פרשת כי-תשא תשכ"ד - תפילות משה + נקרת הצור
גיליון זה הוא המשכו של גיליון כי תשא תשכ"ב והשאלה הכללית של הגיליון ההוא חוזרת גם בזה. עיין שם (וכן בעלון ההדרכה שם וצרפהו לגיליון זה).
א. שלוש תפילות משה
שלוש פעמים מתפלל משה ומנהל "משא ומתן" עם הקב"ה: פרק ל"ב פסוקים י"א-י"ג פרק ל"ב פסוקים ל"א-ל"ג פרק ל"ג פסוקים י"ב – פרק ל"ד פסוק ג' הסבר מהי התכלית שברצונו להשיג בכל אחת משלוש התדיינויות אלו?
ב. לסגנונה של תפילת משה
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה"
And Moses said unto the LORD: ‘See, Thou sayest unto me: Bring up this people; and Thou hast not let me know whom Thou wilt send with me. Yet Thou hast said: I know thee by name, and thou hast also found grace in My sight.
1. את פנייתו הראשונה של משה אל ה' (י"ב-י"ג) פותח משה ב"ראה" ומסיים אותה ב"ראה". מה משמעותה של חזרה זו?
בנו יעקב (בפירושו אשר בכתב יד לשמות) משווה לפסוקנו את בראשית ל"ב י"ג.
"וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם"
And Moses said unto the LORD: ‘See, Thou sayest unto me: Bring up this people; and Thou hast not let me know whom Thou wilt send with me. Yet Thou hast said: I know thee by name, and thou hast also found grace in My sight.
"וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ"
And Thou saidst: I will surely do thee good, and make thy seed as the sand of the sea, which cannot be numbered for multitude.’
הסבר, מהו התפקיד שממלאת הזכרת האמירה ("ואתה אמרת") פה ושם?
3. ר' יצחק עראמה, בעל עקדת יצחק (שער צ"ד) מקשה:
יש לדקדק בכפלו מילת "אתה" כמה פעמים: "אתה אומר", "ואתה לא הודעתני", "ואתה אמרת" – כי אין צורך למדבר עם הנמצא שיאמר לו על כל דבר "אתה" ו"אתה"?
ענה לקושייתו!
ג. האמנם "אתה לא הודעתני"
"וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי"
And Moses said unto the LORD: ‘See, Thou sayest unto me: Bring up this people; and Thou hast not let me know whom Thou wilt send with me. Yet Thou hast said: I know thee by name, and thou hast also found grace in My sight.
ד"ה אתה אומר אלי וגו' ואתה לא הודעתני וגו': ואשר אמרת לי (שמות כ"ג) "הנה אנוכי שולח מלאך" – אין זו הודעה, שאין אני חפץ בה.
אתה אמר אלי וגו׳ ואתה לא הודעתני וגו׳ THOU SAYEST UNTO ME [BRING UP THIS PEOPLE] AND NEVERTHELESS THOU HAST NOT LET ME KNOW [WHOM THOU WILT SEND WITH ME] — for what You have said to me (Exodus 33:20) “And I will send an angel before thee” is not “letting me know”, for I am not satisfied with it.
ד"ה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי: שכשאמרת "ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי" זה יובן בעת היותנו נכנסים לארץ, אבל בדרך אין עמנו לא שכינתך ולא שום מלאך.
ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי, the promise that You would send an angel with me (verse 2) was to take effect only once the people would enter the land of Canaan, at which time the promise that with the help of the angel we would dispossess the Canaanites would be fulfilled. But, in the meantime, who is going to be our protective force? How can we be without either an angel or Your personal presence? Moreover,
1. מה הקושי בפסוקנו?
2. מה ההבדל בין שני הפירושים הנ"ל ביישוב הקושי?
נחלקו מפרשי רש"י בפירוש דבריו דלעיל:
הרא"ם, (ר' אליהו מזרחי):
לפי דעתי שיבוש הוא שנפל בספרים והיה לו לכתוב: (ל"ג ב') "ושלחתי לפניך מלאך..."
