Fasting In Jewish Tradition

The Mitzvah of Personal Fasts and Set Fast Days

מִצְוָה עַל כָּל עֲדַת יִשְֹרָאֵל, שֶׁעַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָבוֹא, יִתְעַנּוּ וְיִתְפַּלְּלוּ עַל צָרָתָם לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְאִם אֵין הָעֵת מֻכְשֶׁרֶת לְהִתְעַנוֹת, כְּגוֹן הַנִּרְדָּפִים שֶׁאֵינָם רַשָּׁאִים לְהִתְעַנּוֹת, שֶׁלֹּא לִשַׁבֵּר כֹּחָם, יְקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם לְהִתְעַנּוֹת כָּךְ וְכָךְ תַּעֲנִיּוֹת לִכְשֶׁיִּנָּצְלוּ, וְנֶחְשָׁב לָהֶם כְּאִלּוּ הִתְעַנּוּ עַתָּה, כִּדְמָצִינוּ בְּדָנִיאֵל דִּכְתִיב, וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל תִּירָא דָּנִיאֵל כִּי מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְּבָרֶיךָ (תקע"א תקע"ו).

Kitzur Shulchan Arukh 121:11

It is a mitzvah, for every Jewish community, when they are beset with trouble, God forbid, to fast and pray to Hashem, blessed is His Name, (for rescue) from their troubles. But if the time is not appropriate for fasting, for instance, if people are fleeing, they are not permitted to fast, lest their strength will be sapped. However they should resolve to fast a certain number of fast days, when they are saved. This will be counted as if they were now fasting, as we find concerning Daniel, about whom it is written, "He said to me, 'Do not be afraid, Daniel; for from the day you resolved to understand and to fast before your God, your words were heard'" (Daniel 10:12).

משנה ברורה תק״נ:ד׳-ו׳

(ד) אין להתענות - וכ"ש אם הוא חולה שאין בו סכנה בודאי פטור מלהתענות ואסור לו להחמיר על עצמו: (ה) אלא שנהגו להחמיר - ואם הם חלושות נראה דאין להם להחמיר ומ"מ אף הצריך לאכול לא יתענג עצמו בבשר ויין רק כפי מה שצריך. וכן הקטנים שיש להם דעת להתאבל אע"ג שאין מחוייבין לחנכם אפילו בן י"ב שנה ואפילו בתענית שעות מ"מ ראוי לחנכם שלא יאכלו רק כדי קיום הגוף לחם ומים או שאר מאכל פשוט לפי התנוק כדי שיתאבלו עם הצבור: (ו) מותרים ברחיצה וכו' - דבשעה שרצו וקבלו עליהם לצום בכל הארבע תענית הנ"ל לא קבלו עליהם שיהיו בחומר ת"צ כט"ב לפי שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה ובעל נפש יחמיר בכולן כמו בט"ב אלא שאם חל ליל טבילה יקיים עונתו וגם בנעילת הסנדל לא יחמיר משום חוכא וטלולה וכן אם חל י' בטבת בע"ש אין להחמיר ברחיצה בחמין מפני כבוד השבת:

Mishnah Berurah 550:4-6

...but they have the custom of being stringent... If they are weak, it would seem that they should not be stringent. In any case, even someone who needs to eat should not feast on meat and wine, but [should eat] only what they need. And likewise, children who understand [enough] to mourn: although we are not obliged to educate them [to fast] even at age twelve and even for a fast of a few hours, it is in any case appropriate to educate them to eat just enough to sustain their bodies, water and other simple food as they require, in order that they will mourn with the community. We are permitted to wash ourselves... Because at the time when [Israel] wished [to fast] and accepted upon themselves the obligation to fast on all four of these fasts, they did not accept upon themselves that [all four] would be as stringent a public fast as Tish'ah Be'Av, because the majority of the community would not be able to stand it. So a pious person should be stringent on all of them as on Tish'ah Be'Av, but if one of them falls on the evening when [a man's wife is due to] immerse [after her period], he should fulfill his obligation [to have marital relations]. Likewise, a person should not be strict about wearing shoes in order not to be a laughingstock. Likewise, if the 10th of Tevet falls on Friday, a person should not be strict about not washing in hot water out of respect for Shabbat.

עבודה זרה ח׳ א:ז׳

ת"ר לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה]

Avodah Zarah 8a:7

With regard to the dates of these festivals, the Sages taught: When Adam the first man saw that the day was progressively diminishing, as the days become shorter from the autumnal equinox until the winter solstice, he did not yet know that this is a normal phenomenon, and therefore he said: Woe is me; perhaps because I sinned the world is becoming dark around me and will ultimately return to the primordial state of chaos and disorder. And this is the death that was sentenced upon me from Heaven, as it is written: “And to dust shall you return” (Genesis 3:19). He arose and spent eight days in fasting and in prayer.

משנה תענית א׳:ד׳

הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, הִתְחִילוּ הַיְחִידִים מִתְעַנִּין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחֲשֵׁכָה, וּמֻתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה:

Mishnah Ta'anit 1:4

If the seventeenth of Mar-Cheshvan has come without the rain having yet descended, private individuals commence to keep three fast-days, on the preceding nights of which it is lawful to eat and drink, to work [on the fast-day], to bathe, to anoint the body, to wear [leather] shoes, and to perform the marriage duty.

משנה תענית א׳:ה׳

הִגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלשׁ תַּעֲנִיוֹת עַל הַצִּבּוּר. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחֲשֵׁכָה, וּמֻתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה:

Mishnah Ta'anit 1:5

If the new moon of Kislev has arrived without the rain having yet descended, the tribunal of justice [‏בית דין‎] shall order three public and general fast-days, on which it is lawful to eat and drink on the nights preceding them, to work [on the days of the said fasts] to bathe, to anoint the body, to wear [leather] shoes, and to perform the marriage duty.

