| א. הקשר בין הפרשה להפטרה |
מהו הקשר בין פסוקים ראשונים של הפטרתנו (ה' ו'-ח') ובין פסוקים א'-ה' של פרקנו?
| ב. המשל והנמשל |
"וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת ה' כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם"
And the remnant of Jacob shall be in the midst of many peoples, As dew from the LORD, as showers upon the grass, That are not looked for from man, Nor awaited at the hands of the sons of men.
ד"ה כטל מאת ה': שאין בא לעולם על ידי אדם, ולא יבקשו פני אדם עליו, כך לא יקוה ישראל לעזרת איש, כי אם בה'.
ד"ה והיה שארית יעקב: ...בעודם בגלות.
ד"ה כטל מאת ה': והטעם שיבטחו על השם לבדו ולא על מלכי הגויים שהם בארצם, כמו הטל שאינו ברשות אדם, רק ביד ה'.
או ילמד ישראל את העמים לקרוא בשם ה', ויהיו בקרבם כדרך (הושע י"ד ו') "אהיה כטל לישראל" – וכל גוי לא יקוה (=אז עוד) לאיש.
ד"ה בקרב עמים רבים: שיאסרו על ירושלים עם גוג ומגוג, ויהיו ישראל ביניהם כטל מאת ה', כי הטל בא מאת ה' מן השמים, והמקוה לו לא יקוה לאיש שיביאנו לו אלא לה' יקווה, כי הוא הממטיר והמביא לארץ הטל והמטר; כי ישראל בישועה ההיא לא יקוו אלא לאל יתברך, כי הוא המושיעם, ואין זולתו מושיע, כי הם יהיו המעט, והעמים הנאספים עליהם יהיו רבים, ומי יוכל להושיעם בלתו, ותרד ישועתו להם, כאשר ירד הטל על האדמה. ואמר אחרי-כן "כרביבים עלי עשב", כי הרביבים הם המטר הרב, והעשב גדול מהדשא, כן יהיו הם הולכים וגדלים וטובו להם הולך וגדל.
ד"ה יקוה לאיש: ייחל לבני-אדם. כפל העניין במלים שונות.
*
1. במה דומה ה'משל' ל'נמשל' בפסוקנו (שארית ישראל לטל ולרביבים?), לפי כל אחד מן הפירושים הנ"ל? (שים לב לכך שהראב"ע מביא שני פירושים שונים!).
*
2. למי מוסבת מלת הזיקה 'אשר', לטל ולרביבים או לעשב או לא לזה ולא לזה אלא לשלישי?
3. האם דומה דימוי הטל אצלנו לדימוי הטל בהושע י"ד ו', לדעת כל אחד מן הפירושים הנ"ל?
4. האם דומה דימוי הטל אצלנו לדימוי הטל בהושע ו' ד'?
5. במה סוטה רד"ק בפירושו למלים "כטל... עלי עשב" מדרך פרשנותו הרגילה?
| ג. "והיה שארית יעקב..." |
" וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת ה'...
וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר..."
And the remnant of Jacob shall be in the midst of many peoples, As dew from the LORD, as showers upon the grass, That are not looked for from man, Nor awaited at the hands of the sons of men.
ר' אליעזר מבלגנצי:
ואם תאמר: איך יניחום הגויים אשר הם (=ישראל בגולה) בקרבם לשוב לארצם? לכך נאמר: "והיה שארית יעקב", הנשארים שלא יצאו עדיין "בקרב עמים רבים" שהם בארצם, אף על פי שהם מועטים, יהיו כטל וכרביבים היוצאים מאת ה' "אשר לא יקוה לאיש" – שלא יעכב על ידו מלבוא, כן יצאו הם (=שארית יעקב) מביניהם (=מבין הגויים) מאת ה' – בעל כורחם, ולא יקוו להם שיתנו להם רשות, שלא יוכלו לעכב על ידם לצאת. ואם תאמר: יעכבו על ידם לצאת או ירדפו אחריהם ויחזירום, לכך נאמר "והיה שארית יעקב" – שבגויים – "בקרב עמים רבים" כאריה יחיד בבהמות יער המרובים, אשר אם עבר ביניהם ורמס וטרף אותם ואין מציל, שאין רועה מציל לבהמות יער; ואפילו בעדרי צאן – מי יתייצב כנגדו?! ולפיכך ייפול פחדו עליהם, ואין נודד כנף ומצפצף.
