| א. מהות מבחן המטות |
"וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח"
And it shall come to pass, that the man whom I shall choose, his rod shall bud; and I will make to cease from Me the murmurings of the children of Israel, which they murmur against you.’
אולי שהיו חושבים, כי מה שאירע לקרח הוא על שדיבר נגד משה וחלק עליו, וה' ינקום נקם על כבוד נביאו נאמן ביתו; ולעולם אפשר שיבחר בשאר השבטים לשרתו, לזה ציוה ה' לעשות מבחן המטות.
והיה האיש אשר אבחר בו, "and it will be that the rod of the man whom I choose will bud." All the miracles G'd had performed with Korach had not sufficed to convince the people. Perhaps this was because the people thought that Korach's sin was that he challenged Moses so that G'd had had to defend the honour of His prophet, but that this did not prove that G'd was not willing to choose another tribe from which the High Priest would be chosen.
מהי התמיהה שרצה ליישב בדבריו?
| ב. שאלות ודיוקים ברש"י |
מה קשה לו, ומה תיקן בפירושו זה?
ד"ה ציץ: הוא חנטת פרי כשהפרח נופל.
ציץ is the first stage in the growth of the fruit when the blossom has fallen off.
א. מנין לרש"י לפרש כך, והלא אין זה הפירוש הרגיל של "ציץ"?
ב. היש להביא סעד לפירושו מישעיה כ"ז ו'; יחזקאל ז' י'?
ד"ה ותכל תלונותם: כמו ותכלה תלונתם. לשון זה שם מפעל יחיד לשון נקיבה, כמו "תלונתם" (נו"ן בקמץ) מרמוריש בלע"ז murnures.
ויש חילוק בין "תלונותם" ל"תלונתם": תלונתם – תלונה אחת, תלונותם – שם דבר בלשון יחיד ואפילו הם תלונות הרבה.
ותכל תלונתם is the same as וּתְכַלֶּה תלונתם, AND THOU SHALT MAKE AN END OF THEIR MURMURING. This form (תלנֹתם) is a nomen actionis (שם מפעל), singular number, feminine gender, the same as is תלונָתם; in O. F. murmures. But there is a difference in sense between תלנֹתם and תלונָתם. The word תלונָתם denotes a single act of murmuring; תלנתם is a noun with singular meaning although there may be many acts of murmuring.
א. שני קשיים רצה רש"י ליישב כאן, אחד במילה "ותכל", אחד במילה "תלונותם". מהם הקשיים?
*
ב. מה מאלצו לפרש "ותכל" כאשר פירשו?
ולמה לא יפרש כפי שפירש (נחמיה ג' ל"ז) "ואל תכס על עונתם וחטאתם":
ד"ה ואל תכס: כמו ואל תכסה, דוגמת (משלי כ"א) "וסוד אחר אל תגל", כמו אל תגלה.
ד"ה ואל תכס: כמו ואל תכסה, דוגמת (משלי כ"א) "וסוד אחר אל תגל", כמו אל תגלה.
ג. הסבר את דבריו המסומנים בקו.
ד"ה למשמרת לאות: לזכרון שבחרתי באהרן הכהן ולא ילונו עוד על הכהונה.
למשמרת לאות TO BE KEPT AS A SIGN — i.e. as a reminder that I have chosen Aaron to be the priest and that they should therefore not murmur any more against the priesthood.
**
א. בעל לבוש האורה, מקשה:
למה פירש רש"י ד"ה זה אחר ד"ה ותכל תלונתם, אע"פ שהוא מוקדם בפסוק?
למה פירש רש"י ד"ה זה אחר ד"ה ותכל תלונתם, אע"פ שהוא מוקדם בפסוק?
יישב תמיהתו!
