| א. ואתחנן ויתרו - הסבר השינויים |
"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר"
And God spoke all these words, saying:
ד"ה וידבר אלוקים: יש שאלות קשות בפרשה הזאת: אמרו רבים, כי השנים דברים לבדם אמר ה', ועדותם, שכתוב בדיבור הראשון "אנוכי ה' אלוקיך" ובשניה "כי אנוכי ה' אלוקיך אל קנא" ובשלישי כתוב "את שם ה' אלוקיך", גם "את אשר ישא שמו לשווא", ולא אמר "שמי" וברביעי: "כי ששת ימים עשה ה'"... ויש לשאול: איך יספור דיבור "אנוכי" בעשרת הדברים, כי הוא המצַוֶה והנה איננו מצות עשה ולא מצות לא תעשה... ושאלות קשות מאלה.
והנה אנחנו קראנו זו הפרשה שהיא פרשת "וישמע יתרו" - "ראשונה", ואתחנן - "שנייה". והנה ראינו כי מתחילת "אנכי" ועד סוף "אשר ישא שמו לשווא" אין שינוי בין שתי הפרשיות; ומתחילת "זכור" עד סוף עשרת הדברים שינוי בכל מקום: בראשונה זכור – בשניה שמור, גם שם באחרונה תוספת...; בראשונה "ובהמתך" ובשניה תוספת "ושורך וחמורך", והקשה מכל אלה: בראשונה טעם שבת "כי ששת ימים עשה ה'... על כן ברך ה'" ואלה הפסוקים אינם כתובים בשניה, רק טעם אחר "וזכרת כי עבד..."; בראשונה כתוב שכר כיבוד אב ואם "למען יאריכון ימיך" וכן בשניה, רק הוסיף "ולמען ייטיב לך", גם הוסיף "כאשר צוך ה'"; בראשונה "לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה", בשניה "ולא תנאף ולא תגנוב ולא תענה"; בראשונה "עד שקר", בשניה "עד שוא"; בראשונה כתוב "לא תחמוד בית רעך לא תחמוד אשת רעך" ובשניה: "ולא תחמוד אשת רעך ולא תתאוה בית רעך"; בראשונה אין כתוב "שדהו" ובשניה כתוב "שדהו"; בראשונה "עבדו ואמתו" קודם "שורו וחמורו" ובשניה "שורו וחמורו" לפני "עבדו ואמתו"; בראשונה כתוב "וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמר" ובשניה "את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם".
וכאשר חיפשנו בדברי חז"ל מה אמרו על ככה, מצאנו שאמרו "שמור וזכור בדבור אחד נאמרו", וזה הדיבור קשה מכל הקושיות כאשר אפרש. וחלילה חלילה שאומר, שלא דיברו נכונה, כי דעתנו קלה כנגד דעתם. רק אנשי דורנו יחשדו כי דבריהם כמשמעם, ואיננו כן, כאשר אפרש בסוף אחר שאזכיר הקושיות. ובאחרונה אפרש הדרך הישרה להסיר כל הקושיות והשאלות שבפרשה הזאת. ולא אוכל לפרש אלה עד שאפרש לך דרך לשון הקודש; והשם הוא עדי ויודע סודי, כי לולא הוצרכתי לפרש אלה הקושיות הייתי מחריש.
אמר אברהם המחבר: משפט אנשי לשון הקודש: פעם יבארו דיבורים באר היטב ופעם יאמרו הצורך במילים קצרות, שיוכל השומע להבין טעמם.
ודע כי המילות הם כגופות והטעמים הם כנשמות והגוף לנשמה כמו כלי. על כן משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו הטעמים ואינם חוששים משינוי המילות, אחר שהן שוות בטעמן. והנה אתן לך דמיונות (=דוגמאות):
אמר השם לקין (בראשית ד') "ארור אתה מן האדמה כי תעבד את האדמה... נע ונד תהיה בארץ" וקין אמר: "הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה" ומי הוא שאין לו לב, שיחשוב כי הטעם אינו שווה בעבור שינוי המילות?!
והנה אמר אליעזר: "הגמיאיני נא" והוא אמר אליה: "השקיני נא". ומשה אמר (שמות י"ב כ"ט) "בכור השבי אשר בבית הבור" וכתוב (י"א ה') "בכור השפחה אשר אחר הריחים", ומשה הזכיר התפילה במשנה תורה שהתפלל על ישראל בעבור העגל (דברים ט' י"ד) ואינה דומה לתפילה הנזכרת בפרשת כי תשא, למי שאין לו לב להבין.
והכלל כל דבר שינוי כמו חלום פרעה – תמצא מילות שונות. רק הטעם בו שווה, וכאשר אמרתי לך שפעם יאחזו דרך קצרה ופעם ארוכה. כך יעשו פעם להוסיף אות משרת או לגרוע אותו – והדבר שווה.
