| א. בפירוש הבתרים, הצפור והעיט |
ד"ה עגלה משולשת: ...ורמז כי שלשה קרבנות מהן יקריבו לפניו זרעו: העולה והחטאת והשלמים...
A HEIFER OF THREE AND A GOAT OF THREE. Rabbi Avraham [Ibn Ezra] explains [3] means three years old. Onkelus, however, says "three" [ three heifers] And so it is [like Onkelus], because a three year old [cow] is not called a "heifer" [rather a "cow", as we see, (Parah 1:1): "The Rabbis say that a 'heifer' is two years old [0r less]; a cow is three years old." Hashem hinted to [Avram] that his progeny would offer 3 offerings from [these animals] before him- the sin-offering, burnt-offering, and peace-offerings. [We don't count guilt-offering]because the guilt offering is like a sin-offering; there's no difference between besides the name. It could be that the meaning of משולשת is that Avram was to bring [all three of each animal] grouped together., with each specie by itself. like, "for they were by three" (Ezekiel 42:6), [meaning] that the chambers were [divided into sets]of lower, middle and upper ones.
ד"ה ויבתר אותם בתוך: לכרות עימו ברית לעבור בין הבתרים האלה. ונרמז לו גם כן, כי מאלה יהיה כל קרבן בבהמה ובעוף, כי הגוזל "בן יונה"... וכל הקרבנות יבתרו לעולם לנתחים...
HE CUT THEM IN THE CENTER. [This was done so that] G-D can make a covenant with [Avraham] by walking in between the pieces. Its also hinted to [Avram] that all offerings of animals and birds would be from these. For the "young bird" is a young dove. G-D] called [the dove] young bird" for it was only the young of that type [the dove] that were acceptable. Even though "all" young birds are called גוזלים like it says, "like an eagle arousing its nest, hovering over its young" (גוזליו ) Deuto. 32:11) Avraham understood on his own [which] designated specie. Also, [Avram] offered a young dove of his own will, and the Torah chose forever the species [Avram] offered. Now, Avram knew that these species were going to be offerings [in the future], and that all offerings would be cut up- the burnt- offering into pieces, the piece offering the breast and thigh and fats [cut away], and sin-offering and guilt offering their fats [cut off]. THE BIRDS, HOWEVER, HE DID NOT CUT UP. He put the turtledove and the young bird each one opposite its counterpart, for they too were part of the covenant. He did not "cut them in the center," however, because regarding all birds brought s a sacrifice is states, "He shall not sever it"(Levit. 1:17). In Breishit Rabbah (44:14) we find: G-D , showed [Avram] that the bird burnt-offering is separated (at the head), while the bird sin-offering isn't separated (at the head).
ד"ה ואת הצפור לא בתר: נתן התור והגוזל איש לקראת רעהו, כי גם הם היו בברית, אבל לא בתר אותם בתוך, כי בכל העוף הקרב נאמר (ב' י"ז) "לא יבדיל"...
HE CUT THEM IN THE CENTER. [This was done so that] G-D can make a covenant with [Avraham] by walking in between the pieces. Its also hinted to [Avram] that all offerings of animals and birds would be from these. For the "young bird" is a young dove. G-D] called [the dove] young bird" for it was only the young of that type [the dove] that were acceptable. Even though "all" young birds are called גוזלים like it says, "like an eagle arousing its nest, hovering over its young" (גוזליו ) Deuto. 32:11) Avraham understood on his own [which] designated specie. Also, [Avram] offered a young dove of his own will, and the Torah chose forever the species [Avram] offered. Now, Avram knew that these species were going to be offerings [in the future], and that all offerings would be cut up- the burnt- offering into pieces, the piece offering the breast and thigh and fats [cut away], and sin-offering and guilt offering their fats [cut off]. THE BIRDS, HOWEVER, HE DID NOT CUT UP. He put the turtledove and the young bird each one opposite its counterpart, for they too were part of the covenant. He did not "cut them in the center," however, because regarding all birds brought s a sacrifice is states, "He shall not sever it"(Levit. 1:17). In Breishit Rabbah (44:14) we find: G-D , showed [Avram] that the bird burnt-offering is separated (at the head), while the bird sin-offering isn't separated (at the head).
