1) What are the parallels between Har Sinai and the mishkan? Why is the aron the first keli listed? See Ramban’s introduction to the parsha
(א) כאשר דבר השם עם ישראל פנים בפנים עשרת הדברות, וצוה אותם על ידי משה קצת מצות שהם כמו אבות למצותיה של תורה, כאשר הנהיגו רבותינו עם הגרים שבאים להתיהד (יבמות מז:), וישראל קבלו עליהם לעשות כל מה שיצום על ידו של משה, וכרת עמהם ברית על כל זה, מעתה הנה הם לו לעם והוא להם לאלהים כאשר התנה עמהם מתחלה ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה (לעיל יט ה), ואמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שם יט ו), והנה הם קדושים ראוים שיהיה בהם מקדש להשרות שכינתו ביניהם ולכן צוה תחלה על דבר המשכן שיהיה לו בית בתוכם מקודש לשמו, ושם ידבר עם משה ויצוה את בני ישראל:
והנה עקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, כמו שאמר (להלן כה כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת, על כן הקדים הארון והכפרת בכאן כי הוא מוקדם במעלה, וסמך לארון השלחן והמנורה שהם כלים כמוהו, ויורו על ענין המשכן שבעבורם נעשה אבל משה הקדים בפרשת ויקהל את המשכן את אהלו ואת מכסהו (להלן לה יא), וכן עשה בצלאל (להלן לו ח), לפי שהוא הראוי לקדם במעשה: וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר וכמו שנאמר שם (לעיל כד טז) וישכן כבוד ה' על הר סיני, וכתיב (דברים ה כא) הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו, כן כתוב במשכן וכבוד ה, מלא את המשכן (להלן מ לד). והזכיר במשכן שני פעמים וכבוד ה' מלא את המשכן, כנגד ''את כבודו ואת גדלו,; והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני. ובבא משה (להלן לד לד) היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני. וכמו שאמר במתן תורה (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, כך במשכן כתיב (במדבר ז פט) וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים וידבר אליו:
ונכפל ''וידבר אליו'' להגיד מה שאמרו בקבלה שהיה הקול בא מן השמים אל משה מעל הכפרת ומשם מדבר עמו' כי כל דבור עם משה היה מן השמים ביום ונשמע מבין שני הכרובים, כדרך ודבריו שמעת מתוך האש (דברים ד לו), ועל כן היו שניהם זהב וכן אמר הכתוב (להלן כט מב מג) אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם ונקדש בכבודי, כי שם יהיה בית מועד לדבור ונקדש בכבודי: והמסתכל יפה בכתובים הנאמרים במתן תורה ומבין מה שכתבנו בהם (עי' להלן פסוק כא) יבין סוד המשכן ובית המקדש, ויוכל להתבונן בו ממה שאמר שלמה בחכמתו בתפלתו בבית המקדש, ה', אלהי ישראל (מ''א ח כג) ' כמו שאמר בהר סיני ויראו את אלהי ישראל (לעיל כד י), והוסיף שם לפרש ''ה'''לענין שרמזנו שם למעלה כי אלהי ישראל יושב הכרובים (מלכים א ח כג), כמו שאמר וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה (יחזקאל י יט כ) ואמר דוד ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית ה' (דהי''א כח יח), וכן יזכיר תמיד בבית המקדש לשם ה, (מ''א ה יט), לשמך (שם ח מד), ויאמר בכל פעם ופעם ואתה תשמע השמים (שם ח לב), במדת רחמים, וכתיב (שם ח מד מה) והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר בניתי לשמך ושמעת השמים, ובביאור אמר כי האמנם ישב אלהים את האדם על הארץ הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך (דהי''ב ו יח). וכתיב על הארון להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו (ש''ב ו ב). ובדברי הימים (א יג ו) להעלות משם את ארון האלהים ה' יושב הכרובים אשר נקרא שם, כי השם יושב הכרובים:
והנה עקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, כמו שאמר (להלן כה כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת, על כן הקדים הארון והכפרת בכאן כי הוא מוקדם במעלה, וסמך לארון השלחן והמנורה שהם כלים כמוהו, ויורו על ענין המשכן שבעבורם נעשה אבל משה הקדים בפרשת ויקהל את המשכן את אהלו ואת מכסהו (להלן לה יא), וכן עשה בצלאל (להלן לו ח), לפי שהוא הראוי לקדם במעשה: וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר וכמו שנאמר שם (לעיל כד טז) וישכן כבוד ה' על הר סיני, וכתיב (דברים ה כא) הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו, כן כתוב במשכן וכבוד ה, מלא את המשכן (להלן מ לד). והזכיר במשכן שני פעמים וכבוד ה' מלא את המשכן, כנגד ''את כבודו ואת גדלו,; והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני. ובבא משה (להלן לד לד) היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני. וכמו שאמר במתן תורה (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, כך במשכן כתיב (במדבר ז פט) וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים וידבר אליו:
ונכפל ''וידבר אליו'' להגיד מה שאמרו בקבלה שהיה הקול בא מן השמים אל משה מעל הכפרת ומשם מדבר עמו' כי כל דבור עם משה היה מן השמים ביום ונשמע מבין שני הכרובים, כדרך ודבריו שמעת מתוך האש (דברים ד לו), ועל כן היו שניהם זהב וכן אמר הכתוב (להלן כט מב מג) אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם ונקדש בכבודי, כי שם יהיה בית מועד לדבור ונקדש בכבודי: והמסתכל יפה בכתובים הנאמרים במתן תורה ומבין מה שכתבנו בהם (עי' להלן פסוק כא) יבין סוד המשכן ובית המקדש, ויוכל להתבונן בו ממה שאמר שלמה בחכמתו בתפלתו בבית המקדש, ה', אלהי ישראל (מ''א ח כג) ' כמו שאמר בהר סיני ויראו את אלהי ישראל (לעיל כד י), והוסיף שם לפרש ''ה'''לענין שרמזנו שם למעלה כי אלהי ישראל יושב הכרובים (מלכים א ח כג), כמו שאמר וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה (יחזקאל י יט כ) ואמר דוד ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית ה' (דהי''א כח יח), וכן יזכיר תמיד בבית המקדש לשם ה, (מ''א ה יט), לשמך (שם ח מד), ויאמר בכל פעם ופעם ואתה תשמע השמים (שם ח לב), במדת רחמים, וכתיב (שם ח מד מה) והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר בניתי לשמך ושמעת השמים, ובביאור אמר כי האמנם ישב אלהים את האדם על הארץ הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך (דהי''ב ו יח). וכתיב על הארון להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו (ש''ב ו ב). ובדברי הימים (א יג ו) להעלות משם את ארון האלהים ה' יושב הכרובים אשר נקרא שם, כי השם יושב הכרובים:
(1) When God spoke the Ten Commandemnts to Israel face to face, and He commanded them through Moshe a few of the commandments, which are like the principles of the Torah's commandments - as the rabbis practice with the converts that come to be Jewish (Yevamot 47b) - and Israel accepted to do all that He would command them through the hand of Moshe, and He made a covenant with them about all of this; behold, from then they are His as a people, and He is for them a God, as He made a condition with them from the beginning - "And now if you will listen to My voice and and keep My covenant and you will be a treasure to Me" (Exodus 19:5). And He [also] said (Exodus 19:6), "And you will be a kingdom of priests and a holy nation." And behold, they are holy and it is fitting that there should be a temple among them for His presence to dwell among them. And hence He first commanded about the matter of the tabernacle that He should have a house among them that would be dedicated to His name - and there would He speak with Moshe and [continue to] command the Children of Israel. And behold the main object in the tabernacle is the place that the Divine presence would rest, which is the ark, as He said (Exodus 25:22), "And I will meet with you there and I will speak with you from above the ark-cover." Therefore, He had the ark and the ark-cover precede here, as it has precedence in [its] level. And He placed next to the ark, the table and candelabra (menorah), since they are also vessels like it. And [then] they were instructed about the matter of the [actual] tabernacle, for which it was made. But in Parshat Vayakhel, Moshe had the tabernacle and the tent and the cover precede (Exodus 35:11) - and so did Betsalel (Exodus 36:8) - as it was appropriate to have it precede in the [actual] act. And the secret of the tabernacle is that the glory of God that dwelt on Mount Sinai, [also] hiddenly dwells upon it. And it is like it is written there (Exodus 24:16), "And the glory of the Lord dwells upon Mount Sinai," and it is written (Deuteronomy 5:21), "Behold, the Lord, our God, has shown us His glory and His greatness." And so [too] was it written about the tabernacle, "and the glory of the Lord, filled the tabernacle" (Exodus 40: 34)." And with the tabernacle, it twice mentioned, "and the glory of the Lord, filled the