(ג) כָּל הַמִּתְוַדֶּה בִּדְבָרִים וְלֹא גָּמַר בְּלִבּוֹ לַעֲזֹב הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְטוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ שֶׁאֵין הַטְּבִילָה מוֹעֶלֶת לוֹ עַד שֶׁיַּשְׁלִיךְ הַשֶּׁרֶץ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם. וְצָרִיךְ לִפְרֹט אֶת הַחֵטְא שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב-לא) "אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב":
(3) Anyone who confesses verbally and does not commit in his heart to abandon [sin], this is like a person who immerses [in a purity pool] while holding an unclean creature in his hand, so that the bath is not effective until he sends away the unclean creature, and so it says, One who admits and abandons is given mercy (Proverbs 28:13). And he must specify the sin, as it says, This nation has sinned a great sin and made a golden god for themselves (Exodus 32:31).
(יג) מְכַסֶּ֣ה פְ֭שָׁעָיו לֹ֣א יַצְלִ֑יחַ וּמוֹדֶ֖ה וְעֹזֵ֣ב יְרֻחָֽם׃
(ז) וַתִּפָּקַ֙חְנָה֙ עֵינֵ֣י שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֥י עֵֽירֻמִּ֖ם הֵ֑ם וַֽיִּתְפְּרוּ֙ עֲלֵ֣ה תְאֵנָ֔ה וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם חֲגֹרֹֽת׃ (ח) וַֽיִּשְׁמְע֞וּ אֶת־ק֨וֹל יְהוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים מִתְהַלֵּ֥ךְ בַּגָּ֖ן לְר֣וּחַ הַיּ֑וֹם וַיִּתְחַבֵּ֨א הָֽאָדָ֜ם וְאִשְׁתּ֗וֹ מִפְּנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים בְּת֖וֹךְ עֵ֥ץ הַגָּֽן׃ (ט) וַיִּקְרָ֛א יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶל־הָֽאָדָ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ אַיֶּֽכָּה׃ (י) וַיֹּ֕אמֶר אֶת־קֹלְךָ֥ שָׁמַ֖עְתִּי בַּגָּ֑ן וָאִירָ֛א כִּֽי־עֵירֹ֥ם אָנֹ֖כִי וָאֵחָבֵֽא׃
(ד) מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה לִהְיוֹת הַשָּׁב 1 צוֹעֵק תָּמִיד לִפְנֵי הַשֵּׁם בִּבְכִי וּבְתַחֲנוּנִים 2 וְעוֹשֶׂה צְדָקָה כְּפִי כֹּחוֹ 3 וּמִתְרַחֵק הַרְבֵּה מִן הַדָּבָר שֶׁחָטָא בּוֹ
וּמְשַׁנֶּה שְׁמוֹ כְּלוֹמַר אֲנִי אַחֵר וְאֵינִי אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁעָשָׂה אוֹתָן הַמַּעֲשִׂים וּמְשַׁנֶּה מַעֲשָׂיו כֻּלָּן לְטוֹבָה וּלְדֶרֶךְ יְשָׁרָה וְגוֹלֶה מִמְּקוֹמוֹ. שֶׁגָּלוּת מְכַפֶּרֶת עָוֹן מִפְּנֵי שֶׁגּוֹרֶמֶת לוֹ לְהִכָּנַע וְלִהְיוֹת עָנָו וּשְׁפַל רוּחַ:
(4) Among the ways of teshuvah are for the penitent to constantly shout before God with crying and pleading; and to do tzedakah according to his ability; and to distance himself very far from the thing in which he sinned; and to change his name, meaning to say “I am someone else and I am not the same person who did those things;” and to change all of his actions for good and onto the straight path; and to go into exile, because exile atones for sins since it forces him to bow and to be humble and of low spirit.
נתיבות שלום, מאמרי תשובה, מאמר רביעי: הרקע לחטא ולתשובה
א. יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשביותיו (ישעיה נה). אינו אומר יעזוב רשע מעשיו אלא דרכו. ראשית עליו לעזוב את דרכו. היא הדרך המובילה אותו להיות רשע. כן איש און מחשבותיו, היינו את הילוך מחשבתו והשקפותיו, שהם המהווים רקע לחטא. והוא ע׳׳פ המבואר בספה׳׳ק שאין היצה׳׳ר צריך לפתות את האדם על כל פרט במיוחד, אלא יש לו מדיניות כללית איך להוריד אדם לתכלית שפל המצב, ע׳׳י שמכניסו לרקע והווי של חטא.