משנה תענית א׳:ו׳

עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ, בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת אֲחֵרוֹת עַל הַצִּבּוּר. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִבְּעוֹד יוֹם, וַאֲסוּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, וְנוֹעֲלִין אֶת הַמֶּרְחֲצָאוֹת. עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ, בֵּית דִּין גּוֹזְרִין עֲלֵיהֶם עוֹד שֶׁבַע, שֶׁהֵן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר. הֲרֵי אֵלּוּ יְתֵרוֹת עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁבָּאֵלּוּ מַתְרִיעִין וְנוֹעֲלִין אֶת הַחֲנוּיוֹת, בַּשֵּׁנִי מַטִּין עִם חֲשֵׁכָה, וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת:

Mishnah Ta'anit 1:6

When these have passed, without their prayers having been favorably answered, the Beth Din shall decree three more public and general fasts, on which it will be lawful to eat and drink on the nights preceding them; but on which it is prohibited to work, to bathe, anoint the body, wear [leather] shoes, and to perform the marriage duty, the [public] bathing places are also to be closed. Should these fasts also have passed over without their prayers having been favorably answered, the Beth Din shall decree seven more fast-days, which altogether make thirteen public and general fasts, these last fasts differ from the [six] preceding, inasmuch as on them an alarm is sounded [on the shophar], and the shops remain closed, excepting that on Mondays, towards the evening, the shop-shutters [of those who sell articles of food] may be [loosely] leaned on [that is, not fully closed, but in a slanting position], and on Thursdays, they may be entirely taken off, in honor of the [approaching] Sabbath.

משנה תענית א׳:ז׳

עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ, מְמַעֲטִין בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, בְּבִנְיָן וּבִנְטִיעָה, בְּאֵרוּסִין וּבְנִשּׂוּאִין וּבִשְׁאֵלַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כִּבְנֵי אָדָם הַנְּזוּפִין לַמָּקוֹם. הַיְחִידִים חוֹזְרִים וּמִתְעַנִּים עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן. יָצָא נִיסָן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, סִימַן קְלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יב) הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם, וְגוֹ':

Mishnah Ta'anit 1:7

When these have also passed without their prayers having been favorably answered, they are to lessen or withdraw themselves from engaging in joyful transactions, the erecting of buildings, and planting of gardens for pleasure; from betrothings, weddings, and mutual greetings, like men who are under the displeasure of the Almighty; [pious] private individuals recommence fasting till the end of the month Nissan. When Nissan has elapsed without rain it must be considered as a curse, for thus it is written [I Samuel 12:17], "Is it not wheat harvest to day? I will call unto the Lord, and he shall send thunder and rain."

Aneinu: From Peninei Halakhah - Yeshivat Har Brakha

The Rabbis prescribed that we add a special blessing for the fast, called Aneinu, in our prayers. The cantor inserts it in between the blessings of Go’el Yisrael and Refa’einu when he repeats the Shemoneh Esrei of Shacharit and Minchah. He says it only if there are at least six people in the congregation fasting, and he has to be one of them (SA 566:5).[13]

Individuals, however, do not say Aneinu as a separate blessing in their silent prayers. Rather, they insert it in the middle of the blessing of Shomei’a Tefillah (Ta’anit 13b). There are various customs as to when we say Aneinu. Some say that one should recite Aneinu in all three prayers of the day. And even though we do not fast at night, one should say it in Ma’ariv because the day as a whole is called a fast day. Yemenite Jews and some Sefardic Jews follow this custom. Most Sefardim say Aneinu only when the fast is in effect. Therefore, on the minor fasts they say it in Shacharit and Minchah, and on Tish’a B’Av, they say it also in Ma’ariv (based on Razah, KHC 565:17). Ashkenazi Jews are accustomed to saying Aneinu in Minchah alone, because they are concerned that perhaps someone will say it in Shacharit, become weak during the day, and break his fast. Then, his statement “on this day of our fast” will turn out to be a lie. Therefore, they say Aneinu only in Minchah, because one who has fasted this long will probably complete the fast (based on the Geonim and Rashi; Rama 565:3). Everyone should continue his family custom.

One who eats less than an olive-sized portion of food or drinks less than a cheek full of liquid is considered to still be fasting and should say Aneinu. But if one eats or drinks more than that, he has broken his fast and may not recite Aneinu.[14] (Nonetheless, he must continue fasting, as we mentioned above in sec. 6).

[13]. The Shulchan Aruch (566:3) writes that the cantor says Aneinu only if there are ten people fasting. However, many Acharonim explain that this is true only if a particular community establishes a day of fasting, but regarding the four fasts that the Prophets instituted, six fasters are sufficient. See MB 566:14, Torat HaMo’adim 3:12, and Piskei Teshuvot 566:4. When there are less than six people fasting, the cantor should say Aneinu in the blessing of Shomei’a Tefillah, as an individual does.

If the cantor forgets to say Aneinu and has not yet said God’s name at the end of the blessing of Refa’einu, he should go back and recite Aneinu [in its proper place]. If, however, he has already said God’s name, he should say Aneinu in the blessing of Shomei’a Tefillah, as an individual does. And if he forgets to insert it even there, he should say it, without its conclusion [“Blessed are You, O Lord, Who answers in time of trouble”], after “Blessed are You…Who blesses His nation Israel with peace,” before he says, “May the expression of my mouth …” (MB 119:19). An individual who forgets to say Aneinu in Shomei’a Tefillahshould insert it in the supplications that follow the Shemoneh Esrei. See Piskei Teshuvot 565:2.

