פרשת שמיני תשכ"ח - אהרן ובניו הנותרים
א. אזהרת יין לכהנים, וכעסו של משה
"יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ"
’Drink no wine nor strong drink, thou, nor thy sons with thee, when ye go into the tent of meeting, that ye die not; it shall be a statute forever throughout your generations.
...דתני רבי שמעון*: לא מתו בני אהרן אלא על שנכנסו שתויי יין לאהל מועד. ר' פנחס בשם ר' לוי אומר: משל למלך שהיה לו בן בית נאמן, מצאו עומד על פתח חנויות והתיז את ראשו בשתיקה וענה בן בית אחר תחתיו. ואין אנו יודעים מפני מה הרג את הראשון; אלא ממה שמצוה את השני: "לא תכנס בפתח חנויות" אנו יודעים שמתוך כך הרג את הראשון. כך – (י' ב') "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה'" ואין אנו יודעים מפני מה מתו, אלא ממה שציוה את אהרן ואמר לו: "יין ושכר אל תשת" אנו יודעים מתוך כך שלא מתו אלא מפני היין.
ד"ה ותצא אש: ר' ישמעאל אומר שתויי יין נכנסו.
ותצא אש AND THERE WENT OUT FIRE — Rabbi Eleizer said: the sons of Aaron died only because they gave decisions on religious matters in the presence of their teacher, Moses (Sifra, Shemini, Mechilta d'Miluim 2 32; Eruvin 63a). Rabbi Ishmael said: they died because they entered the Sanctuary intoxicated by wine. You may know that this is so, because after their death he admonished those who survived that they should not enter when intoxicated by wine (vv. 8—9). A parable! It may be compared to a king who had a bosom friend, etc., as is to be found in Leviticus Rabbah 12:1, 4 (cf. Biur).
בעל עקדת יצחק, מקשה:
יש לתמוה, כי מאחר שהכתוב פירש מעשיהם ואמר (י' א') "ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם" ונאמר (במדבר ג' ד') "וימת נדב ואביהוא לפני ה' בהקריבם אש זרה לפני ה'" – למה היו חז"ל שואלין ודורשין למה מתו? – מה עשו? ובאו עליהם טעמים רבים זה אומר בכה וזה אומר בכה וכולם נסמכים אל הכתובים בדרכים רחוקים?
ועל הטעם שנאמר לעיל מקשין כמה ממפרשי רש"י:
איך נענשו מיתה על שנכנסו שתויי יין והלא לא הוזהרו על זה אלא לאחר מיתתן?
ענה לשתי הקושיות!
"יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ"
’Drink no wine nor strong drink, thou, nor thy sons with thee, when ye go into the tent of meeting, that ye die not; it shall be a statute forever throughout your generations.
תנחומא שמיני (י"א):
...ולכך הזהרו מן היין, כי היין מביא את האדם לכל עברות שבעולם, לזנות לשפיכות דמים ולגניבה ולכל עברות שבעולם. והלא משמח לב האדם ומשבחו הכתוב כמו הקורא בתורה, שנאמר (תהלים ק"ד) "ויין ישמח לבב אנוש" ואומר (שם י"ט) "פקודי ה' ישרים משמחי לב"?! ועוד: כי לעוסק בתורה ובפקודיו ינחיל גן עדן כמו שנאמר (דברים ל') "כי הוא חייך ואורך ימיך" והשיכור בעוד היין בו הוא יושב בשמחה, כמו שהוא יושב בגן עדן?! כמו ההוא תלמידא דהוה חסיד והיה לו אבא ושתי חמרא טובא (=שהיה אביו שותה יין הרבה) ובכל עידן דהוה נפל בשוקא אתו עולמיא ומכין יתיה (=באו נערים ומכים אותו) באבנים ובצרורות וצווחין וקורין אחריו: "חזו שכרא!" (=ראו השכור). וכשרואה בנו החסיד הוא נכלם ושואל את נפשו למות. ובכל יום אומר לאביו: "אבא, אני אשגר ויביאו לך לביתך מכל היין שמוכרין במדינה ולא תלך לשתות בבית היין, שאתה עושה חרפה ממני וממך!" והוא אומר לו כן פעם אחת ושתים בכל יום, עד שאמר אביו, שיעשה כמו שהוא אומר, שלא ילך לשתות בבית היין. וכן עשה החסיד, שהוא עושה לו בכל יום ובכל לילה מאכל ומשתה ומישנו במטתו ואחר הולך לו. פעם אחת היה יורד מטר ויצא החסיד לשוק והיה הולך לבית הכנסת לתפילה וראה שיכור אחד שהוא שוכב בשוק ואמת המים יורדת עליו והבחורים והנערים מכים אותו באבנים ובצרורין ומשליכין חומר בפניו ובתוך פיו. כשראה זה החסיד אמר בלבו: "אלך לאבא ואביאנו לכאן ואראה לו זה השכור, והחרפה שעושים ממנו הבחורים והנערים, אולי ימנע פיו מלשתות ולהשתכר". וכן עשה והביאהו לשם והראהו לו. מה עשה אביו הזקן? הלך אצל השיכור ושאל לו, באיזה בית שתה אותו יין שהיה משתכר בו. אמר לו בנו החסיד: "אבא, בשביל זה קראתיך?! אלא שתראה החרפה שעושים לזה, כי כן עושים לך בעת שאתה שותה! אולי שתמנע פיך מלשתות!" אמר לו: "בני, בחיי, אין לי תענוג וגן עדן אלא זה". כששמע החסיד כך, הלך לו בפחי נפש. אבל לא שמחת היין הפקודים והתורה, כי היין כשיוצא מגופו והיגון בא בלבו, זה יוצא וזה נכנס; והתורה והמצוה הוא העונג והשמחה בעוה"ז ובעוה"ב...
