פרשת לך לך תשכ"ז - אברהם
א. צחוקם של אברהם ושרה
"וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד"
Then Abraham fell upon his face, and laughed, and said in his heart: ‘Shall a child be born unto him that is a hundred years old? and shall Sarah, that is ninety years old, bear?’
ר' יצחק עראמה, בעל עקדת יצחק, מקשה:
והיותר קשה בזה שלא הקפיד עליו ה' יתברך כמו שהקפיד על שרה ולא עוד אלא שאמר (י"ז י"ט) "וקראת את שמו יצחק" כאלו היה הצחוק דבר הגון או שום זכות, ודברי המבדילים (=תרגום אונקלוס ובעקבותיו רש"י) אינם נכנסים באזני, כי לא נראה ששינה הכתוב בסיפור דבריהם כלל, כי אם בדברי התוכחה לבד.
והנה אחדות מן התשובות שנאמרו בקושיה זו:
ד"ה ויפל אברהם על פניו ויצחק: זה תרגם אונקלוס לשון שמחה "וחדי" ושל שרה (י"ח י"ג) "וחייכת" לשון מחוך. למדת שאברהם האמין ושמח ושרה לא האמינה ולגלגה – וזהו שהקפיד הקב"ה על שרה ולא הקפיד על אברהם.
ויפל אברהם על פניו ויצחק AND ABRAHAM FELL UPON HIS FACE AND LAUGHED — This word ויצחק Onkelos translates by וחדי which signifies joy (“and he rejoiced’’) but the similar verb in the case of Sarah (ותצחק Genesis 18:12) he translates as meaning laughter. From this you may understand that Abraham had faith and rejoiced, and that Sarah had no faith and sneered, and that is why God was angry with Sarah (when she laughed) but was not angry with Abraham.
ד"ה הלבן: יש תמיהות שהן קיימות כמו (שמואל א' ג' כ"ז) "הנגלה נגליתי אל בית אביך..." (שמואל ב' ט"ו כ"ז) "הרואה אתה" – אף זו היא קיימת...
הלבן SHALL A CHILD BE BORN TO ONE WHO IS A HUNDRED YEARS OLD? — There are some questions expressing astonishment which do not imply a doubt but rather affirm the certainty that the circumstance referred to has happened or will happen, as (1 Samuel 2:2) “Did I reveal myself [unto thy father’s house?]” (Of course, I did) and (Ezekiel 8:6) “Seest thou what they do?” (You, of course, have seen it). This question, too, affirms the certainty that it is possible for God to cause Abraham, at the age of hundred, to beget a son and this is in effect what he said to himself: Would there be done to another man one hundred years old this favour that the Holy One, blessed be He, is doing to me”? (Rashi means that the words must be translated, “would a child be born to any other person who is a hundred years old?”).
ד"ה ויצחק: תרגם אונקלוס "וחדי" וכן הדבר, כי השחוק פעם יאמר ללעג ופעם לשמחה, כמו (משלי ח' ל"א) "משחקת תבל ארצו"; (שמואל ב' ו' ה') "ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה'". ולפי דעתי שהכוונה בלשון הזה, כי כל רואה דבר נפלא באדם לטוב לו ישמח עד ימלא שחוק פיו, והוא מה שאמרה שרה (כ"א ו') "צחוק עשה לי אלוקים כל השומע יצחק לי" כענין (תהלים קכ"ו) "אז ימלא שחוק פינו". וכן עשה אברהם כאשר נאמר לו זה – שמח, ומילא שחוק פיו. ואמר בלבו: ראוי זה לשחוק כי הוא ענין נפלא מאד. "הלבן מאה שנה יולד ואם שרה בת תשעים שנה תלד" - ולא יהיה זה לשחוק ולשמחה?! ויקצר הכתוב בתמיהה, כי היא נקשרת במה שאמר "ויצחק", וכן (בראשית ט"ז י"ג) "הגם הלום ראיתי" נקשר בראש הפסוק, כי אמרה: הגם הלום ראיתי השם, שנגלה אלי כי ראה בעניי ולא אקראנו 'אל רואי'?! וכן (שמואל א' ב') "הנגלה נגליתי אל בית אביך" קשור עם "למה תבעטו בזבחי ובמנחתי" יאמר: האם בחרתי בכם שתבעטו בזבחי?? ולמה תעשו כן? או שתהיה "הלבן מאה" כשאלה לדבר פלא, לא כדבר נמנע כמו (יחזקאל כ"ב ב') "התשפוט תשפוט את עיר הדמים", שעניינו: התרצה לשפוט אותה ולהודיעה את כל תועבותיה?!... וכן (בראשית ג') "המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת?" כלומר: האם עלה בדעתך לאכול מן העץ?! וכן זה: האם יעלה על הלב שלבן מאה שנה יולד ושרה בת תשעים תלד?!
