The Significance of Being "From Har Sinai"
ואלה המשפטים. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "אֵלֶּה" פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, "וְאֵלֶּה" מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, מָה הָרִאשׁוֹנִים מִסִּינַי, אַף אֵלּוּ מִסִּינַי... (מכילתא):
ואלה המשפטים And these are the judgments — Wherever אלה, “these are”, is used it cuts off the preceding section from that which it introduces; where, however, ואלה “and these” is used it adds something to the former subject. What is the case with the former commandments? They were given at Sinai, so too these were given at Sinai. (Mekhilta)
ר' עובדיה מברטנורא זצ"ל – פרקי אבות (פרק א, משנה א)
משה קבל תורה מסיני - אומר אני, לפי שמסכת זו אינה מיוסדת על פירוש מצוה ממצות התורה כשאר מסכתות שבמשנה, אלא כולה מוסרים ומדות, וחכמי אומות העולם ג"כ חברו ספרים כמו שבדו מלבם בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חבירו, לפיכך התחיל התנא במסכת זו משה קבל תורה מסיני, לומר לך שהמדות והמוסרים שבזו המסכתא לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם אלא אף אלו נאמרו בסיני:
מהר"ל – תפארת ישראל, פרק ח (ר' יהושע הרטמן [מכון ירושלים], עמ' קלד, הערה נג)
וצרף לכאן את דברי הגר"ח מבריסק הידועים, שכתב: "הנה אנו רואים חוקי התורה איך שהם מתאימים להנהגת העולם, כמו 'לא תרצח', 'לא תגנוב' [שמות כ, יג]. והנה רציחה וגניבה הם חורבן העולם, כמו כן מאכלות אסורות...שהם מזיקים לבריאות האדם. ולכאורה הדבר הוא שמכיון שרציחה וגניבה הם חורבן העולם וכדומה, ולכן אסרה התורה לעשות כן. אבל האמת הוא להפך, שמצד הנהגת העולם היה יכול להיות ההיפך, שרציחה וגניבה הם יהיו קיום העולם. ואך מפני שהקב"ה הסתכל בתורה, וחוק התורה הוא שדברים אלו אסורים המה, ברא כן העולם שהנהגותיה הוא שחורבן העולם יהיה אם ירצחו ויגנבו וכדומה" [מודפס בפרקי מבוא לנשמת חיים, עמ' 62].
עברית
The Uniqueness of the Jewish People
לפניהם. וְלֹא לִפְנֵי גוֹיִם, וַאֲפִלּוּ יָדַעְתָּ בְדִין אֶחָד שֶׁהֵם דָּנִין אוֹתוֹ כְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל, אַל תְּבִיאֵהוּ בְעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶם, שֶׁהַמֵּבִיא דִּינֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי גוֹיִם, מְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם וּמְיַקֵּר שֵׁם עֲ"זָ לְהַשְׁבִּיחָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים (דברים ל"ב) – כְּשֶׁאוֹיְבֵינוּ פְּלִילִים זֶהוּ עֵדוּת לְעִלּוּי יִרְאָתָם (תנחומא):
לפניהם Before them — and not before the other nations. Even if you know that in the case of a particular matter of law they will decide it in the same way as Jewish law would, do not bring it before their courts; for he who brings Israel’s law-cases before the heathens defames the Name of the Lord and pays honour to the name of the idol, giving it undue importance, as it is said, (Deuteronomy 32:31) “For their rock is not as our Rock that our enemies should be judges over us”, which implies: when our enemies are judges over us it is a testimony to the superiority of that which they revere (Midrash Tanchuma, Mishpatim 3).
אשר תשים לפניהם. פירש"י לפניהם ולא לפני עכו"ם ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל וכו' שנאמר (דברים ל"ב, ל"א) כי לא כצורנו וכו'. הענין הוא כך, כי יש לכל אדם חיתוך אברים שוים וצורת כל אבר ואבר שוים לכולם, ואעפ"כ ניכר ומבורר צורת ישראל אצל כל האומות, והענין הזה הוא נגד השכל, שאם יעמדו אלף גוים וישראל אחד ביניהם ניכר לכל צורת ישראל בין הגוים וזאת הוא לפלא בעיני כל העולם, וזהו כי לא כצורנו צורם, היינו אף שיש לכלם כל האברים ופרצוף פניהם שוים מ"מ כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'."ואיובינו פלילים" היינו המשפט ג"כ כן הוא, אף שבדין זה שוה דיניהם ג"כ לישראל מ"מ אם ישראל הולך אליהם מחלל את השם, כי אין לו דמיון עם משפט ישראל בעומק כמ"ש [תהלים קמז, יט] "מגיד דבריו ליעקב חקיו וכו', לא עשה כן לכל גוי וכו'".
The souls of the people of the world, however, emanate from the other, unclean klipot which contain no good whatsoever. As written in Etz Chayim (portal 49 chapter 3) that all the good that the people do, is done out of selfish motivations. So the Gemara comments (Bava Batra 10b.) on the verse (Mishlei 14:34), "The kindness of the people is sin"- that all the charity and kindness done by the people of the world is only for their self-glorification. etc.
