גיליון זה הוא המשכו של גיליון בהר תשכ"ב שעסק אף הוא בנושא זה.
| א. הרוצה למכור עצמו לעבד |
"אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ"
after that he is sold he may be redeemed; one of his brethren may redeem him;
ספרא שם:
בא ואמר: "הרי אני נמכר!" יכול הזקק לו? תלמוד לומר: "אחרי נמכר" – הא אין אתה נזקק לו אלא משימכר.
בא ואמר: "הרי אני נמכר!" יכול הזקק לו? תלמוד לומר: "אחרי נמכר" – הא אין אתה נזקק לו אלא משימכר.
פירוש הראב"ד, (בעל ההשגות על הרמב"ם):
אם בא ואמר: "הריני רוצה למכור עצמי לגוי, אם לא תתנו לי כדי דמי, והרי כשאמכר תפדוני על כרחכם... ומה שתעשו לאחר מכירה עשו לי עכשו ותנו לי כדי דמי", יכול יהיו נזקקין לו קרוביו ליתן לו כלום? תלמוד לומר: "אחרי נמכר...".
אם בא ואמר: "הריני רוצה למכור עצמי לגוי, אם לא תתנו לי כדי דמי, והרי כשאמכר תפדוני על כרחכם... ומה שתעשו לאחר מכירה עשו לי עכשו ותנו לי כדי דמי", יכול יהיו נזקקין לו קרוביו ליתן לו כלום? תלמוד לומר: "אחרי נמכר...".
ד"ה אחרי נמכר: בא ללמד שמקודם יש להשתדל שלא יהיה נמכר, אך מכל מקום אם נמכר – "גאולה תהיה לו".
בתורת כהנים תניא להיפך: "בא ואמר: הרי אני נמכר" יכול הזקק לו? תלמוד לומר: "אחרי נמכר". וגם זה מרומז בלשון המקרא, והיינו אם בא לקרוביו לומר: אם אין אתם עושים לי כך וכך, הריני נמכר לגר ותהי לחרפה למשפחתו, על זה מרומז, שאין צריכים לדבריו...
ומכל מקום גם מה שכתבנו אמת ומשמע בפשט המקרא, שאם יודעים שכך הוא עני ועומד למכור עצמו באמת, יש לעשות השתדלות שלא יבוא לידי כך.
After he is sold. This teaches that at first he should try not to be sold, but if he is sold, then nonetheless, “redemption shall be his.” In Toras Kohanim the Baraita taught the opposite: “If he came and said: ‘I am about to be sold,’ we might have thought we have to help him, therefore the Torah says, ‘after he is sold.’” That is, if he comes to his relatives and says, “If you do not help me I will sell myself to a foreigner,” and he will be a disgrace to the family … Nevertheless, what I wrote is true, and it is implied by the verse’s plain meaning that if they know he is poor and is prepared to sell himself, in truth they should make an effort that he will not come to this.
1. מאיזו מילה בפסוקנו דייק הספרא לומר כן?
2. מה טעם דברי הספרא, שאין נזקקין לו, אם בא והודיע שיש בדעתו למכור עצמו לנכרי?
**
3. איך יש להבין את דברי בעל העמק דבר, שגם דעתו "אמת ומשמע בפשט המקרא"?
4. היש סתירה בין דעת הספרא לדעת בעל העמק דבר או לא?
| ב. הנמכר לגוי, ודין הטעיית גוי |
"אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ"
after that he is sold he may be redeemed; one of his brethren may redeem him;
"וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ מִשְּׁנַת הִמָּכְרוֹ לוֹ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל
וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים כִּימֵי שָׂכִיר יִהְיֶה עִמּוֹ"
And he shall reckon with him that bought him from the year that he sold himself to him unto the year of jubilee; and the price of his sale shall be according unto the number of years; according to the time of a hired servant shall he be with him.
תנא דבי ר' ישמעאל: יכול הואיל והלך זה ונעשה כומר לעבודה זרה, לדחי אבן אחר הנופל? תלמוד לומר: "גאולה תהיה לו".
Abaye said to that Sage: There, the verse brings him back, i.e., one must strive to redeem a Jew who has been sold as a slave. As the school of Rabbi Yishmael taught: Since this person who sold himself as a slave has gone and become a priest for idol worship, one might say: Let us throw a stone after the fallen, that is, since he has reached this nadir one should abandon him. Therefore, the verse states: “After he is sold he shall be redeemed; one of his brothers may redeem him” (Leviticus 25:48).