AND [AVRAHAM] LAUGHED. Onkelus translates [this word] וחדי ("he rejoiced) and so it is for צחוק ("laughter") is sometimes scoffing and sometimes rejoicing like, "playing (משחקת) in the habitable world of His earth" proverb 8:31) and "And David and all the house of Israel made merry (משחקים) before G-d" (II Shmuel 6:5). In my opinion, the intention in this expression is that whoever sees some wondrous that is for his benefit rejoices to the point that his "mouth becomes filled with laughter" this is what Sarah said: "God has made joy for me; whoever hears will rejoice over me." like "Then our mouths will be filled with laughter and our tongues with songs of praise;" (psalm 126:2) Avram acted this way too, when this was told to him he rejoiced and his mouth filled with laughter. AND HE SAID N HIS HEART. [AVRAM MEANT]: this calls for laughter, because it is a very wondrous thing! "Shall a child be born to a 100 year old man? And shall Sarah, a 90 year old woman, give birth" without this causing laughter and joy?! The Torah shortens his expression of wonderment, for its connected with what it said earlier "and he laughed" like Hagar's rhetorical question, "Could I have seen G-d even here?" is connected to the beginning of the passuk ["And she called the name of the Lord, Who had spoken to her, "You are the God of seeing,"] for she said "Could I have seen G-d even here," [that is how can I behold the One] who revealed himself to me because He saw my misery and not call him 'G-d of seeing'" and like "Did I appear to your ancestors family" (I Shmuel 2:27) is connected to "Why do you scorn My sacrifice and My meal-offering?" G-d was saying "Did I choose [your ancestors] and you so that you should scorn My sacrifice and My meal offering?!" Why [then] do you do so?!" Also, "Shall a child be born to a 100 year old man?" is a question expressing amazement, not as an impossible thing. like will you rebuke, will you rebuke a city of bloodshed?" which means "Do you [really] want to rebuke it and inform it of all its abominations?" similarly, "Do you cast your eyes on wealth and it is gone?" Also "have you eaten from the tree that I commanded you not to eat" meaning: did it [really] enter your mind to et from the tree!?" likewise in this passuk "Can it [really] be imagined that a child should be born to a 100 year old and Sarah a 90 year old woman should give birth?" After Avram told G-d, "May this miracle happen while Yishmael live" SHALL A CHILD BE BORN TO A HUNDRED YEAR OLD MAN. The wonderment isn't that a 100 year-old man should father a child, for men can father children as long as they have moistness [even at] 90 years old, even in these [present]generations, and all the more so Avram, (when they lived longer), and he didnt reach two third of his years. Note that forty years after this he fathered many children with Keturah. Rather, he said, "Shall a 100 year-old man who didn't father any children in his younger years with 'this' wife father children through her now, after a 10o years old, and the 'manner of women' ceased from her?" for he knew that this was so. That's why he didnt say it at first, when it was told to him "I will make nations out of you" till [G-D] told him that it would be thru Sarah that he would have a child. G-D] commanded Avram "and you shall call his name Isaac," because of the laughter Avram laughed, and that's proof it was laughter of joy and faith. After Avram called him thus, as G-d commanded, Sarah said "Is it not that he called his name Isaac? For G-d has made laughter for me!"
ר' יצחק עראמה:
אם באנו בעקבות הראשונים להפריש בין צחוק לצחוק, אולי אמציא קצת טעם לדבריהם... אמנם לדעתי אין לדחוק בכל זה, רק שיפורשו הכתובים כפשוטן. ובדבר הזה נמצא בו (=באברהם) גם כן עליו השלום שמץ עוון ומיעוט אמונה, על דרך שאמר משה רבנו (במדבר י"א) "הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם" כפי דעת המדרשים היה לו להוכיחו בפניו אלא שהיום ההוא יום בשורה הוא, לא יום תוכחה ופקודת עוון, בו ניתנה לו מצוה רבה של מילה לו ולבניו בשמחה... וכבר אירע כענין הזה ביום מתן תורה... וכן הדבר בכאן בשוה, ולא רצה הקב"ה להעציבו בדברי תוכחות "ביום חתונתו" ושמר לו ליום שלישי למילתו יום פקודת שרה, כי גלוי לפניו, כי כמקרה הזקן גם היא יקרה לה, ודי לו אז גערה במבין במה שהוכיחה על ידו כמו שנאמר (י"ח י"ג) "ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה היפלא מה' דבר". ובלאו הכי (= ואילולא שרצה להוכיח גם את אברהם) למה לא יוכיחה על פניה בינו לבינה, והלא גערה בפני בעלה יותר מגונה ממה שאמרו שנזהר בחילוף הדברים מפני דרכי שלום. ... "וקראת את שמו יצחק" לזכרון שצחקת עליו להיות דבר נפלא בעיניך, וזוהי תחילת תוכחה!
1. מדוע בעל העקדה אינו מקבל את פירוש תרגום אונקלוס ורש"י?
