1) What does the word לעולם mean in Tanakh? See Ibn Ezra HaKatzar
(יז) בֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם כִּי־שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שָׁבַ֖ת וַיִּנָּפַֽשׁ׃ (ס)
(17) it shall be a sign for all time between Me and the people of Israel. For in six days the LORD made heaven and earth, and on the seventh day He ceased from work and was refreshed.
אבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרק לא פסוק יז
ויש מפרש אות היא לעולם. שהיא אות, כי העולם נברא. וכבר חפשתי בכל המקרא ולא מצאתי עולם כי אם כמשמעו כמו לעולם ועד. ועולם קדמונינו לשון בפני עצמה.
2) Why does Moshe break the luchot and why does he only do so when he comes down from the mountain? See Ibn Ezra, Rashbam and Seforno.
(יט) וַֽיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר קָרַב֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיַּ֥רְא אֶת־הָעֵ֖גֶל וּמְחֹלֹ֑ת וַיִּֽחַר־אַ֣ף מֹשֶׁ֗ה וַיַּשְׁלֵ֤ךְ מידו [מִיָּדָיו֙] אֶת־הַלֻּחֹ֔ת וַיְשַׁבֵּ֥ר אֹתָ֖ם תַּ֥חַת הָהָֽר׃
(19) As soon as Moses came near the camp and saw the calf and the dancing, he became enraged; and he hurled the tablets from his hands and shattered them at the foot of the mountain.
(א) וירא את העגל ומחולות. ה''א העגל משרת בעבור האחרת. כמו וירא את העגל והמחולות סביביו. ומרוב קנאת משה שבר הלוחות שהיו בידיו כמו שטר עדות. והנה קרע שטר התנאים. וזה היה לעיני כל ישראל כי כן כתוב
(א) וישלך מידיו - כשראה את העגל תשש כחו ולא היה בו כח להשליכם רחוק ממנו קצת שלא יזיק את רגליו בנפלם, כדרך כל משליכי משאוי כשאין בהם כח לשאת. וכן ראיתי בפרקים של רבי אליעזר ועיקר פשוטו כך.
(1) וישלך מידו, when Moses saw the golden calf, he became physically too weak to continue to carry the weight of the Tablets and he threw them as far as possible away from himself so that they would not drop on his feet. This is the way all persons who throw away a burden they carry and which has become too heavy for them, do this. This is the way Pirkey de Rabbi Eliezer explains this verse (chapter 45). This is also the plain meaning of the verse.
(א) וירא את העגל ומחולות ויחר אף משה כשראה שהיו שמחים בקלקול שעשו, כענין כי רעתכי אז תעלוזי ובזה התקצף ונואש שיוכל לתקון המעוות באופן שיחזרו לתמותם ויהיו ראוים לאותן הלוחות:
(1) וירא את העגל ואת המחולות ויחר אף משה, Moses’ anger was aroused over the fact that people rejoiced over the damage to themselves they had caused. We find something parallel in Jeremiah 11,15 כי רעתכי אז תעלזי, ”for you exult in performing your evil deeds.” At this point Moses despaired of the people doing teshuvah before being punished. They were no longer fit to receive the Tablets
3)What book does the term מספרך refer to? See Rashi, Rashbam and Chizkuni.
(לב) וְעַתָּ֖ה אִם־תִּשָּׂ֣א חַטָּאתָ֑ם וְאִם־אַ֕יִן מְחֵ֣נִי נָ֔א מִֽסִּפְרְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר כָּתָֽבְתָּ׃
(32) Now, if You will forgive their sin [well and good]; but if not, erase me from the record which You have written!”
(ב) מספרך. מִכָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ עָלַי שֶׁלֹּא הָיִיתִי כְדַאי לְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים:
(2) מספרך OF THY BOOK — of the entire book of the Torah; that people should not say about me that I was not worthy enough to pray effectively for them.
(א) [מחני נא] מספרך - ספר חיים אשר כתבת, כדכתיב: כל הכתוב לחיים בירושלים. הרג ני נא הרג.
(1) מחני נא מספרך, the Book of Life which You have written. Compare Isaiah 4,3 כל הכתוב לחיים בירושלים, “everyone who has been inscribed for life in Jerusalem, etc.” Moses asked to be killed by G’d.
