פרשת תרומה תשכ"ד - עצי שטים
א. מקורם של עצי השטים
"וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים"
and rams’skins dyed red, and sealskins, and acacia-wood;
"וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים"
And they shall make an ark of acacia-wood: two cubits and a half shall be the length thereof, and a cubit and a half the breadth thereof, and a cubit and a half the height thereof.
"וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים"
And thou shalt make a table of acacia-wood: two cubits shall be the length thereof, and a cubit the breadth thereof, and a cubit and a half the height thereof.
"וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים"
And thou shalt make the boards for the tabernacle of acacia-wood, standing up.
תנחומא תרומה (פסוק ט'):
...ולא תאמר ביריעה אלא אפילו בקרשים היה מעשה נסים: ומהיכן היו הקרשים? יעקב אבינו נטע אותם בשעה שירד למצרים. אמר לבניו: "בני, עתידים אתם להגאל מכאן, והקב"ה עתיד לומר לכם שאתם נגאלים, שתעשו לו את המשכן; אלא עמדו ונטעו ארזים ועכשיו, שבשעה שאמר לכם לעשות לו את המשכן, יהיו הארזים מתוקנים לכם". מיד עמדו ונטעו ועשו כן... ולא עוד אלא שאותן ארזים היו אומרים שירה לפני הקב"ה. היאך שירה אומרים? שנאמר "אז ירננו כל עצי יער" (תהילים צ"ב). ואין "אז" אלא שירה, שנאמר (שמות ט"ו) "אז ישיר משה" ואימתי? כשנעשה מהן המשכן. כשאמר הקב"ה למשה על המשכן, אמר לו (כ"ו ט"ו): ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים" "ועשית קרשים" לא נאמר אלא "ועשית הקרשים" אותם שהתקין להם אביהם.
ד"ה ועצי שטים: מאין היו להם במדבר? פירש ר' תנחומא: יעקב אבינו צפה ברוח הקודש שעתידים ישראל לבנות משכן במדבר והביא ארזים למצרים ונטעם וציוה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים.
ועצי שטים AND SHITTIM WOOD — But from where did they get this in the wilderness? Rabbi Tanchuma explained it thus: Our father Jacob foresaw by the gift of the Holy Spirit that Israel would once build a Tabernacle in the wilderness: he therefore brought cedars to Egypt and planted them there, and bade his children take these with them when they would leave Egypt (Midrash Tanchuma, Terumah 9; cf. Bereishit Rabbah 94 and Rashi on Exodus 26:15).
ד"ה ועשית את הקרשים: היה לו לומר "ועשית קרשים" כמו שנאמר בכל דבר ודבר, מהו "הקרשים"? מאותם שעומדים ומיוחדים לכך; יעקב אבינו נטע ארזים במצרים וכשמת ציוה לבניו להעלותם עמהם כשיצאו ממצרים. ואמר להם, שעתיד הקב"ה לצוות אותם לעשות משכן במדבר מעצי שטים "ראו, שיהיו מזומנים בידכם"; הוא שיסד הבבלי בפיוט שלו: "טס מטע מזורזים, קורות בתינו ארזים" – שנזדרזו להיות מוכנים בידם קודם לכן.
ועשית את הקרשים AND THOU SHALT MAKE THE BOARDS — It should be said: “Thou shalt make boards” (without the definite article), the same form which is used of each of the other things (parts of the Tabernacle)! What is the force of the term, “the boards?” It speaks of those boards that already existed as being designated for that purpose. For our father Jacob had planted cedars (shittim-trees) in Egypt and when he died be bade his sons carry them up with them when they would leave Egypt. He told them that God would once command them to erect a dwelling of shittim-trees in the wilderness. “See” — added he — “that they be ready in your possession!” (cf. Rashi on Exodus 25:5). That is what the Babylonian embodied in his liturgical composition: The plant of those who had been admonished by their father Jacob grew up rapidly to become the cedars for the beams of our House (the Tabernacle), which refers to the fact that they had been admonished that they (the cedars) should be ready in their possession in advance (before they were needed).
ד"ה ועצי שטים: יש מקדמונינו שאמרו שיעקב אבינו נטעם וישראל הוציאם ממצרים במצוות משה, והראיה "וכל אשר נמצאו אתו" (ל"ה כ"ד) כמו התכלת והארגמן. ויש לתמוה: למה נאמר "אשר נמצא אתו" – לצרכו?! ואם אמרנו כן, למה הוציאו עצי שטים, כי מה צורך יש להם? ועוד: הנה המצרים חושבים כי לזבוח הם הולכים ואחר כך ישובו ועל כן השאילום: ואיך יוציאו קרשים רבים אורך כל אחד מהם עשר אמות, גם בריחים, והם עברו על מצרים מקום המלוכה?! ומה היתה תשובה לשואליהם, למה יוליכו עצי שטים והם הולכים לזבוח דרך שלושת ימים? והנה לא ידענו, אם קבלה היתה ביד אבותינו שממצרים הוציאום, גם אנחנו נסור אל משמעתם, ואם סברא היא, יש לבקש דרך אחרת. ונֹאמר, כי היה סמוך אל הר סיני יער עצי שטים, ובבואם שם, אמר להם ששם יתעכבו הרבה ואין עליהם ענן, כאשר פירשתי, אז עשה כל אחד סוכה והנשיאים עשו כדמות חצרות, כל אחד כפי מעלתו, וכרתו כל היער, כי עם רב היו ועשו סוכות. ומשה לא דיבר להם דבר המשכן, רק אחר יום הכיפור, וזה טעם "וכל אשר נמצא אתו".