ואם תאמר: איך יניחום הגויים אשר הם (=ישראל בגולה) בקרבם לשוב לארצם? לכך נאמר: "והיה שארית יעקב", הנשארים שלא יצאו עדיין "בקרב עמים רבים" שהם בארצם, אף על פי שהם מועטים, יהיו כטל וכרביבים היוצאים מאת ה' "אשר לא יקוה לאיש" – שלא יעכב על ידו מלבוא, כן יצאו הם (=שארית יעקב) מביניהם (=מבין הגויים) מאת ה' – בעל כורחם, ולא יקוו להם שיתנו להם רשות, שלא יוכלו לעכב על ידם לצאת. ואם תאמר: יעכבו על ידם לצאת או ירדפו אחריהם ויחזירום, לכך נאמר "והיה שארית יעקב" – שבגויים – "בקרב עמים רבים" כאריה יחיד בבהמות יער המרובים, אשר אם עבר ביניהם ורמס וטרף אותם ואין מציל, שאין רועה מציל לבהמות יער; ואפילו בעדרי צאן – מי יתייצב כנגדו?! ולפיכך ייפול פחדו עליהם, ואין נודד כנף ומצפצף.
אברבנאל:
"והיה שארית יעקב"... - פירוש הפסוקים האלה הוא באחת משתי דרכים: הראשונה שבא הנביא בזה להגיד, שארית יעקב שיישארו בגלותם יהיו בקרב העמים הרבים אשר יבואו על אדמת הקודש להילחם אלו באלו בתוקף אותה צרה כטל מאת ה' וכרביבים שהם הגשמים הגסים והרבים שירדו על העשב, שאותו הטל והמטר לא יבוא בסיבת אדם כי אם מהשם הנותן מטר על פני ארץ, כן שארית יעקב לא יבקש אז מצרים לעזרה ולא אשור ולא שום אומה אחרת באותה צרה, כי לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם שיצילהו ויושיעהו, אבל יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות, ובו ישימו ביטחונם ולא בבני אדם. ולא יהיה לבד ביטחונם בו יתברך להימלט ולהישגב באותה צרה, אבל יהיה גם כן להילחם באויביהם ולעשות נקמה בגויים תוכחות בלאומים, שאף על פי שהם שארית יעקב שנשארו מעט מהרבה, הנה אותו שארית ישראל שנשאר בגויים יהיה בקרב אותם העמים הרבים הבאים למלחמה כאריה בבהמות יער וככפיר בעדרי צאן, שהנה יגבר האריה ההוא בהיותו יחידי על ריבוי אותם הבהמות ועדרי צאן. והדרך השני מהפירוש הוא שייעד הנביא שבאחרית הימים יהיה שארית יעקב בערך העמים רבים, והם אוהביו אשר לא הרעו אבל היטיבו עמו, כמו שאמר (ישעיה ס"ו כ') "והביאו את כל אחיכם מכל הגויים..." יהיה ישראל לאותם העמים שהיטיבו עמהם אוהב טהר לב ומועיל מאוד, כטל מאת ה' וכרביבים עלי עשב, שהם מועילים לעשבים מאוד ומגדלים אותם לא לתקות תועלת ושכר כי אם בטבע ההטבה, וזהו "אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם". ומסכים לזה אמרו בבראשית רבה, שהטל סימן לתחיית המתים שנאמר "כי טל אורות טלך", דבר אחר: מפני שהטל סימן ברכה, כן יהיו ישראל בעולם. אבל כמו שלאוהבים ההם יהיה מועיל ומיטיב, ככה יהיה בהיפך אל הגויים אשר הרעו עמהם. ולכן אמר שנית "והיה שארית יעקב", ואמר בפעם הזאת "בגויים" לרמוז לאויביהם שקראה תורה (דברים כ"ח מ"ט-נ') "גוי אשר לא תשמע לשונו גוי עז פנים", והם עמים רבים מאדום וישמעאל, שבערכם יהיה כאריה בבהמות יער וככפיר בעדרי צאן, שהאריה הוא הגדול שיש לו כוח וגבורה על כל בהמות היער: בקר, איל וצבי ויחמור, שיעבור עליהם וירמסם ויטרוף מהם כרצונו; והכפיר הוא הקטן מגורי האריות, שעם היות שאין לו כוח כל כך כחיות היער לטרוף, הנה יש לו כוח בעדרי הצאן להרוג כולם כאחד, ואין מציל. כך יהיו ישראל בקרב העמים הצובאים על ירושלים שיגברו על קצתם כאריה בבהמות יער, והם האשורים ושאר בני מזרח, ועל קצתם, רוצה לומר בני אדום, יהיו ככפיר בעדרי צאן, שיהרגו את כולם, ואין מציל.
