I. In the Gemara
אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום
ואפילו עטרות ודיבן שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו
This applies to every verse, even a verse like: “Atarot and Divon and Yazer and Nimra and Ḥeshbon and Elaleh and Sevam and Nevo and Beon” (Numbers 32:3). While that verse is comprised entirely of names of places that are identical in Hebrew and Aramaic, one is nevertheless required to read the verse twice and its translation once, as one who completes his Torah portions with the congregation is rewarded that his days and years are extended.
ה ועוד אמר רב הונא בר יהודה, אמר ר' אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור. לפי שהציבור קורא בשבת פרשה מסויימת, וחייב כל אדם לקרוא במשך השבוע שלפני השבת אותה פרשה בפני עצמו שנים מקרא ואחד תרגום, שיקרא שתי פעמים את המקרא ופעם אחת את תרגומו של המקרא,
שנים מקרא ואחד תרגום.
יש מפרשים והוא הדין ללועזות בלע"ז שלהן הוי כמו תרגום שמפרש לפעמים. כי כמו שהתרגום מפרש לע''ה כך הם מבינים מתוך הלע''ז.
ולא נהירא שהרי התרגום מפרש במה שאין ללמוד מן העברי כדאשכחן בכמה דוכתי דאמר רב יוסף (מגילה ד' ג.) אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר ע''כ אין לומר בשום לשון פעם שלישית כי אם בלשון תרגום:
twice in the Scripture [Mikra, that is, in Hebrew] and once in the [Aramaic] Targum/translation, -
Tosafot consider a broad definition of "Targum/translation":
Some explain that, for speakers of La'az (foreign tongues, but especially Romance languages like Old French), [a translation in] their vernacular is tantamount to the (Aramaic) Targum that sometimes explains the verses. For, just as the (Aramaic) Targum explains [the verses] to the Amei Ha'aretz (literally, "People of the Land," referring here to people in Babylonia who could not speak Hebrew), so too, [speakers of Romance languages] understand [the meaning of the verses] through their vernacular.
Tosafot go on to reject this view and insist that one should read the Aramaic translation of Onkelos.
II. Halakha Sfarim
(א) לקרות הפרשה שנים מקרא ואחר תרגום ובו ז"ס:
אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו שבוע שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבון:
(ב) אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום וירא שמים יקרא תרגום וגם פרש"י:
(ג) מיום ראשון ואילך חשיב עם הצבור:
(ד) מצוה מן המובחר שישלים אותה קודם שיאכל בשבת ואם לא השלים קודם אכילה ישלים אחר אכילה עד המנחה וי"א עד רביעי בשבת וי"א עד שמיני עצרת (דהיינו בשמחת תורה שאז משלימים הצבור):
(ה) יכול לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה (וע"ל סי' קמ"ו):
(ו) מלמדי תינוקות אין צריכים לחזור ולקרות הפרשה בשבת:
(ז) אין צריך לקרות פרשת יו"ט: הגה וכן אין צריך לקרות ההפטרות (מרדכי ה"ק) ומכל מקום נהגו לקרות ההפטרה ובשבת של חתונה יקרא ההפטר' של שבת ולא שוש אשיש (פסקי מהרא"י סי' ק"א):
(1) Even though each person hears the Torah reading each week in the public reading, we are obligated to read each parasha twice in the Hebrew and once in the Aramaic targum. (Even the cities of Atarot and Divon - Numbers 32:3).
(2) Rashi's commentary shares the status of Targum, and those who fear Heaven will read the parashah with both Rashi's commentary AND the targum.
(3) The first day of the week is considered 'with the congregation.'
(4) The 'choicest' way to perform this commandment is to complete the reading before dinner on Friday night. If you missed out on the opportunity to do so, you have until Mincha. Others say until Wednesday the week afterwards; while others even say you have until Shmini Atzeret (Rem"a: Shmini Atzeret is Simchat Torah. So you are completing the Torah reading with the community).
(5) You can perform shnayim mikra at the time of the public Torah reading.
(6) Teachers do not need to repeat the Torah reading to themselves since they read it during the week to their students.
(7) On festivals there is no need to perform shnayim mikra.(Rem"a: Similarly, there is no need to read their haftara readings. However, there is a prevalent custom to read haftarot on festivals. On the week of a wedding you read the regular haftara, and not 'I will surely rejoice.'
(ב) (ב) שנים מקרא - אבל לא יקרא אחד מקרא ואחד תרגום ויכוין לשמוע מהש"ץ אלא צריך לקרות ב"פ מקרא חוץ ממה ששמע מהש"ץ אם לא שקרא אז ג"כ בפיו וע' במ"א סק"ח שכ' בשם לחם חמודות דבדיעבד יוצא פ"א במה ששמע מהש"ץ ויש אחרונים שמחמירין אפי' דיעבד. ובענין הקריאה יש דעות בזה בין אחרוני' י"א שיקרא כל פסוק ב"פ ותרגום עליו
וי"א שיקרא כל פרשה ב"פ ואח"כ התרגום היינו שיקרא כל פרשה פתוחה או סתומה ב"פ ואח"כ התרגום ובמ"א ובשע"ת מצדדים כדעה ראשונה ובספר מעשה רב איתא שהגר"א נהג לומר התרגום אחר כל פרשה פתוחה או סתומה או אחר מקום שנראה יותר הפסק ענין ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. מי שהוא בקי בטעם ובנקודות בע"פ טוב להדר לקרות בס"ת גופא:
"Twice in the scripture"...
The Mishnah Berurah writes: There are differing opinions among the later authorities concerning the method of reading.
Some say that one should read each verse twice and then the translation to it.
And some say that one reach each section/paragraph (parashah, referring to a single section in a Torah scroll) twice, followed by the translation.