גור אריה, (בהתייחסו לדברי הרא"ם):
ואין דבריו נכונים, כי רש"י דווקא נקט בפסוק (שמות כ"ג) "הנה אנוכי שולח מלאך"
הסבר את סברת כל אחד ממפרשי רש"י.
ד. בביאור "ידעתיך בשם"
"וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי"
And Moses said unto the LORD: ‘See, Thou sayest unto me: Bring up this people; and Thou hast not let me know whom Thou wilt send with me. Yet Thou hast said: I know thee by name, and thou hast also found grace in My sight.
ד"ה ואתה אמרת ידעתיך בשם: הכרתיך משאר בני אדם בשם חשיבות, שהרי אמר לו (שמות י"ט) "הנה אנכי בא אליך בעב הענן... וגם בך יאמינו לעולם".
ואתה אמרת ידעתיך בשם YET THOU HAST SAID, I HAVE KNOWN THEE BY NAME — I have distinguished you from all other human beings by a characteristic (שם) which shows my importance in Thy eyes, for, see, Thou hast said to me, (Exodus 19:9) “Behold, I come unto thee in a thick cloud etc.… and also in thee they shall believe for ever”.
... שידעתני ורוממתני בשמך.
1. מה ביניהם בפירוש המילה "שם"?
2. היש לפרש "ידע" כאן כפי שפירשו רש"י בבראשית י"ח י"ט ד"ה כי ידעתיו?
3. רש"י בפירושו מסתמך על הפסוק בשמות י"ט ט'. מהו הפסוק בחומש שמות שעליו יוכל הרמב"ן בפירושו להסתמך?
ה. בביאור "הודיעני נא"
"הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ..."
ועתה וגו׳ NOW THEREFORE etc. — If it is true that I have found favour in Thy eyes, הודיעני נא את דרכך LET ME KNOW THY WAY — let me know what is the reward which Thou givest to those who find favour in Thine eyes.
ד"ה הודיעני נא את דרכך: אתה בעצמך תהיה מודיע לנו את הדרך, שתראני דרכיך ואני אלך אחריך.
הודיעני נא את דרכך, You Yourself ought to inform me of the way we should travel, by showing me the way we can follow You.
הרכסים לבקעה:
וגם אתה אמרת שמצאתי חן בעיניך ואתה מודע ואוהב לי בייחוד. ועתה אם הדבר כן, הודיעני נא ולמדני דרכך, מידותיך שאתה מתנהג בהם עם בריותיך אם לשבט אם לחסד, לתת לאיש כדרכיו.
1. מה ביניהם בפירוש המושג "דרכך"?
*
2. איזה משני הפירושים מתאים יותר להקשר הפסוקים?
**
3. לפי דעת בנו יעקב יש להכריע בין שני הפסוקים הנ"ל על פי השוואת פסוקנו עם פסוק י"ב. כיצד?
ו. בביאור "פני ילכו" (1)
"פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ"
And He said: ‘My presence shall go with thee, and I will give thee rest.’
אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי: מניין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו, דכתיב "פני ילכו והניחותי לך" – אמר לו הקב"ה למשה: "המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך".
And Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei: From where is it derived that one must not placate a person while he is in the throes of his anger, rather he should mollify him after he has calmed down? As it is written, when following the sin of the Golden Calf, Moses requested that the Divine Presence rest upon Israel as it had previously, God said to him: “My face will go, and I will give you rest” (Exodus 33:14). Rabbi Yoḥanan explained: The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Wait until My face of wrath will pass and I will grant your request. One must wait for a person’s anger to pass as well.
שכינתי תהך ואניח לך.
ד"ה פני ילכו: כתרגומו, לא אשלח עוד מלאך, אני בעצמי אלך, כמו (שמואל ב' י"ז) "ופניך הולכים בקרב".
ויאמר פני ילכו AND HE SAID, MY FACE SHALL GO WITH THEE Understand this as the Targum renders it: My Shechinah will go — I will no more send an angel with you, but I Myself will go. פנים here has the sense of “Self” as in (II Samuel 17:11) “and that thou go in the battle in thine own person (פניך)”.