ב. מנין לו לרש"י שכך הוא, ולא כרמב"ן:
ואין המטה הזה אות רק על מטה לוי שנבחר משאר השבטים, לא על אהרן, שתהיה לו הכהונה. והנכון למשמרת לאות על שבט לוי תמורי הבכורות, כי השריפה אות על הכהונה והפרח על הלויה, וזה טעם "פרח מטה אהרן לבית לוי", כי לכל בית לוי זרח בזכותם?
ואין המטה הזה אות רק על מטה לוי שנבחר משאר השבטים, לא על אהרן, שתהיה לו הכהונה. והנכון למשמרת לאות על שבט לוי תמורי הבכורות, כי השריפה אות על הכהונה והפרח על הלויה, וזה טעם "פרח מטה אהרן לבית לוי", כי לכל בית לוי זרח בזכותם?
| ג. "האם תמנו לגוע?" |
"כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן ה' יָמוּת הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ"
Every one that cometh near, that cometh near unto the tabernacle of the LORD, is to die; shall we wholly perish?’
ד"ה האם תמנו לגוע: שמא הופקרנו למיתה.
האם תמנו לגוע means are we perhaps constantly to be freely exposed to the danger of death?
מלאכת מחשבת, (ר' משה חפץ, טריעסטי, ונציה בסוף המאה ה-17):
ולפי שאמר לו הקב"ה, שיניח למשמרת את מטה אהרן לפני העדות ושיראוהו בני ישראל ותכל תלונותם, לפיכך אמרו בני ישראל אל משה: "וכי אפשר שנראה את המטה בהיותו לפני העדות?! והלא כל הקרב ימות, ואם כן שוא לכם להניח המטה שמה לאות! האם תמנו לגוע! – וכי אפשר שלא נמות עוד, אף אם נקרב אל משכן ה'?" לכך השיב להם ה' יתברך, שאין כך הדבר, אלא (י"ח א') "אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש... וגם את אחיך מטה לוי... תקרב אתך... ושמרו את משמרת אהל מועד לכל עבודת האהל וזר לא יקרב אליכם". ומה שהם אומרים על משמרת המטה אינה היא המידה, שכבר לא הונחה שם שיראוה אלא אתם לבדכם. וזהו שאמר (י"ח ה') "ושמרתם את משמרת הקודש ואת משמרת המזבח ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל" שכשתשמרו המטה לאות לא יהיה עוד קצף ודי, שידעו הקהל שהמטה שמה. דבר אחר: לפי שנגזרה גזירה שימותו כולם במדבר ואם כן לשוא הזהיר משה "והזר הקרב יומת", מה לי ימותו היום בקרבם אל הקודש, אם על כל פנים למיתה עומדים? "ואם כולנו אבדנו, מה תאמר לנו שכל הקרב אל משכן ה' ימות, האמת שאם לא נקרב, לא נמות?! האם תמנו לגוע?!"
ולפי שאמר לו הקב"ה, שיניח למשמרת את מטה אהרן לפני העדות ושיראוהו בני ישראל ותכל תלונותם, לפיכך אמרו בני ישראל אל משה: "וכי אפשר שנראה את המטה בהיותו לפני העדות?! והלא כל הקרב ימות, ואם כן שוא לכם להניח המטה שמה לאות! האם תמנו לגוע! – וכי אפשר שלא נמות עוד, אף אם נקרב אל משכן ה'?" לכך השיב להם ה' יתברך, שאין כך הדבר, אלא (י"ח א') "אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש... וגם את אחיך מטה לוי... תקרב אתך... ושמרו את משמרת אהל מועד לכל עבודת האהל וזר לא יקרב אליכם". ומה שהם אומרים על משמרת המטה אינה היא המידה, שכבר לא הונחה שם שיראוה אלא אתם לבדכם. וזהו שאמר (י"ח ה') "ושמרתם את משמרת הקודש ואת משמרת המזבח ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל" שכשתשמרו המטה לאות לא יהיה עוד קצף ודי, שידעו הקהל שהמטה שמה. דבר אחר: לפי שנגזרה גזירה שימותו כולם במדבר ואם כן לשוא הזהיר משה "והזר הקרב יומת", מה לי ימותו היום בקרבם אל הקודש, אם על כל פנים למיתה עומדים? "ואם כולנו אבדנו, מה תאמר לנו שכל הקרב אל משכן ה' ימות, האמת שאם לא נקרב, לא נמות?! האם תמנו לגוע?!"
