(א) ואלה שמות בני ישראל כו' ראובן כו' (שמות א, א-ב). כי הנה שמות השבטים הקדושים כאשר תראה השם של כל אחד על מה נקרא בשם זה ראובן כי ראה ה', כי אתה יאהבני אישי (בראשית כט, לב) שמעון כי שמע ה' וכו' (שם לג) לוי הפעם ילוה אישי אלי (שם לד) הנה באמת חס ושלום אי אפשר לומר שהשבטים יהיו נקראים על שום תאוה גשמיות כגון ראובן כו', וכן שאר השבטים כגון יששכר ואשר. הנה באמת שמות השבטים מורים על העלאות כל התאוה לה' לבדו. בראובן העלה כל התאות שבין איש לאשתו להבורא יתברך שמו וכן שמעון וכן לוי מורה עליות כל התחברות להבורא יתברך לכך נקראים השבטים מטות מלשון מטהו מחלון לחלון, כלומר שהתאות הגשמיות העלהו להבורא יתברך. וזהו ואלה שמות בני ישראל, השמות בעצמם מורים על עליות כל הדברים להבורא יתברך ויתעלה זכרו:
(1) Exodus 1,1. “And these are the names of the tribes of Israel; Reuven, etc.”; the reason why the names of the holy tribes are enumerated once more is because their qualifications as being part of the twelve holy tribes is already alluded to in their names, as we shall see. Reuven was called by that name as his mother had proclaimed at his birth (Genesis 29,32) “G’d has seen my distress; now my husband will love me.” When Leah bore Shimon (verse 13 ibid), she gave thanks to G’d to listening to her prayer. When Levi was born (verse 34) she expressed her conviction to G’d that from then on her husband would devote more of his time to her. Both Shimon’s name from the word שמע “to hear,” and Levi’s name from the word ללוות, “to keep company with,” reflect the connection to G’d that Leah saw in these sons as accompanying them already from birth. When the reader will once more peruse the relevant chapter in Parshat Vayetze he will see that all the names bore testimony to the mothers seeing in these sons being born a gift of G’d, so that it was no more than natural that the sons when growing up would excel in their service to G’d, i.e. they would qualify for the title: קדוש, “holy.”
It would be quite inconceivable that the matriarchs would have named their children in commemorating a physical craving of theirs as having been fulfilled. The fact that the Torah refers to these tribes, i.e. שבטים, not by their secular name, but calls them מטות, a word reminding us of someone, i.e. G’d leaning out of a window to see what goes on beneath him. According to our author it is used to describe physical cravings which have been sublimated to become spiritual cravings.