"והיה שארית יעקב"... - פירוש הפסוקים האלה הוא באחת משתי דרכים: הראשונה שבא הנביא בזה להגיד, שארית יעקב שיישארו בגלותם יהיו בקרב העמים הרבים אשר יבואו על אדמת הקודש להילחם אלו באלו בתוקף אותה צרה כטל מאת ה' וכרביבים שהם הגשמים הגסים והרבים שירדו על העשב, שאותו הטל והמטר לא יבוא בסיבת אדם כי אם מהשם הנותן מטר על פני ארץ, כן שארית יעקב לא יבקש אז מצרים לעזרה ולא אשור ולא שום אומה אחרת באותה צרה, כי לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם שיצילהו ויושיעהו, אבל יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות, ובו ישימו ביטחונם ולא בבני אדם. ולא יהיה לבד ביטחונם בו יתברך להימלט ולהישגב באותה צרה, אבל יהיה גם כן להילחם באויביהם ולעשות נקמה בגויים תוכחות בלאומים, שאף על פי שהם שארית יעקב שנשארו מעט מהרבה, הנה אותו שארית ישראל שנשאר בגויים יהיה בקרב אותם העמים הרבים הבאים למלחמה כאריה בבהמות יער וככפיר בעדרי צאן, שהנה יגבר האריה ההוא בהיותו יחידי על ריבוי אותם הבהמות ועדרי צאן. והדרך השני מהפירוש הוא שייעד הנביא שבאחרית הימים יהיה שארית יעקב בערך העמים רבים, והם אוהביו אשר לא הרעו אבל היטיבו עמו, כמו שאמר (ישעיה ס"ו כ') "והביאו את כל אחיכם מכל הגויים..." יהיה ישראל לאותם העמים שהיטיבו עמהם אוהב טהר לב ומועיל מאוד, כטל מאת ה' וכרביבים עלי עשב, שהם מועילים לעשבים מאוד ומגדלים אותם לא לתקות תועלת ושכר כי אם בטבע ההטבה, וזהו "אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם". ומסכים לזה אמרו בבראשית רבה, שהטל סימן לתחיית המתים שנאמר "כי טל אורות טלך", דבר אחר: מפני שהטל סימן ברכה, כן יהיו ישראל בעולם. אבל כמו שלאוהבים ההם יהיה מועיל ומיטיב, ככה יהיה בהיפך אל הגויים אשר הרעו עמהם. ולכן אמר שנית "והיה שארית יעקב", ואמר בפעם הזאת "בגויים" לרמוז לאויביהם שקראה תורה (דברים כ"ח מ"ט-נ') "גוי אשר לא תשמע לשונו גוי עז פנים", והם עמים רבים מאדום וישמעאל, שבערכם יהיה כאריה בבהמות יער וככפיר בעדרי צאן, שהאריה הוא הגדול שיש לו כוח וגבורה על כל בהמות היער: בקר, איל וצבי ויחמור, שיעבור עליהם וירמסם ויטרוף מהם כרצונו; והכפיר הוא הקטן מגורי האריות, שעם היות שאין לו כוח כל כך כחיות היער לטרוף, הנה יש לו כוח בעדרי הצאן להרוג כולם כאחד, ואין מציל. כך יהיו ישראל בקרב העמים הצובאים על ירושלים שיגברו על קצתם כאריה בבהמות יער, והם האשורים ושאר בני מזרח, ועל קצתם, רוצה לומר בני אדום, יהיו ככפיר בעדרי צאן, שיהרגו את כולם, ואין מציל.
1. מהי התמיהה בפסוקים ו'-ז' שבאו שני הפרשנים ליישב?
*
2. מה ההבדל בין שתי הדרכים המוצעות באברבנאל ליישוב התמיהה הנ"ל?
3. האם מסכים אברבנאל באחד משני פירושיו לפסוק ו' עם אחד הפירושים שהובאו בשאלה ב'?
