| א. טעם הבגדים |
השווה את הדעות הבאות שנאמרו בטעם הבגדים:
רמב"ן, פסוק ב':
ד"ה לכבוד ולתפארת: שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים, כמו שאמר הכתוב (ישעיה ס"א י') "כחתן יכהן פאר", כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה, כמו שמצינו בכתונת (בראשית ל"ז) "ועשה לו כתונת פסים", פירוש מרוקמת כדמות פסים והיא כתונת תשבץ. והלבישו כבן מלכי קדם; וכן הדרך במעיל וכתונת, וכתוב (שמואל ב' י"ג) "ועליה כתונת פסים כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים", ופירוש "ועליה כתונת פסים" – נראית ונגלית, כי המנהג ללבוש בנות המלך הבתולות מעילים שתתעלפנה בהם, ונמצא שכתונת הפסים עליה מלבוש עליון, ולכן אמר "וכתונת הפסים אשר עליה קרעה". והמצנפת ידועה גם היום למלכים ולשרים הגדולים, ולכן אמר הכתוב בנפול המלכות (יחזקאל כ"א ל"א) "הסר המצנפת והרם העטרה", וכן כתוב (ישעיה ס"ב ג') "וצניף מלוכה", וכן יקראם הכתוב (שמות ל"ט כ"ח) "פארי המגבעות", וכתוב (יחזקאל מ"ד) "פארי פשתים יהיו על ראשם", שהם פאר ושבח למכתירים בהם. והאפוד והחושן – לבוש מלכות, כעניין שכתוב (דניאל ה' ט"ז) "והמניכא די דהבא על צוארה" (=ורביד זהב על צוארך). והציץ נזר המלכים הוא, וכתיב (תהלים קל"ב) "ועליו יציץ נזרו". והם זהב וארגמן ותכלת, וכתיב (תהלים מ"ה י"ד) "כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה", וכתיב (דניאל ה') "ארגוונא (=ארגמן) תלבש והמניכא די דהבא (ורביד זהב) על צוארה". והתכלת – גם היום לא ירים איש את ידו ללבוש חוץ ממלך הגויים, וכתיב (אסתר ח' ט"ו) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה תכריך בוץ וארגמן", ו"התכריך" הוא המעיל שיעטוף בו.
ד"ה לכבוד ולתפארת: שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים, כמו שאמר הכתוב (ישעיה ס"א י') "כחתן יכהן פאר", כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה, כמו שמצינו בכתונת (בראשית ל"ז) "ועשה לו כתונת פסים", פירוש מרוקמת כדמות פסים והיא כתונת תשבץ. והלבישו כבן מלכי קדם; וכן הדרך במעיל וכתונת, וכתוב (שמואל ב' י"ג) "ועליה כתונת פסים כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים", ופירוש "ועליה כתונת פסים" – נראית ונגלית, כי המנהג ללבוש בנות המלך הבתולות מעילים שתתעלפנה בהם, ונמצא שכתונת הפסים עליה מלבוש עליון, ולכן אמר "וכתונת הפסים אשר עליה קרעה". והמצנפת ידועה גם היום למלכים ולשרים הגדולים, ולכן אמר הכתוב בנפול המלכות (יחזקאל כ"א ל"א) "הסר המצנפת והרם העטרה", וכן כתוב (ישעיה ס"ב ג') "וצניף מלוכה", וכן יקראם הכתוב (שמות ל"ט כ"ח) "פארי המגבעות", וכתוב (יחזקאל מ"ד) "פארי פשתים יהיו על ראשם", שהם פאר ושבח למכתירים בהם. והאפוד והחושן – לבוש מלכות, כעניין שכתוב (דניאל ה' ט"ז) "והמניכא די דהבא על צוארה" (=ורביד זהב על צוארך). והציץ נזר המלכים הוא, וכתיב (תהלים קל"ב) "ועליו יציץ נזרו". והם זהב וארגמן ותכלת, וכתיב (תהלים מ"ה י"ד) "כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה", וכתיב (דניאל ה') "ארגוונא (=ארגמן) תלבש והמניכא די דהבא (ורביד זהב) על צוארה". והתכלת – גם היום לא ירים איש את ידו ללבוש חוץ ממלך הגויים, וכתיב (אסתר ח' ט"ו) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה תכריך בוץ וארגמן", ו"התכריך" הוא המעיל שיעטוף בו.