(א) מחני נא מספרך אין לומר מספר התורה שהרי עדיין לא נכתב, אלא מאי מספרך מספר החיים שבני אדם נכתבים בו בר״ה כדאיתא במסכת ר״ה. מספרך אלו הבינונים, אשר כתבת אלו הצדיקים.
(1) מחני נא מספרך, “please erase my name from Your book;” this is not a reference to the Torah which had not yet been committed to writing. Moses refers to the “Book of life” in which every human being is inscribed on Rosh Hashanah if he was found deserving on the basis of his past record. This is based on the Talmud in tractate Rosh Hashanah folio 16, where the “book” is referred to as “the book of life,” in which the righteous are inscribed.
4) What does the term נער mean in Tanakh? See Ramban.
(יא) וְדִבֶּ֨ר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים כַּאֲשֶׁ֛ר יְדַבֵּ֥ר אִ֖ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ וְשָׁב֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וּמְשָׁ֨רְת֜וֹ יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן־נוּן֙ נַ֔עַר לֹ֥א יָמִ֖ישׁ מִתּ֥וֹךְ הָאֹֽהֶל׃ (ס)
(11) The LORD would speak to Moses face to face, as one man speaks to another. And he would then return to the camp; but his attendant, Joshua son of Nun, a youth, would not stir out of the Tent.
(א) ומשרתו יהושע בן נון נער כתב ר''א חיה יהושע מאה ועשר שנים (יהושע כד כט), וחכמים אמרו (זבחים קיח:) כי שבע שנים כבש ושבע שנים חלק, א''כ היה בן חמשים ושש שנה, ואיך יקראהו הכתוב נער, וככה פירושו, ומשרתו יהושע בן נון שירות נער ועל דעתי דרך לשון הקדש שיקרא כל משרת נער, כי בעל השררה הנכבד הוא האיש, והמשרת לו יקרא נער, וכן גחזי נערו (מ''ב ד יב), יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (ש''ב ב יד), וכן עשרה נערים נושאי כלי יואב (שם יח טו), כי יואב לא ימסור כליו רק לאנשים גבורי חיל שעמדו על ידו. וכתיב (יהושע ו כב) ולשנים האנשים המרגלים אמר יהושע, וכתיב (בפסוק שאחריו) ויבאו הנערים המרגלים וגו', מפני שהיו משרתי העדה, מרגלים להם. וכן רבים, וכן נערי המלך משרתיו (אסתר ב ב), ביאר שהם האנשים העומדים לפני המלך משרתי גופו, לא משרתי החצר. וא''כ יאמר ומשרתו יהושע בן נון משרת תמיד שלא ימוש מתוך האהל:
5) According to Rashbam, what event in Bereishit is parallel to this brit?
(יח) וַיֹּאמַ֑ר הַרְאֵ֥נִי נָ֖א אֶת־כְּבֹדֶֽךָ׃
(18) He said, “Oh, let me behold Your Presence!”
(א) הראני נא את כבודך - תמה על עצמך, היאך מלאו לבו למשה רבינו ליהנות מזיו השכינה והלא הכתוב משבחו: ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים?! ח"ו לא נתכוון אלא לכרות לו ברית על שני דברים שנתרצה לו הקב"ה: על קירון שלו: ונפלינו אני ועמך. ועל: פני ילכו - להניח לך מכל אויביך. וכן אמר: הראני נא את כבודך - כריתת ברית על מה שהבטחתני. כמו שעשה לאברהם כשאמר: במה אדע - וכתוב שם: והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים - וסמיך ליה: ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי. אף כאן שאל משה להקדוש ברוך הוא קיום ברית ונתרצה לו הקב"ה, שיראה לו בכריתות ברית, כדכתיב: ויעבור ה' על פניו ויקרא וגו' וכתיב בתריה: הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות כמו שבקשת: ונפלינו אני ועמך וגו' - כי נורא הוא - כדכתיב: וייראו מגשת אליו.