ד"ה וירד העיט על הפגרים: לאכול אותם כמנהג העופות.
AND (AVRAM) DROVE THEM AWAY. It was hinted to him that the nations would come to put an end to the offerings, but Avraham's descendants would drive them away.
ד"ה והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו: דרשו בו רמז לשעבוד ארבע מלכויות. כי מצא הנביא בנפשו "אימה", ואחר כך בא ב"חשכה", ואחר כך "גדלה" החשכה, ואחר כך הרגיש כאילו היא "נופלת" עליו, כמשא כבד תכבד ממנו.
אמרו: "אימה" – זו בבל; "חשכה" – זו מדי, שהחשיכה עיניהם של ישראל בצום ובתענית; "גדולה" – זו מלכות אנטיוכוס; "נופלת עליו" – זו אדום (רומי). והיה העניין הזה לאברהם, כי כשהקב"ה כרת עמו ברית לתת את הארץ לזרעו לאחוזת עולם. אמר לו כמשייר במתנתו, שארבע גלויות ישתעבדו בבניו וימשלו בארצם, וזה בעל מנת אם יחטאו לפניו. ואחרי כן הודיעו בביאור גלות אחרת, שיגלו תחילה שהוא גלות מצרים.
BEHOLD- A DREAD, A GREAT DARKNESS FELL UPON HIM. [The Rabbis] learnt this, saying its a hint to the subjugation by the Four kingdoms. For the prophet [Avraham] experienced a "dread" in his soul; after he entered into a [feeling] of "darkness"; then that darkness became "greater;" and then he felt as if [the darkness] was "falling upon him" like a heavy load to that's too heavy[to handle. [The Rabbis] said "A dread" refers to Babylonia. "Darkness" refers to Media, who caused the eyes of the Jews to become darkened from fasting. "Great" refers to Greece. "Fell upon him"-Edom. The relevance of this to Avraham was that when G-D made the covenant with him to give the land to his descendants as an eternal inheritance, He said to him, like one keeps certain rights when giving a present, that the Four kingdoms would rule over his descendants and rule over their land. This was conditional [only] if Avraham's offspring's would sin before Him. After this [hint of the exiles of the 4 kingdoms], [G-D] told him 'explicitly' of another exile that [his descendants] would go through before [the other] which had already been [decreed] as punishment to Avraham, as I explained.
ר' יוסף אבן כספי, "טירת כסף" והוא "ספר הסוד":
...כי הענין בעצמו הוא, ששלשה דורות מזרעו יהיו עבדים ומעונים, לא שיעשו בהם כלה, אבל יעמדו בצרה גדולה, מוכים ומרוטים מאויביהם, והדור הרביעי ירשו הארץ ולא יגע בהם צר ואויב... והנה לא רצה השם להודיעו זה הענין בפירוש, אבל הראה לו תחילה חיקוי זה; ואין טעם לשאול למה זה, כי סיבותיו רבות והן מבוארות לבעלי השכל. והנה בעבור מספר השלשה דורות, הניח שלש בהמות והן עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש, כי פירוש "משולשת" ו"משולש" בזה לפי דעתי שלישי במספר שלשה (=אחד מתוך שלישיה), כי הכוונה שאלו השלש בהמות מוצגות לבד, כי תור וגוזל ממין אחד לבד, בהבדל המעופף מההולך על ארבע, ולהודיע זה צירף לכל אחת מהבהמות תואר "משלש" כי אם היו מעורבות עם התור והגוזל היתה כל אחת מהן מחומשת. והעד על זה כי הבין אברם, שכתוב "ויבתר אותם בתוך" וכינוי "אותם" לשלש הבהמות לבד, כמו שפירש "ואת הצפור לא בתר", וכל זה במצות השם ואם לא פירש, ודי לחכימא ברמיזא... והנה זה הביתור היה משרת לשנים, רצוני לשני מיני תכליות: האחד לכריתת הברית... וכן פירש רש"י גם כן, והשני להורותם על היותם מוכים וקצתם נהרגים. ולא כן הציפור שהוא כולל לתור וגוזל הנזכרים, כי היא משל לעם אשר לבדד ישכון בטח, ולכן נמשך לזה "וירד העיט על הפגרים", כלומר, שהעיט שהוא סוג למין המעופף אשר יטוש לאכול ולהשחית, ירד על פגרי הבעלי חיים הנזכרים, הם הבתרים, ואברם השיבם והפריחם, שלא יעשו כלה, אבל נגעו בהם בתחילה ואכלו מהם (=מן הבתרים). וזה מבואר הנמשל בו מבני ישראל המעונים והמרוטים מאויביהם אשר במצרים, לולי ה' שהיה להם ושלח משה באחרית וגאלם. אבל ראה כי בסיפור פירוש זה המשל, שהוא בכלל אמרו "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך..." ונמשך לו עד אמרו "עד הנה", לא ביאר השם הביאורים שזכרתי, כי דע במה שזכר לו סוג הנמשל בראשי פרקים, ואינו מחוייב תמיד שיהיו כל חלקי הנמשל נרמזים במשל, ואם השם יעשה כן לתלמידיו שהם נביאיו ועבדיו, מחוייבים אנחנו ללכת בדרכיו.