אמר ה' (כ"ה ד') "ותכלת ארגמן", ומשה אמר (כ"א ו') "תכלת וארגמן"; אמר השם "אבני שהם" ומשה אמר "ואבני שהם", וכאלה רבים ושניהם נכונים, כי הכתוב בלא וי"ו אחז דרך קצרה, ולא יזיק, גם הכתוב בוי"ו לא יזיק, בעבור שהוסיף לבאר. והנה הוי"ו שהיא נראית במבטא הפה אין אדם מבקש לו טעם למה נגרע ולמה נכתב, ולמה נוסף, כי זה וזה נכון.
והנה על הנראה שיבוטא בו לא נבקש עליו טעם, אם כן למה נבקש טעם בנח הנעלם שלא יבוטא בו, כמו מילת "לעולם" למה נכתב מלא או למה חסר.
והנה בני הדור יבקשו טעם למלא, גם לחסר, ואילו היו מבקשים טעם לאחד מהם, או שמנהג היה לכתוב הכל על דרך אחת הייתי מחריש.
והנה אתן לך משל: אמר לי אחד: כְּתוֹב לרעי וזה כְּתוֹב: "אני פלוני אוהבך לעולם" וכתבתי "פלני" בלא וי"ו, "אהבך" גם כן בלא וי"ו, "לעלם" חסר. ובא ראובן ושאלני: "למה כתבת חסרים?!" ואני אין לי צורך לכתוב רק מה שאמר לי, ואין לי חפץ להיותם מלאים או חסרים. אולי יבוא לוי ויודיעני איך אכתוב?! ולא ארצה להאריך, רק המשכיל יבין.
ועתה אֲפַשֵר לך השאלות הנזכרות:
דע, כי עשרת הדברים, כאשר הם כתובים בפרשה הזאת, השם אמרם כולם, כי כתוב "וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור" ותחילתם "אנכי" וסופם "כל אשר לרעך". וגם משה אמר כאשר הזכיר עשרת הדברים בשנית (דברים ה' י"ט) "את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם" ואין הפרש ביניהם. ועוד: כאשר נכתבו כולם באצבע אלוהים, כן אמרם ה' כולם. והעדות שהביאו שהכתוב בדיבור השלישי והרביעי והחמישי אינו על דרך המדבר, יש להשיב: אחרי שקיבלת זה ה' להיות לך לאלוהים, על כן אמר "לא תשא את שם ה' אלוקיך לשווא", גם "כי ששת ימים עשה ה'"...
... ועתה אדבר על "שמור וזכור".
דע, כי הטעמים הם שמורים ללא המילות, והנה יצחק אבינו אמר לעשו (בראשית כ"ז ד') "בעבור תברכך נפשי בטרם אמות" ורבקה אמרה ליעקב, ששמעה שאמר (שם פסוק ז') "ואברכך לפני ה' לפני מותי", כמו בטרם אמות, אם כן – מה טעם להוסיף "לפני ה'"? התשובה: היא ידעה כי יצחק נביא לה' והברכה שיברך בדרך נבואה היא, על כן אמרה ליעקב "לפני ה'", והנה היא כמו מפרשת טעם הברכה. וככה עשה משה, כי עשרת הדברים הכתובים בפרשה הזאת דברי השם בלי תוספת ומגרעת. והם לבדם הכתובים על הלוחות... ועשרת הדברים הכתובים בפרשת ואתחנן הם דברי משה.
... ודע כי באחרית מח הראש הוא הזכירה והמקום מקום משמרת הצורות, והנה הזכירה כוללת השמירה.
וטעם "זכור", שיזכור כל יום איזה יום הוא מהשבוע, וכל זה בעבור שיזכור היום השביעי שלא יעשה בו מלאכה; והנה טעם הזכירה היא השמירה; וכאשר אמר ה' "זכור" הבינו כל השומעים כי טעמו כמו "שמור", כאילו בבת אחת נאמרו.
ולא הוצרך משה להזכיר בשנית טעם "כי ששת ימים עשה ה'", כי בתחילה אמר "כאשר צוך ה' אלוקיך", כאילו אומר: ככתוב בתורתך בדיבור "זכור" (פסוק ח') עד "ויקדשהו" (פסוק י"א) ובעבור שה' ציוה שישבות העבד והאמה ולא פירש ה' למה זה, פרש משה טעמו ואמר "זה שציוך השם שישבות העבד, בעבור שתזכור שהיית עבד כמוהו במצרים ויפדך ה'".
*
1. הסבר את השאלות שמקשה ראב"ע בראש דבריו, ומהי התמיהה הגדולה שתמהו כל מפרשי הראב"ע על אחת מהן?
2. מהו העיקרון שלפיו הוא מסביר את כל השינויים בין פרשתנו לבין פרשת ואתחנן?
3. הסבר את המקומות המסומנים בקו.
**
4. מהי חולשת תפישתו המתבטאת במשפט "המילות כגופים והטעמים כנשמות והגוף לנשמה כמו כלי" - במה מוטעה הוא השימוש במטפורה זו?
*
5. בתחילת תשובותיו מביא הוא ראיות מבראשית ד', בראשית כ"ד, שמות י"א, דברים ט'. הסבר במה חושב הוא להסתייע בדוגמות אלה, וכיצד אפשר להסתייע בארבעת המקומות כדי לסתור טענותיו?
