדות מהן:
רמב"ם, מורה נבוכים מאמר ב' פרק מ"ט:
...ויש במילה עוד עניין אחד, צריך מאוד, והוא שיהיה לאנשי זאת האמונה כולם, רצוני לומר מאמיני ייחוד השם, אות אחד גשמי שיקבצם; ולא יוכל מי שאינו מהם לומר שהוא מהם – והוא נכרי. כי פעמים יעשה האדם כן כדי להגיע אל התועלת או כדי להתנכל אל אנשי זה הדת. אך זה הפועל – כלומר המילה – לא יעשהו אדם בו ובבניו רק מתוך אמונה אמיתית, כי אין זה שרט בשוק או כויה בזרוע – אבל עניין שיהיה קשה מאוד. וידוע גם כן רוב האהבה והעזר הנמצא באנשים שהם כולם בסימן אחד, ושהוא על צורת ברית, וכן זאת המילה הוא ברית אשר כרת אברהם אבינו על אמונת ייחוד השם, וכן כל מי שימול, ייכנס בברית אברהם להאמין הייחוד "להיות לך לאלוהים ולזרעך אחריך" (בראשית י"ז ז').
(ולזה הטעם כתב ר' יצחק עראמה, בעל עקדת יצחק:
התועלת השני אשר יהיה לכל בני ברית אות והשם נפלא בכולם להתקשר כולם בקשר אהבה נוספת על כל זולתם, בו ייעזרו זה מזה לכל צורכי חייהם אשר זהו הטוב וההכרחי לאדם בכל כיתותיהם... והנה לפי שרצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל ולהרבות להם תורה ומצוות, אשר לקיומן צריכים מאוד להיעזר אלו מאלו נוסף על יתר העניינים, היה מהחכמה האלוקית לסקרם כולם בסקרא אחת (=לסמנם בצבע אחד, כגון "חוט הסקרא" – פס בצבע בהיר שהיה מקיף את המזבח) אלוקית, תהיה סיבה עצומה להוסיף ולתווך השלום ביניהם, להיות להם לב אחד, לקרא כולם בשם אלוקיהם, אשר הוא בעל בריתם ונושא חותמן, וישמרו ברית שלום זה לזה ולא יבגדו זה בזה, כמו שאמר הנביא (מלאכי) "הלא אב אחד לכולנו... מדוע נבגוד איש באחיו?" והדמיון והיחס מהוה אהבה וכל שכן שומרה. ...ומזה העניין כבר דיבר הרב המורה בפרק מ"ט מהשני (ממאמר ב'), אלא שהוספנו על דבריו). וזה גם כן עניין חזק כראשון (כטעם שהביא הרמב"ם לפני כן ולא הועתק בגיליון) בטעם המילה, ואפשר שהוא יותר חזק מן הראשון, ושלמות זאת התורה וקיומה לא תושלם כי אם במילה. ויש בהיותה בימי הקטנות שלוש חכמות: הראשונה, שאילו הונח הקטן עד שיגדל אפשר שלא היה עושה. והשני, שלא יכאב בכאב הגדול לרכות עורו וחולשת דמיונו, כי הגדול יפחד וירעד מן העניין שידמה היותו קודם היותו. והשלישית, שהקטן - יבוזו לו יולדיו בעת לידתו, שעדיין לא התחזקה הצורה הדמיונית המביאה לאהוב אותו יולדיו, כי הצורה הדמיונית נוספת תמיד בראיה והיא גדלה עד גדולתו – כי אין אהבת האב והאם את הבן בעת לידתו כאהבתם אותו והוא בן שנה, ולא אהבת בן שנה כאהבת בן שש. ואילו הונח שנתיים ושלוש, היה מביא לבטל המילה, לחמלת האב ואהבתו אותו. אבל סמוך ללידתו הצורה ההיא הדמיונית חלושה מאוד, וכל שכן אצל האב, אשר הוא מצווה בזכות המצוה).
ד"ה ואתה את בריתי תשמור: ואמרו בטעם המילה, ששם זיכרון באבר התאוה רב המהומה והחטא, לבל ישתמשו בו רק במצוה ובמותר.
