פרשת יתרו תשכ"ה - בחירת ישראל
א. מושג "בחירת ישראל"
1. פרופ' היינמן, במאמרו "בחירת ישראל במקרא", סיני תש"ה, חוברת כסלו:
...התורה והנביאים ביססו את תורת הבחירה שלהם (כלומר את תורת הקרבה בין ה' לעם ישראל) דוקא על האוניברסליזם. ...דוקא במקום שהודגשה ביותר בחירת ישראל (כגון בספר דברים ובספר ישעיה) הודגשה אף אחדות הא-ל ולשלטונו בעולמו. ואין לתמוה על כך... רק הא-ל "היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים", יכול לבחור אומה בין כל האומות שבעולם ולקרוא לה "עבדי", "בחירי". האוניברסליזם אינו סותר את הבחירה: דוקא מאפשר אותה ומשמש יסודה.
*
א. נגד איזו תפישה מוטעית של בחירת עם ישראל נלחם כאן בעל המאמר?
*
ב. באיזה מקום בפרקנו ובספר דברים הובלט אותו דבר שכותב עליו המאמר במלים המסומנות בקו?
2. קאסוטו, בפירושו לספר שמות:
אם אתם תסכימו להצעתי אבחר בכם במיוחד – והבחירה היא למלוי תפקיד רוחני נשגב.
היכן נאמר בפרקנו שבחירת עם ישראל תכליתה תפקיד מיוחד, ומהו אותו תפקיד?
ב. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה ויסעו מרפידים: למה הוצרך לחזור ולפרש מהיכן נסעו, והלא כבר כתב שברפידים היו חונים (י"ז א'), בידוע שמשם נסעו? אלא להקיש נסיעתן מרפידים לביאתן למדבר סיני. מה ביאתן למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתן מסיני בתשובה.
ויסעו מרפידים AND THEY JOURNEYED FROM REPHIDIM — What does Scripture teach us by again expressly stating from where they set forth on the journey, for is it not already written (Exodus 17:1) that they had encamped at Rephidim and it is therefore evident that they set forth from there?! But Scripture repeats it in order to make a comparison with the character of their journey from Rephidim to that of their arrival in the wilderness of Sinai! How was it in the case of their arrival in the wilderness of Sinai? They were in a state of penitence (as shown by the unanimity with which they encamped before the mountain: cf. Rashi on the end of this verse)! Thus, too, their setting forth from Rephidim was in a state of repentance for the sin they had committed there (see Exodus 17:2) (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 19:2:1).
**
** על דברי רש"י מקשה הרמב"ן:
ולא הבינותי זה, שכך נאמר בכל המסעות (ט"ז א') "ויסעו מאילים ויבואו... אל מדבר סין" (י"ז א') "ויסעו ממדבר סין ויחנו ברפידים" וכן כל פרשת מסעי. וירצה הכתוב לפרש שלא היו חניות אחרות ביניהם.
והרא"ם, כותב לדברי הרמב"ן:
ואני תמה מאד, מדוע לא השגיח בלשון הרב, שאמר "למה הוצרך לחזור ולפרש" ולא אמר: "למה הוצרך לומר ויסעו מרפידים"?
ישב את דברי רש"י והסב תלונת הרמב"ן מעליו בעזרת דברי הרא"ם הנ"ל!
ד"ה ויחן שם ישראל: כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת.
ויחן שם ישראל AND THERE ISRAEL ENCAMPED as one man and with one mind — but all their other encampments were made in a murmuring spirit and in a spirit of dissension (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 19:2:10).
א. השווה לדבריו אלה:
ד"ה נוסע אחריהם: בלב אחד, כאיש אחד.
And when Pharaoh drew nigh, the children of Israel lifted up their eyes, and, behold, the Egyptians were marching after them; and they were sore afraid; and the children of Israel cried out unto the LORD.
ד"ה ויאמר בני גד: כולם כאיש אחד.
ויאמר בני גד AND THE CHILDREN OF GAD SAID, all of them as one man (ויאמר is the singular form of the verb, whilst the subject בגי גד is the plural; cf. Rashi on Exodus 19:2 s. v.).
מהו הקושי המשותף בשלושת המקומות?
ב. הסבר למה אין רש"י מפרש כך גם בבראשית כ"ד כ'; בראשית כ"ד נ"ה; בראשית ל"א י"ד?
ג. היכן מפרש רש"י בדרך זו שנית בפרקנו?
ד"ה לבית יעקב: אלו הנשים, תאמר להם בלשון רכה.
לבית יעקב TO THE HOUSE OF JACOB — This denotes the women — to them you shall speak in gentle language (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 19:3).
ד"ה ותגיד לבני ישראל: עונשים ודקדוקים, פירש לזכרים דברים הקשים כגידין.
ותגיד לבני ישראל AND TELL THE CHILDREN (lit., the sons) OF ISRAEL — explain to the men the punishments and the details of the commandments in words that are as hard (distasteful) as wormwood (גידין) (cf. Shabbat 87a; Midrash לקח טוב‎).
**
נתקשו פרשני רש"י בדבריו אלה, וכי מה ראה לפרש "אמירה" – בלשון רכה, מה שלא פירש כך בשום מקום שנאמר בו "אמר". ועוד: והלא כמה פעמים כבר בא בתורה פועל "הגד" (בראשית ל"א כ'; ל"ב ו'; מ"ג ו'; מ"ו ל"א ועוד ועוד).