[14]. There are varying opinions on this issue, and the [Chafetz Chayim] writes in his Mishnah Berurah (568:3), citing Nahar Shalom, that one should say Aneinu. In his Bi’ur Halachah (565:1), however, he cites Ma’amar Mordechai as saying that one who eats on a fast day should not say Aneinu at all. The author of Shevet HaLevi (5:60) reconciles this contradiction by saying that one who is exempt from fasting should not say Aneinu, while one who eats accidentally should say it, because the fast is [still] relevant to him. In my humble opinion, however, one can clearly infer from the Ashkenazi custom not to say Aneinu in Shacharit because one may not fast [the entire day] that one who has already eaten should not say it. Many Sefardim adopt this custom, as Torat HaMo’adim (1:16) writes. Even one who [merely] intends on eating, but has not yet done so, should not say Aneinu (SA 562:1; see MB ibid. 6).

It is also unclear how much one needs to eat in order to be considered no longer fasting. Regarding Yom Kippur, Chazal say that eating food the size of a dried date in the time it takes to eat a p’ras (half a loaf), or drinking a cheek full of liquid, nullifies the pangs of fasting. However, the Shulchan Aruch (568:1) writes that one who eats an olive-sized portion of food in the time it takes to eat a p’ras has broken his fast, for an olive-size is the standard measure for all [mitzvot or sins related] to eating. See Piskei Teshuvot 568:1, who explains that the Acharonim debate the matter. And since there is doubt regarding this issue, it is better to be passive and not say Aneinu if one ate an olive-size of food.

ברכות ט׳ ב:ו׳-ח׳

אהיה אשר אהיה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור להם לישראל אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות אמר לפניו רבונו של עולם דיה לצרה בשעתה אמר לו הקדוש ברוך הוא לך אמור להם אהיה שלחני אליכם: ענני ה׳ ענני אמר רבי אבהו למה אמר אליהו ענני שתי פעמים מלמד שאמר אליהו לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם ענני שתרד אש מן השמים ותאכל כל אשר על המזבח וענני שתסיח דעתם כדי שלא יאמרו מעשה כשפים הם שנאמר ואתה הסבת את לבם אחורנית:

Berakhot 9b:6-8

The Gemara proceeds to discuss the promise of redemption from Egypt that God made to Moses at the burning bush. When Moses asked God what to say when Israel asks him God’s name, “and God said to Moses: ‘I will be that I will be,’ and He said: ‘Thus you will say unto the children of Israel: I will be has sent me to you’” (Exodus 3:14). The Holy One, Blessed be He, told Moses to go and tell Israel: I was with you in this enslavement, and in this redemption, and I will be with you in the enslavement of the kingdoms in the future. Moses said before Him: Master of the Universe, it is enough for them to endure. Let the future suffering be endured at its appointed time. There is no need to mention their future enslavement. The Holy One, Blessed be He, agreed with Moses and said to him: Go and tell the children of Israel only that, “I will be has sent me to you.” Having explained the use of the double language of “I will be that I will be,” the Gemara proceeds to explain the double language employed by Elijah on Mount Carmel: “Answer me, Lord, answer me, that this people will know that You are the Lord, God, and You have turned their hearts backward” (I Kings 18:37). Rabbi Abbahu said: Why did Elijah say answer me twice? This repetition teaches that Elijah said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, answer me that fire will descend from heaven and consume everything that is on the altar, and answer me that You will divert their mind from devising alternative explanations for what they witnessed so that they will say that they were acts of sorcery. As it is stated that Elijah said: “And You have turned their hearts backward,” God can restore them to the proper path as well.

משנה תורה, הלכות תעניות ה׳:א׳-ג׳

יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מ) "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם" וְגוֹ': וְאֵלּוּ הֵן יוֹם שְׁלִישִׁי בְּתִשְׁרֵי שֶׁבּוֹ נֶהֱרַג גְּדַלְיָה בֵּן אֲחִיקָם וְנִכְבַּת גַּחֶלֶת יִשְׂרָאֵל הַנִּשְׁאָרָה וְסִבֵּב לְהָתָם גָּלוּתָן. וַעֲשִׂירִי בְּטֵבֵת שֶׁבּוֹ סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע עַל יְרוּשָׁלַיִם וֶהֱבִיאָהּ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק. וְי''ז בְּתַמּוּז חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ בּוֹ. נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת. וּבָטֵל הַתָּמִיד מִבַּיִת רִאשׁוֹן. וְהֻבְקְעָה יְרוּשָׁלַיִם בְּחֻרְבָּן שֵׁנִי. וְשָׂרַף אַפּוֹסְטוֹמוֹס הָרָשָׁע אֶת הַתּוֹרָה. וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל: וְתִשְׁעָה בְּאָב חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ בּוֹ. נִגְזַר עַל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ. וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה. וְנִלְכְּדָה עִיר גְּדוֹלָה וּבֵיתָר שְׁמָהּ וְהָיוּ בָּהּ אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל וְהָיָה לָהֶם מֶלֶךְ גָּדוֹל וְדִמּוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וּגְדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְנָפַל בְּיַד הָרוֹמִיִּים וְנֶהֶרְגוּ כֻּלָּם וְהָיְתָה צָרָה גְּדוֹלָה כְּמוֹ חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וּבוֹ בַּיּוֹם הַמּוּכָן לְפֻרְעָנוּת חָרַשׁ טוּרְנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁע אֶת הַהֵיכָל וְאֶת סְבִיבָיו לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר(ירמיה כו יח) (מיכה ג יב) "צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ":