*
2. האם הרמב"ן מסכים באחד משני פירושיו עם פירוש רש"י?
**
3. הסבר את המושג "תמיהות מתקיימות".
**
4. במה שונה הרמב"ן מרש"י בפירושו את שמואל א' ב' כ"ז?
5. במה שונה תשובת בעל העקדה עקרונית מתשובותיהם של רש"י ורמב"ן? הסבר את דבריו המסומנים בקו.
6. לשם מה מביא בעל העקדה את דברי משה בבמדבר י"א?
**
7. לאיזה עניין במתן תורה מתכוון בעל העקדה?
8. מה יענו המפרשים שאינם הולכים בענייננו בדרך העקדה לדבריו האחרונים (ביחס לקריאת שמו "יצחק")?
ב. בביאור "ויכל... ויעל"
"וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱ-לֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם"
And He left off talking with him, and God went up from Abraham.
ר' יוסף אבן כספי, טירת כסף:
והנה מבואר ממה שהקדמנו, שאלו הביאורים והדומים להם הם בחיריים, פעם יוזכרו ופעם יושמטו, ושני הפנים נכונים כמו שזכרנו שנשמט באחרית מראות בין הבתרים, לכן אין לחשוב גרעון כשיושמטו, ולא תוספת ומותר כשיוזכרו. אמנם היטיב מאד נותן תורתנו במה שביאר בזה, כי ירד לסוף דעת בני העולם ובמה שיהיה באחרית הימים והוא עזיבת המילה, ואילו לא ביאר "ויכל לדבר אתו..." היה מקום לטעון עליו כשהיה אפשר, כי אמרו (פרק י"ז פסוק כ"ג) "ויקח אברהם את ישמעאל בנו... וימל..." היה במראה הנבואה כמו (בראשית י"ח ח') "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר..." על דרך משל. לכן פירש בפועל "ויכל לדבר אתו ויעל...", שזה ביאור רחב, ואחר זה אמר (פסוק כ"ג) "ויקח אברהם...", כי נתאמת אצלו בהשגה נבואית שהשם ציוהו על מילת הבשר, כמו שבאר יחזקאל (מ"ד ט') "ערל לב וערל בשר לא יבוא לא מקדשי לשרתני". והנה האימות הנבואי הוא אימות בתכלית הבטחון, כמו שביאר המורה ז"ל. ומה גדול ההבדל בין חלום של נבואה לחלומותינו, וחלילה לנו שנעשה מה שנראה בחלומותינו פעמים רבות...
1. מה קשה לו בפסוקנו?
2. מה ההבדל העקרוני בין שתי תשובותיו לקושי הנ"ל, הראשונה עד "ומותר כשיוזכרו", השניה עד "לשרתני".
3. לאיזו תקופה התכוון באמרו "במה שיהיה באחרית הימים"?
4. הוא מביא "על דרך משל" את בראשית י"ח ח'. מה רצה להדגיש ע"י הפסוק ההוא?
5. למה הסתמך בסוף דבריו על יחזקאל מ"ד ט' ולא הביא פסוק מן התורה: שמות י"ב מ"ח?
ג. אברהם במצרים
"וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ"
And it will come to pass, when the Egyptians shall see thee, that they will say: This is his wife; and they will kill me, but thee they will keep alive.
ואמרו אשתו זאת: אין זה תשובת התנאי, אלא סיום התנאי, כשיראו אותך המצרים ויחשבו היותך אשתי, אז יהרגו אותי ואותך יחיו.
א. מה פירוש הביטויים: תשובת התנאי – סיום התנאי?
ב. איך יש להביא ראיה לדברי שד"ל מפיסוק הטעמים?
"לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ"
Why saidst thou: She is my sister? so that I took her to be my wife; now therefore behold thy wife, take her, and go thy way.’
ועתה הנה אשתך: לפי הטעמים פירושו הא לך אשתך קחנה ולך, והיה אפשר לפרש ועתה היא אשתך, לכן קח ולך, אלא שלפי זה הם שני מאמרים והיה ראוי לומר קחנה ולך.
א. מדוע הוטעמה המילה "למה" מלרע?
ב. איך מוכיח שד"ל שלפי פיסוק הטעמים יש לפרש כפירוש הראשון?
ג. אילו טעמים היו דרושים כדי לפרש כפירושו השני?
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל"
And He said unto him: ‘Take Me a heifer of three years old, and a she-goat of three years old, and a ram of three years old, and a turtle-dove, and a young pigeon.’
הסבר את צירוף הטעמים של הפסוק, ושים לב במיוחד לשאלות הבאות:
א. "קחה" מתייחס גם ל"תור וגוזל", ואיך מפרידה האתנחתא בין הביטויים?
ב. בפסוקנו לשון אמירה, היכן גמר הפתיחה והיכן נסגרת הפתיחה?
ג. מדוע לא הוטעם "אליו" בזקף או בטעם מפסיק אחר?