tabernacle" - corresponding to "His glory and His greatness." And the glory that was shown to them on Mount Sinai was always with Israel in the tabernacle. And when Moshe came [to it] (Exodus 34:34), the [Divine] speech that spoke to him at Mount Sinai [came] to him. And as [Moshe] said at the giving of the Torah (Deuteronomy 4:36), "From the skies, He made you hear His voice, to discipline you, and upon the earth, did He show you His great fire"; so too, about the tabernacle, it is written (Numbers 7:89), "and he would hear the voice speaking to him from above the ark-cover, between the two cherubs and He would speak to him." And "and he would speak to him" is repeated, to say that which they said according to the received tradition - that the [Divine] voice would come from the Heavens to Moshe from upon the ark-cover, and from there, it would speak to him, since every word with Moshe was from the Heavens during the day and was heard between the two cherubs, in the way of "and His words you heard from amidst the fire" (Deuteronomy 4:36), and therefore they were both gold. And so did the verse (Exodus 29:42-43) state, "that I will meet them there to speak to you there [...] and it will be sanctified by My glory," as there will be the house of meeting for [Divine] speech and "it will be sanctified by My glory." And one who looks carefully at the verses that are stated at the giving of the Torah and understands what we wrote about them (Ramban on Exodus 25:21) will understand the secret of the tabernacle and the Temple. And he will be able to examine it, from that which Shlomo said in his wisdom in his prayer at the Temple (I Kings 8:23), "Lord, God of Israel," as it said at Mount Sinai (Exodus 24:10), "And they saw the God of Israel." And he added there to explain, "the Lord," according to the issue that we hinted to there above, that the "God of Israel sits on the cherubs" (I Kings 8:23), like [the prophet] said (Ezekiel 10:19-20), "and the glory of the God of Israel was upon them from above. It was the creature that I saw under the God of Israel at the Kevar River, and I knew that they were cherubs." And David said (I Chronicles 28:18), "and for the pattern of the chariot, the cherubs of gold, for their spreading out and covering the ark of the covenant of the Lord." And so [too, Shlomo] would always mention, "for the name of God" (I Kings 5:19), "for Your name" (I Kings 8:44), and each and every time he would say, "and You will hear in the Heavens" (I Kings 8:32), in the trait of mercy. And it is written (I Kings 8:44-45), "and they shall pray to the Lord, through the city that You have chosen and the house that I have built for Your name. And You will hear in the Heavens." And in elucidation [of this], he said (II Chronicles 6:18), "And however, will God dwell with man upon the earth; behold the Heavens and the Heavens of the Heavens cannot contain You." And it is written about the ark (II Samuel 6:2), "to bring up from there the ark of God - which is called the name, the name of the Lord of hosts - that the cherubs sit upon"; and in I Chronicles 13:6, "to bring up from there the ark of God, the Lord, who sits on the cherubs, that is called the name," as the name [of God] sits upon the cherubs.
2) Compare 25:2 with 30:15. What is the difference between the two collections? See Rashi and Seforno on 25:2
(ב) דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כָּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי׃
(2) Tell the Israelite people to bring Me gifts; you shall accept gifts for Me from every person whose heart so moves him.
(טו) הֶֽעָשִׁ֣יר לֹֽא־יַרְבֶּ֗ה וְהַדַּל֙ לֹ֣א יַמְעִ֔יט מִֽמַּחֲצִ֖ית הַשָּׁ֑קֶל לָתֵת֙ אֶת־תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶֽם׃
(15) the rich shall not pay more and the poor shall not pay less than half a shekel when giving the LORD’s offering as expiation for your persons.
