פרשת וירא תשכ"ט - אירוח שלושת המלאכים

ByNechama Leibowitz

גיליונות נחמה

א. מוסר ההשכל מאירוח אברהם

1. רלב"ג על התורה, בראשית י״ח:א׳:ו׳

והנה התועלות המגיעות מזה הסיפור הם רבים. התועלת השלישי במידות: והוא ראוי למי שייטיב לאנשים שיראה להם שהוא מקבל טובה מהם, במה שיקבלו ממנו, לא שיתפאר על הטוב שייטיב להם, כי בזה מרוע התכונה, מה שלא יעלם, ולזה תמצא שאברהם הראה לאלו האנשים, שהם נותנים לו מתנה בבואם אל ביתו לקבל הטבתו.

מאין תוכל ללמוד את מה שהוא מוצא בפרשתנו ("שאברהם הראה... שהם נותנים לו מתנה...")?

התועלת הרביעי הוא במדות: והוא שראוי למיטיב שישתדל, שלא יכבד ענין הטבתו למקבל הטבתו, אבל ישלים הטבתו ביותר שלם ונאות שאפשר למקבל הטובה ממנו.
ולזה תמצא שאברהם לראותו שאלו האנשים היו מהירים ללכת לדרכם והגיע גם כן עת האוכל, מיהר לתקן המזון, ובחר המזון הנבחר אשר ישלם תיקונו בזמן מעט והוא העגל הרך. ולא הספיק לו שיבחרהו אחד מבני ביתו, אבל בחרו הוא בעצמו לרצותו שיהיה נבחר מה שיביא לפניהם; ושם לפניהם תחילה חמאה וחלב שיתחילו לאכול עד שישלם התיקון במזון אשר הכין להם, כדי שלא יכבד עליהם התעכבם שם ואחרם מזונם.

א. מניין לו שראה אברהם שהם "היו מהירים ללכת לדרכם"?

ב. מהי הפליאה בכתוב שהוא מישבה בדבריו האחרונים המסומנים בקו? (ואל יעלה על דעתך שהיא השאלה: כיצד האכילם בשר בחלב)

התועלת החמישי הוא: שראוי למי שיקרא האנשים שיקבלו טובה ממנו לומר מעט, כי בזה יסכימו יותר לקבל טובתו ולא יכבד עליהם, כי הרבה מה שיכבד על האדם לקבל ריבוי הטובה ממי שלא קיבל טוב ממנו. והנה מי שיאמר הרבה ירצה להחזיק טובה לעצמו מזולת שייטיב וזה מגונה מאד...

א. מאיזה פסוק בפרקנו הוציא "תועלת" זאת?

ב. היכן מצינו בחומש בראשית ובחומש במדבר מי שנוהג בניגוד לדרכו של אברהם ("שיאמר הרבה...")?

התועלת השביעי הוא במדות: והוא שאין ראוי לאדם שיסרב לגדול בקראו לו לאכול אבל ראוי לו שיסרב לקטן, וזה שראוי לכבד הגדולים ולהיות נדרש בקלות אל מה שישאלו. ועוד שהגדול כשיקרא אדם לקבל טובתו הוא מבואר, שאין קראו אליו כי אם לתכלית שיקבל זה ממנו, לא להחזיק טובה לעצמו, כי אין זה מחוק השלמים. ולזה ראוי שיסרב אדם לקטן בקראו אליו, ולא יקבל ממנו אם לא אחר ההפצר. וזה שכבר תמצא בהמון האנשים הרבה שיקראו לאדם להחזיק טובה לעצמם ולכבד האנשים, לא לכוונה שיקבל מהם; ואילו קיבל האדם מהם בקלות בקראם לו, יקרה להם צער במה שיטבו, כי לא נתכוונו לכך, וקבלו הטובה בזה האופן הוא בלתי ראוי...

א. הסבר את המקומות המסומנים בקו.

ב. מהי התמיהה בפרשתנו (פרשת וירא) שתתישב ע"י דברים אלה?

התועלת השנים עשר הוא במדות: והוא שראוי לו לאדם שיוכיח אנשי ביתו בזולת כעס, אבל יהיה התוכחת בדרך שיקובל וכן ההקש בתוכחת שיהיה ממנו לשאר האנשים.
הלא תראה שכאשר הוכיח אברהם את שרה והתנצלה שלא צחקה, לא התפעל מזה אברהם כנגדה אבל אמר לה, שבאמת צחקה, שאין לה התנצלות על זה. ולא סופר שעשה אברהם כנגדה יותר מזה השיעור.

א. הסבר את דבריו המסומנים בקו.