בבא קמא קי"ג ע"א-ע"ב:
דרש ר' עקיבא: מניין לגזל עכו"ם שהוא אסור? שנאמר (ויקרא כ"ה מ"ח): "אחרי נמכר גאולה תהיה לו" – שלא ימשכנו ויצא. יכול יגלום עליו? תלמוד לומר (ויקרא כ"ה נ') "וחשב עם קונהו" – ידקדק עם קונהו.
דרש ר' עקיבא: מניין לגזל עכו"ם שהוא אסור? שנאמר (ויקרא כ"ה מ"ח): "אחרי נמכר גאולה תהיה לו" – שלא ימשכנו ויצא. יכול יגלום עליו? תלמוד לומר (ויקרא כ"ה נ') "וחשב עם קונהו" – ידקדק עם קונהו.
רש"י:
שלא ימשכנו ויצא - כלומר שלא יוציאוהו בית דין מיד עכו"ם אלא בגאולה.
שלא ימשכנו ויצא - כלומר שלא יוציאוהו בית דין מיד עכו"ם אלא בגאולה.
ראב"ד:
יגלום - יטעה את הגוי ויעשנו כגולם.
יגלום - יטעה את הגוי ויעשנו כגולם.
רמב"ם, בפירוש המשניות למסכת כלים, פרק י"ב משנה ז':
...סלע הוא ארבעה דינרים ושקל הוא חצי סלע והוא שני דינרים ואם נשאר מן הסלע פחות משני דינרים הנה אין מותר לו שיעזבהו על צורתו אבל יחתכהו, שאולי יטעה בו אדם שאינו מכירו ויקחהו בשקל, והוא פחות משקל!... הנה אין מותר לאדם שיקיים דינר או מעה יחסר ממנו השתות, אלא שיחתוך אותו. כל שכן שלא ישתמש בה או יטעה בה את העכו"ם – וזה אשר ידמו המון האנשים וקצת יחידים, שזאת ההטעה מותרת עם עובד כוכבים, היא טעות ודעת בלתי אמתי. אמר ה' יתברך בדין קנינו במוכר עצמו לעובד כוכבים או לעבודת כוכבים עצמה, כמו שבא בפירוש. אמר "וחשב עם קונהו" ואמרו חז"ל (ב"ק קי"ג): יכול יגלום עליו? ת"ל: "וחשב" – ידקדק עמו בחשבון. וענין "יגלום" – יערים עליו ויטעהו... וכן אינו מותר הבידוי והתחבולה, ומיני הרמאות והאונאות והעקיפים על העובד כוכבים. אמרו (חולין צ"ד) "אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עובד כוכבים, וכל שכן בדבר שיוכל לבוא לידי חילול השם, שזהו חטא גדול והגעה לאדם תכונות רעות. ואלו הרעות כולן אשר ביאר ה' יתברך, שהוא יתעב אותם ויתעב עושם, אמר (דברים כ"ה) "כי תועבת ה' אלוקיך כל עושה אלה כל עושה עול". וכבר יצאנו מכוונתנו הנה, אבל שאינו ראוי ההשמטה ממנו.
...סלע הוא ארבעה דינרים ושקל הוא חצי סלע והוא שני דינרים ואם נשאר מן הסלע פחות משני דינרים הנה אין מותר לו שיעזבהו על צורתו אבל יחתכהו, שאולי יטעה בו אדם שאינו מכירו ויקחהו בשקל, והוא פחות משקל!... הנה אין מותר לאדם שיקיים דינר או מעה יחסר ממנו השתות, אלא שיחתוך אותו. כל שכן שלא ישתמש בה או יטעה בה את העכו"ם – וזה אשר ידמו המון האנשים וקצת יחידים, שזאת ההטעה מותרת עם עובד כוכבים, היא טעות ודעת בלתי אמתי. אמר ה' יתברך בדין קנינו במוכר עצמו לעובד כוכבים או לעבודת כוכבים עצמה, כמו שבא בפירוש. אמר "וחשב עם קונהו" ואמרו חז"ל (ב"ק קי"ג): יכול יגלום עליו? ת"ל: "וחשב" – ידקדק עמו בחשבון. וענין "יגלום" – יערים עליו ויטעהו... וכן אינו מותר הבידוי והתחבולה, ומיני הרמאות והאונאות והעקיפים על העובד כוכבים. אמרו (חולין צ"ד) "אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עובד כוכבים, וכל שכן בדבר שיוכל לבוא לידי חילול השם, שזהו חטא גדול והגעה לאדם תכונות רעות. ואלו הרעות כולן אשר ביאר ה' יתברך, שהוא יתעב אותם ויתעב עושם, אמר (דברים כ"ה) "כי תועבת ה' אלוקיך כל עושה אלה כל עושה עול". וכבר יצאנו מכוונתנו הנה, אבל שאינו ראוי ההשמטה ממנו.
