פרשת בהעלותך תשכ"ה - דברי מרים ואהרן
א. דברי מרים ואהרן - שאלות ברש"י
"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע ה'"
And Miriam and Aaron spoke against Moses because of the Cushite woman whom he had married; for he had married a Cushite woman.
רש"י,
ד"ה ותדבר מרים ואהרן: היא פתחה בדיבור תחילה, לפיכך הקדימה הכתוב. ומניין היתה יודעת מרים, שפרש משה מן האשה? ר' נתן אומר: מרים היתה בצד ציפורה בשעה שנאמר למשה (י"א) "אלדד ומידד מתנבאים במחנה". כיון ששמעה ציפורה, אמרה: "אוי לנשותיהם של אלו! אם הם נזקקים לנבואה, שיהיו פורשין מנשותיהם כדרך שפרש בעלי ממני!" ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן. ומה מרים שלא נתכונה לגנותו – כך נענשה, קל וחומר למספר בגנותו של חברו!
ותדבר מרים ואהרן AND MIRIAM AND AARON SPAKE — She opened the conversation, therefore Scripture mentions her first. And whence did Miriam know that Moses had separated himself from his wife (for this was the statement she made; cf. Rashi below)? R. Nathan answered: “Miriam was beside Zipporah When it was told to Moses, ‘Eldad and Medad are prophesying in the camp’ (Numbers 11:17). When Zipporah heard this, she exclaimed, Woe to the wives of these if they have anything to do with prophecy, for they will separate from their wives just has my husband has separated from me!” It was from this that Miriam knew about it, and she told it to Aaron. Now what was the case with Miriam who had no intention to disparage him? She was punished thus severely! How much the more will this be so in the case of one who intentionally speaks in disparagement of this fellow”! (Sifrei Bamidbar 99).
ד"ה האשה הכושית: מגיד שהכל מודים ביפיה, כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי.
האשה הכשית THE CUSHITE WOMAN — This tells us that all agreed as to her beauty just as all agree as to the blackness of an Aethopian (cf. Sifrei Bamidbar 99).
ד"ה על אודות האשה הכושית: על אודות גרושיה.
האשה הכשית THE CUSHITE WOMAN — This tells us that all agreed as to her beauty just as all agree as to the blackness of an Aethopian (cf. Sifrei Bamidbar 99).
ד"ה כי אשה כושית לקח: מה תלמוד לומר? אלא יש לך אשה נאה ביפיה ואין נאה במעשיה, במעשיה ולא ביפיה, אבל זאת נאה בכל.
כי אשה כשית לקח FOR HE HAD MARRIED A CUSHITE WOMAN — What is the force of this statement? (It appears superfluous; since על אדות וכו has been explained to refer to Moses having divorced his Cushite wife, it is unnecessary to state afterwards that he had married her)! But it is made to suggest the following: You may find a woman who is pleasant an account of her beauty but who is not pleasant by reason of her deeds (conduct); or one pleasant because of her conduct but not because of her beauty. This woman, however, was pleasant in every respect (Sifrei Bamidbar 99).
ד"ה האשה הכושית: על שם נויה נקראת כושית, כאדם שקורא את בנו נאה "כושי", כדי שלא תשלוט בו עין הרעה.
האשה הכשית THE CUSHITE WOMAN — Because of her beauty-she was called, “the Aethiopian” just as a man calls his handsome son “Moor”, in order that the evil eye should have no power over him (Midrash Tanchuma, Tzav 13).
ד"ה כי אשה כושית לקח: ועתה גרשה.
כי אשה כשית לקח FOR HE HAD MARRIED A CUSHITE WOMAN — What is the force of this statement? (It appears superfluous; since על אדות וכו has been explained to refer to Moses having divorced his Cushite wife, it is unnecessary to state afterwards that he had married her)! But it is made to suggest the following: You may find a woman who is pleasant an account of her beauty but who is not pleasant by reason of her deeds (conduct); or one pleasant because of her conduct but not because of her beauty. This woman, however, was pleasant in every respect (Sifrei Bamidbar 99).
ד"ה הרק אך: עמו לבדו דבר ה'?
הרק אך FOR HAS INDEED THE LORD SPOKEN with him alone.
ד"ה הלא גם בנו: ולא פרשנו מדרך ארץ.
הלא גם בנו HAS HE NOT ALSO [SPOKEN] WITH US, and we have not separated from our spouses! (Sifrei Bamidbar 100).
*
1. למה לא פירש רש"י (המביא את דברי חז"ל) "כושית" כמשמעה, כפי שמפרש אבן כספי? (עיין להלן מקטע ב').
ד"ה האשה הכושית: ולפי פשוטו על שם נויה נקראת כושית, כאדם שקורא את בנו...