Mishneh Torah, Fasts 5:1-3

There are days that all the people of Israel observe as fasts on account of the tragic events which occurred on them, the purpose being to appeal to the hearts and to lay open the paths of repentance. This serves as a reminder of our evil doings, and the deeds of our fathers which were like ours now, resulting in the afflictions endured by them and by us. By remembering these things we are likely to repent and do right, as it is written: "They shall confess their sins and the sins of their fathers…" (Leviticus 26:40). They are as follows: The third day of Tishri, on which Gedaliah the son of Ahikam was slain, the last ember of Judea's independence was extinguished, and her dispersion was made complete. The tenth of Teveth, on which wicked Nebuchadnezzar, king of Babylon, pressed on Jerusalem and placed it under siege and stress. The seventeenth day of Tammuz, on which five things occurred: the tablets were broken, the daily offering was discontinued before the destruction of the first Temple, the walls of Jerusalem were breached before the destruction of the second Temple, wicked Apostomos burned the Torah and set up an idol in the Temple. The ninth of Av, on which five things happened: it was decreed in the wilderness that the people of Israel were not to enter the promised land; the Temple was destroyed both the first time and the second time, and a great city named Betar was captured. It was inhabited by tens of thousands of Jews. They had a great ruler, thought by all of them, including great scholars, to be King Messiah. But he fell into the hands of [the Roman] pagans, who killed them all, a calamity as great as the destruction of the Temple. On that day, the ninth of Av, predestined for Israel's reverses, the wicked Turnus Rufus plowed up the Temple site and its surroundings, in fulfillment of the prophetic utterance: "Zion shall be plowed up like a field" (Jeremiah 26:18).

ראש השנה י״ח ב:א׳-ב׳

דאמר רב חנא בר ביזנא אמר ר"ש חסידא מאי דכתיב (זכריה ח, יט) כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה קרי להו צום וקרי להו ששון ושמחה בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה אין שלום צום אמר רב פפא הכי קאמר בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה יש גזרת המלכות צום אין גזרת המלכות ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין

Rosh Hashanah 18b:1-2

As Rav Ḥana bar Bizna said that Rabbi Shimon Ḥasida said: What is the meaning of that which is written: “Thus said the Lord of hosts: The fast of the fourth month, and the fast of the fifth, and fast of the seventh, and the fast of the tenth, shall become times of joy and gladness, and cheerful seasons, to the house of Judah” (Zechariah 8:19). It calls them days of “fast” and it calls them “times of joy and gladness.” How so? When there is peace in the world, they will be times of joy and gladness, on which eulogies and fasting are forbidden; but when there is no peace, they are days of fasting. Rav Pappa said that this is what it is saying: When there is peace in the world and the Temple is standing, these days will be times of joy and gladness; when there is persecution and troubles for the Jewish people, they are days of fasting; and when there is no persecution but still no peace, neither particular troubles nor consolation for Israel, the halakha is as follows: If people wish, they fast, and if they wish, they do not fast.

זכריה ח׳:י״ט

כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת צ֣וֹם הָרְבִיעִ֡י וְצ֣וֹם הַחֲמִישִׁי֩ וְצ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י וְצ֣וֹם הָעֲשִׂירִ֗י יִהְיֶ֤ה לְבֵית־יְהוּדָה֙ לְשָׂשׂ֣וֹן וּלְשִׂמְחָ֔ה וּֽלְמֹעֲדִ֖ים טוֹבִ֑ים וְהָאֱמֶ֥ת וְהַשָּׁל֖וֹם אֱהָֽבוּ׃ (פ)

Zechariah 8:19

Thus said the LORD of Hosts: The fast of the fourth month, the fast of the fifth month, the fast of the seventh month, and the fast of the tenth month shall become occasions for joy and gladness, happy festivals for the House of Judah; but you must love honesty and integrity.

משנה תענית ד׳:ו׳

חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהֻבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפּוֹסְטֹמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵיתָר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר. מִשֶּׁנִּכְנַס אָב, מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה:

Mishnah Ta'anit 4:6

Five [calamitous] events happened to our ancestors on the 17th of Tamuz, and five on the 9th of Ab. On the 17th of Tamuz, the tables of the Holy Law were broken; on that day the continual sacrifice ceased, and the city of Jerusalem was stormed; on it Opostamos burned the Holy Law, and placed an idol in the Temple; on the 9th of Ab, it was decreed that our ancestors should not enter the Holy Land; on the same day the first and second Temples were destroyed the city of Bethar was taken, 12 and the site of [Jerusalem] was ploughed [like a field 13]. From the 1st of Ab a person is bound to lessen his participation in joyous occasions [till after the fast on the 9th].

תענית ל׳ ב:ג׳-ד׳

תניא אידך רשב"ג אומר כל האוכל ושותה בט' באב כאילו אוכל ושותה ביוה"כ ר"ע אומר כל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה לעולם וחכ"א כל העושה מלאכה בט' באב ואינו מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחתה שנא' (ישעיהו סו, י) שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה מכאן אמרו כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה ושאינו מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחתה תניא נמי הכי כל האוכל בשר ושותה יין בט' באב עליו הכתוב אומר (יחזקאל לב, כז) ותהי עונותם על עצמותם:

Taanit 30b:3-4

It is taught in another baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: Whoever eats and drinks on the Ninth of Av, although the prohibition was instituted by the Prophets, it is as though he eats and drinks on Yom Kippur. Rabbi Akiva says: Whoever performs labor on the Ninth of Av never sees a sign of a blessing from that work. And the Sages say: Whoever performs labor on the Ninth of Av and does not mourn for Jerusalem will not see her future joy, as it is stated: “Rejoice with Jerusalem and be glad with her, all who love her; rejoice for joy with her, all who mourn for her” (Isaiah 66:10). From here it is stated: Whoever mourns for Jerusalem will merit and see her future joy, and whoever does not mourn for Jerusalem will not see her future joy. This is also taught in a baraita: Whoever eats meat or drinks wine in the meal before the Ninth of Av, about him the verse states: “And whose iniquities are upon their bones, because the terror of the mighty was in the land of the living” (Ezekiel 32:27).

