פרשת וירא תשכ"ד - גירוש הגר
א. עינוי הָגָר בפרק ט"ז
השווה פרק זה לפרק ט"ז, וראה שם דברי המפרשים:
רמב"ן, פרק ט"ז פסוק ו':
ד"ה ותענה שרי ותברח מפניה: חטאה אמנו בעינוי הזה וגם אברהם בהגידו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי.
רד"ק, שם:
ד"ה ותענה שרי: לא נהגה שרה בזה לא למידת מוסר ולא למידת חסידות; לא מוסר, כי אף על פי שאברהם היה מוחל לה על כבודו, היה ראוי לה למשוך את ידה לכבודו; ולא למידת החסידות ונפש טובה, כי אין ראוי לאדם לעשות כל יכולתו במה שתחת ידו; ואמר החכם: "מה נאוה המחילה בעת היכולת" (כלומר: בעת שהיכולת בידך גם לבלי למחול אלא להעניש). ומה שעשתה שרה לא היה טוב בעיני האל, כמו שאמר המלאך אל הגר "כי שמע ה' אל עניך" והשיב לה ברכה תחת עניך, ואברהם לא מנע שרי מלענותה, אף על פי שהיה רע בעיניו, משום שלום בית.
הסבר למה נמנעו המפרשים האלה לדון את אברהם ואת שרה לכף חובה גם בפרקנו.
ב. ירושה ונחלה
"כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק"
Wherefore she said unto Abraham: ‘Cast out this bondwoman and her son; for the son of this bondwoman shall not be heir with my son, even with Isaac.’
שד"ל, בכורי העתים תקפ"ז עמוד 140:
... ועתה נבין דברי שרה אמנו "כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק", אשר הם למראה עיניים רק דברי קנאה, וכדברי ראב"ע, שלא היה ישמעאל עושה רעה, רק שהיה מצחק כמשפט כל נער, ושרה קינאה בו בעבור שהיה גדול מבנה. חלילה לאשת אברהם מעשות כדבר הזה! ואולם באמת, כי שרה בחכמתה, כראותה את ישמעאל מצחק, ידעה והכירה בו (כי גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו), כי הוא יהיה פרא אדם, ידו בכל, לגזול ולחמוס ביד חזקה ובזרוע נטויה, והבינה כי אם יגדל בבית אברהם גם את הכל יקח, ולא יניח דבר קטן ודבר גדול ליצחק בנה; על כן אמרה לאברהם: "גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק"... ומילת "עם" בעניין זה כפי שמצאנוהו (איוב ט' ב') "ומה יצדק אנוש עם אל"; הטעם – כנגד האל. וכן (שופטים י"א כ"ה) "הרוב רב עם ישראל אם נלחם נלחם בם" – כנגד ישראל. וכן – "וילחם עם ישראל".
שד"ל סומך פירושו הנ"ל על כך שלא אמרה שרה "כי לא ינחל בן האמה" אלא אמרה "כי לא יירש".
דברים כ"א ט"ז "וְהָיָה, בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ" בראשית ט"ו ג' "הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי"
במדבר כ"ו נ"ו "עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ" שמואל ב' י"ד ז' "וְנַשְׁמִידָה, גַּם אֶת הַיּוֹרֵשׁ וְכִבּוּ אֶת גַּחַלְתִּי אֲשֶׁר נִשְׁאָרָה"
דברים ל"ב "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם" דברים ב' ה' "כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר"
1. מהו ההבדל בין "ירש" ובין "נחל" לפי הפסוקים הללו, ובמה מסייע הבדל זה לפירושו של שד"ל לענייננו?
2. מה מאלץ את שד"ל לפרש מילת "עם" בפסוקנו שלא בהוראתה הרגילה?
ג. שמא יגרום החטא
"כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד"
And she went, and sat her down over against him a good way off, as it were a bow-shot; for she said: ‘Let me not look upon the death of the child.’ And she sat over against him, and lifted up her voice, and wept.
ר' אברהם בן הרמב"ם:
אין זה ספק מצדה בהבטחתו יתעלה, שהבטיח לה (ט"ז י"ב) "והוא יהיה פרא אדם..." אלא על דרך יראת אברהם ויעקב, עליהם השלום, אשר הפתרון בו, כמו שביארו המעתיקים ז"ל, "קסבר שמא יגרום החטא".
1. הסבר את המושג: "שמא יגרום החטא".
**
2. הסבר, לאילו מקרים בחיי אברהם ובחיי יעקב הוא מתכוון?
ד. "באשר הוא שם" בצער
"כִּי שָׁמַע אֱ-לֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם"
And God heard the voice of the lad; and the angel of God called to Hagar out of heaven, and said unto her: ‘What aileth thee, Hagar? fear not; for God hath heard the voice of the lad where he is.
"אל קול הנער" שהוא כמו (בראשית ד') "קול דמי אחיך צועקים" שרצונו שראה צער הנער באשר הוא שם בצער.
And God heard the voice of the lad; and the angel of God called to Hagar out of heaven, and said unto her: ‘What aileth thee, Hagar? fear not; for God hath heard the voice of the lad where he is.
1. מה קשה לו בפסוקנו?
2. הרמב"ן מיישב בדרך זו שהולך כאן בעל מנחה בלולה – את הפסוק שמות כ"ב כ"ב "כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו". הסבר מהו הקושי שם, וכיצד ניתן ליישבו בעזרת הפירוש הנ"ל לפסוקנו.
ה. ישמעאל - צדיק או רשע - שאלות ברש"י
"כִּי שָׁמַע אֱ-לֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם"
And God heard the voice of the lad; and the angel of God called to Hagar out of heaven, and said unto her: ‘What aileth thee, Hagar? fear not; for God hath heard the voice of the lad where he is.
