א. עשר המכות |
שלוש פעמים אומרת התורה במפורש שדברי הברית שנכרתה בין ה' ובין ישראל בסיני הם עשרת הדברים. ובגלל חלוקתם ל-5 ועוד 5 נחרתו הדברים על שני לוחות.
בעשר המכות יש סימן חיצוני ברור לסיומה של כל אחת מהן; למען נדע שהן עשר.
בחלוקתן של עשר המכות שולטים שני עקרונות: העשר – מספר אצבעותיו של האדם – ניתנת להתחלק רק לשתי קבוצות, לחמש ועוד חמש. (החלוקה המחומשת לזוגות אינה מתאימה, בהיות הזוג קטן מכדי שיהווה קבוצה). ואמנם בשתי הקבוצות של חמש מקבילה החמישית לעשירית, והן מתייחסות זו לזו כאתנח לסלוק בטעמי המקרא.
אין מקום לדבר על "מלחמה בין ה' ובין פרעה" – תהיה זו תמונה בלתי מתאימה למסופר בפרקים אלה. לו רצה ה' להכניע את פרעה כי אז עשה זאת במכה אחת. אין המכות המחשת כוחו של ה', אין הן עונשים לפרעה ועבדיו, כי בהטלת עונש אין מקום למשא ומתן. אין המכות נשלחות כגמול על הנעשה כבר ולא כהתרעה בפני עשיית פשעים להבא. תכלית המכות היא אחרת, והיא נאמרת בפי משה לפרעה כפעם בפעם.
ב. מכת הערוב |
דוגמת מאמרו בשיר האזינו (דברים ל"ב כ"ד) "ושן בהמות אשלח בם" ובפרשת אם בחוקותי (ויקרא כ"ו כ"ב) "והשלחתי בכם את חית השדה" וזה מורה שהיה הערוב מינים שונים (=של חיות), והחיה הרעה בטבעה שאינה שוכנת אלא במדבריות ועל פי רוב אינה נראית אף בהן אלא בלילה, כמו שאמר הכתוב (תהילים ק"ו) "תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער, הכפירים שואגים לטרף.. תזרח השמש יאספו ואל מעונותם ירבצו", והחיה הרעה יש לה רסן טבעי בגזרתו יתעלה שמונע את נזקה מבני אדם ואם רצונו יתעלה לתת נקמה ברשעים, הוא מסיר אותו הרסן ומשליח אותה לעשות חפצו, ולכן אמר "הנני משליח בך... את הערוב". וארץ מצרים המדבריות בה מעט, כי רובה שדות זרועים והחולות הסמוכים לה אין נמצאים בסביבותיהם אף צבועים וכל שכן זולתם אלא מעט, ולכן מציאות החיות הרעות במדבריותיה (=של מצרים) אינה טבעית והראותן בישוב פלא גם באקלימים שהן נמצאות במדבריותיו וביום ההוא הפלא ופלא, והנס הגדול היה שמלאו מהם פתאום בתי מצרים וארצם, כמו שנאמר "ומלאו בתי מצרים את הערוב".
ג. שאלות ודיוקים ברש"י |
מה ראה רש"י לפרשו בפסוק ט"ו לאחר שכבר פירשו בי"א?
ד. משה הוצרך להתאמץ בתפילה |