(1) הראני נא את כבודך, at first glance we must surely wonder how Moses could have had the audacity to demand to see G’d and to ask for such as a means to derive personal satisfaction from it. It is totally incompatible with the attitude Moses displayed at the burning bush when the very thought of seeing something Divine filled him with fear and he was afraid to look. (Exodus 3,6). There can be no question but that what motivated Moses to formulate the above request was only that G’d would fulfil his two wishes, 1) to distinguish him individually, and 2) to personally travel with the people. To this effect he added הראני נא את כבודך, referring to previous occasions when a covenant had been concluded between G’d and Avraham, and as a sign of this Avraham had witnessed the entire procedure of the covenant between the pieces in Genesis 15,18. Moses, as Avraham before him, asked for some sign that the covenant would endure. We read about this occurring in 34,6 and 10 where Moses has a special personal revelation which includes G’d revealing to him 13 of His attributes, each of which is of relevance when inducing forgiveness and repentance. In verse 10 in that chapter G’d promises to make this special relationship manifest by hitherto unheard of miracles. The distinction G’d provided for Moses personally was such that the people did not dare approach him as the light radiating from his forehead blinded them (34,30)
6) Which set of luchot are more significant? See Ibn Ezra and Netziv.
(א) וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה פְּסָל־לְךָ֛ שְׁנֵֽי־לֻחֹ֥ת אֲבָנִ֖ים כָּרִאשֹׁנִ֑ים וְכָתַבְתִּי֙ עַל־הַלֻּחֹ֔ת אֶת־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֛וּ עַל־הַלֻּחֹ֥ת הָרִאשֹׁנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שִׁבַּֽרְתָּ׃
(1) The LORD said to Moses: “Carve two tablets of stone like the first, and I will inscribe upon the tablets the words that were on the first tablets, which you shattered.
(א) ויאמר. פסל לך. כמו לך לך. ואתה קח לך וטעם כראשונים. כמדתם. אמר הגאון כי השניים נכבדים מהראשונים כי השניים נתנו ביום קדש וביום הכפורים ולא כן הראשונים. כי הם ירדו ביום י''ז בתמוז וביום חול. ויש עם השניים זכר שלש בריתות ובשניי' כתוב ולמען ייטב לך.והראשונים נשתברו ואלה כדברי חלום לא מעלין ולא מורידין. כי מכתב אלהים היו שניהם ועוד כי הראשונים הם מעשה אלהים. והשניים מעשה משה
(ב) וכתבתי על הלחת את הדברים. כבר נדרש ע״ז דברים הדברים את הדברים. אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. ביאר הענין. יש להקדים מש״כ הראב״ע בשם גאון ז״ל דלוחות שניות מכובדים מן הראשונים. והראב״ע כתב ע״ז ואלה כדברי חלום לא מעלין ולא מורידין. אבל דברי גאון לאו דברי ריק הן ובחזית איתא שמאלו תחת לראשי אלו לוחות הראשונים וימינו תחבקני לוחות השניים. והכי איתא ג״כ בש״ר פמ״ז הה״ד טוב לי כי עניתי למען אלמד חקיך לטובתו של משה נתענה ק״ך יום כו׳ אמר הקב״ה נצטערת חייך שאין אתה מפסיד. בלוחות הראשונות לא היה אלא עשרת הדברות ועכשיו שנצטערת אני נותן לך מדרש הלכות ואגדות כו׳ ועי׳ מש״כ בס׳ דברים י׳ א׳. והכוונה בכ״ז דבלוחות הראשונות לא ניתן כח החידוש אלא מה שקיבל משה דיוקי המקראות והלכות היוצא מזה אבל לא לחדש דבר הלכה ע״י י״ג מדות וכדומה הויות התלמוד. ולא הי׳ תורה שבע״פ אלא דברים המקובלים מפי משה ומה שלא היה מקובל היו מדמים מילתא למילתא. אבל בלוחות השניות ניתן כח לכל תלמיד ותיק לחדש הלכה ע״פ המדות והתלמוד אלא שמתחלה לא עסקו בזה אלא משה וזרעו. ובערבות מואב הוכיח משה לישראל שיקבלו זה הדרך כמו שיבואר ריש ס׳ דברים. וכ״ז היה העגל סיבה לזה שנגזר וביום פקדי ופקדתי וגו׳ ומש״ה הגיע בגזרת מרגלים גלות ופזור בארצות. והיא סיבה מכרחת לפלפולה ש״ת מצד שני טעמים היינו מצד שמירת האומה ומצד שמירת ההוראה בישראל כמו שביארנו לעיל ס״פ בא ובריש ס׳ דברים. ומזה