לשם מה מביא בעל המדרש את סיפור החסיד ואביו – מה הסכנה המיוחדת בשכרות (נוסף על הידועות) שרצה להבליט בסיפור זה?
"וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם"
And Moses diligently inquired for the goat of the sin-offering, and, behold, it was burnt; and he was angry with Eleazar and with Ithamar, the sons of Aaron that were left, saying:
אמר רב הונא: בשלשה מקומות כעס משה ונתעלמה ממנו הלכה, ואלו הן: בשבת ובכלי מתכות ובאונן. בשבת מניין? שנאמר (שמות ט"ז ) "ויותירו אנשים ממנו עד בקר וירום תולעים ויבאש ויקצף עליהם משה". כיון שכעס שכח לומר להם הלכות שבת, אמר להם (ט"ז כ"ג) "הוא אשר דבר ה' אכלוהו היום, כי שבת היום לה'". ובכלי מתכות מניין? שנאמר (במדבר ל"א י"ד) "ויקצוף משה על פקודי החיל" וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה, שכח לומר להם הלכות כלי מתכות. וכיון שלא אמר משה, אמר אלעזר הכהן תחתיו, שנאמר (ל"א כ"א) "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא... זאת חוקת התורה אשר צוה ה' את משה" – אפר לדם. "למשה רבי צוה ולי לא צוה". באונן מניין? שנאמר (ויקרא י' ט"ז) "ויקצף על אלעזר ועל איתמר" וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה, שאונן אסור לאכול בקדשים.
R. Simeon ben Yohai began his discourse with the verse “He stood, and measured the earth” (Habakuk 3:6). That is, the Holy One took the measure of all peoples and found no people other than Israel worthy of receiving the Torah. The Holy One took the measure of all generations and found no generation other than the generation of the wilderness worthy of receiving the Torah. The Holy One took the measure of all mountains and found no mountain other than Sinai worthy of having the Torah given on it. The Holy One took the measure of all cities and found no city other than Jerusalem worthy of having the Temple built within it. The Holy One took the measure of all lands and found no land other than the Land of Israel worthy of being given to Israel.
ספרי במדבר ל"א כ"א:
"ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חוקת התורה אשר צוה ה' את משה" – משה רבנו לפי שהיה בכלל כעס בא לכלל טעות. ר' אלעזר אומר: בשלשה מקומות בא לכלל כעס ובא לכלל טעות: כיוצא בו אתה אומר: "ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים" – מהו אומר: "מדוע לא אכלתם את החטאת..." – כיוצא בו אתה אומר (במדבר כ' י') "ויאמר: שמעו נא המורים...!" מהו אומר? "וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים". אף כאן אתה אומר (במדבר ל"א יד') "ויקצוף משה על פקודי החיל" – מהו אומר? "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא..." – משה רבנו לפי שבא לכלל כעס, בא לכלל טעות.
ד"ה ויאמר אלעזר הכהן: לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות, שנתעלמו ממנו הלכות גיעולי נכרים. וכן אתה מוצא בשמיני למלואים, שנאמר (ויקרא י' ט"ז) "ויקצוף משה על אלעזר ועל איתמר בני אהרן" בא לכלל כעס – בא לכלל טעות. וכן (במדבר כ' י'-י"א) "שמעו נא המורים... וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים". על ידי הכעס טעה.