בעל עקידת יצחק:
ראינו כפי הלשונות, שהקנינים המידותיים והמלבושים נקראים בשם אחד (ויקרא ו' ג'): "ולבש הכהן מדו בד"; (שופטים ג' ט"ז): "מתחת למדיו"; (קהלת ט' ח'): "בכל עת יהיו בגדיך לבנים". ובלשון העמים שם habiyas גם על תכונת בגדי אדם, גם על תכונת מידותיו בכלל. ואחשוב ששאר הלשונות כן עשו אינו בלי סיבה, אבל הוא כן לפי שהם מתייחסים מאוד. וכמו שאדם ניכר בלבושו הכרה חיצונית אם סוחר אם פרש, אם פרוש (נזיר), כן התחלת הכרת נפשותינו הנעלמות היא בפעולותיהן החיצוניות, כי ודאי מהפעולות ייוודעו הכוחות. כבר נשתמשה הנבואה בזה אצל האל יתעלה, מפני שלא ייוודע אלא מצד פעולותיו, אמר (תהלים ק"ד א') "הוד והדר לבשת", (תהלים צ"ג א') "ה' מלך גאות לבש, לבש ה' עוז התאזר". וכן יתבאר זה ממראה זכריה, שנאמר שם (ג' ג'): "ויהושע היה לבוש בגדים צואים ועומד לפני המלאך", ומיד נאמר שם (ג' ד'): "הסירו הבגדים הצואים מעליו – ויאמר אליו: ראה העברתי מעליך עוונך והלבש אותך מחלצות". הנה שפירש טעם העברת הבגדים הצואים וחליפותם כי הוא הסרת החטאים והמידות הפחותות וחסרונם. והנה אחר שנאמר (שם ג' ה'): "ישימו צניף טהור על ראשו" ועוד נאמר: "וילבישוהו בגדים ומלאך ה' עומד"; שיורה שהיה כבר מלאך ה' עומד לפניו – מה שהיה בראשונה הוא (יהושע) בלתי יכול לעמוד בפני המלאך. הנה אחר זה נאמר שם (ד' ב'): "ראיתי והנה מנורת זהב כולה" – הנה שלא ראה אותה דולקת על האופן ההוא רק אחר שנטהר ויחלף שמלותיו.
ראינו כפי הלשונות, שהקנינים המידותיים והמלבושים נקראים בשם אחד (ויקרא ו' ג'): "ולבש הכהן מדו בד"; (שופטים ג' ט"ז): "מתחת למדיו"; (קהלת ט' ח'): "בכל עת יהיו בגדיך לבנים". ובלשון העמים שם habiyas גם על תכונת בגדי אדם, גם על תכונת מידותיו בכלל. ואחשוב ששאר הלשונות כן עשו אינו בלי סיבה, אבל הוא כן לפי שהם מתייחסים מאוד. וכמו שאדם ניכר בלבושו הכרה חיצונית אם סוחר אם פרש, אם פרוש (נזיר), כן התחלת הכרת נפשותינו הנעלמות היא בפעולותיהן החיצוניות, כי ודאי מהפעולות ייוודעו הכוחות. כבר נשתמשה הנבואה בזה אצל האל יתעלה, מפני שלא ייוודע אלא מצד פעולותיו, אמר (תהלים ק"ד א') "הוד והדר לבשת", (תהלים צ"ג א') "ה' מלך גאות לבש, לבש ה' עוז התאזר". וכן יתבאר זה ממראה זכריה, שנאמר שם (ג' ג'): "ויהושע היה לבוש בגדים צואים ועומד לפני המלאך", ומיד נאמר שם (ג' ד'): "הסירו הבגדים הצואים מעליו – ויאמר אליו: ראה העברתי מעליך עוונך והלבש אותך מחלצות". הנה שפירש טעם העברת הבגדים הצואים וחליפותם כי הוא הסרת החטאים והמידות הפחותות וחסרונם. והנה אחר שנאמר (שם ג' ה'): "ישימו צניף טהור על ראשו" ועוד נאמר: "וילבישוהו בגדים ומלאך ה' עומד"; שיורה שהיה כבר מלאך ה' עומד לפניו – מה שהיה בראשונה הוא (יהושע) בלתי יכול לעמוד בפני המלאך. הנה אחר זה נאמר שם (ד' ב'): "ראיתי והנה מנורת זהב כולה" – הנה שלא ראה אותה דולקת על האופן ההוא רק אחר שנטהר ויחלף שמלותיו.
