| א. התמודדותו של יעקב |
פעמים בחייו נאלץ יעקב לשכך כעסו על מי שתקיף ממנו. ושונים הם האמצעים שבהם הוא נוקט לשכך כעס. השוה את ההכנות של יעקב לפגישתו המאיימת עם עשו (בראשית ל"ב-ל"ג) עם ההכנות לפגישת בניו עם צפנת פענח (בראשית מ"ג י"א – י"ד). במה הן דומות, במה הן שונות ומהי סיבת השינוי?
| ב. לדרכי פרשנותו של רש"י |
ד"ה גרתי: לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכת אבי שברכני (בראשית כ"ז) "הוה גביר לאחיך", שהרי לא נתקיימה בי.
גרתי I HAVE SOJOURNED — I have become neither a prince nor other person of importance but merely a sojourner. It is not worth your while to hate me on account of the blessing of your father who blessed me (27:29) “Be master over thy brethren”, for it has not been fulfilled in me (Tanchuma Yashan 1:8:5). Another explanation: the word גרתי has the numerical value of 613 - תרי״ג - it is as much as to say, “Though I have sojourned with Laban, the wicked, I have observed the תרי״ג מצות, the 613 Divine Commandments, and I have learned naught of his evil ways.
ד"א: גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים.
גרתי I HAVE SOJOURNED — I have become neither a prince nor other person of importance but merely a sojourner. It is not worth your while to hate me on account of the blessing of your father who blessed me (27:29) “Be master over thy brethren”, for it has not been fulfilled in me (Tanchuma Yashan 1:8:5). Another explanation: the word גרתי has the numerical value of 613 - תרי״ג - it is as much as to say, “Though I have sojourned with Laban, the wicked, I have observed the תרי״ג מצות, the 613 Divine Commandments, and I have learned naught of his evil ways.
א. מה קשה לו בפסוקנו?
ב. בשתי דרכים מנוגדות מיישב רש"י את הקושי הנ"ל. הסבר, מהו הניגוד בין הפשט לדרש?
ג. משכיל לדוד לר' דוד פארדו על רש"י, מקשה:
היאך היה רוצה להוכיח מזה שלא נתקיימה הברכה, הרי יצחק לא אמר לו אלא: "הוה גביר לאחיך", ולא אמר "גביר לכולי עלמא"?
היאך היה רוצה להוכיח מזה שלא נתקיימה הברכה, הרי יצחק לא אמר לו אלא: "הוה גביר לאחיך", ולא אמר "גביר לכולי עלמא"?
ישב קושיתו.
**
ד. על דברי הד"א מקשה ר' נתן שפירא בספרו אמרי שפר על רש"י:
למה לו להודיע לעשו זה, ששמר המצוות?
למה לו להודיע לעשו זה, ששמר המצוות?
והוא מישב קושיתו מדברי רש"י בפרשת תולדות.
מצא את דברי רש"י שמהם ישוב הקושיה!
ד"ה באנו אל אחיך אל עשו: שהיית אומר אחי הוא, אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע, עודנו בשנאתו.
באנו אל אחיך אל עשו WE CAME TO THY BROTHER, TO ESAU — to him of whom you said he is my brother, but he behaves towards you as Esau, the wicked — he is still harbouring hatred (Genesis Rabbah 75:7).
ד"ה מיד אחי מיד עשו: מיד אחי שאין נוהג עמי כאח אלא כעשו הרשע.
מיד אחי מיד עשו FROM THE HAND OF MY BROTHER, FROM THE HAND OF ESAU — from the hand of my brother who does not treat me as a brother should, but as Esau, the wicked.
השוה לדבריו אלה:
כ"א י':
ד"ה עם בני עם יצחק: מכיון שהוא בני, אפילו אם אינו הגון כיצחק, או הגון כיצחק אפילו אינו בני, אין זה כדאי לירש עמו, קל וחומר "עם בני עם יצחק" - ששתיהן בו.