Who is obligated to fast on the set fast days?

אורח חיים תק״נ:א׳

הבדל שיש בין ט' באב ליתר צומות ובו ד"ס:
הכל חייבים להתענות ארבע צומות הללו ואסור לפרוץ גדר: הגה מיהו עוברות ומיניקות שמצטערות הרבה אין להתענות (הגהות מיימוני והמגיד פ"ה) ואפי' אינן מצטערות אין מחוייבות להתענות אלא שנהגו להחמיר ודוקא בג' צומות אבל בט' באב מחויבות להשלים (כדלקמן סי' תקנ"ד סעיף ה'):

Shulchan Arukh, Orach Chayim 550:1

We are all obliged to fast these four fasts and it is forbidden to breach the fence. Gloss: However, women who are pregnant or nursing and would suffer a lot do not need to fast ... and even if they would not suffer they are not obliged to fast, unless they are generally strict [as regards fasts]. This [ruling] applied to the three minor fasts, but on Tish'ah Be'Av, they must complete the fast (see below in Section 554, paragraph 5).

חיי אדם, שבת ומועדים קל״ג:ו׳

ג' תעניתים אלו חוץ מט"ב תקנו הנביאים שאם ירצו כל ישראל ויסכימו שלא להתענות בהם הרשות בידם. אמנם כבר רצו כל ישראל וקבלו עליהם לדורות להתענות בהם ולכן אסור לפרוץ גדר ומ"מ בשעה שרצו וקבלו הקילו בהם שיהיו מותרים לאכול בלילה שלפניהם ודין עוברות ומניקות פטורים אלא שכ"ז שאינן מצטערות נהגו להתענות ואם מצטערות הרבה אסורים להחמיר על עצמן וכן חולה אפי' אין בו סכנה פטור מלהתענית לכ"ע ומ"מ אף הצריך לאכול לא יתענג עצמו בבשר ויין רק כפי מה שצריך ואפי' הקטנים שיש להם דעת להתאבל אע"ג שאין מחייבין לחנכם אפי' בן י"ב שנה ואפי' בתענית שעות מ"מ ראוי לחנכם שלא יאכלו רק כדי קיום הגוף לחם ומים או שאר מאכל פשוט כדי שיתאבלו עם הצבור (תק"נ):

Chayei Adam, Shabbat and Festivals 133:6

...

אורח חיים תקנ״ד:ה׳

עוברות ומניקות מתענות בט' באב ומשלימות כדרך שמתענות ומשלימות ביום כפור אבל בג' צומות אחרים פטורו' מלהתענו' ואעפ"י כן ראוי שלא תאכלנה להתענג במאכל ובמשתה אלא כדי קיום הולד (וע"ל סימן תק"ן סעיף א'):

Shulchan Arukh, Orach Chayim 554:5

Pregnant and nursing women fast on the 9th of Av just as they fast and complete the fast on Yom Kippur. On the other 3 fasts they are exempt from fasting, nevertheless it is proper that eating and drinking should be solely for the purpose of sustaining the baby, instead of deriving enjoyment from the food and drink.

פסחים נ״ד ב:ח׳

דרש רבא עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בו כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכיפורים ובין השמשות שלו אסור וכן אמרו משמיה דרבי יוחנן ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן תשעה באב אינו כתענית ציבור מאי לאו לבין השמשות לא למלאכה

Pesachim 54b:8

Rava taught: Pregnant women and nursing women fast and complete the fast on the Ninth of Av in the manner that they fast and complete the fast on Yom Kippur, and during twilight on the Ninth of Av it is prohibited to eat or drink. And they likewise said so in the name of Rabbi Yoḥanan. The Gemara asks: And did Rabbi Yoḥanan actually say that? Didn’t Rabbi Yoḥanan say: The Ninth of Av is not like a communal fast decreed to pray for rain? What, isn’t it referring to the matter of twilight? Apparently, Rabbi Yoḥanan holds that it is permitted to eat and drink during twilight on the Ninth of Av. The Gemara answers: No, it is referring to performing labor, which is prohibited on the Ninth of Av, in contrast to other fasts.

משנה ברורה תק״נ:ג׳

(ג) עוברות ומניקות וכו' - ומסתברא דעוברת מיקרי משעה שהוכר הולד כדקי"ל לענין ווסתות ומ"מ אפשר דאפילו לאחר ארבעים יום ליצירת הולד נמי הו"ל בכלל מעוברת לענין זה אם מרגשת צער אבל בבציר מהכי נראה דהויא לה ככל הנשים לכל דבר אם לא שמצטערת הרבה. ואם מרגשת חולשה אין להחמיר בה כלל [מור וקציעה עיי"ש]:

Mishnah Berurah 550:3

...

Prayer on Fast Days

ראש השנה כ״ו ב:ז׳

מתני׳ שופר של ראש השנה של יעל פשוט ופיו מצופה זהב ושתי חצוצרות מן הצדדין שופר מאריך וחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר

Rosh Hashanah 26b:7

MISHNA: The shofar that was used on Rosh HaShana in the Temple was made from the straight horn of an ibex, and its mouth, the mouthpiece into which one blows, was plated with gold. And there were two trumpets, one on each of the two sides of the person sounding the shofar. The shofar would sound a long blast, whereas the trumpets would sound a short blast, because the mitzva of the day is with the shofar.