בנו יעקב, בפירושו לבראשית (בגרמנית) Genesis לפרק ג' כ"א:
ד"ה ויעש ה' אלוקים לאדם כתנות עור: הלבוש אינו רק הגנה בפני הקור, אינו רק קישוט, הוא סימן ההיכר הראשוני וההכרחי לחברה אנושית, והיא – בהרגשתו המוסרית של האדם – מותר האדם מן הבהמה. דרגתו וכבודו של האדם ניכרים בסימנים הנתונים במדיו. עצם הלבוש – כבוד הוא לאדם. לכהנים ניתנים בגדים מיוחדים "לכבוד ולתפארת" (שמות כ"ח ב'). דרגת הכבוד העליונה שמגיע אליה ילוד אשה היא דרגת הכהן הגדול בהיכנסו אלי קודש הקודשים ביום הכיפורים, והוא לבוש לבנים, כסמל הטהרה והאורה, למען ידמה לאיש "לבוש הבדים" (יחזקאל ט'; דניאל י' ה'). לכן נאמר עליו בויקרא (ט"ז ד'): "כתנות בד קודש ילבש, ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגור... ורחץ במים את בשרו ולבֵשם", הנאמר רק בקדוש ברוך הוא (תהלים צ"ג א'): "ה' מלך גאות לבֵש". אם כן הלבוש הוא סמל כבוד האדם באשר הוא אדם, והעירום – ממהות החיה, והתערות האדם – מסמל הפריצות (גילוי עריות). בתת ה' בכבודו לאדם ולאשתו כתנות ובהלבישו אותו, נאמר לנו איפוא, שאין הבגד דבר שבהסכמה בלבד, אלא תוספת למעשה בראשית, מעין עור שני שניתן לאדם, מעין גופניות נאצלת יותר. ויפה כתב ר' מאיר בתורתו ברצותו לדמות אדם ליוצרו (בראשית רבה כ, כ"ט): "כתנות אור" – כאשר על הקדוש ברוך הוא נאמר (תהלים ק"ד, ב'): "עוטה אור כשלמה".
ד"ה ויעש ה' אלוקים לאדם כתנות עור: הלבוש אינו רק הגנה בפני הקור, אינו רק קישוט, הוא סימן ההיכר הראשוני וההכרחי לחברה אנושית, והיא – בהרגשתו המוסרית של האדם – מותר האדם מן הבהמה. דרגתו וכבודו של האדם ניכרים בסימנים הנתונים במדיו. עצם הלבוש – כבוד הוא לאדם. לכהנים ניתנים בגדים מיוחדים "לכבוד ולתפארת" (שמות כ"ח ב'). דרגת הכבוד העליונה שמגיע אליה ילוד אשה היא דרגת הכהן הגדול בהיכנסו אלי קודש הקודשים ביום הכיפורים, והוא לבוש לבנים, כסמל הטהרה והאורה, למען ידמה לאיש "לבוש הבדים" (יחזקאל ט'; דניאל י' ה'). לכן נאמר עליו בויקרא (ט"ז ד'): "כתנות בד קודש ילבש, ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגור... ורחץ במים את בשרו ולבֵשם", הנאמר רק בקדוש ברוך הוא (תהלים צ"ג א'): "ה' מלך גאות לבֵש". אם כן הלבוש הוא סמל כבוד האדם באשר הוא אדם, והעירום – ממהות החיה, והתערות האדם – מסמל הפריצות (גילוי עריות). בתת ה' בכבודו לאדם ולאשתו כתנות ובהלבישו אותו, נאמר לנו איפוא, שאין הבגד דבר שבהסכמה בלבד, אלא תוספת למעשה בראשית, מעין עור שני שניתן לאדם, מעין גופניות נאצלת יותר. ויפה כתב ר' מאיר בתורתו ברצותו לדמות אדם ליוצרו (בראשית רבה כ, כ"ט): "כתנות אור" – כאשר על הקדוש ברוך הוא נאמר (תהלים ק"ד, ב'): "עוטה אור כשלמה".
1. מה ההבדל בין שלושתם בפירוש טעם הבגדים?
2. לשם מה מביא הרמב"ן שפע של פסוקים מנביאים וכתובים, מה רצה להוכיח בעזרתם?
3. הסבר את המקומות המסומנים בקו.
| ב. בגדי הכהנים לדעת הגמרא |
גמרא זבחים יז ע"א:
בזמן שבגדיהם עליהם – כהונתם עליהם; אין בגדיהם עליהם – אין כהונתם עליהם.
בזמן שבגדיהם עליהם – כהונתם עליהם; אין בגדיהם עליהם – אין כהונתם עליהם.
לפי איזו משלוש הדעות שבשאלה א מתבארים דברי הגמרא האלה?
| ג. בגדיים חיצוניים-פנימיים |
"וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ"
And thou shalt make holy garments for Aaron thy brother, for splendour and for beauty.
הנה הבגדים שציוה לעשות היו בגדים חיצוניים, שיספר עניינם, איך עשו אותם האומנים במלאכה, אבל באמת היו מורים על בגדים פנימיים, שיעשו כהני ה' להלביש בם את נפשותיהם בדעות ובמידות ובתכונות טובות שהם מלבושי הנפש, וציוה ה' אל משה שיעשה בגדי קודש אלה, היינו ללמדם תיקון נפשותיהם ומידותיהם באופן שילבישו הוד והדר את נפשם הפנימית.
