"כְּפִי תַחֲרָא יִהְיֶה לוֹ, לֹא יִקָּרֵעַ". וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י: לָמַדְנוּ שֶׁהָיוּ שִׁרְיוֹנִים שֶׁלָּהֶם פִּיהֶם כָּפוּל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקָרַע. וְהִנֵּה לִכְאוֹרָה לָמָּה הֻצְרְכָה הַתּוֹרָה לְבָאֵר לָנוּ "כְּפִי תַחֲרָא", הֲלֹא דַּי לָנוּ בְּמַה שֶּׁכָּתוּב מִתְּחִלָּה: "וְהָֹיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ, שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו"? אֶלָּא לִרְמֹז לָנוּ כְּמוֹ שֶׁהַשִּׁרְיוֹן (הוּא הַמָּגֵן) שֶׁלּוֹבְשׁוֹ הָאָדָם הוּא לְמָגֵן וּמַחֲסֶה, שֶׁלֹּא יֻזַּק מִן הַחִצִּים שֶׁזּוֹרְקִים עָלָיו, כֵּן הוּא מִי שֶׁבּוֹלֵם אֶת פִּיו, הוּא לוֹ לְמָגֵן בִּפְנֵי הַמֵּרִיב עִמּוֹ, שֶׁסּוֹף דָּבָר יִהְיֶה שֶׁיִּשְׁתֹּק הַמֵּרִיב, כֵּיוָן שֶׁאֵין עוֹנֶה אוֹתוֹ דָּבָר. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם יַעֲנֶה לוֹ, תִּתְרַחֵב הַמְּרִיבָה, וּבָא לִידֵי מַהֲלוּמוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ"א י"ח): "וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף" וְגוֹ'. וְגַם הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא לוֹ לְמָגֵן וּמַחֲסֶה עֲבוּר זֶה, כֵּיוָן שֶׁהָעוֹלָם קַיָּם בִּשְׁבִילוֹ, וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. "וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמּוֹנֵי תְּכֵלֶת וְגוֹ' וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב: פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן וְגוֹ' עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב" (שמות כ"ח ל"ג ל"ד). וְהָרֶמֶז בְּדָבָר זֶה נִרְאֶה עַל פִּי מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חלין פ"ט.): מָה אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה? יָשִׂים עַצְמוֹ כְּאִלֵּם. יָכוֹל אַף לְדִבְרֵי תּוֹרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר (תהילים נ"ח ב'): "צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן". נִמְצָא לְפִי זֶה, שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְאָדָם פְּנַאי, לֹא יֵשֵׁב בָּטֵל, אֶלָּא יִלְמַד תּוֹרָה, וְהַלִּמּוּד לֹא יִהְיֶה בִּלְחִישָׁה, כִּדְאִיתָא בְּעֵרוּבִין (דף נד.). וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד תּוֹרָה מֵאֵיזוֹ סִבָּה שֶׁהִיא, יָשִׂים עַצְמוֹ כְּאִלֵּם, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּיו. וְלָזֶה הָיָה עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן. פַּעֲמֹן זָהָב הוּא דָּבָר בְּקוֹל, רוֹמֵז עַל לִמּוּד הַתּוֹרָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וּבְתוֹךְ כָּךְ, כְּשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד, יֹאחַז בְּמִדַּת הַשְּׁתִיקָה [כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות א' ט"ז): אָמַר ר' שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב מִשְּׁתִיקָה], וְלָזֶה רוֹמֵז הָרִמּוֹן שֶׁאֵצֶל הַפַּעֲמֹן, הַיְנוּ כְּרִמּוֹן, שֶׁאֵין נִשְׁמָע מִמֶּנּוּ שׁוּם קוֹל. וְאִם מִתְנַהֵג בְּאֹפֶן זֶה, הִבְטִיחָה לָנוּ הַתּוֹרָה (שמות כ"ח ל"ה): "וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ", הַיְנוּ שֶׁתִּתְקַבֵּל לְמַעְלָה קוֹל תְּפִלָּתוֹ וְתוֹרָתוֹ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם אֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת כֹּחַ דִּבּוּרוֹ וּמְעָרֵב בְּדִבּוּרוֹ לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת וְכַדּוֹמֶה, אָז מְטַמְּאִין הַדִּבּוּרִים הָאֲסוּרִים אֶת דִּבְרֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלּוֹ, וְלֹא יִתְקַבְּלוּ לְמַעְלָה....
"As the opening of a suit of armor shall it [its neck-opening] be for it, so that it not be torn" (Ex. 28:32). Why need the Torah add "as the opening of a suit of armor"? Is it not sufficient to have stated "And the mouth of its head shall be [folded over] within it. A border shall there be for its mouth"? It must intimate, then, that just as one dons armor for protection, that he not be harmed by the arrows shot at him, so, if one clamps shut his mouth, it affords him protection against his antagonist, and, in the end, it serves to silence him by giving him no answer. If he answered him, however, the quarrel would widen and he would come to blows, as it is written (Ex. 21:18): "And if men quarrel, and a man strike his neighbor with stone or fist, etc." And the Holy One Blessed be He is also his Protector because of this, because "the earth depends upon him," as mentioned above.