ראש השנה כ״ו ב:ח׳

ובתעניות בשל זכרים כפופין ופיהן מצופה כסף ושתי חצוצרות באמצע שופר מקצר וחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות

Rosh Hashanah 26b:8

And in contrast, the shofarot used on public fast days were made from the curved horns of rams, and their mouths were plated with silver. There were two trumpets in the middle between the shofarot, and the shofar would sound a short blast, whereas the trumpets would sound a long blast, for the mitzva of the day is with the trumpets.

ראש השנה כ״ו ב:י׳

גמ׳ א"ר לוי מצוה של ר"ה ושל יוה"כ בכפופין ושל כל השנה בפשוטין והתנן שופר של ר"ה של יעל פשוט הוא דאמר כי האי תנא דתניא רבי יהודה אומר בר"ה היו תוקעין בשל זכרים כפופין וביובלות בשל יעלים

Rosh Hashanah 26b:10

GEMARA: Rabbi Levi said: The mitzva of Rosh HaShana and of Yom Kippur of the Jubilee Year is to blow with curved shofarot, and that of the rest of the year, on fast days, is to blow with straight shofarot. The Gemara raises a difficulty: But didn’t we learn differently in the mishna: The shofar that was used on Rosh HaShana was made from the straight horn of an ibex? The Gemara answers: Rabbi Levi said his statement in accordance with the opinion of that tanna, Rabbi Yehuda, as it was taught in a baraita: Rabbi Yehuda says: On Rosh HaShana they would blow with the curved horns of rams, and on the Days of Atonement of the Jubilee Years with the horns of ibexes.

ראש השנה כ״ו ב:י׳

Rosh Hashanah 26b:10

ראש השנה כ״ו ב:י״ב

במאי קמיפלגי מר סבר בר"ה כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי וביום הכפורים כמה דפשיט איניש דעתיה טפי מעלי ומר סבר בראש השנה כמה דפשיט איניש דעתיה טפי מעלי ובתעניות כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי:

Rosh Hashanah 26b:12

The Gemara asks: With regard to what principle do these tanna’im disagree? One Sage, Rabbi Yehuda, holds that on Rosh HaShana the more a person bends his mind and humbles himself by bending in prayer, the better. Therefore, a curved shofar is sounded as an allusion to our bent minds and bodies. But on Yom Kippur, the more a person straightens his mind and prays with simplicity, the better. Therefore, a straight shofar is sounded. The other Sage, the anonymous tanna of the mishna, maintains the opposite: On Rosh HaShana, the more a person straightens his mind and avoids any crookedness, the better. On fasts, on the other hand, the more a person bends his mind and humbles himself, the better.

רש"י על ראש השנה כ״ו ב:ז׳:א׳

מתני' שופר של ראש השנה של יעל פשוט - מפרש טעמא בגמרא דמידי דתפלה בעי פשיטות:

Rashi on Rosh Hashanah 26b:7:1

...

תוספות על ראש השנה כ״ו ב:ז׳:א׳

של יעל פשוט. פירש בקונטרס חיה שכן שמה וקורין אותה אשטנבו"ק ובערוך פי' היא כשבה נקבה וקרן הכשבה רגיל להיות פשוט וכפירש הקונטרס נראה דיעל חיה דכתיב (תהילים ק״ד:י״ח) הרים הגבוהים ליעלים ואקו ודישן (דברים י״ד:ה׳) מתרגמינן ויעלא ורמא ומצוה בשל יעל פשוט כדמשמע בגמ' דכמה דפשיט טפי עדיף משום נשא לבבנו אל כפים ומיהו אין הלכה כן אלא כר' יהודה דאמר בר"ה בשל זכרים כפופים דהיינו של איל ור' לוי קאי כוותיה בגמ' דאמר מצוה של ר"ה ויוה"כ בכפופים דקסבר כמה דכייף איניש טפי עדיף משום והיו עיני ולבי שם וכדאמר ר' אבהו בפ"ק (דף טז.) למה תוקעין בשופר של איל אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק ומיהו נראה דלא פליגי אלא לכתחילה אבל כולהו מודו דיוצא בדיעבד בין בשל איל בין בשל יעל כדקתני רישא כל השופרות כשרים חוץ משל פרה . והיכא דלא מצא של איל יוצא בשל רחל או בשעיר עזים תדע דלמצוה פליגי דהא ר' לוי מצוה קאמר ועוד אטו פשוט וכפוף כתיב בקרא תעבירו שופר כתיב ביובל (ויקרא כ״ה:ט׳) וילפינן ר"ה מיניה וכיון דכולהו אקרו שופר חוץ משל פרה למה לא יצא ועוד משמע דפלוגתא דרבנן ור' יוסי בפני עצמן ופלוגתא דרבנן ור' יהודה בפני עצמן ולאו חדא פלוגתא היא ואם תמצא לומר דדוקא איירי אם כן הויא חדא פלוגתא דלתנא קמא כולהו כשרין בין בראש השנה בין ביוה"כ בין בתעניות חוץ משל פרה ור' יוסי אומר אף של פרה ולאידך רבנן ר"ה ויוה"כ בשל יעל ותעניות של זכרים ולר' יהודה ר"ה של זכרים וביובל בשל יעלים ומיהו קשה קצת דהא ר' לוי דאמר מצוה של ר"ה ויוה"כ היינו משום דילפינן גזרה שוה זה מזה בשביעי שביעי כדאמרינן בפ' בתרא (דף לד.) וכדתנן שוה יובל לר"ה לתקיעה ואי הוה טעמא משום מצוה בעלמא כדאמרינן דכמה דכייף איניש טפי עדיף היינו דוקא בראש השנה שהתקיעה לתפלה ולזכרון אבל יובל אין התקיעה אלא סימן שלוח עבדים והשמטות שדות החוזרות לבעלים לכך היה נראה לי מתוך זה דאינו יוצא אלא בכפוף פירוש דצריך להיות כפוף אי לא לא וגמרינן יובל מיניה:

Tosafot on Rosh Hashanah 26b:7:1

...