Experiencing Our Uniqueness: Hashgacha Pratit
ובפרק בני העיר (מגילה ל"א ע"א) אמר ר' יוחנן כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקדוש ברוך הוא שם אתה מוצא ענותנותו וכו', הפירוש הנראה שבא לבאר ר' יוחנן שההפך הוא ממה שחשבו ברוממות השם יתברך כאשר נמצא כבודו בין עליונים, וזה אינו כי רוממות השם יתברך כאשר הוא מצורף אל השפלים, ולכך בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקדוש ברוך הוא שם אתה מוצא ענותנותו. וביאור ענין זה שכאשר מזכיר שהשם יתברך הוא עליון וגדול מאוד על הכל, צריך אצל זה שהוא יתברך כמו שהוא גדול על הכל, כן יתברך כולל הכל שזהו לו שבחו מיוחד שהוא כולל הכל כמו שהוא גדול על הכל, ומה שהוא כולל הכל רצ"ל שהכל אצלו גדול וקטן בשוה ואל הכל הוא פונה. ולפיכך אמר כי הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים וגו', והיה משמע שהוא גדול על הכל אבל אינו כולל הכל שאדרבה מפני גדולתו אינו משגיח בכל הנמצאים, ועל זה אמר כי הוא יתברך עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר וגו' ובזה יכלול כל הנמצאים בשוה פונה אל הכל ומשגיח בכל, כך היה נראה הפירוש:
ועל פי זה יתורץ למה אמרו חכמינו ז"ל הדר קיבלו עליהם בימי אחשורוש ופירש"י מאהבת הנס, וקשה הלא יציאת מצרים היה הנס יותר גדולה.. וכתבנו שהקדימו נעשה לנשמע, היינו בעת ניסים ונפלאות דיציאת מצרים וקריעת ים סוף וגם הפרנסה שלהם היה בנס, דהיינו הבאר ומן וענני כבוד וכפה ההר כגיגית, אפילו אחר שיתנהגו העולם בטבע יקבלו את עול מלכותו עליהם עול תורתו ומצותיו ומאמינים שכל הטבעים מקטן ועד גדול הכל בהשגחתו יתברך שמו כמ"ש לעיל. ולכן אמר הדר קבלוה בימי אחשורוש, שראו זה בחוש מפלת המן הרשע שאפילו בתוך הטבע מלכותו בכל משלה והנהגותיו נתגלה וראו זה הדבר בנס בימי מרדכי ואסתר שהבורא ברוך הוא מלכותו בכל משלה לכן קיבלו עליהם מאהבה את התורה שראו שאפילו בתוך הטבעים הוא מושל בכל..
Then he took the record of the covenant and read it aloud to the people. And they said, “All that the LORD has spoken we will do and we will hear!”
Experiencing Our Uniqueness: Na'aseh V'Nishma
בית הלוי על תורה – פרשת בא ד"ה והגדת לבנך, עמ' קכ-קכא (ר' יוסף דובער הלוי זצ"ל)
ולכאורה נראה בפשיטות דזהו גופא רשעתו במה שאומר לכם דמשמעו ולא לו ואינו רוצה לקיים המצוה כל זמן שאינו יודע סיבתה וטעמה למה צוה ה' כן כבר בגדר רשע. דלחכם יספיק מה שמקבל מאביו שכן המצוה לעשות והגם דרשאי לשאול על הטעם ג"כ וכמו דשואל בן החכם מ"מ אין זה שייך לענין עיקר חיובא של העשיה דגם קודם שיודע טעם של המצוה צריך שיוסכם בדעתו החיוב לעשותה בכל הפרטים כמו ששומע מאביו..
שיחות מוסר – מאמר נב (ר' חיים שמואלביץ זצ"ל)
...כי כשאדם הוא היודע ומחליט על דעתו, אינו עבד אלא בן חורין, על כן הוא חייב לבסומי עד דלא ידע ולסלק את כל כח השכל וההכרה העצמית, ולקבל את "ארור המן וברוך מרדכי" על פי רצון בוראו ואמונת חכמים..."עד דלא ידע" – זו תכלית העבודה המוטלת עלינו
וכדרב יהודה דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אף על פי שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה:
As Rav Yehuda said that Rav said: A person should always engage in Torah study and performance of mitzvot, even if he does so not for their own sake, as through the performance of mitzvot not for their own sake, one gains understanding and comes to perform them for their own sake.
Experiencing Our Uniqueness: Na'aseh V'Nishma
והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא.
Behold, what our sages, of blessed memory, have taught us is that man was created solely to delight in G-d and to derive pleasure in the radiance of the Shechina (divine presence). For this is the true delight and the greatest pleasure that can possibly exist.
צריך לעשות את כל המצות כולן בשמחה, מפני שהן מפתחות את החוש של הנועם, ושל האהבה האלהית, המסותרת בעצם טבע הנשמה.
One must take part in all mitzvot with happiness, because they are the keys to feeling of delight and to love of HaShem, that is hidden within the essence of the nature of the soul.
תללי חיים - אלול ותשרי - עמ׳ סה
כל עצמו של היצר איננו מתעורר אלא כשיש ריקנות מעושר החיים ומשפע הרוחניות, שכן הוא מנסה לתת תחליף לעושר החיים הרוחניים.
Tal'lei Chaim - Elul and Tishrei - p. 65
The essence of the Yetzer isn't aroused unless there is an emptiness from the joy of life and from the influence of ruchniyut, then he (the yetzer) tries to provide an alternative to the joy of a life of ruchniyut.
וגם בהשפעת הש"י הוא שוה באמת מצידו מוכן להשפיע לכל א' בשוה. וזה ענין במן ג"כ לא העדיף המרבה וגו' מצד נתינת הש"י הי' שוה. רק החילוק הי' בהרגשת הטעמים שכל א' הי' טועם כפי מה שרוצה כמשאז"ל (יומא עה.) בזה ודאי הי' חילוק כל א' איזה טעם הי' מרגיש דבהרגשת הטעם אין השתוות...