רמב"ם, מורה נבוכים ל"ז:
"פנים" שם משתתף ורוב שיתופו על צד ההשאלה. הוא שם הפנים מכל חי. (ירמיה ל') "ונהפכו כל פנים לירקון", (בראשית מ')"מדוע פניכם רעים" – וזה הרבה. והוא שם הכעס: (שמואל א' א') "ופניה לא היו לה עוד". ולפי זה העניין נעשה הרבה בעניין כעס ה' (תהילים ל"ד) "פני ה' בעושי רע" (שמות ל"ג) "פני ילכו והניחותי לך".
1. איזו משתי התפישות של "פני ילכו" נראית לך כפשוטו של מקרא? נמק דבריך!
*
2. לפי איזו משתי התפישות יקל יותר ליישב את הקושי שבפסוק ט"ו?
ז. בביאור "פני ילכו" (2)
"פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ"
And He said: ‘My presence shall go with thee, and I will give thee rest.’
ד"ה והניחותי לך: אלך עמך לכבוש את הארץ עד שאניח לך מכל אויביך מסביב, כדכתיב (דברים ג' כ') "עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם", (דברים כ"ה) "והיה בהניח ה' אלוהיך לך מכל אויביך". והמפרש "והניחותי לך" – נחת רוח אעשה במה שאעשה בקשתך, שטות הוא. וכי בכל הדברים שהיה הקב"ה מתרצה לבקשת משה, יאמר לו "והניחותי לך"? והלא ייתור לשון הוא בלא צורך ואינו לשון חכמה.
והניחותי לך, My presence will remain with you until I have brought you to settlement after you have conquered the land of Canaan and you have rest from all your enemies. Moses had confirmed this promise in Deuteronomy 3,20 as well as in Deuteronomy 25,19, the wording being unmistakable והיה בהניח ה' לכם מכל אויביך מסביב, “it will be when the Lord will give you rest from all your enemies surrounding you, etc.” Anyone who translates the words והניחותי לך as G’d telling Moses that He will put his mind at rest by agreeing to his request is in error. If that could be the meaning, we would have to ask why only in this instance did G’d use such language when on the many other occasions G’d agreed to a request by Moses He never added the words: “so as to put your mind at rest?”
1. נגד מי מן המפרשים שהובאו לעיל בשאלה ו' פונה הרשב"ם, ומה נימוקיו?
2. מהי חולשת פירושו של הרשב"ם?
ח. שאלות בטעמי המקרא
"וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם"
’Take thou also unto thee the chief spices, of flowing myrrh five hundred shekels, and of sweet cinnamon half so much, even two hundred and fifty, and of sweet calamus two hundred and fifty,
רש"י:
מחציתו חמשים ומאתים: מחצית הבאתו תהא חמשים ומאתים, נמצא כולו חמש מאות כמו שיעור מר-דרור... (על פי כריתות דף ה').
וקדמונינו ז"ל אמרו כי משקל הכל שווה. וככה נקבל. רק לא ידענו למה הזכיר מחציתו...
מחציתו: לפי הפשט מחצית משקל המור, כלומר חמשים ומאתים שקל.
’Take thou also unto thee the chief spices, of flowing myrrh five hundred shekels, and of sweet cinnamon half so much, even two hundred and fifty, and of sweet calamus two hundred and fifty,
הרכסים לבקעה:
וקנמן-בשם: מחציתו של מר-דרור שהם חמשים ומאתים. כן הוא לפי הטעמים ומדרש חכמים מיתור מחציתו.
מהי השאלה, ואיך מסביר כל אחד מן המפרשים?
"וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים..."
And they rose up early on the morrow, and offered burnt-offerings, and brought peace-offerings; and the people sat down to eat and to drink, and rose up to make merry.
ראינו במקרים דומים שחלק הפסוק הפותח במילת "וישכם" אינו מתחלק אחרי הפועל "השכם" אלא אחרי הפעולה העיקרית הראשונה (השווה: בראשית כ"ב ג', ל"ב א' ועוד).
בהתאם לכך, היינו מצפים שצלע זו תתחלק אחרי "ויעלו עולות".
מה יכולה להיות סיבת השינוי בפיסוק הטעמים?