1. הסבר את הביטוי "לדחות אבן אחר הנופל".
2. הסבר כיצד שומרת התורה כאן על הנמכר ועל המוכר?
3. הסבר במה עדיפה זכותו של נמכר לעכו"ם, ובמה פחותה זכותו משל עבד שנמכר לישראל?
| ג. "אחרי נמכר" - מיד |
"אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ"
after that he is sold he may be redeemed; one of his brethren may redeem him;
וכי סלקא דעתך, שיגאלנו קודם שהוא ימכר? מה תלמוד לומר "אחרי נמכר גאולה תהיה לו"? כי יש לומר: מדקאמר "לא ירדנו בו בפרך לעיניך", שזה עיקר הטעם לגאולתו, ואם כן אמתין עד שאראה הנהגתו עמו, אם ירדנו או לא, קא משמע לן תיכף אחרי שנמכר, אע"פ שלא עבד בו בפרך, חייב אתה לגאלו כדי שלא ילמד ממעשיו ויאמר: "הואיל ורבי מגלה עריות ועובד עבודה זרה ומחלל שבת – אף אני כמותו".
ואם נאמר, שכל "אחרי" – מופלג, נקט "אחרי" לרבות שאפילו אם כבר היה אצלו שנים רבות וראית שאינו רודהו בפרך, מכל מקום חייב אתה לגאלו, כדי שלא ילמד ממעשיו.
1. השווה את דבריו לדברי הגמרא בקדושין ובבא קמא שהובאו לעיל. כל שלושת המקומות נלחמים נגד רצון הגואל להתחמק מחובת הגאולה. מהם דברי ההתחמקות בכל אחד משלושת המקומות שנגדם מופנים דברי חז"ל ודברי הכלי יקר?
2. כל אחד משלושת המקומות מדגיש מילה אחרת בפסוקנו. מהי המילה המודגשת לפי כל אחד?
| ד. הנמכר לא יגאל אלא בכסף |
"וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים כִּימֵי שָׂכִיר יִהְיֶה עִמּוֹ"
And he shall reckon with him that bought him from the year that he sold himself to him unto the year of jubilee; and the price of his sale shall be according unto the number of years; according to the time of a hired servant shall he be with him.
רלב"ג:
למדנו שהוא נגאל בכסף ולא בשוה כסף... וזה מיושר התורה, כי מפני שהקלה התורה בענין הגאולה הזאת שיגאלוהו קרוביו או ילוה לגואל או יגאל עצמו אם תשיג ידו, הנה יקרה בזה מן העול, אם יוכל לתת לאדוניו שוה כסף, והוא, שבזה האופן יתכן שיערימו האנשים למכור מה שלא ימצא לו קונים לקנותו ויהיה בזה עשוק מי שיקנה זה העבד. ולזה רצתה התורה שלא יגאל אלא בכסף – לא בשוה כסף.
למדנו שהוא נגאל בכסף ולא בשוה כסף... וזה מיושר התורה, כי מפני שהקלה התורה בענין הגאולה הזאת שיגאלוהו קרוביו או ילוה לגואל או יגאל עצמו אם תשיג ידו, הנה יקרה בזה מן העול, אם יוכל לתת לאדוניו שוה כסף, והוא, שבזה האופן יתכן שיערימו האנשים למכור מה שלא ימצא לו קונים לקנותו ויהיה בזה עשוק מי שיקנה זה העבד. ולזה רצתה התורה שלא יגאל אלא בכסף – לא בשוה כסף.
הסבר, מאילו פסוקים בפרשתנו דייק לומר כן?
| ה. החזקת הגר והתושב |
"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ"
And if thy brother be waxen poor, and his means fail with thee; then thou shalt uphold him: as a stranger and a settler shall he live with thee.
גר תושב האמור לעניין רבית מאי היא דכתיב וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך. אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלקיך וחי אחיך עמך. ורמינהו לוין מהן ומלוין אותן ברבית וכן בגר תושב. אמר רב נחמן בר יצחק מי כתיב אל תקח מאתם מאתו כתיב מישראל.
