פרשת חיי שרה תשכ"ה - קניית מערת המכפלה
א. נתינת המערה במתנה - הערמה
ע"צ מלמד, "קניית מערת המכפלה" (תרביץ תשי"ג, עמודים 18-11):
לגר תושב לא היתה זכות לקנות קרקע, אף לא לקבורה. במקומות שמקח וממכר קרקעות בין שני אנשים משבטים שונים היה אסור, אפשר היה להערים על החוק בדרכים שונות, ואחת מהן היתה נתינת הקרקע במתנה. הנה התורה אוסרת למכור את האדמה לצמיתות, אלא (ויקרא כ"ה ט"ו) "שני תבואות ימכור לך" וכן התקינה (במדבר ל"ו ט') "ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר". ובודאי שגם בחיים נהג חוק זה של אסור מכירת נחלת אבות. ועל כן אנו מוצאים באחאב... (ומביא ראיה ממלכים א', פרק כ"א!))
1. מהי הפליאה הסגנונית בפרקנו המתפרשת יפה ע"י השערה זו?
2. מהי ראייתו מעניין כרם נבות (מלכים א' כ"א)?
ב. "שמענו אדוני"
"שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱ-לֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ"
’Hear us, my lord: thou art a mighty prince among us; in the choice of our sepulchres bury thy dead; none of us shall withhold from thee his sepulchre, but that thou mayest bury thy dead.’
ד"ה אדוני: ולא "אדוננו", לשון המדבר ואין מדרך מוסר לשום אחרים שותפים עמו.
ר' שלמה דובנא (באור), (אחרי הביאו את דברי הראב"ע הנ"ל):
אמנם אנכי לא ידעתי בזה דרך מוסר, כי המדבר בעד כולם ידבר ומילתם על לשונו, ובכלל דבריו דבריהם, ואולי נהפוך הוא, שאינו מדרך מוסר, שהשליח המדבר בעד כולם יפרש בדיבורו שלא יקבלו לאדון רק על עצמו ולא על שולחיו. ולדעתו (=של ראב"ע) אונקלוס ותרגום יונתן עברו חוק ומוסר... לכן נראה לי, שמילת "אדוני" פה הוא שם על משקל זה, כאשר מצאנו תארים רבים ביו"ד האמנתי"ו בסופם, קצתם ליחס האיש על שם מקומו או משפחתו כמו: יהודי, אדומי, פלשתי; וקצתם על שם המקרה שחוצה לו, כמו: "ערירי", וקצתם על שם המקרה הטבעי אשר לו ובאחת במדותיו, כמו: אכזרי, רחמני... ואמר התואר הזה בשני אופנים: "אדון", "אדוני" כמו (איוב מ"א ב') "לא אכזר כי יעירנו", (ירמיהו ו' כ"ג) "אכזרי הוא ולא ירחמו". ויש חילוק ביניהם, כי בבוא השם בלא יו"ד בסוף, תבוא ה"א הידיעה בראש, ולא ישובח האומר: "שמענו, אדון!" רק: "שמענו, האדון". אך בבואו עם יו"ד בסוף אין צורך אל ה"א הידיעה... ויהי ביאורו בלשון אשכנז: הערע אונז, הערר.
1. מה ראה אונקלוס לתרגם כפי שתרגם?
2. מהי ביקורת הבאור על הראב"ע?
3. האפשר להביא הוכחה לדברי בעל הבאור מיהושע י' א', ומשופטים א' ה'?
ג. "שמענו אדוני" - מדברי המדרש
"שְמָעֵנו אֲדֹנִי נְשיא אֱ-לֹהִים אתָה בְתוכֵנו בְמִבְחַר קְבָרֵינו קְבֹר אֶת מֵתֶךָ..."
’Hear us, my lord: thou art a mighty prince among us; in the choice of our sepulchres bury thy dead; none of us shall withhold from thee his sepulchre, but that thou mayest bury thy dead.’
(בראשית י"ד) "כל אלה חברו אל עמק השדים" – שלשה שמות נקראו לו: "עמק השדים", "עמק שוה", "עמק סוכות"... "עמק שוה" – ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן: ששם השוו כל עובדי כוכבים וקצצו ארזים ועשו לו (=לאברהם) בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה והיו מקלסין לפניו ואומרים: (בראשית כ"ג ו') "שמענו אדוני נשיא אלוקים אתה בקרבנו". אמרו לו: "מלך אתה עלינו נשיא אתה עלינו, אלוה אתה עלינו". אמר להם (=אברהם): "אל יחסר העולם מלכו ואל יחסר העולם אלוהו".