AND AS FOR YOU, YOU SHALL KEEP MY COVENANT. Rashi says: And you: Heb. וְאַתָּה. This “vav” connects [this verse] to the preceding matter. “As for Me, behold My covenant is with you,” and you must be careful to observe it. Now what does its observance entail? “This is My covenant, which you shall observe…that every male among you be circumcised.” between Me and you: those living now. And between your seed: who are destined to be born. the explanation is right in the plain meaning. Some give a reason behind circumcision: that [G-d] placed a reminder in the organ of desire which is abundant in agitation and sin, that [one] should use it only for [following G-d's] command for permitted things.
ספורנו,
ד"ה לאות ברית: זיכרון תמידי ללכת בדרכיו כחותם האדון בעבדו.
לאות ברית, as a constant reminder to walk in His paths. The sign of the circumcision is to be like the stamp on the skin of a slave identifying him as belonging to a certain master.
ד"ה בבשרכם: וזה כי בהיות אות הברית בזה האבר המסבב נצחיות המין, יורה על הנצחיות המכוון בברית. ובהיותו אבר ההולדה יורה האות אשר בו על המשך הברית על הבנים.
בבשרכם; the word בשר is a euphemism for the reproductive organ of the male, as for instance in Ezekiel 16,26 גדלי בשר, "with outsized male member." Or, Leviticus 5, 2-3 זב מבשר, "an uncontrolled seminal emission from his male organ." There are more examples of the word בשר having that same meaning. Seeing that the organ on which the covenant with G'd is marked is the organ instrumental in ensuring a man's continuity beyond death through the genes of his offspring, it is appropriate that the covenant which represents the eternal intimate and reciprocal relationship of G'd and the Jewish people should be symbolized in this manner.
עקדת יצחק, שער י"ח:
התועלת הרביעית, מצד המהות עצמה וזה... שהעור הזה הוא סיבה גדולה לבוא בו אל ההפסד לסיבת עיפוש הזרע המתקבץ בו, עד שכמה פעמים הוצרכו לימול הרבה ערלים שלא לשמה. ומילה בזמנה בלי ספק מצלת מכל נגע ומחלה... התועלת הששי הוא בבחינת עשייתה, וזה כי מבלעדי כל התועלות המיוחדים שנזכרו, יש תועלת גדול מצד היותה נעשית במצות הבורא כאחד מכל המצוות אשר הורה בה, שלא נעשית לתכלית מהתכליות האנושיות, אשר יעשם האדם לרצון שכלו או בחירתו, כי אף על פי שנמשכו ממנה כל התועלות הנזכרים, לא מפני זה יתעורר האדם כלל לעשותה, אם לא מפני היותה מצוה אלוקית, אשר לזה נאמר בה (בראשית י"ז) "התהלך לפני והיה תמים", כמו שיבוא. והוא מה שאמר בו (ר' מאיר בנדרים י"ד): גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, לומר שהיא בבחינת עשייתה מכלל המצוות אשר היו סיבה לבריאת שמים וארץ, דכתיב (ירמיהו ל"ג): "אם לא בריתי – יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי", שהיא בבחינת עשייתה מכלל המצוות אשר היו סיבה לבריאת שמים וארץ. והוא בכלל מאמר ר' עקיבא (תנחומא תזריע ה'): ...ומה שאתה אומר: למה אינו יוצא מהול? (למה אין הולד נולד מהול?) לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצוות לישראל אלא לצרף אותם בהם. ולכך אמר דוד (משלי ל, ה): "כל אִמרת אלוה צרופה".
1. מה ההבדל בין טעמו של הרמב"ם המובא לעיל לבין כל יתר הטעמים? (עיין גם טעמו של שד"ל לשבת גיליון יתרו תש"ה, וטעמו של שד"ל למאכלות אסורים שמיני תשי"ב).
2. הסבר מהי ההוספה שהוסיף ר' יצחק עראמה בעל עקידת יצחק לטעמו של הרמב"ם (בדברים הראשונים שהובאו בסוגריים בתוך דברי הרמב"ם).
