פרשת ויצא תשכ"ז - שמות בני יעקב
א. מקור לשוני לשמות בני יעקב
ד"ה על כן קראה שמו יהודה: ... ונראה שהיו כל אלה שמות של קדמונים, כמו שמצינו קודם לזה... והיו בוחרים מהשמות הקודמים את הנופלים על לשון המאורע.
על כן קראה שמו יהודה, to reflect the letters in the name which alludes to the Essence of G’d, the tetragram. Upon closer inspection we can detect elements of such allusions to G’d’s “great” name in the names of the sons Leah had born earlier also. The names mentioned both here and later in the Scriptures were not necessarily innovations, but people who had lived in former times had already been given such names. We encounter יהודית בת בארי in 26,34; there is a שמואל בן עמיהוד in Numbers 34,20, (so that Channah, wife of Elkanah had not invented a new name when making her son the prophet Samuel as she did. (Names usually were associated with an event in the lives of either parent that the parent wanted to perpetuate.)
אליהו בן אמוזג, אם למסרת (ליוורנו תרכ"ב):
ידענו בראיות שלשון לבן ומשפחתו לשון ארמית כלשון ארמי שלפנינו, ואם כן כיצד קראו בנותיו לבניהם שמות גזורים משרשי לשון הקודש? אין לך לומר אלא שנתלמדו מיעקב. וזה שלא כדרך העולם, שאחר עשרים שנה שדר אצל לבן ישמור לשון אבותיו, ולא זו בלבד אלא שילמדהו לנשותיו עד שתקראנה הבנים באותה לשון. ועל כרחך לומר שמעלת הלשון היא הגורמת, על כן שמרה יעקב ולימדה לנשותיו ולבניו אחריו בעודו אצל לבן.
1. היש סתירה בין דברי שני הפרשנים או אין?
2. מהיכן הראיה ששמות אלה היו קדמונים? (כפי שאומר הספורנו "כמו שראינו קודם לזה")
ב. השוואת בכורת יעקב לבכורת יוסף
"וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי"
And Leah conceived, and bore a son, and she called his name Reuben; for she said: ‘Because the LORD hath looked upon my affliction; for now my husband will love me.’
אמר ר' אלעזר: אמרה לאה: ראו מה בין בני לבן חמי. דאילו בן חמי אע"ג דמדעתיה דבניה (מכר) לבכירותיה (= בכורתו) דכתיב (בראשית כ"ה ל"ג) "וימכור את בכורתו ליעקב" – הזו מה כתיב ביה? (כ"ז מ"א) "וישטם עשו את יעקב" וכתיב (כ"ז ל"ו) "הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים!" ואילו בני, אע"ג דעל כרחיה שקליה (לקח) ליה יוסף לבכירותיה מיניה, דכתיב (דברי הימים א' ה' א' )"ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף" – אפילו הכי לא אקנא ביה, דכתיב (בראשית ל"ז כ"א) "וישמע ראובן ויצילהו מידם".
Tangential to the mention of Leah’s son, Judah, and the reason for his name, the Gemara explains the sources for other names, including Reuben. Rabbi Elazar said: Reuben’s name should be considered a prophecy by Leah, as Leah said: See [re’u] the difference between my son [beni] and the son of my father-in-law, Esau, son of Isaac. Even though Esau knowingly sold his birthright to his brother Jacob, as it is written: “And he sold his birthright to Jacob” (Genesis 25:33), nonetheless, behold what is written about him: “And Esau hated Jacob” (Genesis 27:41). Esau was not only angry over Isaac’s blessing, but he was angry about another matter as well, as it is written: “And he said, ‘Is he not rightly named Jacob, for he has supplanted me twice? He took my birthright, and behold, now he has taken my blessing’” (Genesis 27:36). Despite having sold his birthright, he refused to relinquish it. While my son, Reuben, even though Joseph took his birthright from him by force, as it is written: “And the sons of Reuben the firstborn of Israel, for he was the firstborn; but, since he defiled his father’s bed, his birthright was given to the sons of Joseph, son of Israel” (I Chronicles 5:1). Nevertheless, he was not jealous of him, as it is written when Joseph’s brothers sought to kill him: “And Reuben heard and he saved him from their hands, saying ‘Let us not take his life’” (Genesis 37:21).
רש"י:
ד"ה ותקרא את שמו ראובן: רבותינו פירשו: אמרה: ראו מה בין בני לבן חמי, שמכר הבכורה ליעקב וזה לא מכרה ליוסף ולא ערער עליו, ולא עוד שלא ערער עליו אלא שביקש להוציאו מן הבור.
