So I ask you; when someone goes into that chapel and they fall on their knees and they pray to God that their wife doesn't miscarry or that their daughter doesn't bleed to death or that their mother doesn't suffer acute neural trama from postoperative shock, who do you think they're praying to? Now, go ahead and read your Bible, Dennis, and you go to your church, and, with any luck, you might win the annual raffle, but if you're looking for God, he was in operating room number two on November 17th, and he doesn't like to be second guessed. You ask me if I have a God complex? Let me tell you something: I am God.
--Dr. Jed Hill (Alec Baldwin) from "Malice"
(יח) וְכִֽי־יְרִיבֻ֣ן אֲנָשִׁ֔ים וְהִכָּה־אִישׁ֙ אֶת־רֵעֵ֔הוּ בְּאֶ֖בֶן א֣וֹ בְאֶגְרֹ֑ף וְלֹ֥א יָמ֖וּת וְנָפַ֥ל לְמִשְׁכָּֽב׃ (יט) אִם־יָק֞וּם וְהִתְהַלֵּ֥ךְ בַּח֛וּץ עַל־מִשְׁעַנְתּ֖וֹ וְנִקָּ֣ה הַמַּכֶּ֑ה רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא׃ (ס)
(18) When individuals quarrel and one strikes the other with a stone or fist so that the injured party, though not dead, is confined to bed: (19) if he recovers and walks around outside with the help of a staff, then the assailant shall be free of liability, except to pay for the loss of time, and to arrange for full recovery.
(כו) וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל ׀ ה' אֱלֹקֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֺתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י ה' רֹפְאֶֽךָ׃ (ס)
(26) He said, “If you will heed the LORD your God diligently, doing what is upright in His sight, giving ear to His commandments and keeping all His laws, then I will not bring upon you any of the diseases that I brought upon the Egyptians, for I the LORD am your healer.”
(25) And you shall serve the LORD your God, and He will bless your bread, and your water; and I will take sickness away from your midst.
דאמר רב אחא הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלקי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני כי אל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו
אמר אביי לא לימא אינש הכי דתני דבי רבי ישמעאל ורפא ירפא מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות כי קאי מאי אומר אמר רב אחא ברוך רופא חנם
As Rav Aḥa said: One who enters to let blood says: May it be Your will, O Lord my God, that this enterprise be for healing and that You should heal me. As You are a faithful God of healing and Your healing is truth. Because it is not the way of people to heal, but they have become accustomed.
Abaye responded and said: One should not say this, as it was taught in the school of Rabbi Yishmael that from the verse, “verapo yerapeh” (Exodus 21:19), from here we derive that permission is granted to a doctor to heal.
When one stands after having let blood, what does he say? Rav Aḥa said: He recites in gratitude: Blessed…Who heals without payment.
The Gemara asks: And according to the opinion of the latter Rabbis in the baraita, who say: Anyone who is liable to pay compensation for loss of livelihood is liable to pay compensation for medical costs, and anyone who is not liable to pay compensation for loss of livelihood is not liable to pay compensation for medical costs, why do I need, i.e., how do I account for, the fact that the verse repeated the obligation to pay medical costs? The Gemara answers: It is necessary for that which the school of Rabbi Yishmael taught. As it is taught in a baraita that the school of Rabbi Yishmael says: When the verse states: “And shall cause him to be thoroughly healed [verappo yerappe]” (Exodus 21:19), it is derived from here that permission is granted to a doctor to heal, and it is not considered to be an intervention counter to the will of God.
שניתנה רשות לרופא לרפאות - וא"ת והא מרפא לחודיה שמעינן ליה וי"ל דה"א ה"מ מכה בידי אדם אבל חולי הבא בידי שמים כשמרפא נראה כסותר גזירת המלך קמ"ל דשרי:
גמ׳ תנו רבנן ששה דברים עשה חזקיה המלך על שלשה הודו לו...גנז ספר רפואות והודו לו
The Sages taught: King Hezekiah performed six actions. With regard to three of them, the Sages of his generation conceded to him...He suppressed the Book of Cures, and they conceded to him.
רש”י פסחים נו.
שגנז ספר רפואות לפי שלא היה לבם נכנע על חולים אלא מתרפאין מיד:
Rashi on Pesachim 56a
He hid the Book of Healing because their hearts weren't submitted regarding the sick, but they instead effected immediate healing.
תוספות הרא”ש מסכת ברכות ס.
מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. הקשה ה"ר יעקב מאורליינ"ש פשיטא למה לא ירפאו הרופאים הא כתיב והשבותו לו ודרשינן זו היא השבת גופו וכתיב לאתעמוד על דם רעך, ותירץ שניתן רשות לרפאת בשכר דסד"א שחייב לעשות בחנם מטעמא דפרישית, ולי נראה דחולאים הבאים מחמת אדם דין הוא שירפאם אבל חלאיםהבאים מעצמן אי לאו קרא הוה אמינא שאין לרפאותם שנראה כמבטל גזרת המלך.
תורת האדם שער המיחושׁ–ענין הסכנה
והוא שיזהר כמו שראוי ליזהר בדיני נפשות ולא יזיק בפשיעה כלל.