(א) ויקחו לי תרומה. לִי – לִשְׁמִי: (ב) תרומה. הַפְרָשָׁה, יַפְרִישׁוּ לִי מִמָּמוֹנָם נְדָבָה: (ג) ידבנו לבו. לְשׁוֹן נְדָבָה וְהוּא לְשׁוֹן רָצוֹן טוֹב, פיישנ"ט בְּלַעַז: (ד) תקחו את תרומתי. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שָׁלֹשׁ תְּרוּמוֹת אֲמוּרוֹת כָּאן, אַחַת תְּרוּמַת בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת שֶׁנַּעֲשׂוּ מֵהֶם הָאֲדָנִים, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּאֵלֶּה פְקוּדֵי, וְאַחַת תְּרוּמַת הַמִּזְבֵּחַ בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת לַקֻּפּוֹת לִקְנוֹת מֵהֶן קָרְבְּנוֹת צִבּוּר, וְאַחַת תְּרוּמַת הַמִּשְׁכָּן נִדְבַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד (תלמוד ירושלמי שקלים א'). י"ג דְּבָרִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן כֻּלָּם הֻצְרְכוּ לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן אוֹ לְבִגְדֵי כְהֻנָּה כְּשֶׁתְּדַקְדֵּק בָּהֶם:
(1) ויקחו לי תרומה THAT THEY TAKE ME A HEAVE OFFERING — “Me” means to the glory of My Name (Midrash Tanchuma, Terumah 1). (2) תרומה is something set apart (cf. Onkelos); the meaning is: let them set apart from their possessions a voluntary gift in My honour. (3) ידבנו לבו — The word ידבנו is of the same root as נדבה (the נ in the latter being replaced by the Dagesh in the ד); it is a term denoting “good-will”, apaisement in old French (cf. Rashi on Genesis 33:10 and Leviticus 19:5). (4) תקחו את תרומתי YE SHALL TAKE MY HEAVE OFFERING — Our Rabbis said: the expression תרומה is used here three times, being an allusion to three different heave offerings; one is the heave offering which consisted of a beka (half a shekel) a head, and of which the sockets were made, as is set forth in the section אלה פקודי (Exodus 39:26-27); another is the heave offering for the altar — a beka a head that was given to the funds (more lit., “the basket”, in which collections for communal or charitable purposes were made) from which to purchase the communal sacrifices; (see Rashi on Exodus 30:15) and the other one is that implied in the word תרומתי “My heave offering” and referred to by the word כסף in the next verse — the heave offering for the Tabernacle which was a free-will gift from each individual (Jerusalem Talmud Shekalim 1:1). Thirteen different articles (cf. Tanchuma) that are mentioned in this section were all required either for the work of the Tabernacle (i. e. the construction of the Tabernacle or making the articles contained therein), or for the priests’ garments, as you will find when you look closely into the matter.
(ב) מאת כל איש צוה שלא יגבו בזרוע כענין שממשכנים על הצדקה, אבל יגבו מן המתנדבים בלבד:
(2) מאת כל איש, G’d commanded that the procedure should not be like the imposition of every man’s contribution for the public charity fund which was treated as a tax. Contributions were to be accepted only from volunteers.
3) Why can’t the poles of the aron be removed? See Sefer Hachinukh mitzvah 96, Netziv on 25:14 and R. Hirsch on 25:12-15
(יב) וְיָצַ֣קְתָּ לּ֗וֹ אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב וְנָ֣תַתָּ֔ה עַ֖ל אַרְבַּ֣ע פַּעֲמֹתָ֑יו וּשְׁתֵּ֣י טַבָּעֹ֗ת עַל־צַלְעוֹ֙ הָֽאֶחָ֔ת וּשְׁתֵּי֙ טַבָּעֹ֔ת עַל־צַלְע֖וֹ הַשֵּׁנִֽית׃ (יג) וְעָשִׂ֥יתָ בַדֵּ֖י עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָֽב׃ (יד) וְהֵֽבֵאתָ֤ אֶת־הַבַּדִּים֙ בַּטַּבָּעֹ֔ת עַ֖ל צַלְעֹ֣ת הָאָרֹ֑ן לָשֵׂ֥את אֶת־הָאָרֹ֖ן בָּהֶֽם׃ (טו) בְּטַבְּעֹת֙ הָאָרֹ֔ן יִהְי֖וּ הַבַּדִּ֑ים לֹ֥א יָסֻ֖רוּ מִמֶּֽנּוּ׃
(12) Cast four gold rings for it, to be attached to its four feet, two rings on one of its side walls and two on the other. (13) Make poles of acacia wood and overlay them with gold; (14) then insert the poles into the rings on the side walls of the ark, for carrying the ark. (15) The poles shall remain in the rings of the ark: they shall not be removed from it.
(ב) משרשי המצוה. לפי שהארון משכן התורה, והוא כל עקרנו וכבודנו, ונתחיבנו לנהוג בו כל כבוד וכל הדר בכל יכלתנו, על כן נצטוינו לבל נסיר בדי הארון ממנו פן נהיה צריכים לצאת עם הארון לשום מקום במהירות, ואולי מתוך הטרדה והחפזון לא נבדק יפה להיות בדיו חזקים כל הצרך, ושמא חס ושלום יפל מידם ואין זה כבודו. אבל בהיותם בו מוכנים לעולם ולא יסורו ממנו נעשה אותן חזקות הרבה ולא יארע תקלה בהן. ועוד טעם אחר, שכל כלי המקדש צורתן מחיבת לרמז ענינים גדולים עליונים כדי שיהא האדם נפעל לטובה מתוך מחשבתו בהן. ורצה האל לטובתנו שלא תפסד אותה הצורה אפילו לפי שעה.