ריטב"א על ראש השנה כ״ו ב:א׳

מתני׳ שופר של ר״ה של יעל פשוט. וא״ת דהא קתני רישא כל השופרות כשרין ולא מפלגינן בין פשוט לכפוף וכ״ת דמתני׳ פליגא רישא אסיפא ותנאי היא כדמפרשי קצת רבנן ז״ל חדא דא״כ תנא היכא מסתים לה סתומי ה״ל למתני בסיפא ר׳ פ׳ אומר א״נ אחרים אומרים ועוד היכא לא מפרשי לה בגמרא ונוקמה כתנאי ונימא אינהו הני תנאי דהכי אורחא דתלמודא ועוד אי הך סיפא לעיכובא הוא ומדאוריתא מנא ליה להאי תנא דבעינן מדאוריתא כפוף ולא פשוט דהא שופר אמר רחמנא וכין שהוא כפוף או פשוט שופר הוא. והנכון דעיקר מתני׳ מילי מילי קתני וברישא קתני דין תורה והך סיפא למצוה מן המובחר מדרבנן דסבר ת״ק דפשוט מעלי טפי לר״ה כדאמרי׳ בגמרא דהא דפשוט טפי מעלי כדי שיהא זכר לפשוט הדורי הלב וגם לפשוט ראשנו בתפלה למעלה כדכתיב נשא לבבינו אל כפים וכו׳ ומשוה יובל לר״ה משום דכתיב שביעי שביעי לגז״ש כדאיתא בפ׳ דלקמן. ור׳ יהודה סבר דמצוה יותר בר״ה בכפופין דכמה דכייף טפי מעלי זכר לכוף הגוף לתפלה ותחנונים כעני כי יעטוף וביובל בעי של יעל פשוט לפי שהוא דרך חירות לעבדים שנשאו ראש א״נ כטעמא דפרישו בירושלמי תקנו מצוי למצוי ושאינו מצוי לשאינו מצוי ולאו למימרא דר׳ יהודה לית ליה גזירה שוה דשביעי שביעי דהא לא סגיא דלאו הכי אלא דקסבר דבהא מלתא דרבנן למצוה לא חיישינן לג״ש ומאי דשייך במלתא למעבד עדיף טפי. ויעל פרש״י שהוא מין חיה שהוא עז הבר ולא כפי׳ בעל הערוך שהוא כשבה קטנה דהא כתב שור שה כשבים ושה עזים וכתיב ואקו ודישון ומתרגמינן ויעלא ורימא אלמא לאו כשבה היא אלא מין חיה וכן הכתוב אומר הרים הגבוהים ליעלים ומיהו קשיא דהא כתיב קרנות שן והבנים ותרגם יונתן קרנין דיעלין וא״כ של יעל קרן אקרי שופר לא אקרי וי״ל דההוא מינא אחרינא הוא שאין קרן שלו חלול (והני) [והוי] יודע דהא דקתני של יעל פשוט לאו למימרא דמצוה בשל יעל ממש אלא מצוה בפשוטין ויעל נקט משום דרגילי ביה במקדש וכדקתני ופיו מצופה זהב ושתי חצוצרות מן הצדדין לפי מנהג המקדש וחיוב שלו תדע דהא ר׳ יהודה קתני בר״ה בשל זכרים כלומר בשל איל כדאמרי׳ דקרו לדוכרא יובלא ובודאי דבשל זכרים לאו דוקא אלא לפי שהוא מצוי ורגיל אלא בשל כפופים דוקא תדע דהא א״ר לוי בגמרא מצוה בכפופין ופרכינן ולימא הלכה כר׳ יהודה אלמא דר׳ יהודה לא קפיד אלא אכפופין ומינה דת״ק לא קפיד אלא אפשוטין והכי מוכח טעמא דאמרינן עליהו בגמרא דמר סבר כמה דפשיט טפי מעלי ומר סבר כמה דכייף טפי מעלי והא דאמרי׳ בפ״ק למה תוקעין בשופר של איל הא פרישנא עלה דאדרבה היא זו שאלתו של ר׳ אבהו על המנהג כיון דליכא לא חיובא דאוריתא ולא חיוב מצוה דרבנן:

Ritva on Rosh Hashanah 26b:1

...

תוספות על ראש השנה כ״ו ב:ז׳:א׳

Tosafot on Rosh Hashanah 26b:7:1

...

ריטב"א על ראש השנה כ״ו ב:ב׳

ובתענית בשל זכרים. פי׳ דאע״ג דתענית יום צרה וצעקה הוא כמו ר״ה אפ״ה כיון דתקיעתא אינם בחיוב גמור אלא בכנופיא ולהעלות תפלה בתקיעות ואין סדר תקיעות ולא פסולי שופר מעכבין בהן דין הוא דמשוינן בהו הפרישא ביניה ובין תקיעות דאוריתא ונעביד בכפופין משום הלכף כאגמון ראשו כאדם הנכלם ונחפר כי מעשיו הביאו לו צרה הזאת:

Ritva on Rosh Hashanah 26b:2

...