ב. במה סוטה הרלב"ג בפירושו לפסוק ט"ו מדעת רש"י והרשב"ם ומדעת רוב פרשנינו? ומה הביאו לפרש כאשר פירש?

התועלת הארבעה עשר הוא בדעות: והוא שהשם כאשר ייעד הרע על ידי נביאו, אמנם יעשה זה לתכלית, שישמרו האנשים אשר היה להם הייעוד מהרע ההוא; ולזה תמצא ששם השם יתברך הסבה בשאיננו ראוי שיעלים מאברהם הודעת הרע אשר רצונו לעשות לאנשי סדום, בעבור התכונה אשר היתה בו, להשגיח בזולתו באופן שלם בדרך שידריכם אל השלמות, כי זה ממה שיביא אותו להשתדל בהצלת אלה האנשים כפי הראוי. ולולי כי כבר התבאר לאברהם מרוע תכונתם, שלא יתכן בהם שישובו ממעשיהם הרעים, היה קורא להם שישובו לה' וישוב מהם חרון אפו; אבל מפני שהתבאר לו, שלא ירפאו מחולי מדותיהם הפחותות, התפלל אל ה' יתברך וביקש ממנו להצילם בתכלית מה שהיה אפשר לו מן התפילה עליהם.

^**

א. מהי התמיהה הגדולה על אברהם שרצה לישב בדבריו?

ב. מניין לו שהיתה תכונה זו באברהם ("התכונה אשר היתה בו להשגיח בזולתו באופן שלם... להשתדל בהצלת...")

ב. שאלות ודיוקים ברש"י

1) פסוק "ז
ד"ה המכסה: בתמיה.

רש"י על בראשית י״ח:י״ז:ב׳

ד"ה אשר אני עושה: בסדום, לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו. אני נתתי לו את הארץ הזאת וחמישה כרכין הללו שלו הן, שנאמר (בראשית י' י"ט) "גבול הכנעני מצידון וגו' בואכה סדומה ועמורה". קראתי אותו אברהם – אב המון גויים, ואשמיד את הבנים ולא אודיע לו שהוא אוהבי.

Rashi on Genesis 18:17:2

אשר אני עושה WHAT I AM DOING in Sodom. It is not proper for Me to do this thing without his knowledge. I gave him this land and these five cities therefore are his — as it is said, (10:19) “And the territory of the Canaanites was from Sidon … as thou goest towards Sodom and Gommorah etc.” I called him Abraham, the father of a multitude of nations; should I destroy the children without informing the father who loves me? (Genesis Rabbah 49:2)

א. שני קשיים רצה רש"י לישב בדבריו אלה. אילו הם?

^**

ב. רש"י על בראשית י״ח:י״ז:ב׳

למה אמר "לא יפה לי לעשות דבר זה" שהוא נראה דיבור מיותר, אחר שפירש ש"המכסה" כונתו: בתמיה.

^**

Rashi on Genesis 18:17:2

נסה לענות לקושיתו!

^**

ג. בעל משכיל לדוד, מקשה:
למה לו לרש"י לתת שתי סבות (הארץ והבנים), היכן מצא סעד לזה בכתוב?

ענה לשאלתו.

2) רש"י על בראשית י״ח:י״ח:א׳

ד"ה ואברהם היו יהיה: מדרש אגדה: זכר צדיק לברכה, הואיל והזכירו – ברכו. ופשוטו: וכי ממנו אני מעלים, והרי הוא חביב לפני להיות לגוי גדול ולהתברך בו כל גויי ארץ.

2) Rashi on Genesis 18:18:1

ואברהם היו יהיה SEEING THAT ABRAHAM SHALL SURELY BECOME — The Midrash applies to this the text Proverbs 10:7, “The mention of the righteous shall be for a blessing”: therefore, since He mentions him He blessed him (Genesis Rabbah 49:1). But its real meaning is: “Shall I conceal it from him, seeing that he is so beloved by Me as to become a great nation, and seeing that all nations of the earth shall bless themselves through him?”

א. מה קשה לו?

ב. מה ההבדל בין שני פירושיו?

^**

ג. בעל משכיל לדוד:
הפשט הוא על דרך מה שפירש בדבור דלעיל (= ד"ה אשר אני עושה), אם כן למה הקדים להביא המדרש?

ענה לשאלתו.

3) רש"י על בראשית י״ח:י״ט:א׳-ב׳

ד"ה כי ידעתיו: לשון חיבה כמו (רות ב') "מודע לאישה", "הלא בועז מודעתנו". (שמות ל"ג) "ואדעך בשם". ואמנם עיקר לשון כולם אינו אלא לשון ידיעה – שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו. ולמה ידעתיו? "למען אשר יצוה" – לפי שהוא מצוה את בניו עלי לשמור דרכי. ואם תפרשהו כתרגומו ("גלי קדמי") יודע אני בו שיצוה את בניו, אין "למען" נופל על הלשון.

