Love, Children, Destruction, and Redemption: Tisha B'Av and Tu B'Av

(א) אֵיכָ֣ה ׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַּבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֙תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס׃ (ס) (ב) בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ כָּל־רֵעֶ֙יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים׃ (ס)

Lamentations 1:1-2

(1) Alas! Lonely sits the city Once great with people! She that was great among nations Is become like a widow; The princess among states Is become a thrall. (2) Bitterly she weeps in the night, Her cheek wet with tears. There is none to comfort her Of all her friends. All her allies have betrayed her; They have become her foes.

איכה א׳:י״ג

(יג) מִמָּר֛וֹם שָֽׁלַח־אֵ֥שׁ בְּעַצְמֹתַ֖י וַיִּרְדֶּ֑נָּה פָּרַ֨שׂ רֶ֤שֶׁת לְרַגְלַי֙ הֱשִׁיבַ֣נִי אָח֔וֹר נְתָנַ֙נִי֙ שֹֽׁמֵמָ֔ה כָּל־הַיּ֖וֹם דָּוָֽה׃ (ס)

Lamentations 1:13

(13) From above He sent a fire Down into my bones. He spread a net for my feet, He hurled me backward; He has left me forlorn, In constant misery.

משנה תענית ד׳:ח׳

(ח) אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת, בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַמִּשְׁפָּחָה. שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל (משלי לא). וְאוֹמֵר, תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ (שיר השירים ג). בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זֶה מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. אָמֵן:

Mishnah Ta'anit 4:8

(8) Rabbon Simeon hen Gamaliel says, "Never were more joyous festivals in Israel than the 15th of Ab and the day of atonement, for on them the maidens of Jerusalem used to go out dressed in white garments—borrowed ones, in order not to cause shame to those who had them not of their own;—these clothes were also to be previously immersed, and thus they went out and danced in the vineyards, saying, Young men, look and observe well whom you are about to choose [as a spouse]; regard not beauty [alone], but rather look to a virtuous family, for 'Gracefulness is deceitful, and beauty is a vain thing, but the woman that feareth the Lord, she is worthy of praise' (Prov. 31:3); and it is also said (Prov. 31:31), 'Give her of the fruit of her hands, and let her own works praise her in the gates.' And thus is it said [in allusion to this custom], 'Go out, maidens of Jerusalem, and look on King Solomon, and on the crown wherewith his mother has encircled [his head] on the day of his espousals, and on the day of the gladness of his heart' (Cant. iii. 11); 'the day of his espousals,' alludes to the day of the gift of the law, and 'the day of the gladness of his heart,' was that when the building of the Temple was completed." May it soon be rebuilt in our days. Amen!

