| א. עשר המכות - המשך מפרשת וארא |
המשך השאלות הכלליות של גיליון פרשת וארא:
1. בנו יעקב, (בפירושו לשמות אשר בכתב יד) בהקדמתו לעשר המכות:
המספר עשר (=של מכות מצרים) אינו ניתן לחלוקה לקבוצות קטנות; היה אפוא צורך להפריד בין האחת לבין התשע (והתשע ניתנות לחלוקה יפה של שלוש ושלוש). בעשרת הדברות נפרד הדיבור הראשון מן התשעה, בהיותו הבסיס לכל הבאים אחריו, והוא מסכם את האירועים אשר קדמו לברית סיני. בעשר המכות נפרדת האחרונה מהתשע הקודמות לה, והיא משונה מכולן, היא המכה השוברת התנגדותו של פרעה".
המספר עשר (=של מכות מצרים) אינו ניתן לחלוקה לקבוצות קטנות; היה אפוא צורך להפריד בין האחת לבין התשע (והתשע ניתנות לחלוקה יפה של שלוש ושלוש). בעשרת הדברות נפרד הדיבור הראשון מן התשעה, בהיותו הבסיס לכל הבאים אחריו, והוא מסכם את האירועים אשר קדמו לברית סיני. בעשר המכות נפרדת האחרונה מהתשע הקודמות לה, והיא משונה מכולן, היא המכה השוברת התנגדותו של פרעה".
א. הסבר במה שונה הדיבור הראשון משאר עשרת הדברים?
**
ב. הסבר במה שונה המכה האחרונה בתכליתה משאר המכות?
2. בנו יעקב שם (המשך):
"יש לנו בצידה של חלוקה לשתיים גם חלוקה משולשת. נמצאת בידנו על כך הערה תלמודית, אשר כל ילד יהודי ידעה מתוך ההגדה, אבל אשר אף אחד מבין חוקרי הנוצרים לא מצא לנחוץ לשית לבו אליה, אף על פי שיש בכוחה להסביר הרבה, ליישב כמעט כל הקשיים: "ר' יהודה היה נותן בהם סימנים: דצ"כ עד"ש באח"ב". אין זה משחק, אלא רֶמֶז רָמַז ר' יהודה לחלוקה שכיוונה אליה התורה ואשר אין להתעלם הימנה".
"יש לנו בצידה של חלוקה לשתיים גם חלוקה משולשת. נמצאת בידנו על כך הערה תלמודית, אשר כל ילד יהודי ידעה מתוך ההגדה, אבל אשר אף אחד מבין חוקרי הנוצרים לא מצא לנחוץ לשית לבו אליה, אף על פי שיש בכוחה להסביר הרבה, ליישב כמעט כל הקשיים: "ר' יהודה היה נותן בהם סימנים: דצ"כ עד"ש באח"ב". אין זה משחק, אלא רֶמֶז רָמַז ר' יהודה לחלוקה שכיוונה אליה התורה ואשר אין להתעלם הימנה".
א. הסבר מהו המאחד את כל שלוש המכות לקבוצה.
ב. מהו המשותף לכל המכות הראשונות של שלוש הקבוצות, וכן לכל מכות שניות שבשלוש הקבוצות?
3. השווה את תגובת פרעה במכת הארבה (י' ח'-י"א) לתגובותיו בשאר המכות. מקובל לומר שממכה למכה מתערערת עמדתו של פרעה וויתוריו הולכים וגדלים. והנה לכאורה במכה השביעית כבר הבטיח לשלח את העם (י"ט כ"ח) ואילו במכה השמינית מוכן הוא לשלוח רק את הגברים (י' י"א). הסבר, שבכל זאת יש גם ממכה שביעית לשמינית עלייה בויתוריו של פרעה.
| ב. מכת ארבה בתורה וביואל |
"וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם כָּבֵד מְאֹד לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן"
And the locusts went up over all the land of Egypt, and rested in all the borders of Egypt; very grievous were they; before them there were no such locusts as they, neither after them shall be such.
ד"ה ואחריו לא יהיה כן: ואותו שהיה בימי יואל שנאמר (יואל ב') "כמוהו לא נהיה מן העולם" – למדנו שהיה כבד משל משה, כי אותו של יואל היה על ידי מינין הרבה שהיו יחד: ארבה, ילק, חסיל, גזם, אבל של משה לא היה אלא מין אחד, וכמוהו לא היה ולא יהיה.
ואחריו לא יהיה כן NEITHER AFTER THEM SHALL BE SUCH — That plague of locusts which happened during the days of Joel of which it is said, (Joel 2:2) “there hath not been ever the like” — which statement teaches us that it was more grievous than that in the days of Moses — was, however, caused by many species of locusts, together, those called ארבה and ילק and חסיל and גזם; but that which happened in the days of Moses consisted of only one species (the ארבה) and any ארבה like that there never was and never will be.