...כי הענין בעצמו הוא, ששלשה דורות מזרעו יהיו עבדים ומעונים, לא שיעשו בהם כלה, אבל יעמדו בצרה גדולה, מוכים ומרוטים מאויביהם, והדור הרביעי ירשו הארץ ולא יגע בהם צר ואויב... והנה לא רצה השם להודיעו זה הענין בפירוש, אבל הראה לו תחילה חיקוי זה; ואין טעם לשאול למה זה, כי סיבותיו רבות והן מבוארות לבעלי השכל. והנה בעבור מספר השלשה דורות, הניח שלש בהמות והן עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש, כי פירוש "משולשת" ו"משולש" בזה לפי דעתי שלישי במספר שלשה (=אחד מתוך שלישיה), כי הכוונה שאלו השלש בהמות מוצגות לבד, כי תור וגוזל ממין אחד לבד, בהבדל המעופף מההולך על ארבע, ולהודיע זה צירף לכל אחת מהבהמות תואר "משלש" כי אם היו מעורבות עם התור והגוזל היתה כל אחת מהן מחומשת. והעד על זה כי הבין אברם, שכתוב "ויבתר אותם בתוך" וכינוי "אותם" לשלש הבהמות לבד, כמו שפירש "ואת הצפור לא בתר", וכל זה במצות השם ואם לא פירש, ודי לחכימא ברמיזא... והנה זה הביתור היה משרת לשנים, רצוני לשני מיני תכליות: האחד לכריתת הברית... וכן פירש רש"י גם כן, והשני להורותם על היותם מוכים וקצתם נהרגים. ולא כן הציפור שהוא כולל לתור וגוזל הנזכרים, כי היא משל לעם אשר לבדד ישכון בטח, ולכן נמשך לזה "וירד העיט על הפגרים", כלומר, שהעיט שהוא סוג למין המעופף אשר יטוש לאכול ולהשחית, ירד על פגרי הבעלי חיים הנזכרים, הם הבתרים, ואברם השיבם והפריחם, שלא יעשו כלה, אבל נגעו בהם בתחילה ואכלו מהם (=מן הבתרים). וזה מבואר הנמשל בו מבני ישראל המעונים והמרוטים מאויביהם אשר במצרים, לולי ה' שהיה להם ושלח משה באחרית וגאלם. אבל ראה כי בסיפור פירוש זה המשל, שהוא בכלל אמרו "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך..." ונמשך לו עד אמרו "עד הנה", לא ביאר השם הביאורים שזכרתי, כי דע במה שזכר לו סוג הנמשל בראשי פרקים, ואינו מחוייב תמיד שיהיו כל חלקי הנמשל נרמזים במשל, ואם השם יעשה כן לתלמידיו שהם נביאיו ועבדיו, מחוייבים אנחנו ללכת בדרכיו.
1. הסבר מהו ההבדל העקרוני בין שני המפרשים.
2. מהו האופייני בפירוש הרמב"ן לדרך פרשנותו בכלל?
3. הסבר את המקומות המסומנים בקו בדברי אבן כספי.