ומסתברא דהא דאמרינן נתנה תורה רשות לרופא לרפאות, לומר שאינו אסור משום חשש השגגה, א"נ שלא יאמרו הקב"ה מוחץ והוא מרפא, שאין דרכן של בני אדם ברפואות אלא שנהגו, כענין שכתוב (ד"ה ב' ט"ז) גם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים. אבל האי רשות רשות דמצוה הוא דמצוה לרפאות ובכלל פקו"נ הוא
ערוך השולחן יורה דעה סימן שלו
(א) כתיב [שמות כא, יט] ורפא ירפא מכאן שנתנה תורה רשות לרופא לרפאות [ב"ק פ"ה א] כלומר שלא תאמר כיון דחכמת הרפואה היא אומדנא בעלמא א"כ שמא יקלקל לזה נתנה התורה רשות לרופא לרפאות וכיון שנתנה רשות ממילא שחובה עליו לרפאות
רמב”ם על משנה פסחים פרק ד משנה ט
ולפי דמיונם המשובש והמטופש אם רעב אדם ופנה אל הלחם ואכלו שמתרפא מאותו הצער הגדול בלי ספק, האם נאמרשהסיר בטחונו מה', והוי שוטים יאמר להם, כי כמו שאני מודה לה' בעת האוכל שהמציא לי דבר להסיר רעבוני ולהחיותני ולקיימני, כך נודה לו על שהמציא רפואההמרפאה את מחלתי כשאשתמש בה. ולא הייתי צריך לסתור פירוש זה הגרוע לולי פרסומו.
והכלל כי בהיות ישראל שלמים...לא יתנהג עניינם בטבע כלל...כי יברך השם לחמם ומימם, ויסיר מחלה מקרבם, עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמש בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר (שמות טו כו): כי אני ה' רופאך
ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם? ...והרופאים אין מעשיהם רק על המאכל והמשקה להזהיר ממנו ולצוות עליו...
והוא מאמרם (ברכות ס א): שאין דרכם של בני אדם ברפואות אלא שנהגו, אילו לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה', אבל הם נהגו ברפואות והשם הניחם למקרי הטבעים.
וזו היא כוונתם באמרם (שם): ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות. לא אמרו שנתנה רשות לחולה להתרפאות, אלא כיון שחלה החולה ובא להתרפאות כי נהג ברפואות והוא לא היה מעדת השם שחלקם בחיים, אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו, לא מפני חשש שמא ימות בידו, אחרי שהוא בקי במלאכה ההיא, ולא בעבור שיאמר כי השם לבדו הוא רופא כל בשר, שכבר נהגו. ועל כן האנשים הנצים שהכו זה את זה באבן או באגרוף (שמות כא יח): יש על המכה תשלומי הרפואה, כי התורה לא תסמוך דיניה על הנסים, כאשר אמרה (דברים טו יא): כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, מדעתו שכן יהיה. אבל ברצות השם דרכי איש אין לו עסק ברופאים.
And the rule is that the existence of the Israelites is complete...they don't act with natural matters at all...because God will "bless your bread and your water, and He will remove sickness from your midst," until they don't need a doctor or to use any of the ways of doctors at all. As it says "For I am God your healer."
And what place do doctors have in the house of those who carry out the will of God?...The only function of the medical profession should be to give nutritional advice--what to eat and drink and what to avoid....
It is true that the Rabbis said, `because it is not the way of human beings to bring about a cure, but this is the practice' (Berakhot 60a,). But this merely means that, had they not been in the habit of resorting to medicine, a person who became sick because of his sin could have been healed through the will of God alone. However, (since) they resorted to medicines, God "placed" them to the chances of nature.
And this is the meaning in the verse, "He shall cause him to be thoroughly healed" (Exodus 21:19)--`from here we learn that the physician has been given sanction to heal' (Berakhot 60a)--they did not say that license has been given to the sick to be cured. What they meant is that if a doctor is approached by a patient who was in the habit of resorting to medicine and was not part of the community of God whose share is life, the doctor should not refrain from treating him, not from fear that the patient might die under his hand - seeing as the doctor is expert in his craft - nor on the grounds that God alone is the healer of all flesh - because this patient is already in the habit of resorting to medicine. It is true that if two people quarrel and one hits the other with a stone or his fist, the Torah lays down that the attacker must pay the medical expenses of the injured party (Exodus 21:18). But this is because Torah law does not rely on miracles, for God knew that `the needy will not cease from the midst of the earth' (Deuteronomy 15:11). But when a person's ways find favor in God's eyes, he has no business with doctors.
(א) נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת לָרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת. וּמִצְוָה הִיא. וּבִכְלַל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ הוּא. וְאִם מוֹנֵעַ עַצְמוֹ, הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ מִי שֶׁיְּרַפְּאֶנּוּ, שֶׁלֹּא מִן הַכֹּל אָדָם זוֹכֶה לִהִתְרַפְּאוֹת.
(1) The Torah gives permission for physicians to practice, and it is in fact commanded under the category of saving a life. Furthermore, if it is withheld from someone, it is equivalent to murder [lit. spilling blood]. This is true even if [the patient] has [another] physician, since not just anyone is qualified to practice medicine.
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה של”ו: א׳
נתנה תורה רשות כו' ומצוה היא כו'. קשה כיון דבאמת מצוה היא למה קרי לה תחלה רשות? ונראה דהכי הוא כוונת הענין: זה דרפואה האמיתית היא ע"פ בקשת רחמים דמשמיא יש לו רפואה כמ"ש "מחצתי ואני ארפא" אלא שאין האדם זוכה לכך אלא צריך לעשות רפואה על פי טבע העולם והוא יתברך הסכים על זה ונתן הרפואה ע"י טבע הרפואות וזהו נתינת רשות של הקדוש ב"ה וכיון שכבר בא האדם לידי כך יש חיוב על הרופא לעשות רפואתו