The Gemara discusses Rabbi Yehuda HaNasi’s second difficulty: The ger toshav that was mentioned concerning interest, what is it? What was Rabbi Yehuda’s difficulty? As it is written: “And if your brother waxes poor, and his means fail with you, then you shall strengthen him, as a stranger and a resident [ger vetoshav] shall he live with you. You may not take interest or increase from him, but fear your God, and your brother should live with you” (Leviticus 25:35–36). This indicates that interest may not be taken from a ger toshav. And the Gemara raises a contradiction from the mishna: One may borrow money from them, i.e., from gentiles, and lend money to them with interest, and similarly, one may borrow money from and lend money to a ger toshav with interest. Rav Naḥman bar Yitzḥak says: Is it written: Do not take from them? No, it is written: “Do not take from him,” in the singular, and it means: Do not take interest from a Jew.
מבאר בעל תורה תמימה, (בעקבות רש"י שם):
ורוצה לומר אאחיך קאי, וכי כתיב גר תושב, לענין וחי עמך כתיב, שאתה מצווה להחיותו. ולפי זה מחלק הכתוב, מתחילה אמר סתם "והחזקת בו", ואח"כ מבאר שיש הבדל אם הוא גר ותושב אז "וחי עמך", אבל בישראל – "אל תקח מאתו נשך ותרבית...".
ורוצה לומר אאחיך קאי, וכי כתיב גר תושב, לענין וחי עמך כתיב, שאתה מצווה להחיותו. ולפי זה מחלק הכתוב, מתחילה אמר סתם "והחזקת בו", ואח"כ מבאר שיש הבדל אם הוא גר ותושב אז "וחי עמך", אבל בישראל – "אל תקח מאתו נשך ותרבית...".
הרב וולף היידנהיים, (בפירושו "הבנת המקרא"):
השכילו חכמי הטעמים לחבר "וחי" אל "גר תושב", ו"עמך" ניצב לבדו, להורות שאלה שלוש תיבות דבר מוסגר הן, וסדר הכתוב "והחזקת בו עמך", תחזיק בידו שלא ימוט. וההחזקה הוא מפרש בפסוק הסמוך: להלוותו בלא נשך תרבית, וגם גר ותושב יחיה, תתן לו כדי חייו, אבל אין אתה מצווה להחזיק ולהלוותו.
השכילו חכמי הטעמים לחבר "וחי" אל "גר תושב", ו"עמך" ניצב לבדו, להורות שאלה שלוש תיבות דבר מוסגר הן, וסדר הכתוב "והחזקת בו עמך", תחזיק בידו שלא ימוט. וההחזקה הוא מפרש בפסוק הסמוך: להלוותו בלא נשך תרבית, וגם גר ותושב יחיה, תתן לו כדי חייו, אבל אין אתה מצווה להחזיק ולהלוותו.
1. הרב וולף היידנהיים מזכיר במפורש את פיסוק הטעמים. האם גם פירושו של בעל תורה תמימה על התלמוד מתיישב עם הטעמים?
ואונקלוס עשה גר ותושב וחי עמך הכל מן המצוה: ידור ויתותב ויחי עמך, אבל על דעת רבותינו בגמרא והחזקת בו ובגר ותושב וחי כל אחד מהם עמך.
[So] that he shall live with you. It is a positive commandment to enable him to live, and from here we derive that we are commanded to save a life as a positive commandment. The Sages derived from here (v. 36): “Your brother shall live with you” — this was interpreted by Ben-Potiri: Two men who were traveling on their way [in the desert] and one of them had a flask of water. If he alone will drink it he will reach civilization, but if both of them drink they will both die. Ben Potiri derived that it is better they both should drink and die, and let one not see the death of his fellow; until Rabbi Akiva came and taught: “So that he shall live with you” — your life has precedence over your fellow man’s life. Interest or usury. According to the plain explanation it seems to me that “נשך (interest)” is when someone will lend one hundred shekalim on condition that the borrower gives him five shekalim per year. It is called נשך because in the end it is as a snake bites (נושך), which [causes a wound that] increasingly oozes. “תרבית (usury)” is when one will lend until a certain time and then the borrower will pay him and give him five shekalim in interest, and there is no other interest after that date. This does not bite, because it will not cost more than that amount, but it is usury. Therefore it continues, “You must not give (lend) him your money with interest, and usuriously you must not advance him your food,” because the custom was to lend money with interest — that he should pay such and such each year — but one would lend food until the harvest and then he would be paid from the borrower’s threshing-floor with an additional amount set in advance.
נראה, שלרמב"ן היתה גירסא אחרת של אונקלוס מאשר זאת הנמצאת בספרים היום: דיר ותותב ויחי עמך.
איזו גירסא מתאימה יותר לטעמים?