אל עמק שוה "To the Valley of Shaveh": Rabbi Berachia and Rabbi Chanina said in the name of Rabbi Shmuel bar Nachman: [It was called that] because all of the idolaters became unanimous [השוו], cut down cedars and built a great stage, and brought [Avraham] there to rise him up, and they said praises before him, saying [Bereishit 23:6]: "Hear us, my lord, [you are a prince of God in our midst,]" etc. They said to him, "You are our king! You are our prince! You are our god!" He said to them: "The world does not lack its King, nor does it lack its God."
**
1. מה ראו בעלי המדרש לשים את פסוקנו בפי העמים אחרי מלחמת המלכים, והלא בתורה אמרו אותו אחרי מות שרה?
**
2. בשתי הוראות נדרש ע"י חז"ל הביטוי עמק השוה. מהן שתי ההוראות?
3. מניין לקחו חז"ל שהכתירו את אברהם בשלושת התארים האלה (מלך, נשיא, אלוקים)? (ועיין ירמיהו כ"ב י"ח; ל"ד ה'.)
ד. הדגשת "בתוככם" בדברי אברהם
"בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר"
that he may give me the cave of Machpelah, which he hath, which is in the end of his field; for the full price let him give it to me in the midst of you for a possession of a burying-place.’
ר' סעדיה גאון, (תרגום ש"ז סקוט, תרביץ תשי"ט, 324-303
בתיקוני הרב קפאח, תרביץ תשכ"א, 241-240):
והוסיף "בתוככם" מפני שאתם קרוביו או שכניו, שלא תתבעו ממני בדין בן המצר.
מלמד, שם:
כשהוא רואה שבני חת מסרבים למכור לו בצורת מתנה, פונה הוא בבקשתו אל המוסד העליון "עם הארץ" בבקשה מסויימת שיבקשו מעפרון – ויתן לו "את מערת המכפלה אשר לו..." לאחוזת קבר. אלא שכאן הכניס אברהם שינוי קל בלשונו. קודם אמר "אחוזת קבר עמכם", ועכשו בפנותו למוסד העליון הוא מבקש "בתוככם".
1. מה ההבדל בפירוש הפסוק בין רס"ג לבין דברי מלמד?
2. כיצד אפשר להסביר את השינוי שהכניס אברהם לדבריו?
ה. הדו-שיח עם עפרון
"וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי"
that he may give me the cave of Machpelah, which he hath, which is in the end of his field; for the full price let him give it to me in the midst of you for a possession of a burying-place.’
"לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ"
’Nay, my lord, hear me: the field give I thee, and the cave that is therein, I give it thee; in the presence of the sons of my people give I it thee; bury thy dead.’
מדרש הגדול, חיי שרה:
(ט'): "בכסף מלא יתננה לי" מכאן אמרו: קרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה. (יא): "לא אדוני שמעני השדה נתתי לך": בא וראה מה הרשעים עושין. אומרים הרבה ואפילו מעט אין עושין – אלא סכין מפך ריקן. שהרי עפרון אומר: "השדה נתתי לך", "לך נתתיה", "נתתיה לך" שלש מתנות נאמרו כאן, ולבסוף – (ט"ז) "כסף עובר לסוחר". שהן הבל ודבריהן הבל וכל מעשיהן הבל, אבל הצדיקים הן אמת ודבריהן אמת וכל מעשיהן אמת.
ד"ה והמערה אשר בו: אינך שואל כי אם המערה אשר בקצה השדה ובמכירה, אני נותן לך במתנה כל השדה והמערה.
(2) AND THE CAVE THAT IS IN IT. You are asking only for the cave that is at the end of the field, and by sale; I am giving you as a gift the whole field and the cave.
ד"ה מערת המכפלה: ...והנה אברהם לא היה מבקש רק למכור לו המערה, כי היא בקצה השדה וישאר השדה לעפרון; והוא מורה לו דרך מוסר או מרמה שיתן לו השדה והמערה אשר בו, כי לא יתכן לאדם נכבד כמוהו שתהיה לו המערה לאחוזת קבר, והשדה יהיה לאחר. ואברהם שמח בכך וקנה הכל בדמים שהזכיר לו.