ד"ה באשר הוא שם: לפי מעשיו שהיה עושה עכשיו הוא נידון. ולא לפי מה שעתיד לעשות. לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים: "ריבונו של עולם! מי שעתיד להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר?!" והוא משיבם: "עכשיו מה הוא? צדיק או רשע?" אמרו לו: "צדיק!" אמר להם: "לפי מעשיו של עכשיו אני דנו!" וזהו "באשר הוא שם". והיכן המית את ישראל בצמא? כשהגלם נבוכדנצר, שנאמר (ישעיה כ"א) "משא בערב... לקראת צמא התיו מים..." כשהיו מוליכין אותם אצל ערביים, היו ישראל אומרים לשוביהם: "בבקשה מכם, הוליכונו אצל בני דודנו ישמעאל וירחמו עלינו". שנאמר (ישעיה שם) "אורחות דדנים". ואלו יוצאים לקראתם ומביאים להם, בשר ודג מלוח ונודות נפוחים. כסבורים ישראל שהם מלאים מים, וכשמכניסו לתוך פיו ופותחו, הרוח נכנסת בגופו ומת.
באשר הוא שם WHERE HE IS — According to the actions he is now doing shall he be judged and not according to what he may do in future. Because the ministering angels laid information against him, saying, “Master of the Universe, for him whose descendants will at one time kill your children with thirst will You provide a well?” He asked them, “What is he now, righteous or wicked?” They replied to him, “Righteous.” He said to them, “According to his present deeds will I judge him.” This is the meaning of what is written: “[For God hath heard the voice of the lad ] באשר הוא שם in that condition in which he now is” (Genesis Rabbah 53:14). Where did he (Ishmael) kill Israel with thirst? When Nebuchadnezzar carried them into exile — as it is said, (Isaiah 21:13, 14) “The burden upon Arabia … O ye caravans of Dedanites, unto him that is thirsty bring ye water! etc.” When they were bringing them near the Arabians the Israelites said to their captors, “We beg of you bring us to the children of our uncle, Ishmael, who will certainly show pity to us”, as it is said, “O ye caravans of the Dedanites (דדנים)”; read not דדנים but דודים, kinsmen. — These indeed came to them bringing them salted meat and fish and water-skins inflated with air. The Israelites believed that these were full of water and when they placed them in their mouths, after having opened them, the air entered their bodies and they died (Eichah Rabbah 2:4).
1. מה קשה לו?
*
2. כיצד אפשר ליישב קושי זה בדרך הפשט? ועיין שופטים ה' כ"ז.
**
3. ומקשים מפרשי רש"י: והיאך קראו "צדיק", והלא לעיל פסוק ט' ד"ה מצחק פירש רש"י: לשון עבודה זרה, לשון גילוי עריות, לשון רציחה - והיאך קראו כאן "צדיק"? יישב קושייתם.
*
4. ר' אליהו מזרחי מקשה: והלא בן סורר ומורה נידון על שם סופו? ועיין דברים כ"א י"ח ד"ה ויסרו אותו. יישב קושייתו.
5. כיצד מפרש המדרש את הביטוי "אורחות דדנים" ומה פירושו לפי פשוטו?
ו. פקיחת עיניים
"וַיִּפְקַח אֱ-לֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם"
And God opened her eyes, and she saw a well of water; and she went, and filled the bottle with water, and gave the lad drink.
אמר ר' בנימין: הכל בחזקת סומין עד שהקב"ה מאיר את עיניהם. מן הכא: "ויפקח אלוקים את עיניה ותרא".
האם פקיחת העיניים כאן מתפרשת לפי דבריו כפי שמתפרשת פקיחת העיניים של אדם וחווה בפרק ג' פסוק ז' "ותפקחנה עיני שניהם", או שונה ההוראה כאן? ועיין דברי הרמב"ם מורה נבוכים א' ב' בגיליון וירא תשי"ז.
ז. "ותלך, ותשק"
"וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר"
And God opened her eyes, and she saw a well of water; and she went, and filled the bottle with water, and gave the lad drink.
ד"ה ותשק את הנער: וכבר השקתה אותו ושתתה היא ואחרי כן מילאה את החמת מים, להוליך עמה. וכמו וי"ו זה רבים, כמו (ישעיה ס"ד) "הן אתה קצפת ונחטא", וכמו (שמות י"ד) "וישם את הים לחרבה ויבקעו"; (שמות ט"ז כ') "וירום תולעים ויבאש" וכן רבים, ופירושו כי שאבה מים מן הבאר בחמת והשקתה את הנער.
ותשק את הנער, the sequence sounds misleading, as she had drunk herself when she saw the well, then she had filled the hose and brought it to her son to drink, after which she had filled the hose again to continue on her way. The positioning of the letters ו such as ותלך, ותמלא.ותשק is not at all unusual. Examples of such constructions may be found in Isaiah 64,4; Exodus 14,21; Exodus 15,20, et al. An alternative meaning could be that she drew water from the well with the hose being used as a pail, and carried it to where Ishmael was lying, giving him to drink there.
"וכן רבים, או פירושו כי שאבה מים..."
ותשק את הנער, the sequence sounds misleading, as she had drunk herself when she saw the well, then she had filled the hose and brought it to her son to drink, after which she had filled the hose again to continue on her way. The positioning of the letters ו such as ותלך, ותמלא.ותשק is not at all unusual. Examples of such constructions may be found in Isaiah 64,4; Exodus 14,21; Exodus 15,20, et al. An alternative meaning could be that she drew water from the well with the hose being used as a pail, and carried it to where Ishmael was lying, giving him to drink there.
איזו משתי הלשונות הנכונה? נמק תשובתך.
2. מה הקושי בפסוקנו?
3. מה ראייתו מן הפסוקים בישעיהו ובשמות?