4. מהי השאלה הנוספת על השאלה המשותפת לשני הפרשנים, שמיישב אותה אברבנאל בפירושו השני?
| ד. 'והכרתי', 'והאבדתי', 'ונתשתי', 'והשמדתי' |
מיכה פרק ה' פסוקים י-יג
"וְהִכְרַתִּי עָרֵי אַרְצֶךָ וְהָרַסְתִּי כָּל מִבְצָרֶיךָ וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים מִיָּדֶךָ וּמְעוֹנְנִים לֹא יִהְיוּ לָךְ וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. וְנָתַשְׁתִּי אֲשֵׁירֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְהִשְׁמַדְתִּי עָרֶיךָ":
"וְהִכְרַתִּי עָרֵי אַרְצֶךָ וְהָרַסְתִּי כָּל מִבְצָרֶיךָ וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים מִיָּדֶךָ וּמְעוֹנְנִים לֹא יִהְיוּ לָךְ וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. וְנָתַשְׁתִּי אֲשֵׁירֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְהִשְׁמַדְתִּי עָרֶיךָ":
ר' אליעזר מבלגנצי:
הסוסים והמרכבות האמורים כאן והערים והמבצרים והכשפים והמעוננים והפסילים והאשרים - כולן לשעבר היו בוטחים בהם, ולכך ייכרתו, שלא יהיו לך עוד ביטחון אלא בבטחוני, ולכן תרוּם ידך על צָרֵיך. הכרתה כנגד הכרתה: כשייכרתו כל אלה, שלא תבטח אלא בי, אז אויביך ייכרתו.
הסוסים והמרכבות האמורים כאן והערים והמבצרים והכשפים והמעוננים והפסילים והאשרים - כולן לשעבר היו בוטחים בהם, ולכך ייכרתו, שלא יהיו לך עוד ביטחון אלא בבטחוני, ולכן תרוּם ידך על צָרֵיך. הכרתה כנגד הכרתה: כשייכרתו כל אלה, שלא תבטח אלא בי, אז אויביך ייכרתו.
ר' יוסף אבן כספי:
ואמרוֹ 'והכרתי', 'והאבדתי', 'ונתשתי', 'והשמדתי' – כל אלה הם כרת וכריתות, והכל היעדר הדבר. אבל ראה הפלגה! כי אלו העניינים הם טובות העולם הזה, וכל אלה בתורה ובנביאים ייעודים לנו לטובה, והיעדרם בייעודים רעים, רוצה לומר סוסים ומרכבות, כל שכן 'ערים גדולות ובצורות' שאמר בכאן "והכרתי ערי ארצך והרסתי כל מבצריך", אשר אלו הרעות עשו לנו מלכי אשור, ובפרט שלמנאסר וסנחריב ונבוכדנאצר!! אולם הכוונה בזה שאלו העניינים יהיו נעדרים ממנו לרוב השלום והשלוה שיהיה לנו, כי באמת הסוסים והמרכבות וכן הערים הגדולות והמבצרים הם טובים לעת הצורך, כי תקראנה מלחמה, אבל יותר טוב מאוד מאוד (כך!) כי לא נצטרך לאלה. כי רוב שלום ומנוחה יהיה לנו; ולכן היה זמן שלמה יותר טוב מזמן דוד, וגם מזמן יהושע, כי התכלית הוא השלום בעולם הזה, והעיון במושכלות לגמול העולם הבא.
ואמרוֹ 'והכרתי', 'והאבדתי', 'ונתשתי', 'והשמדתי' – כל אלה הם כרת וכריתות, והכל היעדר הדבר. אבל ראה הפלגה! כי אלו העניינים הם טובות העולם הזה, וכל אלה בתורה ובנביאים ייעודים לנו לטובה, והיעדרם בייעודים רעים, רוצה לומר סוסים ומרכבות, כל שכן 'ערים גדולות ובצורות' שאמר בכאן "והכרתי ערי ארצך והרסתי כל מבצריך", אשר אלו הרעות עשו לנו מלכי אשור, ובפרט שלמנאסר וסנחריב ונבוכדנאצר!! אולם הכוונה בזה שאלו העניינים יהיו נעדרים ממנו לרוב השלום והשלוה שיהיה לנו, כי באמת הסוסים והמרכבות וכן הערים הגדולות והמבצרים הם טובים לעת הצורך, כי תקראנה מלחמה, אבל יותר טוב מאוד מאוד (כך!) כי לא נצטרך לאלה. כי רוב שלום ומנוחה יהיה לנו; ולכן היה זמן שלמה יותר טוב מזמן דוד, וגם מזמן יהושע, כי התכלית הוא השלום בעולם הזה, והעיון במושכלות לגמול העולם הבא.
1. מה הקושיה שמקשה ר' יוסף אבן כספי, שעליה עונים שני הפרשנים?
2. מה ההבדל בין תשובותיהם?