ד"ה ואחריו לא יהיה כן: הכתוב מודיע אותנו מדרך הנבואה, שאחריו לא יהיה כן. וכתב רש"י: ואותו שהיה בימי יואל... (עיין לעיל).
וקשה עלי מאמר הרב, שהרי כתוב (תהילים ע"ח מ"ו) "ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה"! וכתיב (תהילים ק"ה ל"ד) "אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר".
ואולי אמר הרב שהיה מין "הארבה" של משה גדול משל יואל ושאר המינים של יואל גדולים משל משה, ואלה דברים בטלים.
אבל "בכל גבול מצרים" נמשך לפניו "לא היה כן ארבה כמותו ואחריו לא יהיה כן" שם. ויתכן כי בעבור היות ארץ מצרים לחה מאוד ביאור לא יהיה שם ארבה גדול, כי דרכו לבוא בשני עצירת המטר וכאשר הוא מוזכר ביואל.
וכתב רבנו חננאל בפירוש התורה שלו: מעת עתירת משה רבנו ועד עכשיו אין ארבה מפסיד בכל מצרים, ואם יפול בארץ ישראל ויבוא ויכנס בגבול מצרים אינו אוכל מכל יבול הארץ כלום עד עכשיו, ואומרים כי זה כבר ידוע לכל... ועל זה כתוב (תהילים ק"ה ב') "שיחו בכל נפלאותיו". עד כאן לשון הרב.
ודעתי בפשט הכתוב, כי בעבור שמכת הארבה רגילה לבוא לפעמים (=הרבה פעמים) בכל הדורות, ועוד שבאה זאת בדרך המקרים, כי רוח הקדים נשאו, בעבור זה אמר, כי היה גדול מאד מכל אשר נהיה במקרה העולם, כי לפניו ואחריו איננו בא כמוהו, ובגדלו ידעו כי מכת אלוקים היא, שאין רגילות לבוא כך באחד הזמנים, וגם אותו של יואל מכת אלוקים.
1. מהי תמיהת הרמב"ן על דברי רש"י?
**
2. כיצד מנסה הרמב"ן ליישב את דברי רש"י ולמה הוא קוראם "דברים בטלים" על אף הסברו?
**
נראה לי, שנשתבשו הספרים בזה וראוי להיות בדברי רש"י "כמוהו לא היה ולא יהיה" בלא וי"ו, ופירוש דברי רש"י לפי זה: אבל של משה המין האחד שהוא מין הארבה כמוהו לא היה ולא יהיה.
כיצד מיישבת הגהת הגרסה את קושיית הרמב"ן על רש"י?
4. מה דעת הרמב"ן ביישוב הסתירה שבין דברי התורה לדברי יואל?
5. הסבר את דברי הרמב"ן המסומנים בקו (מי היא "זאת"? מהו "דרך המקרים"?).
6. התוכל ליישב את הסתירה בין דברי התורה לבין דברי יואל בדרך הפשט שלא כפי הפרשנים הנ"ל?
| ג. פרעה מדבר באירוניה |
לדעת כמה מפרשים מדבר פרעה בפרקנו באירוניה עם משה. מה הפסוק שאליו יתכוונו?
| ד. שאלות בטעמי המקרא |
1. שמות י״ב:ג׳
"דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת"
Speak ye unto all the congregation of Israel, saying: In the tenth day of this month they shall take to them every man a lamb, according to their fathers’houses, a lamb for a household;
הפסוק הזה אין לו הכרע. מה יש לעשות בעשור לחודש?
האם ציוה ה' את משה ואת אהרן לדבר אל העם בתאריך הזה?
או: האם הלקיחה הייתה בעשור לחודש?
דברו היום בראש חודש שיקחוהו בעשור לחדש הזה.
דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש i. e. SPEAK to-day — on the first of the month — THAT ON THE TENTH OF THE MONTH they should take it (the lamb) (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 12:3:3).
איך מפרש מדרש ההלכה, ואיך מפרשים חכמי המסורה?
2. שמות י״ב:ח׳
"וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ"
And they shall eat the flesh in that night, roast with fire, and unleavened bread; with bitter herbs they shall eat it.
רמב"ן:
שיעורו: ואכלו את-הבשר בלילה הזה צלי-אש.
ובמצות עם מרורים יאכלוהו.
ויותר נכון שנאמר כי "מצות" נמשך למעלה:
ואכלו את הבשר והמצות, וחזר וציוה: עם מרורים יאכלוהו לבשר הנזכר.
כל ענייני אכילה דרך חיפזון ומהירות הוא, כאדם הנחפז ללכת.
'ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש וגו, every reference to the eating of this meal reflects the haste with which it had to be consumed.
א. איזה מן הפירושים הנ"ל אפשר ליישב היטב עם פיסוק הטעמים?
ב. מה היה צריך להיות הפיסוק לפי הדעות האחרות?
הערה: לגבי שתי השאלות, עיין בספרו של הרב מרדכי ברויאר "פיסוק טעמים שבמקרא" עמודים
144-145.