1. ר' יעקב בר' שלמה בן חביב, (בעל "עין יעקב" ) מקשה:
ראוי לעמוד על כוונת ר' אלעזר בפרשו, כי ה' יתברך שם בפיה קריאת שם זה (ולא שהיתה כוונת לאה לבכורת ראובן ויוסף, שלא נולד עדיין, אלא כמתנבאה שלא מדעת קראה שם בנה האחד ראובן) וכבר נתנה לאה טעם אמיתי ונכון, באמרה "כי ראה ה' בעניי" להודות לה' על מה שעבר, כי פתח ה' את רחמה אשר בטבעה היתה עקרה, וזאת הוראה על כשרות לאה שהיתה בעלת אמונה שלמה, ואם כן – אין צריך לבקש טעם אחר לקריאתה שם "ראובן"?!
נסה לישב קושיתו.
*
דקרא (כ"ז מ"א) "וישטם עשו" כתוב אחרי קרא "הכי קרא שמו יעקב" - ולמה הקדים את המאוחר?
*
Esau was not only angry over Isaac’s blessing, but he was angry about another matter as well, as it is written: “And he said, ‘Is he not rightly named Jacob, for he has supplanted me twice? He took my birthright, and behold, now he has taken my blessing’” (Genesis 27:36). Despite having sold his birthright, he refused to relinquish it.
נסה לישב קושיתו.
3. בעל ענף יוסף, (פירוש על עין יעקב לר' חנוך זונדל בן יוסף, נפטר בביאליסטוק תרכ"ז) מקשה:
מנא ליה לר' אליעזר דבפסוק "וישטום" נטר לו שנאה גם על הבכורה, דלמא רק ערער על הברכה, כיון דבקרא ד"וישטום", דהיא ראיה על שנטר שנאה, לא כתיב רק על הברכה?!
נסה לישב קושיתו!
ג. בביאור "הפעם ילוה"
"וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים"
And she conceived again, and bore a son; and said: ‘Now this time will my husband be joined unto me, because I have borne him three sons.’ Therefore was his name called Levi.
ד"ה הפעם ילוה אישי: לפי שהאמהות נביאות היו ויודעות שי"ב שבטים יוצאים מיעקב וארבע ישא, אמרה: "מעתה אין לו פתחון פה עלי, שהרי נטלתי כל חלקי בבנים".
הפעם ילוה אישי THIS TIME WILL MY HUSBAND BECOME ATTACHED TO ME — Because the Matriarchs were prophetesses and knew that twelve tribes would issue from Jacob and that he would have four wives, she said, “From now he will have no fault to find with me, for I have assumed my full share in giving him children” (Midrash Tanchuma, Vayetzei 9).
בעל מנחה בלולה, (ר' אברהם מנחם רפא מפורט, איטליה, נפטר בשנת ש"ו 1596):
ד"ה ילוה אישי: כי עד הנה ניהלתי הילדים אחד בימיני ואחד בשמאלי, עתה יהיה הכרח לאישי שיסייעני וילוה אלי, שהרי לי שלשה בנים.
ד"ה הפעם ילוה: שכבר אני מוחזקת בהיותי רבת בנים, כאמרם ז"ל: בתלת זמני (= בשלש פעמים) הוה חזקה.
הפעם ילוה, I have by now acquired a tendency, a justified presumption, חזקה, of producing numerous children. Our sages in Yevamot 64 consider an occurrence thrice repeated as establishing such a presumption.
1. מה קשה לשלושת הפרשנים?
2. מה ההבדל העקרוני בגישתם?
ד. בביאור "זבדני זבד"
"זְבָדַנִי אֱ-לֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי"
And Leah said: ‘God hath endowed me with a good dowry; now will my husband dwell with me, because I have borne him six sons.’ And she called his name Zebulun.
1. הרכסים לבקעה:
כינוי כפול, כמו (במדבר י"ח) "ועבד הלוי הוא"; (במדבר י"ד) "ופגריכם אתם" ודומיהם...
מה קשה לו ומה ישובו?
ד"ה יזבלני: ל' זבול – בית מדור, מעתה לא תהא עיקר דירתו אלא עמי, שיש לי בנים כנגד כל נשיו.
יזבלני WILL RESIDE WITH ME — It has the same meaning as (1 Kings 8:19) “a house for dwelling (זבול)”. In old French herbergerie, a dwelling house. Leah meant: From now on his real home will be with me since I have as many children as all his other wives together.
שלשה קשיים מישב רש"י בדבריו אלה. אילו הם?
ה. שאלות בדברי תרגום אונקלוס
"וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה"
And the LORD saw that Leah was hated, and he opened her womb; but Rachel was barren.