1. מה קשה בפסוקנו לשני הפרשנים?
2. מה ההבדל בתפישת הפועל תמנו בין פירוש רש"י לבין שני פירושיו של בעל מלאכת מחשבת?
| ד. פריחת מטה אהרן - מן המדרש |
1) מדרש הגדול, במדבר קרח י"ז:
"דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה" זה שאמר הכתוב (יחזקאל י"ז) "וידעו כל עצי השדה כי אני ה' השפלתי עץ גבוה, הגבהתי עץ שפל הובשתי עץ לח, והפרחתי עץ יבש, אני ה' דברתי ועשיתי". "השפלתי עץ גבוה" – זה נמרוד שהגביה עצמו, שנאמר "כנמרוד גבור ציד לפני ה'"; "הגבהתי עץ שפל" – זה אברהם אבינו שהשפיל עצמו, שנאמר "ואנכי עפר ואפר"; "הובשתי עץ לח" – זה קרח, שנתגאה בעשרו, "והפרחתי עץ יבש" – זה אהרן, שפרח מטהו, שנאמר "והנה פרח מטה אהרן לבית לוי". ועליו הכתוב אומר (תהלים צ"ג) "צדיק כתמר יפרח", ואומר (משלי י"א כ"ח) "וכאלה צדיקים יפרחו".
"דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה" זה שאמר הכתוב (יחזקאל י"ז) "וידעו כל עצי השדה כי אני ה' השפלתי עץ גבוה, הגבהתי עץ שפל הובשתי עץ לח, והפרחתי עץ יבש, אני ה' דברתי ועשיתי". "השפלתי עץ גבוה" – זה נמרוד שהגביה עצמו, שנאמר "כנמרוד גבור ציד לפני ה'"; "הגבהתי עץ שפל" – זה אברהם אבינו שהשפיל עצמו, שנאמר "ואנכי עפר ואפר"; "הובשתי עץ לח" – זה קרח, שנתגאה בעשרו, "והפרחתי עץ יבש" – זה אהרן, שפרח מטהו, שנאמר "והנה פרח מטה אהרן לבית לוי". ועליו הכתוב אומר (תהלים צ"ג) "צדיק כתמר יפרח", ואומר (משלי י"א כ"ח) "וכאלה צדיקים יפרחו".
..."וידעו כל עצי השדה" – אלה הבריות, כמה דאת אמר: (דברים כ') "כי האדם עץ השדה", "כי אני ה' השפלתי עץ גבוה" – זה קרח; "הגבהתי עץ שפל" – זה אהרן, שנאמר "והנה פרח מטה אהרן".
And all the trees of the field shall know that I the LORD have brought down the high tree, have exalted the low tree, have dried up the green tree, and have made the dry tree to flourish; I the LORD have spoken and have done it.’
1. הסבר איזו מן הגרסאות עדיפה?
2. הסבר למה הובאו במדרש הגדול לגבי נמרוד, אברהם ואהרן, פסוקים כהוכחה, ואילו לגבי קרח לא הובא שום פסוק?
2) במדבר רבה כ"ג:
"והנה פרח מטה אהרן" – נטל משה קורה אחת וחתכה לשנים עשר נסרים, ואומר להם: "כולכם מקורה אחת טלו מקלכם!" ועל מה עשה? (משלי כ' ג') "כבוד לאיש שבת מריב וכל אויל יתגלע" – שלא יאמרו מקלו היה לח והפריח, וגזר הקב"ה על המקל ונמצא עליו שם המפורש שהיה בציץ שנאמר "ויצא פרח ויצץ ציץ" והפריח בו בלילה ועשה פרי "ויגמל שקדים" – גמל לכל מי שהיה שוקד על שבטו של לוי. ולמדה שקדים ולא רימונים ולא אגוזים? לפי שנמשלו ישראל בהם!