(2) It is from the roots of the commandment [that it is] because the ark is the residence of the Torah, and [the latter] is our essence and our glory. And [so], we have been commanded all glory and all majesty towards it, to all of our ability. Therefore, we were commanded not to remove the poles of the ark from it, lest we need to go out with the ark to any place quickly, and maybe due to the preoccupation and the rush, we will not check well that its poles are strong enough; and lest, God forbid, it will fall from their hands, and this is not [fit for] its glory. But with their always being ready and not being removed from it, we will make them very strong, and [so] there will not be a mishap with them. And another reason [is] that the forms of all of the vessels of the Temple are required to hint to great and lofty matters, so that a person is impressed by them for the good, in the course of his thinking about them. And for our good, God wanted that that form not be lost even temporarily.
(א) והבאת את הבדים וגו׳. המצוה על בצלאל בשעת מעשה הארון להביא את הבדים באופן שיהא ראוי למשא. וכן כתיב במזבח החיצון והובא את בדיו בטבעות. משא״כ בשלחן ובמזבח הפנימי לא כתיב אלא עשיית הבדים וטבעות ולא ההבאה. וכן במעשה כתיב בארון ובמזבח החיצון ויבא את הבדים בטבעות וגו׳ לשאת. ולא כתיב כן בשלחן ובמזבח הפנימי. ומש״ה גם להלן פ׳ פקודי בשעת הבאת המשכן כתיב את ארון העדות ואת בדיו את מזבח הנחשת את בדיו. ובשלחן ומזבח הפנימי לא כתיב שהביא בדיו. והיינו משום דבשני כלים אלו היו הבדים עם הכלים. ולהלן יבואר עוד שבשלחן ובמזבח הפנימי לא היה אפשר להביא הבדים אלא בשעת משא. אמנם בטעם הדבר נראה דבא להגיד לנו דכח הארון שהוא התורה. וכח מזבח החיצון שהוא עבודה נישאים בכל דור ודור ממקום למקום היכן שישראל גולים. וע׳ מש״כ בס׳ דברים י׳ ח׳ בפי׳ המקרא לשאת את ארון ברית ה׳. ותפלה במקום עבודה כידוע. משא״כ השלחן שבו כח מלוכת ישראל ומזבח הפנימי שבו כח כהונה כידוע ביומא דע״ב ב׳ שלשה זירים הן של מזבח זכה אהרן ונטלו של שלחן זכה דוד ונטלו. ושני כחות אלו אינם אלא כשישראל על מקומם בא״י והכלים משמשים בקדושה. וע״ע ס׳ במדבר ד׳ י״ד:
4) Why does the Torah mention the shulchan and menorah in chapter 25 and the mizbach hanechoshet in 27? See Rashbam 27:1.
(כג) וְעָשִׂ֥יתָ שֻׁלְחָ֖ן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֤יִם אָרְכּוֹ֙ וְאַמָּ֣ה רָחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃
(23) You shall make a table of acacia wood, two cubits long, one cubit wide, and a cubit and a half high.
(לא) וְעָשִׂ֥יתָ מְנֹרַ֖ת זָהָ֣ב טָה֑וֹר מִקְשָׁ֞ה תֵּעָשֶׂ֤ה הַמְּנוֹרָה֙ יְרֵכָ֣הּ וְקָנָ֔הּ גְּבִיעֶ֛יהָ כַּפְתֹּרֶ֥יהָ וּפְרָחֶ֖יהָ מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ׃
(31) You shall make a lampstand of pure gold; the lampstand shall be made of hammered work; its base and its shaft, its cups, calyxes, and petals shall be of one piece.
(א) וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חָמֵשׁ֩ אַמּ֨וֹת אֹ֜רֶךְ וְחָמֵ֧שׁ אַמּ֣וֹת רֹ֗חַב רָב֤וּעַ יִהְיֶה֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ וְשָׁלֹ֥שׁ אַמּ֖וֹת קֹמָתֽוֹ׃
(1) You shall make the altar of acacia wood, five cubits long and five cubits wide—the altar is to be square—and three cubits high.
(א) ועשית את המזבח - מזבח חיצון שבעזרה.
(1) ועשית את המזבח, the copper altar located in the courtyard in front of the Tabernacle.