האשה הכשית THE CUSHITE WOMAN — Because of her beauty-she was called, “the Aethiopian” just as a man calls his handsome son “Moor”, in order that the evil eye should have no power over him (Midrash Tanchuma, Tzav 13).
הסבר מה אילצו להגיה את לשונו של רש"י כך.
**
3. מה פירוש השאלה בד"ה כי אשה כושית לקח: מה תלמוד לומר? ולמה לא הקשה רש"י קושיה זו גם לפי פירושו השני לפשוטו?
ולמה לא הוצרך לפרש בפירושו הראשון (שהוא לפי מדרש חז"ל) כי אשה כושית לקח: ועתה גירשה, כמו שפירש בפירושו השני, שהוא לפי פשוטו?
ענה לקושייתו!
**
5. מה פירוש המלה "כי" ("כי אשה כושית לקח") לפי הפירוש הראשון (לפי מדרש חז"ל), ומה פירוש "כי" לפי הפירוש השני שהוא לפי פשוטו?
ב. זהות האישה הכושית
ר' יוסף אבן כספי, משנה כסף (צרפת 1340-1280)
אמר יוסף: מפליא אני על הקדמונים, שלמים הם כולם ממני, לא אגיע לפרסת כף רגלם, איך נפל לעולם בדמיונם שיפרשו דבר מן התורה הפך מה שכתוב, אם כשיחליפו שם אל שם הפכי לו או יוסיפו מילות הפכיות, וזה כי ידוע מה שפירש בזה אונקלוס – ואמר רבנו משה (הרמב"ם): "אונקלוס הגר חכם גדול היה" (כן כתב הרמב"ם במורה נבוכים מאמר א' פרק כ"ח) – ומאין לו לפרש "כושית"=יפה, שהם הפכים כשחור ולבן? ועוד: מאין לו להוסיף מילות הפכיות, אחר "כי אשה כושית לקח" כאילו כתוב בתורה "כי אשה כושית שלקח, עזב או הרחיק"? ואם היתה זאת כוונת נותן התורה, למה לא כתב כן? ולמה כתב היפוכו? ועוד: מי התיר לנו לעשות זה? מדוע אונקלוס כוחו גדול לעשות זה? או חכמי התלמוד או אבן עזרא שכלם הסכימו בזה, ומדוע לא נעשה כן אנחנו ואיש הישר בעיניו יעשה? עד שנחליף "ואהבת את ה' אלוקיך" באמרנו – חלילה! – ושנאת את ה', או ואת אשר אהב ה' תשנאהו? ואם תאמר: משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע והודיעו על פה, שכן פירוש זה הפסוק, התשובה: נשוב על הטענה הראשונה: למה לא נכתב בכתב כמו שהוא הענין, ולא לכתוב מילה שהכוונה בה ההפך, הֲיִקָרֵא (הק בקמץ) – פירוש – המרת המילות הפך בהפך?! אבל יקרא פירוש – כשיפורשו המילות כמשמען איך שיפורשו, כמו שפירשו (שמות ל"ו ג') "לא תבערו אש בכל מושבותיכם". (ויקרא י"ט) "ולא תאכלו על הדם". בפירושים עמוקים, יהיה הכתוב סובל להם, כל שכן שאין בהם הפכות, אבל זולת זה (כלומר: פירוש שאינו מתחשב במשמעות המילה) יקרא תמורה, והפכות ומחיקה, ונסיחה ונתיצה, וזה בכל לשון שאתה שומע. ומדוע לא נאמר, כי אמרו (דברים ד, כ') "ואתכם לקח ה'" – פירושו – עזב? וכן (שמות י"ב ב'): "ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו" – ועזב הוא ושכנו? – מה פתרון לנו בין זה וזה? חי ה' נשגבה בעיני זאת הדרך המוסכמת מכל הקדמונים עמודי עולם והאמונה והחיזוק לתורת משה – לא אוכל לה. חלילה לי מעשות כדבר הזה, או אעזוב לגמרי תורת משה ואאמין בתורה חדשה חלילה כבר נעשית, או אעשה גם אני כמו שיעשו אלה, חס ושלום! לכן אני אומר, כי פירוש מה שכתוב כאן לפי המובן באור הכרחי מלשון העברי, כי "כושית" היא אשה מארץ כוש, ופירוש "כי אשה כושית לקח" – החזיק, כי כן פירוש הלמ"ד והקו"ף והחי"ת (=לקח) והפך זה שורש העי"ן והזי"ן והבי"ת (=עזב) וכל זה הסכמת הלשון. והנה הענין כן: כי משה אחרי נשאו ציפורה לקח אשה כושית על ציפורה, לסיבה שידע הוא עליו השלום, ואין לשאול טעמים בפעולותיו, כי בודאי מחכמה עשה זה, והנה לא ידענו הזמן המוגבל שנשא אותה אם עתה בנסעם, אם לפני כן זמן מה, כי לא נזכר בתורה עדיין, כי גם לא נכתבו בתורה כמה ענינים אז; אבל בעבור שלא נזכר הדבר עד