תלמוד ירושלמי ברכות ב׳:ד׳:י״ב-ה׳:א׳

קאים רדי געת תורתיה קומוי עבר חד ערביי ושמע קלה א"ל בר יודאי בר יודאי שרי תורך ושרי קנקנך דהא חריב בית מוקדשא געת זמן תניינות א"ל בר יודאי בר יודאי קטור תוריך וקטור קנקניך דהא יליד מלכא משיחא א"ל מה שמיה מנחם א"ל ומה שמיה דאבוי א"ל חזקיה א"ל מן הן הוא א"ל מן בירת מלכא דבית לחם יהודה אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא והוה עייל קרייה ונפקא קרייה עד דעל לההוא קרתא והויין כל נשייא זבנן ואימה דמנחם לא זבנה שמע קלן דנשייא אמרין אימיה דמנחם אימיה דמנחם איתיי זובנין לברך אמרה בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא א"ל רחיציא אנן דברגליה חריב וברגליה מתבניי א"ל לית לי פריטין א"ל והוא מה איכפת ליה איתיי זובנין ליה אין לית קומך יומא דין בתר יומין אנא אתי ונסיב בתר יומין עאל לההיא קרתא אמר לה מהו מיינוקא עביד א"ל מן שעתא דחמיתני אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי. א"ר בון מה לנו ללמוד מן הערבי הזה ולא מקרא מלא הוא (ישעיהו י׳:ל״ד) והלבנון באדיר יפול מה כתיב בתריה (ישעיהו י״א:א׳) ויצא חוטר מגזע ישי. אמר ר' תנחומא מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה כנגד (תהילים כ״ט:י׳) ה' למבול ישב שהוא כולה את הפורענות מלבוא לעולם. עבודה להודייה (תהילים ל) זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים. וחותם בשלום שכל הברכות חותמיהן שלום. א"ר שמעון בן חלפותא אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום ומה טעם (תהילים כ״ט:י״א) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. קרא וטעה יחזור למקום שטעה. טעה בין כתיבת הראשונה לשנייה חוזר לכתיבת הראשונה טעה ואינו יודע היכן טעה יחזור כבתחילה למקום הברור לו. דלמא ר' חייא ר' יסא ר' אמי סלקון מיעבד גנוניה דר' אלעזר שמעון קליה דר' יוחנן אי מחדית מילה אמרין מן נחית שמע לה מיניה אמרין וייחות ר' אלעזר דהוא זריז סגין נחית וסליק אמר לון כן א"ר יוחנן קרא ומצא עצמו בלמען חזקה כוין. ר' לא ר' יסא בשם ר' אחא רובא נתפלל ומצא עצמו בשומע תפילה חזקה כוין. ר' ירמיה בשם ר' אלעזר נתפלל ולא כוין לבו אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל. א"ר חייא רובא אנא מן יומי לא כוונית אלא חד זמן בעי מכוונה והרהרית בלבי ואמרית מאן עליל קומי מלכא קדמי ארקבסה אי ריש גלותא. שמואל אמר אנא מנית אפרוחיא. רבי בון בר חייא אמר אנא מנית דימוסיא. א"ר מתניה אנא מחזק טיבו לראשי דכד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה:

Jerusalem Talmud Berakhot 2:4:12-5:1

The Rabbis say : As for the King Messiah, whether he be among the living or the dead. He shall be called David (meaning whether he exist or no, he will be of a royal stock). According to R. Tunhooma, the reason would be this (Ps. xviii. 60) : " Great deliverance giveth lie to His king, to David His anointed '." R. Joshua ben Levi says : His name shall be Tsemah; and according to R. Judan, son of R. Aibo: It shall be Menahem (comforter). ' R. Hanina, son of Abahoo, says : You must not conclude that these two opinions contradict each other, for m fact these two names are the same ^ The following tale which we have from R. Judan, son of R. Aibo, proves it : One day, an Israelite, whilst cultivating his held, heard his cow cry out; an Arab, who was passing, also heard her : Son of Juda, cried he, son of Juda ! quit thy cow, quit thy plough, for the Temple is destroyed (and thou shalt either mourn or flee, instead of till the earth). The cow bellowed a second time. Son of Juda, said the Arab, son of Juda ! take back thy cow and thy plough, for the King, the Messiah, has just been born. What is his name? Menahem. And what is his father's name? Ezeckiel. And from whence does he come? From the royal town of Eethlem in Judea^ The Hebrew sold his cow and his plough^ and bought some baby^s clothes. He went from town to town; when he arrived at the town mentioned, he saw that all the women were buying clothes, excepting Menahera^s mother. And he heard the women say : Mother of Menahem, come and buy clothes for thy child. Oh, said she, I should like to see the enemies of Israel strangled ^, for on the day of he infantas birth, the Temple of Jerusalem is destroyed. We are certain, answered the traveller, that if, because of his advent, the Temple is destroyed, it will also be rebuilt b\^ him (therefore, be comforted, and make thy purchases). But, said she, I have not a groat. Never mind, said he, come, buy what thou needest ; if to-day thou hast not the necessary money before thee, I will come to be paid another day. Two days afterwards, he came back into the town. "What hast thou done with thy child? he asked of the woman. I know not, answered she; since thou wast hero there has been storm and tempest, and my child has been taken from me "." 11. Aboon says : Why all that from a tale concerning the Arab ? A verse of the Bible sanctions it (Isa. x. 33) : " Behold the Lord, the Lord of Hosts, shall lop the bough with terror ;'^ and the following : ''And there shall come forth a rod out of the stem of Jesse" (meaning, that the birth of a Messiah of the line of David shall make up for the destruction of the Temple).