And you shall make sacred garments: Behold, the garments that He commanded to make were ostensibly outer garments, such that their makeup is discussed - how the craftsmen are to make them with their work. But they really indicate inner clothes that the priests of God should make - to clothe their souls with thoughts and traits and proper tendencies, which are the clothes of the soul; and the craftsmen did not make those garments. But God commanded Moses that he should make these sacred garments - meaning to teach them how to refine their souls and traits, in such a way they will wear majesty and splendor upon their internal souls. And the explanation of "And you shall make sacred garments for glory," is that it is understood by us that every place that the soul of a man is called glory (as in Psalms 30:13, "In order that my glory sings"), you shall make sacred garments for the glory - meaning the soul - to wear...
מה הקושי שרצה ליישב בפסוק זה?
| ד. "והם יקחו..." |
"וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן..."
And they shall take the gold, and the blue, and the purple, and the scarlet, and the fine linen.
אותם חכמי לב שיעשו הבגדים יקבלו מן המתנדבים את הזהב ואת התכלת לעשות מהן את הבגדים.
והם יקחו AND THEY SHALL TAKE — Those men, wise in heart (cf. v. 3), who are to make the garments shall receive from the donors את הזהב ואת התכלת THE GOLD AND THE BLUE PURPLE, in order to make the garments of them.
ד"ה והם: חכמי לב העושים נאמנים הם.
They shall take the gold. The wise in heart were trusted to take these precious materials and work on them without supervision.
רלב"ג:
ד"ה והם יקחו: וכבר למדנו מזה המקום שאין עושין שררה בממון בפחות משנים. והיה זה כן, לפי שהאדם לא יחשוב שיעשה עוון גדול כשיקח לעצמו ממון שהוא מושל בו.
ד"ה והם יקחו: וכבר למדנו מזה המקום שאין עושין שררה בממון בפחות משנים. והיה זה כן, לפי שהאדם לא יחשוב שיעשה עוון גדול כשיקח לעצמו ממון שהוא מושל בו.
ד"ה והם יקחו את הזהב ואת...: שהם יבחרו המובחר מכל מינים לבגדי כהונה.
1. מה קשה לכל אחד מן הפרשנים הנ"ל?
2. מה ראה רש"י לתרגם מלת "יקחו" למלת "יקבלו"?
3. מה פירוש "עושין שררה בממון" שבדברי רלב"ג?
4. הבא ראיות מספר בראשית לכך שצדיקים אין נוהגים לפי מהלך מחשבה זה "שלא יחשוב אדם שיעשה עוון גדול כשיקח לעצמו ממון שהוא מושל בו" – ולא לקחו אף פרוטה "מממון שמשלו בו".
| ה. בגדי הכהן - שאלות ברש"י |
ד"ה ומעיל: הוא כעין חלוק, וכן הכותנות, אלא שהכתונת סמוך לבשרו ומעיל קרוי חלוק העליון.
מעיל — This was a kind of shirt and so, too, the כתונת, except that the כתונת was worn immediately on the body and מעיל is a term for the outer shirt.
התוכל להביא הוכחה לצדקת דברי רש"י מבראשית פרק ל"ז.
ד"ה ואת בניו אתו: אותם הכתובים בהם.
ואת בניו אתו [AND THOU SHALT PUT THEM ON AARON …] AND ON HIS SONS WITH HIM — i. e. put on them those garments which are prescribed for them.
א. על מה מוסבת המילה "אותם"?
ב. מה קשה לו?
3) שמות כ״ז:כ׳
ד"ה ומשחת אותם: את אהרן ואת בניו בשמן המשחה.
3) Exodus 27:20
And thou shalt command the children of Israel, that they bring unto thee pure olive oil beaten for the light, to cause a lamp to burn continually.
| ו. דברי הגמרא |
אמר ר' יוחנן: אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, שנאמר (דניאל י"ב) "יהב חכמתא לחכימין". שמע ר' תחליפא בר מערבא ואמרהּ לפני ר' אבהו. אמר לו: "אתם שניתם לה משם (=מדניאל) ואנו מכאן..." ומביא פסוק מפרשתנו.
On a similar note, Rabbi Yoḥanan said: The Holy One, Blessed be He, only grants wisdom to one who already possesses wisdom, as it is stated: “He gives wisdom unto the wise, and knowledge to they who know understanding” (Daniel 2:21). Rav Taḥalifa, from the West, Eretz Yisrael, heard this and repeated it before Rabbi Abbahu. Rabbi Abbahu said to him: You learned proof for this idea from there; we learn it from here: As it is written in praise of the builders of the Tabernacle: “And in the hearts of all who are wise-hearted I have placed wisdom” (Exodus 31:6).
1. מהו הפסוק בפרשתנו, שממנו יש ללמוד את הרעיון הנ"ל?
2. הסבר את הרעיון שבדברי ר' יוחנן.