III. Rav Moshe Feinstein on Shnayim Mikra
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן יז
חיוב קריאת שמו"ת גם לבני תורה
ז' חנוכה תש"ל
למעלת כבוד הרה"ג מוהר"ר יחיאל אברהם זילבר והרה"ג מוהר"ר הלל דוד ליטואק שליט"א.
הנה בעניין המצווה שמחוייב כל אחד ואחד לקרוא הפרשה בכל שבוע, שנים מקרא ואחד תרגום. ורבותינו, אף מהראשונים (ראה טור או"ח סי' רפ"ה וב"י ד"ה ואם למד), הוסיפו שצריך ללמוד גם פירוש רש"י שעל כל הפרשה, שנתרשל מאד אף אצל הרבה בני תורה.
פשוט וברור כמו שלא נפטר שום אדם מכל מצווה דרבנן, בטענה שעוסק בתורה, כן לא נפטרו אף ממצווה זו. ואדרבה, אף מי שתורתו אומנתו כרשב"י וחבריו, שהיו פטורין מתפילה דרבנן, היו חייבין בקריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. דהא גם זה הוא לימוד תורה, ובחיוב לימוד תורה הא איכא חיוב ללמוד גם מקרא. ואף שסברי התוס' (קידושין ל' ע"א ד"ה לא צריכא, בשם ר"ת) דבלימוד תלמוד בבלי יוצא גם ידי מקרא, משום שבלולה גם במקרא, ואף להרמב"ם (ה' תלמוד תורה פ"א הי"ב) דלאחר שכבר יודע היטב תורה שבכתב, אינו מחוייב ללמוד מקרא בכל יום, וכ"ש שאינו צריך להשליש זמנו, מ"מ הא מחוייב גם להרמב"ם ללמוד באיזה זמן תורה שבכתב. וא"כ ברור שקריאת שמו"ת וודאי הוא ממילא בכלל חיובו מעצם תלמוד תורה בכל שבוע. שלימוד זה שייחדו חכמים ללמוד בכל שבוע וודאי הוא חייב, ולא יוכל ליפטר בלימוד דבר אחר מהתורה, בין בכתב בין בע"פ, לבד המצוה הנוספה שחייבו חכמים. וממילא אין פטור מזה אף לאלו שתורתן אומנתן, כרשב"י וחבריו. ובפרט לדורנו שאין אנו יכולין לומר שאנו בקיאין במקרא.
בידידות, משה פיינשטיין.
IV. Halakha L'Maaseh
פניני הלכה - מנהגי שניים מקרא ואחד תרגום
יש נוהגים לקרוא ביום שישי שניים מקרא ואחד תרגום, ומשתדלים שלא להפסיק מתחילת הקריאה ועד סיום הפרשה (האר"י, של"ה, כה"ח רפה, ג וטו). ויש נוהגים לקרוא בכל יום אחת משבע העליות, עד שבשבת משלימים את כל הפרשה (גר"א, מ"ב רפה, ח). בכל אופן, כל שקרא במשך השבוע שניים מקרא ואחד תרגום – יצא.
לכתחילה קוראים את המקרא פעמיים ואח"כ את התרגום. למנהג האר"י קוראים כל פסוק פעמיים מקרא ואחד תרגום. ולמנהג השל"ה והגר"א, קוראים כל פרשייה פעמיים ואח"כ את תרגומה. פרשייה הכוונה לפרשה פתוחה או סתומה. ושני המנהגים טובים (מ"ב רפה, ב; כה"ח ג).
בדיעבד הסדר אינו מעכב, ואם קרא פעם מקרא ואח"כ תרגום ואח"כ מקרא – יצא (לבוש, ערוה"ש רפה ג). וכן אם קרא את הפרשה שלא כסדרה, שהקדים את סוף הפרשה לתחילתה – יצא. העיקר שיקרא את כל הפסוקים – פעמיים מקרא ופעם תרגום. וכן מי שמלמד את פרשת השבוע לילדים, אינו צריך לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום, כי ברור שתוך שהוא מלמדם הוא קורא כל פסוק פעמיים ומפרשו (שו"ע רפה, ו).
מי שלא הספיק לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום עד הקריאה בתורה, מצד הדין רשאי לקרוא לעצמו שניים מקרא ואחד תרגום בשעת הקריאה (שו"ע רפה, ה). אלא שיש אומרים שאין נכון לנהוג כן, ולכן יותר טוב שיקרא יחד עם בעל הקורא בלחש, ותעלה לו הקריאה לפעם אחת מקרא (מ"ב רפה, יד). ואם רק שמע את הקריאה בלא שקרא עמו בלחש, נחלקו האחרונים אם נחשבת לו שמיעתו כקריאה אחת (מ"ב רפה, ב).
מי שלומד את הפרשה עם רש"י, אם נוח לו יותר לקרוא פרשייה שלמה מקרא ואח"כ פסוק פסוק עם רש"י, יכול ללמוד כך. אלא שאותם הפסוקים שאין עליהם פירוש, צריך לקרוא פעם נוספת, כדי שיקראם שלוש פעמים. ואם ירצה, יוכל לקרוא בתחילה שתי פעמים את המקרא עם פירוש רש"י, ובעת הקריאה בתורה, יקרא את כל הפרשה בלחש עם בעל הקורא, ויועיל לו להשלמת הפעם השלישית באותם הפסוקים שאין עליהם פירוש.
נשים פטורות מחובת קריאת התורה ומקריאת שניים מקרא ואחד תרגום, ואם ירצו להשתתף בקריאת התורה וללמוד את פרשת השבוע, יש להן מצווה (פניני הלכה תפילת נשים ב, י).