"And you shall make on its (lower) hem pomegranates of purple … and golden bells in their midst roundabout [one bell between every two pomegranates]. A golden bell and a pomegranate [next to it], a golden bell and a pomegranate, on the hem of the me'il roundabout" (Ex. 28:33-34). The allusion here would seem to be to what Chazal have said (Chullin 89a): "What is a man's 'trade'? Let him make himself a mute. I might think, even to words of Torah. It is, therefore, written (Psalms 58:2): 'Righteousness shall you speak.'" It is found, then, according to this, that whenever one has time, he should not remain idle, but he should learn Torah. And the learning should not be silent, as we find in Eruvin 54a. And when one cannot learn Torah, whatever the reason might be, he should make himself a mute, who cannot open his mouth.
And for this reason there were on the hem of the me'il, "a golden bell and a pomegranate, a golden bell and a pomegranate," alluding to the study of Torah, as mentioned above. And, in the midst of this, when he cannot learn, he should embrace the trait of silence [as our sages of blessed memory have said (Avot 1:16): "R. Shimon ben Gamliel said: 'All my life, I grew up among the wise, and I found nothing better for the body than silence.'"] And this is alluded to by the pomegranate next to the bell; that is, like a pomegranate, that makes no sound. And, if one conducts himself in this manner, the Torah assures us (Ex. 28:35): "and its sound will be heard when he comes to the sanctuary." That is, the sound of his prayer and his Torah will be accepted on high, which will not be the case if he does not guard his faculty of speech and mixes his speech with lashon hara, rechilut, and the like, in which case the forbidden speech will defile his words of holiness and they will not be accepted on high....
If you refrain from trampling the sabbath, From pursuing your affairs on My holy day; If you call the sabbath “delight,” The LORD’s holy day “honored”; And if you honor it and go not your ways Nor look to your affairs, nor strike bargains—
Damascus Document/Community Rule, Chapter 10 (trans. Theodor Gaster):
Now concerning the proper observance of the Sabbath: No one is to do any work on Friday from the moment that the sun's disk stands distant from the gate by the length of its own diameter; for this is what Scripture implies when it says explicitly, "observe the Sabbath day to keep it holy" (Ex. 20:8). On the Sabbath day, no one is to indulge in ribald or empty talk. No one is to claim repayment of debts. No one is to engage in lawsuits concerning property and gain. No one is to talk about labor or work to be done the next day. No one is to go out into the field while it is still Sabbath with the intention of resuming his work immediately the Sabbath ends. No one is to walk more than a thousand cubits outside his city. No one is to eat on the Sabbath day anything that has not been prepared in advance. He is not to eat anything that happens to be lying about in the field, neither is he to drink of anything that was not [previously] in the camp.
רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ולשתייה. על ידי שהפה זה מסריח התירו לו לעסוק בהן בדברי תורה. רבי ברכיה בשם רבי חייא בר בא לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה.
R. Haggai in the name of R. Shmuel bar Bachman [said]: Yom Tov and Shabbat were given only for the purpose of eating and drinking. Only because the mouth would find it cumbersome did they allow a person to study Torah on those days. R. Berekhiah in the name of R. Hiyya bar Ba [said]: Yom Tov and Shabbat were given only for the purpose of studying Torah.
אמר רב יהודה אמר רב כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנאמר והתענג על ה׳ ויתן לך משאלות לבך עונג זה איני יודע מהו כשהוא אומר וקראת לשבת עונג הוי אומר זה עונג שבת במה מענגו רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומין רב חייא בר אשי אמר רב אפילו דבר מועט ולכבוד שבת עשאו הרי זה עונג מאי היא אמר רב פפא כסא דהרסנא
Rav Yehuda said that Rav said: With regard to anyone who delights in the Shabbat, God grants him his heart’s desires, as it is stated: “And you shall delight in God and He will grant you your heart’s desires” (Psalms 37:4). This delight in God, which is mentioned in the verse, I do not know what it is. When it says: “And you shall call the Shabbat delight" (Isa. 58:13), one must say: It is the delight of Shabbat. With what does one delight in the day of Shabbat? Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, said in the name of Rav: With a dish of beets, and large fish, and heads of garlic. Rav Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: Even with regard to a small item and one prepared it in deference to Shabbat, it is a delight. The Gemara asks: What is the small item mentioned? Rav Pappa said: Small fried fish.
(א) דיני שבת התלויים בדיבור ובו כ"ב סעיפים:
ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול הילכך אסור לומר דבר פלוני אעשה למחר או סחורה פלונית אקנה למחר ואפי' בשיחת דברים בטלים אסור להרבות: הגה וב"א שסיפור שמועות ודברי חדושים הוא עונג להם מותר לספרם בשבת כמו בחול אבל מי שאינו מתענג אסור לאומרם כדי שיתענג בהם חבירו: (ת"ה סי' ס"א):
(1) ..."He should speak a word," one should not speak words of Shabbos like the words of a weekday. The law is that it is forbidden for one to say "I will do this tomorrow," or, "I will sell this or buy this tomorrow." And even with things that are not Shabbostic are forbidden to talk about. Gloss: If one says non Shabbostic things just to have a good time, it is permitted to say these things, but if it does not bring them joy, it is forbidden to talk about it.