3) Rashi on Genesis 18:19:1-2

כי ידעתיו FOR I KNOW HIM — this is an expression denoting "affection", as (Ruth 2:1) "kinsman (מודע) of her husband," and (Ruth 3:2) “And is not Boaz our kinsman (מודעתנו), and (Exodus 30:17) “I have distinguished (ידעתיך) thee by name”. Still the primary meaning of these terms connected with the root ידע is really that of knowing, for whoever holds a person in affection attaches him to himself, so that he knows him well and is familiar with him. And why do I hold him dear? למען אשר יצוה BECAUSE HE WILL GIVE HIS CHILDREN CHARGE CONCERNING ME TO KEEP MY WAYS. If, however, you explain it as the Targum, “I know “of” him that he will command his sons etc.”, then the word למען does not fit into the sense.

רש"י על בראשית י״ח:י״ט:ג׳

ד"ה יצוה: לשון הוה כמו (איוב א') "ככה יעשה איוב".

Rashi on Genesis 18:19:3

יצוה HE WILL COMMAND — This form of the verb (the imperfect) expresses frequentative action, as (Job 1.5) "This Job used to do" (יַעֲשֶׂה)

א. הבא דוגמאות נוספות של ידע בהוראה זו.

ב. לשם מה מוסיף רש"י אחר הסבירו את הוראת "ידע" בפסוקנו ואחר הביאו ראיות מפסוקים אחרים את דבריו "ואמנם לשון כולם אינו אלא...ומכירו"?

ג. מה ראה רש"י להפוך לשון עתיד של "יצוה" ללשון הוה?

^**

ד. למה אין "למען" נופל על הלשון אם תפרש "ידע" כשם שפרשו אונקלוס?

4) רש"י על בראשית י״ח:י״ט:ד׳

ד"ה למען הביא: כך הוא מצוה לבניו: "שמרו את דרך ה'", כדי שיביא ה' על אברהם וגו'. על בית אברהם לא נאמר אלא על אברהם. למדנו: כל המעמיד בן צדיק כאילו אינו מת.

4) Rashi on Genesis 18:19:4

למען הביא IN ORDER THAT [THE LORD] MAY BRING — Thus will he ever command his children saying “Keep the way of the Lord in order that the Lord may bring upon Abraham etc.” Since it does not say here ‘‘upon the house of Abraham”, but upon Abraham himself, we may infer that he who trains up a righteous son is as though he never dies (Genesis Rabbah 49:4).

א. לשם מה מוסיף רש"י "כך הוא מצוה לבניו" – מה תיקן בזה?

ב. לפי רש"י אין פירוש "למען" הראשון כפירוש "למען" השני. הסבר מה הן שתי ההוראות השונות.

5) רש"י על בראשית י״ח:כ״א:ג׳

ד"ה הבאה אלי עשו: ואם עומדים במרדם, כלה אני עושה בהם; ואם לא יעמדו במרדם, אדעה מה אעשה להם להפרע מהם ביסורין ולא אכלה אותם. וכיוצא בזה מצינו במקום אחר (שמות ל"ג) "ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך". ולפיכך יש הפסק נקודת פסיק בין "עשו" ל"כלה" כדי להפריד תיבה מחברתה.

5) Rashi on Genesis 18:21:3

הבאה אלי עשו WHETHER THEY HAVE DONE [ACCORDING TO THE CRY OF IT] WHICH IS COME UNTO ME — If they persist in their rebellious ways, (כלה) an end will I make of them; if, however, they do not persist in their rebellious ways, I shall know what I shall do — punishing them only with suffering, but I will not make an end of them. — A similar phrase we find elsewhere, (Exodus 33:5) “There- fore now put off thy ornaments from thee that I may know what to do unto thee”. — For this reason there is a separation marked by a פסיק between עשו and כלה, in order to separate in sense one word from the other. Our Teachers explained the word הכצעקתה “the cry of her”, to refer to the cry of a certain girl whom they put to death in an unnatural manner because she had given food to a poor man, as is explained in the chapter Chelek (Sanhedrin 109b).

א. מה קשה לו בפסוקנו?

ב. איך אפשר לפרש את פסוקנו שלא כפירושו של רש"י?

^**

ג. לשם מה מוסיף רש"י בסוף פירושו את פסוקנו את המילים "ולא אכלה אותם" , הלא מכלל דבריו "אדעה מה אעשה... להפרע מהם ביסורין" כבר שמענו שלא יעשה בהם כלה?!