4. מהי מעלתו של פירוש אבן כספי?
5. למה לא הסתפק אבן כספי בהסבר האחד לביתור הבהמות (=האחד לכריתת הברית), אותו הסבר המובא גם בדברי רש"י, ולשם מה הוסיף גם את השני, אע"פ שכרגיל מתנגד הוא לפירושים אליגוריים?
| ב. בביאור הבטחת "יצאו ברכוש גדול" |
"וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל"
and also that nation, whom they shall serve, will I judge; and afterward shall they come out with great substance.
ד"ה ברכוש גדול: בממון גדול, כמו שנאמר (שמות י"ב) "וינצלו את מצרים".
ברכוש גדול WITH GREAT SUBSTANCE — with great wealth, as it is said, (Exodus 12:36) “And they despoiled the Egyptians.”
רד"ק:
ד"ה ברכוש גדול: אחרי תשלום ארבע מאות שנה יצאו מן העבודה בממון רב, חלף עבודתם אשר עבדום.
ד"ה ברכוש גדול: אחרי תשלום ארבע מאות שנה יצאו מן העבודה בממון רב, חלף עבודתם אשר עבדום.
ד"ה ואחרי כן: אם יהיה המכוון במילת ואחרי כן האיחור בזמן (הערנאך, נאכתער) ר"ל שבכלות ארבע מאות יצאו ברכוש, היה לו לומר "ואז יצאו", ומדאמר "ואחרי כן יצאו" נראה לי, שבא להודיענו טעם ללקיחת הרכוש הגדול, שהממון הרב אשר יקחו אתם, לא באיסור גזל יבוא להם, ולא ידונו כבוזזים ושוללים ממון אחרים אבל שלהם יקחו והוא שכר עבודתם זה זמן ארוך. ומילת "אחרי" כמו (דברים כ"ד ד') "אחרי אשר הוטמאה", אשר עניינו: המסובב מן הסיבה (דעמנאך, דעמצופאלגע), יציאתם ברכוש מסובב להם מן העבודה, כי אין מן הראוי, שיעבדו המצרים בהמון רב כזה ויגיעתם לריק ויצאו בידים ריקניות, וזהו ואחרי כן יצאו (דעמצופאלגע ווערדין זי אבגעהן מיט גראססעם גוטע)...
ד"ה ברכוש גדול: כל משכיל יודה, שאין הממון תכלית המכוון בשעבוד, כי היתרצה איש לסבול עינוי ועבדות בשביל הרווחת ממון אחריו? הלא יאמר: "לא מעוקצך ולא מדובשך!" גם: הכי נמנע בחוקו יתברך להשפיע להם רכוש ממון בדרך אחרת?! ועוד: רכוש מכסף וזהב הבל המה לכל משכיל על דרך אמת! ומוכרחים אנו לומר כי "אחת דבר אלוקים שתים זו שמענו" (תהלים ס"ב י"ב), ואף שהדברים כפשוטן , בכל זאת אין ספק כי רכוש נפשי היא תכלית המכוון בשעבוד, וזה, אחרי שהבטיח הוא יתברך לאברהם להוציא זרע קודש ממנו, שיהיו ככוכבי שמים להאיר ליושבי תבל אור אמיתת מציאותו, השגחתו, ויכולתו וכדו' מידיעות אמתיות, וראתה חכמתו, כי למעלה גדולה כזו לא היו מגיעים, אם היו יושבים בשובה ונחת שלוים ושקטים; גם לא היה באופן זה מקום לשיתחדש ביניהם המסות הגדולות האותות והמופתים הנצרכים להקדימם לפרסם בעולם על ידיהם ידיעות האמתיות, גם לא היו מתרצים לקבל עליהם עול תורה ומצוות; לכן הסכימה חכמתו להכניע הדור ההוא תחת עול השעבוד, כדי לצרפם כצרוף הכסף, שיתבררו ויתלבנו להיות זכים... ונעשו מוכנים להנהגה אלוקית בלתי אמצעי ולרשת התורה הקדושה, הנה זה הרכוש הנפשי הגדול בערכו לבלי תכלית...
