פרשת כי תבוא תשכ"ה - מעמד הברכה והקללה
עיין גם גיליון כי-תבוא שנה ראשונה: תש"ב
א. הוראת "למען"
"וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱ-לֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ"
And thou shalt write upon them all the words of this law, when thou art passed over; that thou mayest go in unto the land which the LORD thy God giveth thee, a land flowing with milk and honey, as the LORD, the God of thy fathers, hath promised thee.
ד"ה למען: כי ה' יעזרך אם החילות לשמור מצוותיו, וזאת המצוה הראשונה לביאתם, לבנות להם מזבח חדש להודות לה' שהחלו להיותם בארץ.
so that you shall come for God will aid you, if you start by observing His commandments. This was their very first obligation upon entering: to build a new altar, to thank God for the start of their occupation of the land.
ד"ה למען אשר תבוא אל הארץ: אמר ר' אברהם (ומביא דברי ראב"ע הנ"ל) ולפי דעתי "למען אשר תבוא" רמז לכל דברי התורה, יאמר, שתכתב על האבנים כל דברי התורה בעברך בירדן מיד, למען אשר באת אל הארץ, כי בעבור התורה באת שמה. וכן (דברים ה' י"ד-ט"ו) "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית" – ינוח עבדך ואמתך כמוך למען תזכור כי עבד היית.
או טעמו: תכתוב עליהם את כל דברי התורה הזאת להיות לך לזכרון, למען אשר תבוא אל הארץ ותכבוש אותה ותירש את כל העמים ההם, בהיותך זוכר התורה ושומר כל מצוותיה.
והשווה רמב"ן, דברים ח' ה':
ד"ה לאמור: ...אמר כאן "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית" לבאר, כי הוא יצוה במנוחת העבד כמוך, בעבור שהיית עבד והניח לך השם, וגם אתה תניח לעבדך, והנה טעמו כשינוח עבדך ואמתך כמוך תזכור כי עבד היית וגו'.
1. מה קשה לשניהם?
*
2. מה ההבדל בין שני פירושי הרמב"ן?
3. במה סוטה הרמב"ן בפירוש הפסוק מתוך עשר הברכות (דברים ה') מן הפירוש הרגיל?
**
4. מה הצריכו לפרש כך?
*
5. במה דומה, לדעת הרמב"ן, הפסוק ההוא מתוך עשרת הדברות לפסוקנו?
6. הרמב"ן פותח את פירושו הראשון במלים "ולפי דעתי" ואת פירושו השני במלים "או טעמו" – משמע שהוא מעדיף את הראשון. התוכל למצוא את הסיבה להעדפתו את פירושו הראשון?
7. למה, בכל זאת, לא הסתפק בפירושו הראשון והביא אף את השני?
8. במה שונה הרמב"ן בשני פירושיו מפירושו של הראב"ע?
ב. "קול רם"
"וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם"
And the Levites shall speak, and say unto all the men of Israel with a loud voice:
ירושלמי, סוטה פ"ז ה"ב:
"קול רם". מהו קול רם? מלמד ששיתף הקב"ה קולו עמהם.
And the Levites shall speak, and say unto all the men of Israel with a loud voice:
1. מהו הדיוק הלשוני למדרש זה?
2. מהו הרעיון המסומל בדברי מדרש אלה?
ג. המיוחד בעברות שבפסוקינו
לפסוקים אלה מקשה אברבנאל:
מה נשתנו י"ב מצוות האלה שניתנו בהכרתות ההם בברכות ובקללות בהר גריזים ובהר עיבל משאר המצוות כולן? הנה לא היו יותר חמורות בכללותם מזולתם! לפי שעם היות הארור הראשון על עבודה זרה והאחרון "אשר לא יקים את דברי התורה" נכוחים למעמד ההוא, להיות הראשון שקול נגד כל העבירות והאחרון כולל כל התורה ומצותיה כולם, הנה העשרה שבאו באמצע, מי יתן וידעתי למה יוחדו לברך ולקלל עליהם יותר מכל שאר העבירות, ולמה זכר כאן קצת מהעריות מבלתי קצתם? וגם יקשה מאד הארור האחרון: ארור אשר לא יקיים וכו', כי הנה מי שישאר לו שלא קיים אחת מתרי"ג מצוות, תקולל חלקתו בארץ?
גם ר' דוד הופמן, בפירושו לספר דברים (בגרמנית) מעיר:
קשה מאד לגלות הטעם, למה נתנו ארורים דוקא בחטאים אלה ולא באחרים?
*
1. נסה לענות לשאלת אברבנאל ולמצוא את המשותף בעברות אלה שעל עובריהם נאמר: "ארור האיש אשר..."
2. למה נאמר בראשון ובעשירי "בסתר"?
ד. עיור - הסומא בדבר - שאלות ברש"י
"אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ"
Cursed be he that maketh the blind to go astray in the way. And all the people shall say: Amen.
ד"ה משגה עור: הסומא בדבר ומשיאו עצה רעה.
משגה עור [CURSED BE] HE THAT CAUSES THE BLIND TO GO ASTRAY — This means: one who is blind (inexperienced) in a matter and one gives him bad advice (cf. Rashi on Leviticus 19:14).
השווה לדבריו אלה:
ד"ה ולפני עור לא תתן מכשול: לפני הסומא בדבר לא תתן עצה שאינה הוגנת לו. אל תאמר: "מכור שדך וקח לך חמור" ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו.
ולפני עור לא תתן מכשל THOU SHALT NOT PUT A STUMBLING BLOCK BEFORE THE BLIND — This implies: "Give not a person who is "blind" in a matter an advice which is improper for him. Do not say to him: "Sell your field and buy from the proceeds of the sale an ass", the fact being that you are endeavouring to circumvent him and to take it (the field) from him (Sifra, Kedoshim, Section 2 14).
**
הסבר מה ראה רש"י להוציא את המילה "עיור" ממשמעותה בפסוקנו ובפרשת קדושים?
ה. "לוקח שוחד" - לעמוד על דם
"אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי"
Cursed be he that taketh a bribe to slay an innocent person. And all the people shall say: Amen.
שרואה את חברו מכה נפש ויהיה בידו למחות עליו ולא לעמוד על דם המוכה – והוא לוקח שוחד כדי שיעלים עין ולא יראה את הנעשה – הוא בארור.
מה ראה לפרשו בדרך זו ולא פירשו כמשמעו, שהפסוק מדבר אל השופט שלקח שוחד וחייב את הזכאי?