ראב"ע, בפירוש הקצר לספר שמות (הוצאת ר' יעקב צבי פליישער תרפ"ו):
ד"ה ועצי שטים: יש אומרים שמהמדבר כרתום, והנכון בעיני שהוציאום ממצרים, והעד "וכל אשר נמצא אתו עצי שטים", והיו להעמיד האהלים, רק אהלי הגדולים, שהם גבוהים, כי עשר אמות אורך קרש עצי השטים, והתימה הבריחים – ויש אומרים: מחוברים היו... ויש אומרים שהשיטה היא ארז, והעד (ישעיה מ"א י"ט) "אתן במדבר ארז שיטה", וזאת העדות איננה קיימת.
ועצי שטים הוא מין ממיני הארזים והם עבים וקלים מאוד. ובדרש אמרו שנטעם יעקב במצרים, אבל רחוק הוא שנאמר שהוציאום עמהם והעבירום בים, והראב"ע כתב שיער היה סמוך להר סיני ומשם כרתו אותם לחצריהם ולסחורותיהם. והתנדבו כל מי שנמצא אתו הראויים לקרשים. והיותר נכון הוא, שהיו באים עמים מכל הסביבות אל מחנה ישראל למכור כל מיני סחורות, ומשם קנו שמן למאור והבשמים ושמן למשחה ולקטורת, כי אין לחשוב שהוציאו כל זה ממצרים. ומשם קנו גם כן עצי שטים.
1. מהן הדעות השונות במקורם של עצי השטים?
2. מה ראה רש"י להביא דברי המדרש פעמים הן לכ"ב ה' והן לכ"ו ט"ו, ולמה לא הסתפק להביאם פעם אחת?
3. מה ההבדל בין שני פירושי ראב"ע? התוכל למצוא מתוך הבדל בין שני פירושיו הכרעה לשאלה הידועה – שעדיין לא מצאה פתרונה – איזה משני הפירושים קדם?
מהן טענות הראב"ע בפירושו הארוך על מדרש חכמינו, ומה ניתן לומר נגד טענותיו?
הראב"ע בפירושו ל
ד"ה אתן במדבר ארז שיטה: חסר וי"ו ארז ושיטה, כמו (חבקוק ג') שמש ירח עמד זבולם.
האם מתאים פירושו שם לפירושו לפסוקנו כאן?
ועיין בגליון בא תשט"ו!
ב. היש עצי שטים במדבר?
רבנו בחיי על התורה:
ובמדבר היו יערים גדולים, שגדלים שם אותם עצים הקרויים "עצי שטים" כדכתיב (במדבר כ"ה א') "וישב ישראל בשטים" ועל שם היער נקרא שם המקום. וכתיב (ישעיה מ"א) "אתן במדבר ארז שיטה", ואותו עץ היה קל ביותר וחלק ונאה.
הבאור:
וראיתם בשם תרגום רב סעדיה שתרגמו בלשונו "זאנט" והוא מין אילן סרק ויש בו קוצים, ימצא בערב ובמצרים. ואמרו בעלי המסעות, שמצאו ממנו על הר סיני במדבר הסמוך לו, ועץ שלו קל והוא קשה ואינו ממהר להתעפש. על כן אמרו עליו טעאפראס"טוס ופליניו"ס שהוא טוב לבניין... ואולם אחר שאמר הנביא (ישעיה מ"א) "אתן במדבר ארז שיטה" משמע שאין מדרכו להיות גדל במדבר ואינו אם כן המין שזכרו בעלי מסעות שנמצא במדבר סיני... ולכן אמרו חז"ל שהוציאום ממצרים.
1. שני הפרשנים מסתמכים על הפסוק מישעיה מ"א – כיצד?
2. למי משניהם מסייע הפסוק שמות ל"ה כ"ד?
ג. רשימה בעלת שלוש צלעיות
"וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה"
And a knop under two branches of one piece with it, and a knop under two branches of one piece with it, and a knop under two branches of one piece with it, for the six branches going out of the candlestick.
חזרה משולשת זו נותנת מקום להשוואת הטעמים:
1. מהו היחס בין פזר וגרש במסגרת הרביע שבצלעית הראשונה, תוך השוואה עם הטעמים המקבילים בצלעיות הבאות?
2. הרב מרדכי ברויאר קובע בספרו "פיסוק טעמים" (עמוד 159), שהמקף המחבר את המילים "תחת שני" בצלעית השלישית בא במקום תביר במילה "תחת". כיצד מתיישבת דעה זו עם העובדה שבשתי הצלעיות הראשונות באה המילה "תחת" בטעמים משרתים (תלישא קטנה מונח)?
היכן מתחלקת הצלע כולה (אחרי הצלעית הראשונה או אחרי השנייה)?
השווה גם רשימות דומות בפרשתנו:
"אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ"
And they shall make an ark of acacia-wood: two cubits and a half shall be the length thereof, and a cubit and a half the breadth thereof, and a cubit and a half the height thereof.
"אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים וְקֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר"
The length of the court shall be a hundred cubits, and the breadth fifty every where, and the height five cubits, of fine twined linen, and their sockets of brass.