Fasting and Society

ישעיהו נ״ח:ג׳-ח׳

לָ֤מָּה צַּ֙מְנוּ֙ וְלֹ֣א רָאִ֔יתָ עִנִּ֥ינוּ נַפְשֵׁ֖נוּ וְלֹ֣א תֵדָ֑ע הֵ֣ן בְּי֤וֹם צֹֽמְכֶם֙ תִּמְצְאוּ־חֵ֔פֶץ וְכָל־עַצְּבֵיכֶ֖ם תִּנְגֹּֽשׂוּ׃ הֵ֣ן לְרִ֤יב וּמַצָּה֙ תָּצ֔וּמוּ וּלְהַכּ֖וֹת בְּאֶגְרֹ֣ף רֶ֑שַׁע לֹא־תָצ֣וּמוּ כַיּ֔וֹם לְהַשְׁמִ֥יעַ בַּמָּר֖וֹם קוֹלְכֶֽם׃ הֲכָזֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ צ֣וֹם אֶבְחָרֵ֔הוּ י֛וֹם עַנּ֥וֹת אָדָ֖ם נַפְשׁ֑וֹ הֲלָכֹ֨ף כְּאַגְמֹ֜ן רֹאשׁ֗וֹ וְשַׂ֤ק וָאֵ֙פֶר֙ יַצִּ֔יעַ הֲלָזֶה֙ תִּקְרָא־צ֔וֹם וְי֥וֹם רָצ֖וֹן לַיהוָֽה׃ הֲל֣וֹא זֶה֮ צ֣וֹם אֶבְחָרֵהוּ֒ פַּתֵּ֙חַ֙ חַרְצֻבּ֣וֹת רֶ֔שַׁע הַתֵּ֖ר אֲגֻדּ֣וֹת מוֹטָ֑ה וְשַׁלַּ֤ח רְצוּצִים֙ חָפְשִׁ֔ים וְכָל־מוֹטָ֖ה תְּנַתֵּֽקוּ׃ הֲל֨וֹא פָרֹ֤ס לָֽרָעֵב֙ לַחְמֶ֔ךָ וַעֲנִיִּ֥ים מְרוּדִ֖ים תָּ֣בִיא בָ֑יִת כִּֽי־תִרְאֶ֤ה עָרֹם֙ וְכִסִּית֔וֹ וּמִבְּשָׂרְךָ֖ לֹ֥א תִתְעַלָּֽם׃ אָ֣ז יִבָּקַ֤ע כַּשַּׁ֙חַר֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲרֻכָתְךָ֖ מְהֵרָ֣ה תִצְמָ֑ח וְהָלַ֤ךְ לְפָנֶ֙יךָ֙ צִדְקֶ֔ךָ כְּב֥וֹד יְהוָ֖ה יַאַסְפֶֽךָ׃

Isaiah 58:3-8

“Why, when we fasted, did You not see? When we starved our bodies, did You pay no heed?” Because on your fast day You see to your business And oppress all your laborers! Because you fast in strife and contention, And you strike with a wicked fist! Your fasting today is not such As to make your voice heard on high. Is such the fast I desire, A day for men to starve their bodies? Is it bowing the head like a bulrush And lying in sackcloth and ashes? Do you call that a fast, A day when the LORD is favorable? No, this is the fast I desire: To unlock fetters of wickedness, And untie the cords of the yoke To let the oppressed go free; To break off every yoke. It is to share your bread with the hungry, And to take the wretched poor into your home; When you see the naked, to clothe him, And not to ignore your own kin. Then shall your light burst through like the dawn And your healing spring up quickly; Your Vindicator shall march before you, The Presence of the LORD shall be your rear guard.

The Tenth of Tevet

מלכים ב כ״ה:א׳-ד׳

וַיְהִי֩ בִשְׁנַ֨ת הַתְּשִׁיעִ֜ית לְמָלְכ֗וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִי֮ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֒ בָּ֠א נְבֻכַדְנֶאצַּ֨ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֜ל ה֧וּא וְכָל־חֵיל֛וֹ עַל־יְרוּשָׁלִַ֖ם וַיִּ֣חַן עָלֶ֑יהָ וַיִּבְנ֥וּ עָלֶ֖יהָ דָּיֵ֥ק סָבִֽיב׃ וַתָּבֹ֥א הָעִ֖יר בַּמָּצ֑וֹר עַ֚ד עַשְׁתֵּ֣י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ צִדְקִיָּֽהוּ׃ בְּתִשְׁעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ וַיֶּחֱזַ֥ק הָרָעָ֖ב בָּעִ֑יר וְלֹא־הָ֥יָה לֶ֖חֶם לְעַ֥ם הָאָֽרֶץ׃ וַתִּבָּקַ֣ע הָעִ֗יר וְכָל־אַנְשֵׁ֨י הַמִּלְחָמָ֤ה ׀ הַלַּ֙יְלָה֙ דֶּ֜רֶךְ שַׁ֣עַר ׀ בֵּ֣ין הַחֹמֹתַ֗יִם אֲשֶׁר֙ עַל־גַּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ וְכַשְׂדִּ֥ים עַל־הָעִ֖יר סָבִ֑יב וַיֵּ֖לֶךְ דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָֽה׃

II Kings 25:1-4

And in the ninth year of his reign, on the tenth day of the tenth month, Nebuchadnezzar moved against Jerusalem with his whole army. He besieged it; and they built towers against it all around. The city continued in a state of siege until the eleventh year of King Zedekiah. By the ninth day [of the fourth month] the famine had become acute in the city; there was no food left for the common people. Then [the wall of] the city was breached. All the soldiers [left the city] by night through the gate between the double walls, which is near the king’s garden—the Chaldeans were all around the city; and [the king] set out for the Arabah.

The Seventeenth of Tammuz

Tisha B'Av