הטעם עצמו צוה הקב״ה שיהיה הלוחות השניים בפיסול ידי משה לא משום שלא זכו למעשה אלהים אלא להורות דהלכה המתחדשת בכח לוחות הללו היא השתתפות עמל האדם בסיעתא דשמיא כמו עצם הלוחות שהיה מעשה משה וכתיבת הקב״ה. וע״ע להלן מקרא כ״ז שגם בכתיבה הי׳ השתתפות משה. והיינו מה שאמרו חז״ל דאפי׳ מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הי׳ בלוחות. והכונה שבכח לוחות השניות היה נכלל הכל . וכ״ז דברי גאון. דבזה הפרט הי׳ לוחות שניות מכובדים מן הראשונות. דאע״ג שקדושת הראשונים היתה נעלה מהם וממילא אלו לא נשברו היו נוח להגיע להוראה ע״י סברא ודמוי מילתא למילתא יותר מכאשר נשברו. אבל כאשר נתקלקלנו והננו נצרכים להיות יגעים ולשנן חרבה ש״ת לזה מסוגל יותר לוחות אחרונות וכדומה לזה היו אח״כ שני התלמודים. דהירושלמי קדושתו רבה מהבבלי באשר נעשה ע״י אמוראי קמאי וכמאמר רבא בשבת דקל״ד אנא בהדי תרגימנא דסבי ל״ל. הרי הודה שקדושת הראשונים יותר לכוין את האמת. וגם כי קדושת א״י הי׳ מועיל מ״מ הרי ידענו דכח תלמוד בבלי מכובד מהירו׳. ואע״ג שנקרא בסנהדרין דכ״ז במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי מ״מ אינו לגנאי ח״ו אלא כחה הנפלא להאיר הלכה אפי׳ במחשכים היינו בבבל וחו״ל שאין בה אור אה״ק ולולי כח התלמוד בבלי לא הגענו לאור ההוראה שם. ומעין זה בבחינה עליונה היה הבדל בין לוחות ראשונות לאחרונות. ועי׳ בס׳ דברים ד׳ י״ד:
7) בחריש ובקציר תשבות. Is the verse about Shabbat or Shemitah? Why does it focus on plowing and harvesting? See Rashi, Ibn Ezra, Seforno, and R. Sa’adiah Gaon (in Torat Chayim).
(כא) שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲבֹ֔ד וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת בֶּחָרִ֥ישׁ וּבַקָּצִ֖יר תִּשְׁבֹּֽת׃
(21) Six days you shall work, but on the seventh day you shall cease from labor; you shall cease from labor even at plowing time and harvest time.
(א) בחריש ובקציר. לָמָּה נִזְכָּר חָרִישׁ וְקָצִיר? יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים עַל חָרִישׁ שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית הַנִּכְנָס לַשְּׁבִיעִית, וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית הַיּוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, לְלַמֶּדְךָ שֶׁמּוֹסִיפִין מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ, וְכָךְ מַשְׁמָעוֹ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת, וַעֲבוֹדַת ו' הַיָּמִים שֶׁהִתַּרְתִּי לְךָ, יֵשׁ שָׁנָה שֶׁהֶחָרִישׁ וְהַקָּצִיר אָסוּר, וְאֵין צֹרֶךְ לוֹמַר חָרִישׁ וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית, שֶׁהֲרֵי כְבָר נֶאֱמַר שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְגוֹ' (ויקרא כ"ה), וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בַּשַּׁבָּת, וְחָרִישׁ וְקָצִיר שֶׁהֻזְכַּר בּוֹ לוֹמַר לְךָ, מֶה חָרִישׁ רְשׁוּת אַף קָצִיר רְשׁוּת, יָצָא קְצִיר הָעֹמֶר שֶׁהוּא מִצְוָה וְדוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת (ראש השנה ט'):
(1) בחריש ובקציר IN PLOUGHING TIME AND IN HARVEST [THOU SHALT LEAVE OFF] — Why are ploughing and harvesting specially mentioned (since all work is forbidden on Sabbath)? There are some of our Rabbis who say that this refers to ploughing in the year preceding the Sabbatical year which ploughing passeth into (produces its first fruits in) the seventh year and to harvesting grain that has reached one-third of its maturity during the Sabbatical year which harvesting actually goeth forth into (takes place in) the eighth year, that following the Sabbatical year; and that this statement is intended to teach you that one must add part of the secular time to the holy time (i. e. that one must apply to a certain period before the beginning and after the termination of the Sabbatical year the laws applicable to that year in order to prevent its desecration). Thus, the following