ד"ה עם בני עם יצחק: מכיון שהוא בני, אפילו אם אינו הגון כיצחק, או הגון כיצחק אפילו אינו בני, אין זה כדאי לירש עמו, קל וחומר "עם בני עם יצחק" - ששתיהן בו.
ד"ה בעבדי במשה: אינו אומר "בעבדי משה" אלא "בעבדי במשה", "בעבדי" אע"פ שאינו משה; ב"משה" אפילו אינו "עבדי" – כדאי הייתם לירא מפניו, וכל שכן שהוא עבדי ועבד מלך- מלך והיה לכם לומר: אין המלך אוהבו חינם...
ד"ה אל אחיך: ורמזו בזה אל כלל גדול בדקדוק הלשון, מיוסד על אדני ההגיון... מנהג הלשון, שאם יבוא המתואר לפני תואריו, יבוא סימן היחס רק במתואר לבדו, כמו (בראשית כ"ט) "ברחל בתך הקטנה", אבל אם יקדמו התארים למתואר, יבוא היחס גם בתארים כמו כאן. וכן (בראשית כ"ב) "את בנך, את יחידך, את יצחק" וכדומה... והסיבה הזאת היא, מאחר שהוא מדרך הלשון העברי כאשר אמרנו להקדים תמיד המתואר, אז כיון שנתיחס השם העקרי, שוב אין צורך לייחס התארים הדבוקים. אולם אם יבואו לפני השם, אז נחשוב כל חלק וחלק למאמר בפני עצמו והפועל מוסב על כולם. כמו כאן: כאילו יאמרו: באנו אל אחיך, אולם לא כן הוא, רק באנו אל עשו, שהרי הבין שהם מאמרים שונים.
... לא כמו שפירשו קצת המפרשים משום דכתיב "אל אחיך אל עשו" תרי זמני, "מיד...מיד" תרי זמני, דאם כן גבי (פסוק ה') "לאדוני לעשו", (פסוק י"ט) "לעבדך ליעקב"- אמאי לא דרש רש"י כלום?
ד"ה קטנתי מכל החסדים: נתמעטו זכויותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא, שמא משהבטחתני נתקלקלתי (ויש גירסא: נתלכלכתי) בחטא ויגרם לי להמסר בידי עשו.
קטנתי מכל החסדים I AM TOO UNWORTHY OF ALL THE MERCIES (This may be rendered “I am small — unworthy — because of all the kindnesses) — My merits are diminished in consequence of all the kindness and truth which You have already shown me. For this reason I am afraid: perhaps, since You made these promises to me, I have become depraved (נתקלקלתי) by sin (another version of Rashi has נתלכלכתי, I have become defiled by sin) and this may cause me to be delivered unto Esau’s power (Shabbat 32a).
א. מה קשה לו?
ב. כיצד מפרש רש"י את מ"ם של "מכל"?
ג. השוה דברי רש"י כאן לדבריו בראשית ט"ו א' ד"ה אחר הדברים האלה. מה הדמיון בעמדותיהם של אברהם ושל יעקב בשני המקומות?
ד. כמה ממפרשי רש"י, מביאים להסברת דברי רש"י כאן את ירמיהו י"ח. הסבר, מה עניינו הנה?
| ג. בביאור "ויקרא לו אל אלקי ישראל" |
"וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל"
And he erected there an altar, and called it El-elohe-Israel.
וא"ר אחא א"ר אלעזר: מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל? שנאמר ויקרא-לו אל אלקי ישראל. דאי סלקא דעתך למזבח קרא ליה יעקב אל ויקרא לו יעקב מיבעי ליה אלא ויקרא לו ליעקב אל ומי קראו אל? אלקי ישראל.
Apropos statements in this line of tradition, the Gemara adds: And Rabbi Aḥa further said that Rabbi Elazar said: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He, called Jacob El, meaning God? As it is stated: “And he erected there an altar, and he called it El, God of Israel” (Genesis 33:20). It is also possible to translate this as: And He, i.e., the God of Israel, called him, Jacob, El. Indeed, it must be understood this way, as if it enters your mind to say that the verse should be understood as saying that Jacob called the altar El, it should have specified the subject of the verb and written: And Jacob called it El. But since the verse is not written this way, the verse must be understood as follows: He called Jacob El; and who called him El? The God of Israel.