LET HIM GRANT ME THE CAVE OF MACHPELAH... LET HIM GRANT IT TO ME. The explanation of "let him grant [lit. give] me" and "let him grant it to me" is: "I shall consider it a gift, [even] if I buy it full price." That's why he didnt use the word "selling". likewise we find "Food you shall sell me and you will 'give' me water for money" [He meant] that "even for water which is [usually] given as a gift I will pay you" Alternatively, its normal in Hebrew to use ["giving"] in sales. THE CAVE OF MACHPELAH. A quote from Rashi. A lower flor with an upper floor above it. Also, for its doubled with couples. But its not satisfactory. For the Torah says, "Efron's field which was in Machpelah" so its the name of the place oft he field, and there's no name to look for reasons of names of places. Breishit Rabbah says: "because G-d folded over (כפל) the full length of Adam and buried him inside that field" According to their opinion, the whole area was always called this but people didnt know the reason. For Efron sold it all to him for the price of a field for he assumed there's no grave there. Now Avram asked only to buy the cave for it was at the edge of the field and the [rest] would stay Efron's. But Efron said to Avram as courtesy or deceit that he would give him the field along with the cave, for its impossible that a distinguished man like Avram should own a grave for burial while the field belong to someone else. Avram in fact was happy about this and so he bought the whole lot for the price Efron mentioned to him.
ד"ה לא אדוני: לא תקח המערה לבד אלא גם השדה.
לא אדוני, "No my lord." The word "no" means that Abraham could not merely acquire the cave but had to buy the field it was situated on. Efron indicated that the reason he had decided to give the whole field to Abraham was that once it served as a cemetry it could not longer serve its original purpose. He implied all this by using the word שמעני, "listen to me carefully."
1. האם הוראת "נתן" בפסוק ט' שווה להוראתה בפסוק י"א, או לא? מהי דעת הפרשנים הנ"ל בשאלה זו?
2. במה אין עפרון מסכים להצעתו של אברהם, לפי כל אחת מן הדעות הנ"ל?
**
3. היכן מצינו בפרקנו עוד ראיה שהרשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אין עושין?
4. מהיכן בספר בראשית למדו היפוכו, שצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה?
ו. הפנייה לעפרון בתיווך בני חת
"וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת"
Now Ephron was sitting in the midst of the children of Heth; and Ephron the Hittite answered Abraham in the hearing of the children of Heth, even of all that went in at the gate of his city, saying:
רב סעדיה גאון, שם:
ונאמר: מאחר שהיה עפרון יושב בתוך בני חת, מהי התועלת לפנות בדברים אליהם חוץ ממנו? ונשיב ראשית: שלא יתנגדו לו, כמו שאמרנו, ואחר כך נאמר: להודיענו, כי העדות על האדם קיימת, אם גם הוא אינו מדבר בעצמו, אלא שנאמרו הדברים בנוכחותו, ונאמר שם: הוו עליו עדים.
ר' אברהם בן הרמב"ם:
אע"פ שהיה עפרון יושב בתוכם, פנה אברהם ע"ה בדיבורו אל בני חת, שיבקשו לו ממנו דרך כבוד לו, על דרך האדיבות עם הגדולים, שלא יבקשו מהם בקשות אלא על פי אמצעי ביניהם, ובפרט אם המבוקש עולה ביוקר, כמו דבר זה.
1. מה ההבדל העקרוני שבין שתי תשובותיו של רס"ג מצד אחד, ובין תשובתו של בן הרמב"ם מצד שני?
2. היכן מצינו בתורה ובנביאים אותה תופעה, "שלא יבקשו מן הגדולים בקשות אלא על פי אמצעי ביניהם"?
3. רוב המפרשים מיישבים תמיהה זו בתשובה רביעית, התוכל למצוא אותה?
ז. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה נתתי לך: הרי היא כמו שנתתיה לך.
נתתי לך I HAVE GIVEN IT TO THEE (a perfect tense) — See, it is as though I have already given it to you.
ד"ה נתתי: מוכן הוא אצלי והלואי נתתי לך כבר.
נתתי לך I HAVE GIVEN IT TO THEE (a perfect tense) — See, it is as though I have already given it to you.
א. מה קשה בשני הפסוקים?
**
ב. מה ראה רש"י לשנות בפירושו את פסוק י"ג מהדרך שבה פירש את פסוק י"א?
ד"ה ביני ובינך: בין שני אוהבים כמונו מה היא חשובה? לכלום! אלא הנח את המכר ואת מתך קבור!
ביני ובינך BETWEEN ME AND THEE — Between two such friends as we are, of what importance is that? Nothing at all! Leave business alone and bury your dead!
**
מנה ליה לרש"י לומר "בין שני אוהבים כמונו", אפשר פירושו "בין שני עשירים כמונו"?
**
ביני ובינך BETWEEN ME AND THEE — Between two such friends as we are, of what importance is that? Nothing at all! Leave business alone and bury your dead!
*
ולמה הוצרך רש"י להוסיף עוד: "אלא הנח את המכר"?
*
ביני ובינך BETWEEN ME AND THEE — Between two such friends as we are, of what importance is that? Nothing at all! Leave business alone and bury your dead!