is what it (this verse) means: “Six days thou mayest work, but on the seventh day thou shalt rest”; but even with regard to the six days’ work which I have permitted you there are years when ploughing and harvesting are forbidden. This must be the meaning, referring to ploughing in the sixth year and harvesting in the seventh, and it cannot refer to the seventh year itself for it is unnecessary to make any mention of ploughing and harvesting in the seventh year being forbidden, for it is already said (Leviticus 25:4) “[But in the seventh year …] thou shalt neither sow thy field [nor prune thine vineyard]”! Others, however, hold that Scripture in this part of the text, is only speaking of the ordinary Sabbath day, as in the first part, and ploughing and harvesting which are specially mentioned in it as being forbidden on the Sabbath are mentioned to suggest to you the following: What is the characteristic of ploughing? It is an optional act (no such work being commanded anywhere in the Law)! So, too, is harvesting forbidden on Sabbath only when it constitutes an optional act! There is, therefore, excluded the harvesting of the barley for the “Omer” (cf. Leviticus 23:10: ye shall reap the harvest thereof) which is obligatory and which therefore supersedes the Sabbath (occasions a suspension of the Sabbath laws) (Rosh Hashanah 9a).
(א) ששת ימים. ככה כתוב בראשונה (ב) וטעם בחריש ובקציר. שהם עיקר חיי האדם. אמר ענן ימחה שמו כענן. כי זה על משכב האשה. והלא תכסהו בושה. כי אם אמרנו כי ביד הגבר החריש. הלא במלת קציר יחריש (ג) ולא הזכיר בפרשה הזאת שנת השמיטה. כי היום הידוע השלם היא תנועת הגלגל העליון ממזרח למערב בעשרים וארבעה שעות. ויום השמש הוא שלש מאות וששים וחמשה ימים וקרוב מרביעית יום. כי הוא תקופת השמש מתחלת מערב עד שובה אל מקומה. וחכמי המזלות יבינו זה
(ב) בחריש ובקציר תשבות וכן כשתשבות אחת לשבע שנים בחריש ובקציר, וזה בשבתות השנים הנקראים גם כן שבת לה' תצליח בחריש ובקציר, כאמרו ושש שנים תזרע את ארצך, ואספת את תבואתה:
(2) בחריש ובקציר תשבות, not only is Sabbath rest mandatory in the winter when the farmer has no urgent agricultural tasks, but also in the summer. Moreover, just as he will rest every seventh day he will rest every seventh year for the entire year. The Sh’mittah legislation applies both in summer and in winter. Both the weekly Sabbath, and the seven-yearly “Sabbath” have been called Sabbath by the Torah. (compare Leviticus 25,2) The success of our activities during the six years preceding the Sh’mittah year assumes that during the seventh year we will observe G’d’s law to abstain from agricultural activities.
8) What does קרן אור פניו mean? See Rashbam
(כט) וַיְהִ֗י בְּרֶ֤דֶת מֹשֶׁה֙ מֵהַ֣ר סִינַ֔י וּשְׁנֵ֨י לֻחֹ֤ת הָֽעֵדֻת֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה בְּרִדְתּ֖וֹ מִן־הָהָ֑ר וּמֹשֶׁ֣ה לֹֽא־יָדַ֗ע כִּ֥י קָרַ֛ן ע֥וֹר פָּנָ֖יו בְּדַבְּר֥וֹ אִתּֽוֹ׃
(29) So Moses came down from Mount Sinai. And as Moses came down from the mountain bearing the two tablets of the Pact, Moses was not aware that the skin of his face was radiant, since he had spoken with Him.
(א) כי קרן - לשון הוד וכמוהו: קרנים מידו לו. והמדמהו לקרני ראם קרניו אינו אלא שטות. כי שתי המחלוקת הם ברוב תיבות שבתורה. וגם מנחם כן פירש.
(1) כי קרן, an expression denoting majesty. The word occurs in this sense also in Chabakuk 3,4 קרנים מידו לו, “which gives off rays from every side.” Anyone who compares the meaning of the words קרן עור פניו in Deuteronomy 33,17 וקרני ראם לו, “having horns like the reem,” .is completely foolish. It is quite normal for words in the Torah to have more than one meaning, depending on the context in which they are used.