נתיבות שלום, מאמרי תשובה, מאמר תשיעי: תשובה בבחינת גירות
…הרי עיקר ענין תשובה אינו על חטא פרטי אלא על עצם מהות מציאות הנהגת האדם, ולא רק על מה שעבר במקרה שנכנסה בו רוח שטות, אלא על כל המציאות שלו, שהוא במצב שפל וירוד, וזדונו בחובו טמין, והשורש פורה ראש ולענה במלוא השלטון והפעילות אצלו. וכמו שיש לדייק בנוסח הוידוי המקובל אשמנו בגדנו וכו׳ העיונו והרשענו זדנו וכו׳ קשינו עורף רשענו שחתנו תעבנו וכו׳ שאינם מוסבים על מעשים רעים בפועל כי אם על עצם מציאות הרע השולט בו. ואיך יגיע לתשובה שלמה כזאת עד שירגיש כי יודע תעלומות מעיד עליו שנשתנתה מעתה מהותו ויבוא שינוי בכל מציאות חייו.
אכן הגישה בזה צריכה להיות ברורה, כי תפקיד האדם הוא עד׳׳מ לבונה בית מפואר על מקום אשפה, שאם אינו רוצה להקשיע כספים ויגיעה לחפור יסודות עמודקים ומוצקים, אין לבנין הזה תשתית חזקה ולכן תמיד מתהווים סדקים בקירות הבית, ובכל פעם יש להקשיע מחדש הרבה הוצאות לחיזוק הבנין, ואעפ׳׳כ אין לזה תועלת ממשית, כי שוב יתגלו בקיעים נוספים, והבית תמיד בסכנת התמוטטות. ורק דרך אחת לפניו, שיהיה לו אומץ לב להרוס את כל מבנה הבית ולחפור יסודות עמוקים וחזקים ועליו יבנה ויכונן בנין חזק. כמ׳׳כ היא מסכת התשובה. אם כי האדם מכניס בכל שנה תיקונים ושיפורים במבנה ביתו הרוחני, אך כאשר אין זה בנוי על יסודות חזקים, הרי בכל שנה נבקעים בקיעים וסדקים, וביתו הרוחני עומד בפני התמוטטות. רק כאשר יגיע למצב שיהיה לו אומץ ויבין כי כל אלו התיקונים לא יפתרו את בעית חייו, עדי יחפור יסודות עמוקים, ויעקור ראשית את השורש פורה ראש ולענה, אז יהיה בנין עדי עד. בהילוך מחשבה זה צריך יהודי לגשת לתשובה, עד שיעיד עליו יודע תעולומות כי השנה רוצה באמת לחפור יסודות חזקים לביתו הרוחני, שיעמדו בפני כל נסיונות החיים, לוא יתרועע היסוד ולא יפול הבנין.
ב. והנה התשובה היא בחינת גירות גמורה המהפכת כל מציאות האדם. מגוי גמור שכל מהותו ומציאותו תחת שלטון הקליפות והסט׳׳א נהפך הגר להיות כיהודי הנולד בקדושה ובטהרה. כמ׳׳כ ענין התשובה פירושו שינוי יסודי בכל מהותו, וכמש׳׳כ הרמב׳׳ם שהבע׳׳ת משנה את שמו, כלומר אחר הוא ואינו זה שחטא. וכמ׳׳ד במהרי׳ל (מובא בד׳׳מ אר׳׳ח תרז) בטעם טבילת עיו׳׳כ כי הבע׳׳ת צריך טבולה כמו גירות…
(כא) וַיָּ֣רַח יְהוָה֮ אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹחַ֒ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כָּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי׃
אורות הקודש צז
ואני בתוך הגולה, האני הפנימי העצמי…חטאנו עם אבותינו, חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת איכה, מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתית נאבדה ממנו, בחטא ההשתחואה לאל זר, חטא ישראל….את האני שלנו נבקש, את עצמנו נבקש ונמצא. הסר כל אלהי נכר, הסר כל זר וממזר, וידעתם כי אני ה׳ אלקיכם, המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים, אני ה׳.