וחזא ה' ארי שנואתה לאה
"כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי"
And Leah conceived, and bore a son, and she called his name Reuben; for she said: ‘Because the LORD hath looked upon my affliction; for now my husband will love me.’
תרגום אונקלוס:
ארי גלי קדם ה' עלבוני.
הרמב"ם, מורה נבוכים א' מ"ח:
...אמנם מה שבא מן "הראיה" מיוחס לה' פירש אונקלוס בו פירושים מופלאים, לא התבאר לי בו כוונתו ודעתו. והוא – כי במקומות יפרש "וירא ה'" – "וחזא ה'" ובמקומות יפרשהו: "וגלי קדם ה'". (פרוש אבן שמואל: במקומות אחדים יתרגם "וירא" – וחזא, כלומר נשארה ההשאלה בעינה. ובמקומות אחרים יפרשהו "גלי קדם ה'" – נגלה הדבר במחיצתו של האלוה, וקצת הרחקת ההגשמה יש בניב זה) אמנם פירשו "וחזא ה'" הוא ראיה מבוארת על היות "חזא" בארמית משותף, ושהוא מורה על ענין השגת השכל, כאשר יורה על השגת החוש. (אבן שמואל: מה שתרגם "וחזא ה'" ולא בניב המרחיק ההגשמה היא ראיה ברורה שמילת חזא בארמית מילה משותפת – כמו "ראיה" בעברית, על השגת חוש הראיה ועל השגת השכל). ומי יתן ואדע כיון שהדבר כך לדעתו, מדוע הוא מתרחק במקצתן ותרגמן 'וגלי קדם ה''.
(ותשובת הרמב"ם בעלון ההדרכה).
יא"ר, (פירוש קדום על תרגום אונקלוס):
(בראשית א' ד') וירא אלוקים את האור – וחזא: וכן כל "וירא" באותן פרשיות... ...וזה טעם הֶפְרֵש תרגום "וירא", כי בכל דבר נראה לבריות לעין לא יתכן לומר בו "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם", אבל על הדברים שבלב ונעלמים יתכן לומר כן...
שד"ל:
אוהב גר: ...ודע כי לא היה עיקר כוונת אונקלוס להרחיק הגשמות, כי הנה הניח (שמות ל"ב) "כתובים באצבע אלוקים" כמשמעו – "באצבעא דה'"... ואין הגשמה גדולה מזו. אבל אמתת הענין...; לא מכל הגשמה בכלל ברח, רק מכל הגשמה אשר תוכל להשפיל ולהקל כבוד הבורא בעיני העם; והנה מליצת "כתובים באצבע אלוקים" אע"פ שיש בה הגשמה היא מליצה נשגבת, תיטיב בעיני השומע ולא תזיק לו אבל תועילהו בהגדלת מעלת התורה... ודרך כלל כל לשון "ראיה" תרגמו כמשמעו, כשהוא נאמר על דבר הנראה לעינים כמו (שמות ג') "וירא ה' כי סר לראות", (שמות י"ב) "וראיתי את הדם" ... כי הראיה, עם היותה התפעלות גשמית, איננה פחיתות בעיני העם, אבל שבח ומעלה... אבל במקומות שתרגם "גלי קדם ה'" אז כוונתו לכלול גם פנימיות הדברים וסתריהם הבלתי נראים. (בראשית ל"א י"ב) "כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך" תרגם "גלי קדמי" – כלומר הנגלות והנסתרות.
א. הסבר מה ההבדל בין שתי התשובות הניתנות בזה לשאלת הרמב"ם! (תשובה נוספת בגיליון ההדרכה).
ב. התוכל להסביר את השוני שבתרגום שני הפסוקים שלנו לפי אחד משני הפירושים הנ"ל?
"הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'"
And she conceived again, and bore a son; and she said: ‘This time will I praise the LORD.’ Therefore she called his name Judah; and she left off bearing.
תרגום אונקלוס:
הדא זמנא אודי קדם ה'
"הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי"
And Leah said: ‘God hath endowed me with a good dowry; now will my husband dwell with me, because I have borne him six sons.’ And she called his name Zebulun.
תרגום אונקלוס:
הדא זמנא יהא מדורי דבעלי לותי
אולם:
שמות ט' כ"ז: חטאתי הפעם - חבית זמנא הדא.
שמות ט' י"ז: שא נא חטאתי אך הפעם - שבוק לחובי ברם זמנא הדא.
בראשית י"ח ל"ב: ואדברה אך הפעם - ואמלל ברם זמנא הדא.
הסבר, מהי סיבת השינוי בסדר המילים בתרגום?