ליקוטי הלכות, אבן העזר, הלכות גטין ג׳:כ״ב:א׳

(א) וְזֶהוּ בְּחִינַת לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי שְׁנֵיהֶם בְּחִינָה אַחַת, כִּי ט"וּ בְּאָב הוּא בְּחִינַת הַתִּקּוּן וְהַהַמְתָּקָה שֶׁל תִּשְׁעָה בְּאָב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁבְּתִשְׁעָה בְּאָב הָיְתָה הַגְּזֵרָה שֶׁל מֵתֵי מִדְבָּר, שֶׁאָז הָיוּ מֵתִים בְּכָל שָׁנָה בַּמִּדְבָּר, וּבְט"וּ בְּאָב פָּסְקוּ מֵתֵי מִדְבָּר. נִמְצָא, שֶׁטּ"וּ בְּאָב הוּא בְּחִינַת הַתִּקּוּן וְהַהַמְתָּקָה שֶׁל תִּשְׁעָה בְּאָב, וְעַל-כֵּן הוּא בִּבְחִינַת יוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין בְּתִשְׁעָה בְּאָב לְהִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה עַל-יְדֵי שֶׁרוֹאִין גֹּדֶל יְרִידָתוֹ וּמַאֲמִינִים שֶׁשָּׁם דַּיְקָא נִסְתָּר וְנֶעְלָם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, עַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לִבְחִינַת תְּשׁוּבָה, לִבְחִינַת יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאָז עוֹלִין לְשָׁם בֶּאֱמֶת וְנִמְתָּק הַכֹּל כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן ט"וּ בְּאָב, שֶׁהוּא הַהַמְתָּקָה וְהַתִּקּוּן שֶׁל תִּשְׁעָה בְּאָב וְיוֹם הַכִּפּוּרִים הֵם בְּחִינָה אַחַת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁבָּהֶם בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל יוֹצְאוֹת וְכוּ' וְאוֹמְרוֹת, בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ". הַיְנוּ שֶׁאָז דַּיְקָא בְּט"ו בְּאָב וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אָז הוּא בְּחִינַת הַחִתּוּן דִּקְדֻשָּׁה, כִּי הַחֲתֻנָּה וְהַנִּשּוּאִין דִּקְדֻשָּׁה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר, בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת שְׁלֹשָׁה רִאשׁוֹנוֹת, שֶׁהִיא בְּחִינַת בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ, שֶׁהִיא בִּינָה כַּיָּדוּעַ. וְזֶהוּ 'וּבְיוֹם חֲתֻנָּתוֹ', זֶהוּ מַתַּן תּוֹרָה. 'וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ', זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְכוּ', כִּי שְׁנֵיהֶם בְּחִינָה אַחַת, כִּי אוֹרָיְתָא מֵחָכְמָה עִלָּאָה נָפְקַת, שֶׁהִיא בְּחִינַת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים שֶׁמִּשָּׁם כָּל קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ כַּנַּ"ל, וּמִשָּׁם עִקַּר הַהִתְחַבְּרוּת שֶׁל הַחֲתֻנָּה וְהַנִּשּוּאִין דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל. וְזֶה זוֹכִין בְּט"וּ בְּאָב וְיוֹם הַכִּפּוּרִים דַּיְקָא שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּחִינָה אַחַת, שֶׁאָז זוֹכִין לַעֲלוֹת לִבְחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל לְהַמְתִּיק הַכֹּל, שֶׁזֶּהוּ כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל כַּנַּ"ל:

Likutei Halakhot, Even HaEzer, Laws of a Bill of Divorce 3:22:1

(1) "...therefore the fifteenth of Av is in the nature of a sweetening and a repair of the ninth of Av"

Questions for Discussion

1. What is the connection between love, destruction, and redemption (in Judaism? laid out in these texts? in your own life? in humanity and the universe? in the present day?)?

2. Is birth a necessary part of that connection?

3. What would you name the Messiah?