ויאמר אלעזר הכהן וגו׳ AND ELEAZAR THE PRIEST SAID etc. — Because Moses fell into anger (Numbers 31:14) he fell into error: there escaped him the laws concerning the removal of uncleanness absorbed by vessels which have contained the food of heathens. This, too, do you find was the case on the eighth day of the installing of the priests, as it is said, (Leviticus 10:16) “And Moses was angry with Eleazar and Ithamar”, — he fell into anger, he fell into error (cf. 10:16 that he made an error regarding the שעיר החטאת which Aaron refused to eat). Similarly, also, when he said, (Numbers 20:10, Numbers 20:11) “Hear, now, ye rebels”, … “he smote the rock”; it was through his anger that he made the mistake (Sifrei Bamidbar 157:9; cf. Pesachim 66b).
א. הסבר מהי הטעות בכל אחד מארבעת המקומות?
*
ב. התוכל להסביר למה לא הביא רש"י את דברי הספרי הנ"ל או את דברי ויקרא רבה הנ"ל לא במקומנו (ויקרא י' ט"ז) וכן לא בבמדבר כ' וכן לא בשמות ט"ז – והביא את דברי הספרי רק בבמדבר ל"א כ"א?
ג התוכל להסביר למה בא פסוקנו בויקרא רבה כאחרון מן השלושה, ולמה בא בספרי כראשון מן השלושה?
ב. "ולהבדיל, ולהורות"
"וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר"
And that ye may put difference between the holy and the common, and between the unclean and the clean;
"וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים..."
and that ye may teach the children of Israel all the statutes which the LORD hath spoken unto them by the hand of Moses.’
ד"ה ולהבדיל: כדי שתבדילו בין עבודה קדושה למחוללת. הא למדת שאם עבד עבודתו פסולה (=עבודתו שעבד בשכרות חולין היא).
ולהבדיל AND TO DISTINGUISH [BETWEEN THE HOLY AND THE UNHOLY] — i. e., Observe this law in order that ye may be able to distinguish between a holy (valid) sacrificial act and one which has become profane (invalid). Thus you may learn that if one performed a sacrificial rite in a state of intoxication his ministry was invalid (Sifra, Shemini, Section 1 8; Zevachim 17b).
השתיה אסורה לכהנים בכל הפעולות המיוחדות להם והם שלשה מינים: מעשה העבודה במקדש וזה "בבאכם אל אה"מ"; ההוראה בעניני קודש וחול וטמא וטהור, כלומר לפסוק דין כשיולד ספק לכהנים; והשלישי להורות את בני ישראל את כל החוקים...
ד"ה יין ושכר אל תשת: באשר דאונן פסול לעבודה משום דשרוי בצער ואינו יכול להיות באהבת ה' ודבקות הבאה אך מתוך שמחה של מצוה ואך כהן גדול רשאי להקריב אותן משום שלפי ערך גדולתו אפשר להתגבר על צערו ולעמוד לפני ה' בשמחה וכך היתה מידתו של אהרן. אמנם היא עבודה קשה (ר"ל להתגבר על צערו). והייתי אומר לשתות יין ושכר כמו שאמר (משלי ל') "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש ישתה וישכח רישו", משום הכי הזהיר הקב"ה לאהרן ובניו באותה שעה, שהמה לא ישתמשו בעצה זו בבואם לאהל מועד להשיג אהבה.
ד"ה ולהבדיל בין הקדש והחול: הוסיף הקב"ה לתת עצה אחרת לשמח הלב ולהסית הדעה מצער, היינו ע"י יינה של תורה המשמחת לב כדכתיב (תהלים י"ט) "פקודי ה' ישרים משמחי לב". וברור הספקות והלכותיהם משמח הלב מאד, כידוע מאמר החכם, שאין שמחה כהיתר הספקות.
ד"ה ולהורות את בני ישראל: עוד הוסיף עצה המשמחת הלב הוא להורות לתלמידים מקשיבים... ונצטוה אהרן לעסוק בזה ויהיה גורם שמחת הנפש המשכחת כל צער ויגון.
1. מהו הקשר בין פסוק ט' לפסוקים י'-י"א לפי כל אחד מהנ"ל?
2. מהי חולשת פירוש שד"ל מבחינה לשונית?
3. מה פירוש וי"ו של "ולהבדיל" "ולהורות" לפי פירוש רש"י, והיכן מצינו וי"ו כזו במקום אחר?