תוספות שם:
ד"ה דאי סלקא דעתך: נראה דהכי נמי כתיב (שמות י"ז) ויקרא שמו ה' נסי (שופטים ו') ויקרא לו ה' שלום, ומתרגמינן ופלח וצלי. ומכל מקום יש לומר דהתם על שם הנס ועל שם השלום שאירע להן היו קוראין למזבח כן אבל הכא ליכא שום מעשה שנוכל לומר שע"י כן קראו יעקב אל, ואם איתא שיעקב קראו אל הוי' ליה לפרושי להדיא.
ד"ה דאי סלקא דעתך: נראה דהכי נמי כתיב (שמות י"ז) ויקרא שמו ה' נסי (שופטים ו') ויקרא לו ה' שלום, ומתרגמינן ופלח וצלי. ומכל מקום יש לומר דהתם על שם הנס ועל שם השלום שאירע להן היו קוראין למזבח כן אבל הכא ליכא שום מעשה שנוכל לומר שע"י כן קראו יעקב אל, ואם איתא שיעקב קראו אל הוי' ליה לפרושי להדיא.
... ופלח עלוהי קדם-אל אלה דישראל.
Apropos statements in this line of tradition, the Gemara adds: And Rabbi Aḥa further said that Rabbi Elazar said: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He, called Jacob El, meaning God? As it is stated: “And he erected there an altar, and he called it El, God of Israel” (Genesis 33:20). It is also possible to translate this as: And He, i.e., the God of Israel, called him, Jacob, El. Indeed, it must be understood this way, as if it enters your mind to say that the verse should be understood as saying that Jacob called the altar El, it should have specified the subject of the verb and written: And Jacob called it El. But since the verse is not written this way, the verse must be understood as follows: He called Jacob El; and who called him El? The God of Israel.
רש"י:
ד"ה ויקרא לו: לא שהמזבח קרוי אלקי ישראל אלא על שם שהיה הקב"ה עמו והצילו קרא שם המזבח על שם הנס להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם, כלומר מי שהוא אל הוא הקב"ה הוא לאלקים לי ששמי ישראל. וכן מצינו במשה (שמות י"ז) ויקרא שמו ה' נסי לא שהמזבח קרוי ה' אלא על שם הנס קרא שם המזבח להזכיר שבחו של הקב"ה ה' הוא נסי. ורז"ל דרשו שהקב"ה קראו ליעקב אל (מגילה י"ח) ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע מתחלקים לכמה טעמים ואני לישב פשוטו של מקרא באתי.
ד"ה ויקרא לו: לא שהמזבח קרוי אלקי ישראל אלא על שם שהיה הקב"ה עמו והצילו קרא שם המזבח על שם הנס להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם, כלומר מי שהוא אל הוא הקב"ה הוא לאלקים לי ששמי ישראל. וכן מצינו במשה (שמות י"ז) ויקרא שמו ה' נסי לא שהמזבח קרוי ה' אלא על שם הנס קרא שם המזבח להזכיר שבחו של הקב"ה ה' הוא נסי. ורז"ל דרשו שהקב"ה קראו ליעקב אל (מגילה י"ח) ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע מתחלקים לכמה טעמים ואני לישב פשוטו של מקרא באתי.
רשב"ם:
ד"ה אל אלקי ישראל: שהצילני מלבן ומעשו. כלומר האלקים הוא אלקי יעקב שהצילני מלבן ומעשו. וכמו שקורין שם אדם אליעזר עמנואל כמו כן נקרא המזבח כך וכמו שפירשתי פשוטה.
ד"ה אל אלקי ישראל: שהצילני מלבן ומעשו. כלומר האלקים הוא אלקי יעקב שהצילני מלבן ומעשו. וכמו שקורין שם אדם אליעזר עמנואל כמו כן נקרא המזבח כך וכמו שפירשתי פשוטה.