"והנה פרח מטה אהרן" – נטל משה קורה אחת וחתכה לשנים עשר נסרים, ואומר להם: "כולכם מקורה אחת טלו מקלכם!" ועל מה עשה? (משלי כ' ג') "כבוד לאיש שבת מריב וכל אויל יתגלע" – שלא יאמרו מקלו היה לח והפריח, וגזר הקב"ה על המקל ונמצא עליו שם המפורש שהיה בציץ שנאמר "ויצא פרח ויצץ ציץ" והפריח בו בלילה ועשה פרי "ויגמל שקדים" – גמל לכל מי שהיה שוקד על שבטו של לוי. ולמדה שקדים ולא רימונים ולא אגוזים? לפי שנמשלו ישראל בהם!
3. האם מפרש המדרש את הפסוק משלי כ', ג' כפשוטו?
4. מה ראה הדרשן לומר שהיה כאן נס נוסף בהתגלות השם המפורש במטה אהרן?
5. כיצד דורש הדרשן את המילה "ויגמל"?
כיצד דורש הדרשן מילת "שקדים" כאן?
והשווה רש"י:
ד"ה ויגמל שקדים: ולמה שקדים? הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפירות, שאף המעורר על הכהונה – פורענותו ממהרת לבוא.
ד"ה ויגמל שקדים: ולמה שקדים? הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפירות, שאף המעורר על הכהונה – פורענותו ממהרת לבוא.
7. למי משניהם – למדרש או לרש"י – יש להביא סמוכין מירמיהו א' י"ב ומירמיהו ה' ו'?
| ה. "הן גוענו אבדנו" |
"הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנוּ כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ"
And the children of Israel spoke unto Moses, saying: ‘Behold, we perish, we are undone, we are all undone.
הא מננא קטלת חרבא, הא מננא בלעת ארעא, הא מננא דמיתנא במונא ( = ממנו הרוגי חרב, ממנו שבלעה האדמה, ממנו שמתו במגפה).
משך חכמה, (ר' מאיר שמחה מדוינסק):
תרגום אונקלוס: הא מננא קטלת חרבא, כוונתו אל מה שהלכו אל ההר ויכום ויכתום עד החרמה, מפני שלא היה עמם הארון שלא מש מקרב המחנה. והנה בלא ארון – קטלת חרבא; וכל הקרב אל משכן ה' – ימות, לא קרוב טוב, ולא רחוק יפה, ואיך נעשה? האם תמנו לגוע? ובאמת אמרו חז"ל (ירושלמי חגיגה פרק ב'): התורה דומה לשני שבילים: אחד של אור ואחד של אש, הטה בזה – מת באור; הטה בזה – מת בשלג, מה יעשה? יהלך באמצע!
תרגום אונקלוס: הא מננא קטלת חרבא, כוונתו אל מה שהלכו אל ההר ויכום ויכתום עד החרמה, מפני שלא היה עמם הארון שלא מש מקרב המחנה. והנה בלא ארון – קטלת חרבא; וכל הקרב אל משכן ה' – ימות, לא קרוב טוב, ולא רחוק יפה, ואיך נעשה? האם תמנו לגוע? ובאמת אמרו חז"ל (ירושלמי חגיגה פרק ב'): התורה דומה לשני שבילים: אחד של אור ואחד של אש, הטה בזה – מת באור; הטה בזה – מת בשלג, מה יעשה? יהלך באמצע!
1. מה הביאו לאונקלוס לתרגם תרגום חופשי כזה?
2. מהו המסומל ב"קרוב" וב"רחוק" בדבריו של בעל משך חכמה, והיכן מצאנו פחד מעין זה המבוטא כאן אצל בני ישראל במקום אחר בתורה?