6. בדברו על שמור וזכור הוא מסתייע בדברי רבקה (בראשית י"ז). למה לא צירף דוגמא זו לארבע הראשונות?
7. מהן ראיותיו לכך שעשרת הדברות שבואתחנן הן דברי משה, ומה אפשר להוסיף עוד על ראיותיו?
**
8. כיצד מפרש הוא דברי חז"ל "שמור וזכור בדיבור אחד"?
**
9. במה סוטה ראב"ע מן הפירוש המקובל בטעם שביתת העבד?
| ב. טעמי עשרת הדברות |
עשרת הדברות סומנו בשני מיני טעמים: עליונים ותחתונים (או: נגינות גדולות ונגינות קטנות).
הרב היידנהיים כתב בפירושו "הבנת המקרא" מאמר גדול, בו הוא מביא דעת חכמים, מדורות ראשונים ומאוחרים, החלוקים בדעותיהם בדבר משמעות הכינויים זמני הקריאה ועוד.
נביא להלן דברי אחד מהם, הלא הוא הרב חזקוני, שהוא לפי דברי היידנהיים "ראש המדברים בעניינינו ראשם במעלה וראשון בזמן".
יש ברוב הדברות שתי נגינות, ללמד שבעצרת שהוא דוגמא מתן תורה ומתרגמין הדברות הדברות קורין כל דברת לא יהיה לך וכל דברות זכור בנגינות הגדולות לעשות כל אחת מהן פסוק אחד... ודברות לא תרצח וכו' קורין בנגינות הקטנות לעשותן ד' פסוקים שהם ד' דברות. אבל בחודש שבט כשקורין פרשת יתרו כשאר שבתות השנה קורין לא-יהיה לך וזכור בנגינות הקטנות לעשות מכל אחת מהן ד' פסוקים ודברות לא תרצח וכו' בנגינות גדולות לעשותן פסוק אחד..
יש ברוב הדברות שתי נגינות, ללמד שבעצרת שהוא דוגמא מתן תורה ומתרגמין הדברות הדברות קורין כל דברת לא יהיה לך וכל דברות זכור בנגינות הגדולות לעשות כל אחת מהן פסוק אחד... ודברות לא תרצח וכו' קורין בנגינות הקטנות לעשותן ד' פסוקים שהם ד' דברות. אבל בחודש שבט כשקורין פרשת יתרו כשאר שבתות השנה קורין לא-יהיה לך וזכור בנגינות הקטנות לעשות מכל אחת מהן ד' פסוקים ודברות לא תרצח וכו' בנגינות גדולות לעשותן פסוק אחד..
לא תחמוד אשת רעך, “Do not lust after your fellow man’s wife!” Do not scheme to how bring about her divorce so that you can marry her. The translation of lo tachmod cannot be that you shall not kidnap her are otherwise force her to sleep with you. This prohibition was already included in the prohibition to commit adultery. The first five commandments were all in the category of לא מבעיא, there being no question of their being necessary. The need to accept G-d as Israel’s Master hardly had to be spelled out. Neither did the commandment not to worship competing deities or the need not to swear an oath by any other deity, or to observe the Sabbath, seeing that G-d Himself had observed a Sabbath; nor was there a need to decree to honour one’s parents. Every gentile does so without having been ordered to do so by G-d. Even the last five of the Ten Commandments did not need to be legislated as universal disregard of either of these commandments results in complete anarchy and the destruction of the human race by itself. In most of the Ten Commandments we find two cantillation marks per word (as opposed to only one on a word.). The symbolism that is represented by that fact is a reminder that we have two versions of the Ten Commandments in the written Torah. When the Torah is read in public on the festival of Shavuot, which is the anniversary of the revelation on Mount Sinai, we read the second commandment לא יהיה לך as well as the whole commandment commencing with the word: זכור using the major cantillation marks in order that each one of them be understood as a single verse. The 6th9th commandments are read on that occasion by using the minor cantillation marks, in order to understand them as separate verses. The reason is that although we never find a verse that has only two words, in this instance the Rabbis decided to remind us that we are dealing here with separate commandments. When the Torah is read on an ordinary Sabbath in the month of Sh’vat, however, and the Ten Commandments are read as part of the portion known as Yitro, we read the entire Ten Commandments using the minor cantillation marks as a result of which we make four verses of each one of them. The reason why on Shavuot we read the first and second commandment with the major cantillation marks is to remind us that they were uttered by G-d as a single continuous verse. [The author had explained there that these two Commandments were heard by all of the people from G-d’s mouth without Moses acting as an interpreter. Ed.] [In the second version of the Ten Commandments where the 7thh10th commandments are linked to one another by the prefix letter ו, it is clear that they are to be treated as separate commandments each. Ed.][The author proceeds to spell this out in greater detail. Readers familiar with the significance of each cantillation mark will be able to check this themselves. Ed.]
1. מתי קוראים דברות אלו ואחרות בטעם עליון, ומתי בטעם תחתון?
2. מהי סיבת הדבר לדעת הרב חזקוני?
3. מהו הנוהג בקהילתך היום?