וסייעני בזה ידידי מוהר"ש חן טוב, מדמצינו בהרבה מקומות, שמחובר לרְכוּש מלת "רב" (בראשית י"ג) "כי היה רכושם רב" – יורה על רבוי חכמות, ושינה כאן לחבר למילת רכוש מילת "גדול", שיורה בהנחה ראשונה על איכות וחשיבות הדבר...
**
1. מפרשי רש"י מקשים: מה ראה רש"י לפרש מילת רכוש בפרקנו, והלא כבר מצינו מילה זו בפרק י"ב, בפרק י"ג וכמה פעמים בפרק י"ד, ולא פירשה רש"י במקומות ההם? נסה ליישב פליאתם!
2. היכן מצינו "אחרי" בחומש בראשית בהוראה זו שמייחס לה בעל הכתב והקבלה?
3. היכן נאמר בתורה שתכלית השעבוד היתה הוצאת אותו "הרכוש" שמדבר עליו בעל הכתב והקבלה?
| ג. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה וגם את הגוי: "וגם" לרבות ארבע מלכויות (=בבל, מדי, יון, אדום) שאף הם כלים על ששעבדו את ישראל.
וגם את הגוי AND ALSO THAT NATION — The word וגם and also—(that nation also will I judge)—suggests that other nations will be judged as well: it is used here to include the four Monarchies (of the book of Daniel) who also will perish because they enslaved Israel (Genesis Rabbah 44:19).
א. רש"י מפרש כאן על פי אחת המדות שהתורה נדרשת בהן: "את", "גם" - לרבות.
והשווה דבריו
ד"ה גם אתה: לרבות אהרן וחור ושבעים זקנים.
גם אתה THOU ALSO — The word גם “also” was added in order to include Aaron and Hur and the seventy elders (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 18:17).
ד"ה וגם בך: גם בנביאים הבאים אחריך.
וגם בך AND IN THEE ALSO [WILL THEY BELIEVE] — The word “also” implies that they will believe also in the prophets who will come after thee (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 19:9:1).
ד"ה כי גם את בניהם: גם לרבות אבותיהם ואמותיהם.
כי גם את בניהם FOR ALSO THEIR SONS [AND THEIR DAUGHTERS HAVE THEY BURNT IN THE FIRE TO THEIR GOD] — The word גם, “also”, is intended to include amongst those they used to burn, their parents also. R. Akiba related, “I once saw a heathen who bound his father before his dog which thereupon devoured him” (Sifrei Devarim 81:6).
הסבר מתי בחר לפרש ע"פ מידה זו, הלא לא פירש כלום לפסוקים
בראשית
"וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים"
And the LORD God said: ‘Behold, the man is become as one of us, to know good and evil; and now, lest he put forth his hand, and take also of the tree of life, and eat, and live for ever.’
"וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא"
And Abel, he also brought of the firstlings of his flock and of the fat thereof. And the LORD had respect unto Abel and to his offering;
ד' כ"ב
"וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה"
"וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה"
"גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה"?
of the fowl also of the air, seven and seven, male and female; to keep seed alive upon the face of all the earth.
ב. השווה לדבריו לפסוקנו את בראשית י"ט כ"א:
ד"ה גם לדבר הזה: לא דייך שאתה ניצול אלא אף כל העיר אציל בגללך.
ד"ה גם לדבר הזה: לא דייך שאתה ניצול אלא אף כל העיר אציל בגללך.
ההולך רש"י בפירושו את י"ט כ"א באותה דרך בה הוא הולך בפירוש פסוקנו?
**
ועל דרך הפשט יאמר. כאשר דנתי את בניך בגלות ועינוי על עוון אשר חטא (המליצה לקוחה מהושע י"ב ט'), גם את "הגוי אשר יעבודו אדון על החמס אשר יעשו להם"?
**
But also that nation. Even though God Himself decreed enslavement and oppression for Avram’s descendants, their oppressors would be punished for overstepping the sentence. If, on the other hand, they had only intended to carry out the sentence they would have been rewarded.
ד"ה ואתה תבוא: ולא תראה כל אלה.
ואתה תבוא BUT THOU SHALT COME etc. Thou shalt not behold all this.
מה קשה לו?