עתה, בעבור שלא נבהל באמרו "על אודות האשה הכושית אשר לקח" – בעבור שלא שמענו זה מעולם – אמר מיד "כי אשה כושית לקח", כאילו אמר: דעו, שאשה כושית לקח, ואם לא נזכרה עדיין, ועליה דיברו אלה (אהרן ומרים); כי בעבור תעלם מהם סיבת זאת ההוספה בלקיחת האשה הזאת... לכן דיברו על משה בהוסיפו אשה על אשה... וענין אמרם "הרק אך במשה דבר..." שלא דנו למשה מצד יתרון חכמה עליהם, עד שנעלם מהם מה שגלוי למשה, רצוני סיבת הוספת אשה על אשתו, או סוד החכמה בהוספה זו, ולא אמרו: "הוא ידע מה יעשה, ואם דבר ריק הוא – ממנו הוא ריק", אבל השווה עצמם לו בכלל, בעבור שהיו שוים בנבואה, ולא הביטו ששוים לא היה במין קרוב, אבל היה בסוג גם רחוק מאד, כמו שהודיעו ה' אחר כך ואוסיף בזה הערה: כי ידוע כי תורתנו השלמה נמשכת אל שלמות הטבע, ולכן לא נצטוינו שננגד ונעיק לפעולות הטבע, אבל נתנהג בהכרחי, ולכן לא נצטוינו בפרישות מאשה, כי המעשה ההוא הכרחי בטבע לנו... ואם משה רבנו עליו השלום היה פורש לגמרי מאשה, כמו שאמרו הקדמונים, לא היה משה האיש המשובח בזמן מעולם ועד עולם, וחז"ל אמרו (סוכה נ"ב) "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" ושלמות פעולותיו הטבעיות לא חלשו בהיותו בן שמונים, ואף לא בהיותו מן מאה, כי אברהם שהיה למטה ממנו הוליד בן מאה, אם כן אין לשפוט עליו שיהיה פורש מאשה, כי איננו צעיר דורש (Franziskanas Minor) או אגוסטי (נזיר ממסדר Augustinus) או כרמלי (נזיר ממסדר על שם הר הכרמל). ואף לא נפלא אם לקח שתי נשים, כי אברהם אבינו הראשון לקח שתי נשים, ויעקב ארבע, ומעשה אבות יעשו הבנים, ואיך נהיה אנחנו סכלים מכל סכלים, עד שנחשוב במעשיו ובדעותיו, אין לנו רק שנבוש ונִכָּלֵם מעצמנו ונאמר: הוא ידע מה יעשה...
*
1. הסבר את המקומות המסומנים בקו!
2. מהן טענותיו העיקריות נגד פירוש חז"ל?
3. כיצד ניתן להסיר את תלונותיו על פירוש חז"ל (ורש"י), מה הביא את חז"ל לפרש כאשר פירשו? (שים לב: בפרט אחד אין אבן כספי מפרש את פירוש רש"י לפי כוונתו של רש"י!)
ג. שאלות בטעמי המקרא
"שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת"
The people went about, and gathered it, and ground it in mills, or beat it in mortars, and seethed it in pots, and made cakes of it; and the taste of it was as the taste of a cake baked with oil.
בצלע הזאת ששה פעלים, שיש לחלקם לשלוש קבוצות דלקמן:
א) איסוף המן (שטו – לקטו)
ב) עיבוד המן (טחנו – דכו)
ג) הכנת המן (בשלו – עשו עוגות)
הסבר פיסוק הטעמים של הצלע, ואיך הוא מתאים לחלוקת הפעלים דלעיל?
"וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת ה' וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן הַיָּם וַיִּטֹּשׁ עַל הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ יוֹם כֹּה וּכְדֶרֶךְ יוֹם כֹּה סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ"
And there went forth a wind from the LORD, and brought across quails from the sea, and let them fall by the camp, about a day’s journey on this side, and a day’s journey on the other side, round about the camp, and about two cubits above the face of the earth.
א. מדוע "ויטש על המחנה" בקדמא ואזלא ולא במונח רביע? (פסוק זה היה דורש בהמשך פעמים מהפך פשטא זקף).
ב. השווה: "כדרך יום כה" – דרגא מונח רביע עם: "כדרך יום כה" – מהפך פשטא זקף. מה מלמדת אותנו השוואה זו על הצירוף דרגא מונח רביע? השווה גם שמות ב' ב' "ויפן כה וכה" והטעמים שם!