ראב"ע:
אמר הגאון כי ויקרא-לו... כי פירושו שקרא אל אל השם. והנכון הוא, שכן הוא שם המזבח. וכן מזבח משה קרא שמו ה' נסי בעבור הנס שעשה ה' במקום ההוא... וכן בעבור שעזר ה' את יעקב קרא שם המזבח שעבד שם השם אל אלקי ישראל. והטעם שהוא חזק ותקיף.
אמר הגאון כי ויקרא-לו... כי פירושו שקרא אל אל השם. והנכון הוא, שכן הוא שם המזבח. וכן מזבח משה קרא שמו ה' נסי בעבור הנס שעשה ה' במקום ההוא... וכן בעבור שעזר ה' את יעקב קרא שם המזבח שעבד שם השם אל אלקי ישראל. והטעם שהוא חזק ותקיף.
ועיין עוד ראב"ע, לשמות י"ח ג':
... ולפי דעתי כי כן שם המזבח שבנה משה ה' נסי וככה שם המשיח, ה' צדקנו (ירמיהו כ"ג ו'.. זה –שמו אשר-יקראו ה' צדקנו). והגאון אמר, כי השם דבק עם מילת "יקראו" ושם המשיח הוא "צדקנו" והנה הוא מטעם בעל הטעמים ששם טרחא (טפחא) במלת "יקראו".
... ולפי דעתי כי כן שם המזבח שבנה משה ה' נסי וככה שם המשיח, ה' צדקנו (ירמיהו כ"ג ו'.. זה –שמו אשר-יקראו ה' צדקנו). והגאון אמר, כי השם דבק עם מילת "יקראו" ושם המשיח הוא "צדקנו" והנה הוא מטעם בעל הטעמים ששם טרחא (טפחא) במלת "יקראו".
רמב"ן:
... אבל אונקלוס אמר ופלח עלוהי קדם-אל אלהא דישראל ויהיה טעם "לו" כטעם "בו" כדרך... (במדבר כ' כ"ד) "למי מריבה" (וטעמו "במי מריבה").
... אבל אונקלוס אמר ופלח עלוהי קדם-אל אלהא דישראל ויהיה טעם "לו" כטעם "בו" כדרך... (במדבר כ' כ"ד) "למי מריבה" (וטעמו "במי מריבה").
ר"ו הידנהיים:
מפורש בפירוש רש"י ורשב"ם וכן פירש ראב"ע (ומעתיק את הרמב"ן). ולי נראה שלדעת אונקלוס יהיה טעם "לו" כטעם "אמרי לי אחי הוא" (בראשית ל"ב כ"ב) שהוא כמו עלי. ופירושו ויקרא על המזבח אל אלקי ישראל, כלומר שהתפלל לו.
מפורש בפירוש רש"י ורשב"ם וכן פירש ראב"ע (ומעתיק את הרמב"ן). ולי נראה שלדעת אונקלוס יהיה טעם "לו" כטעם "אמרי לי אחי הוא" (בראשית ל"ב כ"ב) שהוא כמו עלי. ופירושו ויקרא על המזבח אל אלקי ישראל, כלומר שהתפלל לו.
1. מה פירוש הפסוק לפי רש"י, רשב"ם וראב"ע?
2. איך מפרש המדרש במסכת מגילה?
3. מהי שאלת התוספות ואיך הם מתרצים? (ועיין גם בהערתו של בעל "תורה תמימה".)
4. איך מסבירים רמב"ן והידנהיים את תרגום אונקלוס?
5. במה נוגד המדרש את פיסוק הטעמים, ואילו טעמים היו דרושים לפרש בהתאם למדרש?
6. איך מפרש הגאון את פסוקנו ואת ירמיהו כ"ג ו', ומה טען ראב"ע נגדו מבחינת הטעמים?
7. למה מתכוון ראב"ע באומרו "והטעם שהוא חזק ותקיף"?