3. לאיזו ממצוות התורה דומה מצות המילה, אם נקבל טעמו של ר' עובדיה ספורנו?
4. במה שונה הטעם האחרון המובא כאן בדברי ר' יצחק עראמה ("והתועלת הששי") מכל הטעמים שהובאו לפני כן?
5. הסבר את המשפטים המסומנים בקו בדברי בעל העקידה.
ב. מילה דוחה את השבת
"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל..."
And in the eighth day the flesh of his foreskin shall be circumcised.
"ביום" ואפילו בשבת.
And Rabbi Yoḥanan said: The verse says: “And on the eighth day…shall be circumcised” (Leviticus 12:3), which means that the child is circumcised on the eighth day whenever it occurs, even on Shabbat.
ספרא שמיני י"א:
"ביום השמיני ימול" - אפילו בשבת. ומה אני מקיים "מחלליה מות יומת"! בשאר כל המלאכות חוץ מן המילה.
וכבר היה ר' ישמעאל ור' עקיבא ור' אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך ולוי הסדר ור' ישמעאל בנו של ר' אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהם. נשאלה שאלה זו בפניהם: מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת? נענה ר' אלעזר ואמר: ומה מילה שהיא אחד ממאתים וארבעים ושמונה אברים שבאדם דוחה את השבת – קל וחומר לכל גופו שדוחה את השבת?
§ The Gemara relates: It once happened that Rabbi Yishmael, and Rabbi Akiva, and Rabbi Elazar ben Azarya were walking on the road, and Levi HaSadar and Rabbi Yishmael, son of Rabbi Elazar ben Azarya, were walking respectfully behind them, since they were younger and did not walk alongside their teachers. This question was asked before them: From where is it derived that saving a life overrides Shabbat? Rabbi Yishmael answered and said that it is stated: “If a thief be found breaking in and be struck so that he dies, there shall be no blood-guiltiness for him” (Exodus 22:1). Now, if this is true for the thief, where there is uncertainty whether he comes to take money or to take lives, and it is known that bloodshed renders the land impure, since it is stated about a murderer: “And you shall not defile the land” (Numbers 35:34), and it causes the Divine Presence to depart from the Jewish people, as the verse continues: “In the midst of which I dwell, for I the Lord dwell in the midst of the children of Israel” (Numbers 35:34), and even so the home owner is permitted to save himself at the cost of the thief’s life, then a fortiori saving a life overrides Shabbat.
1. איך אפשר ללמוד מפסוקנו – על דרך הפשט – שמילה דוחה שבת?
**
2. הסבר את הקל וחומר ממילה לפיקוח נפש שבדברי ר' אלעזר, ומהי לפי זה תפישתו את המילה.
ג. "ימול"
"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל"
And in the eighth day the flesh of his foreskin shall be circumcised.
ירושלמי קדושין א' הלכה ז':
מכאן שהאב מצֻווה על בנו למולו.
ד"ה ימול: מבנין נפעל, כמו (תהלים ק"א) "לא יכון" ויהיה מגזרת "מולים היו" (יהושע ה' ח'). וייתכן להיותו חסר נו"ן מגזרת "ונמלתם" (בראשית י"ז י"א) כמו "איש כי ידור נדר" (במדבר ל' ג'), ויחסר המל כמו אביו או בית דין.
cut off a verb in the passive [nif‘al] form, probably an ‘ayin-vav verb (like “established” [Psalms 101:7]), derived from the word “circumcised” [Joshua 5:5]. Quite possibly, though, it is a peh-nun verb in the active [qal] form, derived from the word “circumcise” [Genesis 17:11]. The nun would disappear and be replaced by a doubling of the second consonant of the root (as in “swear” [Numbers 30:3]); Scripture has omitted the implied subject of the sentence — the boy’s father, or the Court.
1. מה ההבדל הדקדוקי בין שני פירושי ראב"ע (במונחי דקדוק שלנו)?
2. לפי איזה משני פירושיו הבינה הגמרא את צורת המלה "ימול"?